סיפוריו של צ'אפק מאופיינים בהומור, שנינות ואירוניה מפוכחת, אך גם בנקודת מבט אופטימית על בני האדם. יש המחשיבים אותו כאחד החלוצים של המדע הבדיוני האירופי, שעוסק בהשפעה של טכנולוגיות חדישות על החברה האנושית. ניתן להשוותו עם כותבים נוספים ששילבו ביצירותיהם מוטיבים של מדע בדיוני, דוגמת ג'ורג' אורוול ואלדוס האקסלי, אף כי נהוג לטעון כי התחזיות שלו אינן כה פסימיות כשלהם. דוגמה לנימה האופטימית שלו ניתן למצוא בספרו הרובוטים, שם מתוארת השתלטות רובוטים על האנושות, אך הסיפור מסתיים בנימה מפוייסת כאשר האהבה הופכת את הרובוטים לאנושיים.[1] צ'אפק הביע חשש מפני הסכנות האורבות בדיקטטורות, בארגונים בעלי כוח בלתי מוגבל ובאובדן פרופורציות, תוך שהוא מנסה לעיתים להצביע על החיוב ולמצוא נקודות אור שבהן טמונה תקווה למין האנושי. בספרו המלחמה בסלמנדרות ניתן לראות את חששו זה ואת ההשלכות מרחיקות הלכת אשר צפה כי ינבעו מסכנות אלה, דבר ההגיוני לאור הביוגרפיה שלו והתנגדותו העזה למשטר הנאצי.
בספרים אחרים שלו עסק צ'אפק בשאלה "מהו ידע?" תוך הצגת המורכבות שיכולה לאפיין גם סיפורים שנדמים פשוטים. בעיקר בא הדבר לידי ביטוי בשלושת הרומנים שזכו לשם "הטרילוגיה הצ'כית": "הורדובל", "כוכב נופל" ו"חיים רגילים".
צ'אפק אף כתב מספר יומני מסע אותם אייר בעצמו, המתארים את נסיעותיו הרבות ברחבי אירופה.בתחילת דרכו כתב קארל צ'אפק ביחד עם אחיו יוזף, אך בהמשך נפרדו דרכיהם. יוזף שם דגש על ציור וקארל על כתיבה, אם כי המשיך לאייר כמה מסיפוריו. סיבת היפרדותם הייתה אידאולוגית. יוזף היה קומוניסט ואילו קארל כתב רשימה תחת הכותרת: "למה אינני קומוניסט" שהטענה העיקרית בה הייתה שהקומוניזם אינו מטיב עם האדם אלא מחזק שררה ושלטון.[1]
צ'אפק נפטר, מדלקת ריאות, זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, בגיל 48, כשהוא שבור לב על הפקרת צ'כוסלובקיה לציפורני הנאצים בהסכם מינכן. עם הפלישה לצ'כיה באו הנאצים לחפשו בביתו, ואשתו הראתה להם את תעודת הפטירה. אחיו, יוזף צ'אפק, נעצר בידי הנאצים ונשלח אל מחנה הריכוזברגן-בלזן, שם שרד לאורך כל שנות מלחמת העולם השנייה אך נרצח בסיומה ממש, באפריל 1945 - שבועות בודדים לפני כניעת גרמניה הנאצית.
לאחר השתלטות הקומוניסטים על צ'כוסלובקיה, נאסרה הדפסת יצירותיו של צ'אפק, ורק בהדרגה הן הותרו שוב לפרסום. אחרי מותו ראו אור כל כתביו.
