הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי
הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי (באנגלית: British Indian Ocean Territory) מכילה 2,300 איים שמשתייכים לארכיפלג צ'גוס. הם ממוקמים במרכז האוקיינוס ההודי, בערך במחצית הדרך בין אפריקה לאינדונזיה, 6 מעלות דרומית לקו המשווה, כ-1,770 ק"מ מסיישל, 2,000 ק"מ ממאוריציוס וכ-2,500 ק"מ דרומית להודו.
| |||
לחצו כדי להקטין חזרה  | |||
| מוטו לאומי | In tutela nostra Limuria - "לימוריה בחזקתנו" | ||
|---|---|---|---|
| המנון לאומי | אלוהים, נצור את המלך I Vow to Thee, my Country | ||
| ממשל | |||
| משטר | מונרכיה חוקתית | ||
| שפה רשמית | אנגלית | ||
| עיר בירה | דייגו גרסיה 7°18′0″S 72°24′0″E / 7.30000°S 72.40000°E (והעיר הגדולה ביותר) | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אסיה | ||
| שטח יבשתי[1] | 60 קמ"ר (230 בעולם) | ||
| אזור זמן | UTC +6 | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | |||
| הקמה | 8 בנובמבר 1965 | ||
| דמוגרפיה | |||
| אוכלוסייה[2] (הערכה 2018) | 3,000 נפש (234 בעולם) | ||
| צפיפות | 50.00 נפש לקמ"ר (164 בעולם) | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | דולר אמריקני (USD) | ||
| שונות | |||
| סיומת אינטרנט | io | ||
| קידומת בין־לאומית | 246 | ||
הטריטוריה שייכת לממלכה המאוחדת (בריטניה), אם כי יש לה מעמד עצמאי. האי הגדול ביותר והיחיד שמיושב הוא דייגו גרסיה, והוא הדרומי ביותר. היישוב היחיד על האי הוא בסיס צבאי אמריקאי-בריטי. הארכיפלג משתרע על שטח של 54,400 קמ"ר, שממנו כלל השטח היבשתי של האיים הוא רק 60 קמ"ר, רובו (44 קמ"ר) בדייגו גרסיה. אוכלוסיית הטריטוריה הוערכה ב-2018 ב-3,000 נפשות, כולם אנשי צבא ועובדים בבסיסים ובני משפחותיהם.
היסטוריה
האיים התגלו בשנים הראשונות של המאה ה-16, על ידי שייטים פורטוגזים שנתנו לאי דייגו גרסיה את שמו. במשך שלוש מאות שנה נשכחו האיים עד אשר בסוף המאה ה-18 (1763 ואילך) הגיעו מספר משלחות בריטיות וצרפתיות לאיים, וסקרו ומיפו אותם. בעקבות המשלחות הללו ניסו הצרפתים והבריטים לישב את האיים, אך ללא הצלחה. שני הצדדים ניסו להקים במקום נמל שישמש כנקודת עצירה בשיט באוקיינוס ההודי. במהלך התקופה שהו באי מספר חיילים שננטשו או ששרדו מאוניות שטבעו. הם חיו ברעב ובחולי.
לבסוף ב-1793 הצליחו הצרפתים ששלטו במאוריציוס ליישב את האי, והקימו בו מפעל לעיבוד תוצרי הקוקוס. הם הביאו עימם לאיים עבדים שחורים מאפריקה. לאחר נפילת נפוליאון, בשנת 1814, השתלטו הבריטים על כל הטריטוריות הצרפתיות באוקיינוס ההודי ובכללן ארכיפלג צ'גוס, סיישל ומאוריציוס.
תחת השלטון הבריטי התבססו המטעים בדייגו גרסיה והוקמה שם אף מושבת מצורעים. המקום שימש גם כתחנת הצטיידות בפחם לאוניות בדרכן לאוסטרליה. במפקד אוכלוסין שנערך בשנת 1859 נספרו שם 267 גברים, 45 נשים ו-46 ילדים. מתוך האוכלוסייה רק 20 היו ממוצא אירופי.
הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי (BIOT) נוסדה ב-8 בנובמבר 1965 ואיגדה בתוכה את הארכיפלגים צ'גוס, אטול אלדברה, פרקוור ואיי דה-רוש. הם הופרדו מהקולוניה הבריטית במאוריציוס, כדי למנוע את איבוד השליטה הבריטית בהם עם יציאתה של מאוריציוס לעצמאות. לטענת הבריטים הם שילמו מענק של 3 מיליון לירות שטרלינג כפיצוי למאוריציוס על ההפרדה. כאשר הוקמה סיישל, ב-1976, הועברו לשליטתה הארכיפלגים אלדברה, פרקוור ואיי דה-רוש. כתוצאה מכך נשארה הטריטוריה עם ארכיפלג בודד.
בשנת 1966, בשיאה של המלחמה הקרה, החלה ארצות הברית בשיתוף בריטניה לבנות בסיס אווירי בדייגו גרסיה. לצורך בניית הבסיס הוגלו כ-2,000 תושבי האי למאוריציוס ולסיישל.
בשנת 2000 הכיר בית משפט בריטי בזכויות של התושבים הללו, העניק להם אזרחות בריטית והורה למצוא פתרון לבעיה. עד היום לא נמצא פתרון כזה.
תביעה להשבת האיים
בשנות ה-80 העלתה מאוריציוס תביעה להחזיר לשליטתה את איי צ'גוס. ב-2017 קיבלה העצרת הכללית של האומות המאוחדות החלטה המסמיכה את בית הדין הבינלאומי לצדק לדון בתביעתה של מאוריציוס, וב-2019 פסק בית הדין כי על בריטניה להשיב את האיים, כיוון שניתוק הטריטוריה מהמושבה מאוריציוס בוצע בניגוד לדין הבינלאומי ולהחלטה 1514 של האומות המאוחדות מ-1960, העוסקת בדה-קולוניזציה. הפסיקה אינה מחייבת את בריטניה.[4]
שלטון
הטריטוריה שייכת לכתר הבריטי ולכן הריבון שלה הוא המלך צ'ארלס השלישי. הוא אחראי למנות את הנציב ששולט באיים ואת עוזרו המנהלי. שניהם יושבים דרך קבע במשרד החוץ והמושבות הבריטי בלונדון.
