אופוסום וירג'יניה

האופוסום יכול להגיע בבגרותו לאורך 35–94 ס"מ ואורך הזנב יכול להגיע ל-21–47 ס"מ. משקלו 6.4-0.8 ק"ג. הנקבות קטנות מעט יותר מהזכרים. צבעו אפור, עם ראש לבן, אוזניים שחורות, אף ורוד ורגליים שחורות. כפות הרגליים והזנב הארוך והמתפתל ורודים. לנקבות כיס בבטנן. הפנים עדינות אך הלסתות מלאות בשיניים חדות.

אופוסום וירג'יניה זכר בוגר נוטה להיות גדול במידה קטנה מנקבה בוגרת: אורכו הממוצע הוא 76 ס"מ, לעומת אורכה הממוצע של הנקבה העומד על 72 ס"מ^[2][3]. כמו כן, הזכר שוקל כשלושה ק"ג בממוצע לעומת הנקבה השוקלת כשני ק"ג^[2][3]. לכל נקבה כיס וכ-13 פטמות.

על פי רוב, צבעו של האופוסום הוא אפרפר, אך הוא עשוי להופיע גם בגוון אדמדם, חום או אפילו שחור. הפרווה שעל פניו נוטה להיות קלה יותר מאשר זו שעל שאר גופו. אוזניו עדינות וגדולות ומכוסות בעיקר בשיער. בבסיס הזנב ישנה פרווה, אך היא חסרת שיער לכל האורך. נוסף לכך, ניתן לראות פרווה אפורה במקומות שונים בגופו: על האוזניים, על הרגליים ועל הזנב^[2].

לאופוסום וירג'יניה חמש אצבעות בעלות טפרים חדים בכל אחת מהגפיים הקדמיות והאחוריות^[4][3], וזנב המותאם לאחיזה בענפי העץ לטווחי זמן קצרים. בפיו 50 שיניים, והוא חסין מפני ארס של נחשים שונים^[4][3]

האופוסום מקיים מערכת הזדווגות פוליגנית^[2][4]. עונת הרבייה שלו נמשכת בדרך כלל מדצמבר ועד אוגוסט^[2][3], ומספר הגורים בשנה משתנה ונקבע בהתאם לאקלים. הממוצע הוא המלטה אחת בשנה, אך באקלים חם מספר ההמלטות עשוי לעלות^[2].

משך ההריון של אופוסום וירג'יניה הוא 12–13 ימים^[2][3]. כ-25 אופוסומים צעירים עשויים להיוולד בכל המלטה, אך על פי רוב עומד מספר הצאצאים השורדים על שבעה או שמונה. הוולדות קטנים מאוד - גודלם כגודל שעועית. הם מטפסים על פרוות אמם כדי להגיע לכיסה ולאחת מ-13 הפטמות שלה, ואילו אותם גורים שאינם מוצאים דרכם לכיס או לפטמה - אינם שורדים. הם שוהים בכיס במשך 55–60 ימים, ולאחר מכן כשישה חודשים נוספים על גב אמם^[4].

אופוסום וירג'יניה מצוי ברחבי צפון אמריקה ובמרכזה^[5][6], בצפון מקסיקו^[6][7], בדרום קנדה^[6][7], בצפון קוסטה ריקה, בארצות הברית ובקולומביה^[7], ונפוץ בעיקר במזרח הרי הרוקי^[5][6].

האופוסום קיים כ-70 מיליון שנים והוא אחד היונקים העתיקים ביותר של כדור הארץ^[6]. לפני ההחלפה האמריקנית הגדולה הוא היה נפוץ בקנטקי, אינדיאנה ואוהיו^[5].

