גלרוס (קנטון)

רובו של שטח הקנטון הוא הררי וחוצה אותו הנהר לינת. הנקודה הגבוהה ביותר נמצאת בפסגת הר הטודי שבהרי האלפים - 3,614 מטר. בצפון הקנטון שוכן אגם גדול, בשם אגם ולן אשר שני שלישים משטחו (כ-24 קמ"ר) נמצאים בשטח הקנטון. שטח הקנטון הוא 685 קמ"ר, כחציו נחשב ראוי לעיבוד חקלאי וכ-15% משטחו מכוסה על ידי יערות.

הקנטון גובל מצפון וממזרח בקנטון סנט גלן, מדרום בקנטון גראובינדן, מדרום מערב בקנטון אורי ובמערב בקנטון שוויץ.

הדת השפיעה רבות על היסטוריית הקנטון. המתיישבים לחופי הנהר לינת הומרו לנצרות במאה ה-6 על ידי הנזיר האירי פרידולין, שדמותו מתנוססת כיום על סמל הקנטון. אותו נזיר ייסד את מנזר סקינגן. מהמאה ה-9, האזור הסובב את העיר גלרוס היה של המנזר. עד 1288 השיג בית הבסבורג טיפין טיפין את כל זכויותיו של המנזר. מה שהוביל להצטרפותם של אנשי גלרוס לאיחוד השווייצרי ב-1352.

הכומר הולדריך צווינגלי שהקים את תנועת הרפורמציה בשווייץ, במקביל למרטין לותר הגרמני, כיהן ככומר בגלרוס מ-1506 עד 1516, עוד לפני שנהיה רפורמטור.האזור ידע מאבקים רבים בין פרוטסטנטים לקתולים ועל כן, כדי להבטיח את השלום, הוחלט ב-1623 שלכל צד תהיה אספה כללית משלה וב-1683 כל צד קיבל את הזכות לבתי משפט נפרדים. ב-1836 אומצה חוקה שאיחדה את האסיפות הכלליות. ב-1960 היו כ-70% מתושבי גלרוס פרוטסטנטים וכ-30% קתולים.

בין 1798 ו-1803 הוכלל גלרוס בקנטון לינת קצר הימים אשר הוקם על ידי נפוליאון, מכיוון שגלרוס הייתה שותפה בלחימה נגד צרפת.

גאוגרפיית הקנטון, המושלג מאוד ובו חלק מהרי האלפים גרמה לתעסוקה רבה בתחום הרעפים במאה ה-17. טווית כותנה הייתה חשובה במאה ה-18 כתוספת לטווית הצמר המסורתית. התיעוש הכניס לשוק גם את תחומי ההדפסה על כותנה, הפקת אנרגיה הידרואלקטרית, מתכת, מפעלים ממוכנים וטחנת נייר.

התחומים המסורתיים כמו חליבה והרבעת בקר לא הוחלפו על ידי הפיתוחים התעשייתיים, והמשיכו לקחת חלק בכלכלת האזור.

מדיה וקבצים בנושא גלרוס בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של גלרוס (בגרמנית)
• הסטטיסטיקה הרשמית
• עמק הלינת בגוגל מפות
• גלרוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)