בגט

בגט (מצרפתית: Baguette, "מקל קטן", מכונה גם לחם צרפתי) הוא לחם צר וארוך בעל קרום פריך מאוד. בגט סטנדרטי הוא ברוחב 5–6 ס"מ, בגובה 3–4 ס"מ ואילו אורכו עשוי להגיע עד כדי מטר שלם.

בגט
Baguette

מאכלים
סוג	לחם לבן
מוצא	צרפת צרפת
מרכיבים עיקריים	קמח, מים, שמרים
מורשת תרבותית בלתי מוחשית
מורשת תרבותית בלתי מוחשית הוכרזה על ידי אונסק"ו בשנת 2022

בישראל נמכרים בגטים במרבית המרכולים והמאפיות. בגטים קצרים משמשים להכנת כריכים. בישראל מכנים אותם לפעמים "חצי בגט" והם נמכרים בדוכני מזון מהיר עם מילויים שונים.

בצרפת מורחים על פרוסות בגט פטה או גבינות. בארוחת בוקר קונטיננטלית בצרפת מורחים ריבה על פרוסות בגט ומטבילים אותן בקערת קפה או שוקו חם.

פרוסות בגט חתוכות באלכסון משמשות, בשל צורתן היפה וגודלן הקומפקטי, כבסיס למתאבנים של כריכונים פתוחים מעוצבים. פרוסות בגט משמשות גם לקליית צנימים, למשל כליווי לסלט ירוק או מרק בצל.

הבגט הוא תולדה של לחם שפותח בווינה באמצע המאה ה-19, כאשר הוכנסו לראשונה לשימוש תנורי הקיטור, שאיפשרו את אפיית הקרום הפריך עם התוך הלבן המחורר, המאפיינים את הבגט גם כיום. החל מאוקטובר 1920 נמנע מהאופים הוינאים על פי חוק לעבוד לפני 4:00 בבוקר, כך שלא היה להם מספיק זמן לאפות את הלחם המסורתי, העגול לעיתים, עד שעת ארוחת הבוקר. הבגט הצנום פתר את הבעיה, בהיותו מהיר יותר להכנה ולאפייה^[1].

אגדה אורבנית (שהופרכה) לגבי מקור הבגט מייחסת את המצאתו לצבא נפוליאון במהלך מלחמת רוסיה-צרפת בשנת 1812. ייתכן שהאגדה נוצרה בתעשיית הפרסום הניו יורקית. לפי אגדה זו, החיילים הצטוו לקחת עמם בגדים נוספים בשל הקור הרוסי וכך נשאר פחות מקום לכיכרות לחם, ולכן אפו לחם ארוך שניתן לאחסנו בשרוולי מכנסיהם. האגדה מופרכת בין השאר משום שידוע שלצבא נפוליאון היו יחידות אפייה ניידות, כך שלא סביר שכל חייל היה צריך לדאוג ללחם עבור עצמו. בנוסף, מראה מדי החיילים, בעלי המכנסיים הצרים ששוליהם טמונים במגפיים, די בו כדי להפריך את האגדה אודות מקום פנוי להטמנת בגט.

בשנת 2022 הכיר ארגון אונסק"ו בידע להכנת הבגט כמורשת תרבותית בלתי מוחשית.^[2]

הבגט מזוהה עם צרפתים פעמים רבות, לעיתים כסטריאוטיפ.