האנטילים ההולנדיים

האוטונומיה של האנטילים ההולנדיים הוקמה בשנת 1954.ב-1 בינואר 1986 פרשה ארובה מיתר איי האנטילים ההולנדיים והפכה למרכיב אוטונומי נפרד בממלכת ארצות השפלה ובכך סללה את הדרך לסדרה של משאלי העם באיים שנותרו באיחוד בנוגע לעתידם במסגרת ממלכת ארצות השפלה אשר בסופם הוחלט כי ב-8 באוקטובר 2010 חדלו האנטילים ההולנדיים להתקיים כישות מדינית אחת.

האיים קוראסאו וסנט מארטן קיבלו כל אחד מעמד עצמאי במסגרת ממלכת ארצות השפלה בדומה לארובה.האיים בונייר, סאבא וסנט אוסטתיוס הפכו לרשויות מוניציפליות מיוחדות השייכות להולנד והמכונות הולנד הקריבית.בשנים הקרובות מעמדם של האיים יישאר "מדינות וטריטוריות מעבר לים" לעניין חברותם באיחוד האירופי וזאת מכח חברותה של הולנד באיחוד. לאחר מכן עשוי האיחוד האירופי לשנות את מעמדם המשפטי במסגרת האיחוד.^[1]

האנטילים ההולנדיים הם שתי קבוצות איים: איי ליורד (רוקסו ובוניר) השוכנים 100 ק"מ מצפון לחוף ונצואלה, ואיי וינדוורד (סבה, סנט יוסטשיוס ודרום סן מרטן) השוכנים 800 ק"מ צפונה-מזרחה משם, בקצה הצפוני של האנטילים הקטנים. כלל שטחם 800 קמ"ר.האקלים טרופי ימי, טמפרטורות אחידות למדי כל השנה. וילמסטט: פברואר 27.7 מעלות צלזיוס, אוגוסט 29 מעלות צלזיוס, 500 מ"מ גשם בשנה.

האנטילים ההולנדיים אינם מופרדים כלל למחוזות או מחוזות אוטונומיים כאלה או אחרים, למרות שלכל אי ישנו ממשל עצמאי משלו.

האיים מחולקים לשתי קבוצות:

• הקבוצה הצפונית (אנגלית: Windward Islands, הולנדית: Bovenwindse Eilanden) — חלק מ-איי ליווארד (מזרחית לפוארטו ריקו ואיי הבתולה) אך בשפת המקום הם "ווינדוורד"
  • החלק הדרומי של האי סנט מארטן (החלק הצפוני הוא תחת שלטון צרפת)
  • סאבא
  • סנט אוסטטיוס
• הקבוצה הדרומית (אנגלית: Leeward Islands, הולנדית: Benedenwindse Eilanden) — חלק מ-Leeward Antilles בקרבת חופה של ונצואלה
  • ארובה
  • בונייר (כולל את האי הקטן קליין בונייר (בונייר הקטנה))
  • קוראסאו (כולל את האי הקטן קליין קוראסאו (קוראסאו הקטנה))

מדיה וקבצים בנושא האנטילים ההולנדיים בוויקישיתוף

• הפורטל הממשלתי הרשמי
• האנטילים ההולנדיים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)