היו שביקרו את צ'אפק על אהדתו היתרה לשלטון וידידותו החזקה עם הנשיא תומאש מסריק. כמו כן ביקרו אותו על היותו עממי מדי: צ'אפק, שהיה דוקטור לפילוסופיה בוגר אוניברסיטאות פראג, ברלין ופריז כתב במכוון בצורה שתובן להמון, כי לא רצה שכתביו יהיו אליטיסטיים. למרות הביקורת, צ'אפק זכה לפופולריות רבה, ספריו תורגמו לשפות רבות והוא אחד הסופרים הצ'כים הראשונים שזכו להכרה בינלאומית.[1]
הורדובל: רומן; תרגם: יצחק שנברג, תל אביב: שטיבל ('ספרית שטיבל'), 1934. (Hordubal)
הוצאה מחודשת: סופו האומלל של הורדובל: רומן; תרגם: יצחק שנברג; עדכון והבאה לדפוס: אליעזר כרמי, תל אביב: ברונפמן, 1977.
משני הכיסים גם יחד; עברית: אליעזר ארנשטיין ופסח ליפובצקי, ל אביב: צ' ליינמן, תש"ה. (מבחר מסיפורי הקבצים "סיפורים מכיס אחד" ו"סיפורים מכיס שני")
כבוד השופט צוחק: סיפורים; תרגום: אליעזר ארנשטין ופסח ליפובצקי, תל אביב: ידיעות אחרונות (דפוס מל"ן), תש"ו. (מבחר מתוך הקובץ "משני הכיסים גם יחד")
ברחובות של לונדון; תרגם: א[מיל] פוירשטיין, תל אביב: ספרית השעות ('שעה לקריאה'), 1946.
הפלוגה הראשונה: רומן; עברית: א[שר] בן ישראל, מרחביה: ספרית פועלים ('נעורים'), 1947. (רומן)
כתבי קארל צ'אפק: מלוא השק: ספורים, תל אביב: כרמי את שות’, 1958. (הוצאה נוספת: תל אביב: כתבי מחברים נודעים, 1960) (מבחר ממקורות שונים, בהם הרומן הלא-גמור "חייו ויצירתו של המלחין פולטין")
האיש שידע לעופף: סיפורים והומורסקות; תרגם: דב קוסטלר, תל אביב: דביר ('ספרית גביש'), תשל"ז. (מהדורה חדשה: תל אביב: מחברות לספרות, תשע"א 2010. (סיפורים קצרים והומורסקות שנבחרו ממקורות שונים, חלקם מקוצרים) (Muž, který dovedl lítat)
המלחמה בסלמנדרות; מצ'כית: אפרים פרויד, תל אביב: זמורה-ביתן ('מבחר'), תשנ"א 1991. (רומן אלגורי, משל לאנושות ערב מלחמת העולם השנייה) (Válka s Mloky)
סיפורים מכיס אחד; תרגמה מצ'כית והוסיפה אחרית-דבר: רות בונדי, תל אביב: עם עובד ('קלסי כיס'), 1997. (שמונה סיפורים מתוך "סיפורים מכיס אחד")
בית חרושת למוחלט; תרגמה מצ'כית: הלנה שמואלי, תל אביב: י' גולן ('סדרת ברקאי לפרוזה מתורגמת'), תשנ"ח 1998. (רומן, פיליטונים)
שלושה רומנים (הטרילוגיה הצ'כית); מצ'כית: אפרים פרויד, תל אביב: י' גולן, תשס"א 2001. (התוכן: הורדובל; כוכב נופל; חיים רגילים)
שנת הגנן; איורים: יוזף צ'אפק; מצ'כית: רות בונדי; עריכת תרגום - איתנה גרין-רזניק, תל אביב: הוצאת בבל, תש"ע 2010. ("סיפורים, חלקם הומוריסטיים, העוסקים בגידול צמחים וב"גידול הטבע המשונה מכול – האדם") (Zahradníkův rok)
מרורים (תירגם מגרמנית: מ. י. בר-און), מעריב, 28 באוגוסט 1970. מתוך "סיפורים מן הכיס השני"; במקור: "סיפורו של המנצח קאלינה" (בשם זה הופיע בין היתר גם במבחר העברי "האיש שידע לעופף")