אופוסום וירג'יניה נוהג להשתמש בחורים באדמה שנחפרו על ידי בעלי חיים אחרים, כגון חרקים, לצורכי הקיום שלו^[7]. כיוון שאינו מסוגל לשרוד בקור קיצוני, הוא חי באקלים ממוזג ובאזורים טרופיים. ניתן למצוא אותו במגוון רחב של בתי גידול, בעיקר כאלו שבקרבת מקור מים, ביערות פתוחים, בחורשות ובאדמות חקלאיות^[6]. האופוסום שוכן גם בעצים חלולים או בביצה, ואף עשוי לשגשג באזורים עירוניים^[5][6]. הוא עשוי להימצא עד גובה 3,000 מטרים מעל פני הים^[5].

אופוסום וירג'יניה הוא אוכל כל הניזון ממגוון מזונות, הכוללים: פירות, חרקים, תולעי אדמה, ביצים, עופות, זוחלים לרבות נחשים ארסיים, דו-חיים, יונקים קטנים, נבלות ושאריות^[6][7]. בשבי האופוסום יכול להפוך לקניבל אך בטבע זוהי התנהגות נדירה.

האופוסומים נעים בחבורות קטנות על גבי העצים, והם חיים במגוון בתי גידול מקוסטה ריקה עד לאונטריו שבקנדה. האופוסום מותאם למגוון בתי גידול למעט אזורים קרים בעלי שלג כבד. הוא מותאם לחיי לילה, ויוצא בשקיעת השמש.

כשהאופוסום מותקף הוא נושף בכעס על האויב ומוכן לנשוך, אך אם זה לא עוזר הוא מתחזה למת וכך מערים על אויביו. מערכת התגובה שלו משותקת בשעה זו והוא פועל באיטיות, נושם מעט מאוד ומפריש ריח לא נעים המזכיר נבלה. הטורף יעדיף לאכול טרף חי ויעזוב את האופוסום אם ייראה שמת מזמן.

האופוסומים הם מטפסים מיומנים ופעילים בשעות הלילה המאוחרות, אם כי בעונה הקרה הם פעילים פחות^[8]. במזג אוויר קר מחפש האופוסום מקומות מסתור כדי להתגונן מפני כוויות קור באוזניו, בזנבו ובבהונותיו^[9]. במזג אוויר חם באופן קיצוני, האופוסום מלקק את גופו כמנגנון קירור^[8]. האופוסומים נוטים לחיות באותה סביבה לתקופה ממושכת, עד שצאצאיהם גדלים והופכים עצמאיים^[8].

האופוסומים רדופים על ידי מגוון של מינים, כגון: ינשופים, כלבים מקומיים, זאבים, שועלים אדומים, דביבונים, נחשים גדולים, חתולי בר ואף בני אדם^[10]. כאשר אופוסום וירג'יניה צעיר מרגיש מאוים, הוא מעמיד פני מת למשך דקה עד שש דקות, ומתחיל להסריח כמו נבלה. באופן זה הוא מרחיק מסביבתו טורפים^[11][12]. כאשר אופוסום וירג'יניה מבוגר מרגיש מאוים, הוא נוהג אחרת: הוא עלול לחשוף את שיניו, לעמוד על הקרקע, לצרוח או לברוח בריצה - במהירות של כשבעה ק"מ בשעה. לחלופין, הוא עשוי להימלט באמצעות טיפוס או שחייה^[11][13].

באמריקה קיים מיתוס על אופוסום וירג'יניה, שלפיו נקבת האופוסום ממליטה דרך האף^[11][13]. מיתוס זה נוצר מפני שנקבות אופוסום וירג'יניה נצפות לעיתים קרובות מלקקות את הכיס ואת צאצאיהן^[11][13],תכונתן זו, הובילה לרעיון המוטעה כי הנקבה מגדלת את צאצאיה עם האף, ולאחר מכן זוחלים הצאצאים מן הנחיריים אל תוך כיסה^[11][13].

מדיה וקבצים בנושא אופוסום וירג'יניה בוויקישיתוף

• אופוסום וירג'יניה, באתר ITIS (באנגלית)
• אופוסום וירג'יניה, באתר NCBI (באנגלית)
• אופוסום וירג'יניה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• אופוסום וירג'יניה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• אופוסום וירג'יניה, באתר GBIF (באנגלית)
• אופוסום וירג'יניה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)