אמירות א-דרעיה

בית סעוד ובני בריתו הפכו במהירות לכוח הדומיננטי בחצי האי ערב, תחילה באמצעות כיבוש נג'ד, ולאחר מכן הרחבת השפעתם על החוף המזרחי מכווית עד לגבולותיה הצפוניים של עומאן. כוחותיו של סעוד הכפיפו למרותם את מחוז עסיר, בזמן שעבד אל-ווהאב קרא לציבור ולמלומדים להתגייס לג'יהאד. מוחמד בן סעוד מת ב-1765 והותיר את ההנהגה לבנו, עבדול-עזיז בן מוחמד. מוחמד בן עבד אל ווהאב מת ב-1792. ב-1801 בזזו כוחותיו של סעוד את העיר הקדושה לשיעה, כרבלא, הרסו בה מבנים מקודשים והרגו למעלה מ-5,000 אזרחים.^[5] בתגובה התנקש צעיר שיעי בחייו של עבדול-עזיז ב-1803, לאחר ששב לנג'ד. בנו, סעוד בן עבדול-עזיז בן מוחמד בן סעוד, שלח כוחות כדי להשתלט על אזור החג'אז,^[6] וכבש את טאיף ומאוחר יותר גם את הערים הקדושות מכה ואל-מדינה, במהלך שנתפס כקריאת תיגר על האימפריה העות'מאנית, ששלטה בערים הקדושות מאז 1517.

ערך מורחב – המלחמה הווהאבית-עות'מאנית

העות'מאנים הטילו על מוחמד עלי, שליט מצרים, את המשימה להחליש את אחיזתו של בית סעוד, והוא שלח את כוחותיו למה שהפך למלחמה הווהאבית-עות'מאנית. בנו, אבראהים פאשא, הוביל את הכוחות העות'מאניים ללב נג'ד, וכבש עיר אחר עיר. יורשו של סעוד, עבדאללה בן סעוד, לא הצליח למנוע את כיבוש האזור מחדש.^[7] אבראהים הגיע עד לבירה הסעודית בא-דרעיה והטיל עליה מצור של מספר חודשים עד לכניעתה בחורף 1818. אבראהים הגלה רבים מבני חמולת אל-סעוד למצרים ולאיסטנבול. עבדאללה בן סעוד הוצא להורג באיסטנבול וראשו הכרות הושלך למי הבוספורוס כדי לסמן את קיצה של המדינה הסעודית הראשונה.^[8] עם זאת, הווהאבים וחברי חמולת אל-סעוד נשארו נאמנים לרעיון המדינה הסעודית והקימו את המדינה הסעודית השנייה שהתקיימה עד 1891, ומאוחר יותר מדינה שלישית, ערב הסעודית, ששושלת אל-סעוד ממשיכה לשלוט בה.^[9]

• האמיר מוחמד אבן סעוד 1727–1765 (1139–1179 לפי הלוח ההיג'רי)
• האמיר עבד אל-עזיז אבן מוחמד 1765–1803 (1179–1218 לפי הלוח ההיג'רי)
• האמיר סעוד בן עבדולעזיז 1803–1814 (1218–1229 לפי הלוח ההיג'רי)
• האמיר עבדאללה בן סעוד 1814–1818 (1229–1233 לפי הלוח ההיג'רי)

• המלחמה הווהאבית-עות'מאנית