אמנות הסלע באלטה
אמנות הסלע באלטה (בנורווגית Helleristningene i Alta) היא חלק מאתר ארכאולוגי הנמצא סמוך לעיירה אלטה אשר במחוז הצפוני ביותר בנורווגיה, פינמרק. גילופי אלטה הם האוסף הגדול ביותר של גילופי סלע עם מוטיבי ציד בצפון אירופה. ב-1972 נמצא הפטרוגליף הראשון באתר, ומאז נמצאו יותר מ-5000 תגליפים הנמצאים באזורים הסובבים את אלטה. באתר המרכזי, הממוקם כ-4 ק"מ דרומית לאלטה, מצויים כ-3000 תגליפים, והוא הפך למוזיאון בשנת 1991. החל מה-3 בספטמבר 1985 נכלל האתר כחלק מרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. בנימוקי ההחלטה נכתב כי "אלפי הציורים והתגליפים מוסיפים להבנתנו על הפעילות האנושית בצפון הרחוק בתקופה הפרה-היסטורית".
 | |||
| דמויות של בעלי חיים וגדרות | |||
 אתר מורשת עולמית | |||
|---|---|---|---|
| |||
| נתונים על היצירה | |||
| מיקום |  נורווגיה | ||
| קואורדינטות | 69°56′49″N 23°11′16″E / 69.946944444444°N 23.187777777778°E | ||
  | |||
התגליפים המוקדמים ביותר באזור מתוארכים לסביבות 4200 לפנה"ס; התגליפים המאוחרים יותר מתוארכים לסביבות 500 לפנה"ס. בציורים נראים חייהם של הציידים-לקטים באזור, תוך תיאור מעשי הצייד וכן פולחנים שמאניים. אולם, מלבד המתואר בציורים כמעט ואין יודעים דבר על התרבות שייצרה אותם, על אף כמה השערות בנושא.
גילופי אלטה מגולפים במשטחי של סלע המורכב מאבן חול אפורה ומוצקה. המוטיבים הנפוצים ביותר הם איילים ודובים, אך מתוארים גם ציפורים ודגים. המוטיבים משקפים את עולם החי באזור מהאביב לסתיו. דמויות בעלי החיים מצוירות באופן טבעי. הדמויות האנושיות, לעומת זאת, מופיעות באופן סכמטי.[1]
