הכוכב האדום בלגרד (כדורגל)

תקופת יוגוסלביה

בתקופת מלחמת העולם השנייה, בפברואר 1945, קבוצה של שחקני כדורגל צעירים וחברי ליגת הנוער האנטי-פשיסטית המאוחדת של סרביה החליטו להקים אגודת ספורט לנוער, שהפכה לתנועת "הכוכב האדום בלגרד". קודם לכן, בדצמבר 1944, פורקו כל מועדוני הספורט הסרביים וב-5 במאי 1945 המזכיר הקומוניסטי לענייני ספורט, מיטרה מיטרוביץ'-דיילאס חתם על צו שפירק רשמית את כל המועדונים שהתקיימו בשטחי הרפובליקה הסוציאליסטית של סרביה. המועדונים פורקו בעקבות הכיבוש הגרמני. נעשה ניסיון של יוסיף ברוז טיטו, לארגן ליגה כדי שכל המועדונים ישתתפו בה. שני מועדוני הכדורגל הפופולריים ביותר בבלגרד היו מועדון "יוגוסלביה" ומועדון "OFK בלגרד". קבוצת הכוכב האדום הוקמה על משאבי קבוצת "יוגוסלביה", כולל האצטדיון, המשרדים וצבעי המדים האדומים-לבנים, יחד עם הלוגו, אליו נוסף כוכב.

השם "הכוכב האדום" התקבל אחרי דיונים ממושכים שרצו לקרוא לקבוצה בשם "כוכב העם", "הכוכב הכחול", "הפרולטריון", מועדון "סטלין" וכן הלאה^[5][6]. עד מהרה, הקבוצה אומצה כסמל ללאומנות הסרבית, בתקופת יוגוסלביה ומחלקות הספורט של המועדון הזה נותרו לפופולריות ביותר בסרביה עד ימינו^[7]. ב-4 במרץ 1945 הקבוצה שיחקה את משחק הבכורה שלה נגד הגדוד הראשון של הבריגדה השנייה של ארגון KNOJ (חילות ההגנה העממית של יוגוסלביה) וניצחה בתוצאה 3–0.

ההצלחה הראשונה של הקבוצה וצעדיה הראשונים לקראת הכרה אמיתית באו בעונת 1951, כשהקבוצה זכתה באליפות הלאומית הראשונה שלה עם הזכייה באליפות ליגת העל היוגוסלבית באותה שנה. בהרכב הקבוצה שיחקו כדורגלנים כברנקו סטנקוביץ', ולדיצה פופוביץ', ראיקו מיטיץ', בורה קוסטיץ' ודרוגסלאב שקולראק. שחקנים אלה היו שותפים גם לזכייה בארבע אליפויות, שני גביעים וזכייה בתואר כלשהו במשך 5 עונות רצופות. כאלופה, הכוכב האדום קיבלה את הזכות להשתתף בגביע האירופי בעונת 1956/1957 בה העפילה עד לשלב חצי הגמר. בעונת 1957/1958, הקבוצה העפילה עד לשלב רבע הגמר, בו הובסה בתוצאה 4–5 בסיכום הכולל על ידי מנצ'סטר יונייטד האנגלית. מנצ'סטר, עם מאט באזבי על הקווים, הצליחה להביס את הסרבים 2:1 באנגליה, לפני שהתקשו מולם בבלגרד, במשחק שהסתיים בשוויון 3–3 באצטדיון פרטיזן^[8]. המשחק השני נודע בתור משחקם האחרון של תינוקות באזבי: בטיסתם חזרה לאנגליה ביום המחרת, המטוס התרסק במינכן, בהתרסקות שהביאו למות 23 איש, כולל שמונה משחקני מנצ'סטר יונייטד.

לאחר תקופת המאמן מיליאן מיליאניץ', הגיע זמנו של ברנקו סטנקוביץ' שכיהן כמאמן במשך ארבע שנים שבהן זכה בשלושה תארים כולל העפלה ראשונה לגמר מפעל אירופי. אחרי שהכוכב האדום בלגרד הדיחה קבוצות כמו ארסנל, וסט ברומיץ' אלביון והרטה ברלין. הכוכב האדום העפילה לראשונה לגמר גביע אופ"א בשנת 1979, כשהתמודדה נגד בורוסיה מנשנגלדבך והפסידה 1–2 בסיכום שני המשחקים^[2][9].

בשנות ה-80 מונה גויקו זק לאמן את הקבוצה שוב, לאחר שאימן אותה בעונת 1976/1977, והוא כה עם המועדון באליפות יוגוסלביה בעונת 1983/1984 אך נאלץ לעזוב בעונת 1985/1986 בעקבות שערוריית מכירת משחק בה היה מעורב ראש התאחדות הכדורגל דאז, סלבקו שייבר.

לאחר עזיבתו של זק, בוצעו שינויים גדולים במועדון. למאמן מונה וליבור ואסוביץ' והוא חוזק בשחקני הרכב צעירים רבים. הקבוצה התמקדה במשחקי המפעלים האירופיים והחל מעונת 1986/1987 הגיע תור הזהב של הקבוצה במפעלים האירופיים, שהתחיל בניצחון על ריאל מדריד והושלם בזכייה בגביע אירופה לאלופות בעונת 1990/1991, שלווה בזכייה רצופה בארבע אליפויות לאומיות. הקבוצה זכתה בגביע אירופה ב-29 במאי 1991, לאחר שניצחה 5–3 את אולימפיק מרסיי בדו-קרב פנדלים במשחק הגמר שנערך לעיני 60,000 צופים באצטדיון סן ניקולה בבארי שבאיטליה^[1][10]. הכוכב האדום נותרה בלתי מנוצחת בעונה זו ובגביע הביניבשתי שנערך ב-1991 בטוקיו.

לאחר נפילת מסך הברזל

ב-1992 הקבוצה נחלשה בעקבות עזיבת מספר רב של שחקנים. בעקבות מלחמות יוגוסלביה, הכוכב האדום נאלצה לארח את משחקיה בבודפשט ובסופיה. בעונת 1991/1992 שונה פורמט טורניר ליגת האלופות ונוספו לו שלבי בתים הכוללים ארבע קבוצות כל אחד. חרף אובדן הבייתיות, הכוכב האדום סיימה במקום השני בביתה. בזירה הלאומית, הכוכב האדום איבדה את היריבות שהייתה לה עם היידוק ספליט ודינמו זאגרב שעזבו את הליגה, כמו הקבוצות האחרות מקרואטיה, סלובניה ומקדוניה והליגה היוגוסלבית הצטמצמה מאוד בשל מלחמת בוסניה. בסוף מאי האו"ם הטיל סנקציות על יוגוסלביה ונאסר על נבחרת הכדורגל שלה לשחק. כל אלה השפיעו קשה גם על הקבוצה עצמה. בתקופה זו, ממאי 1992 עד מאי 2000 הקבוצה זכתה באליפות אחת בלבד (1994/1995), אך הצליחה לזכות בגביעים לאומיים והגיעה להישג נאה בגביע מחזיקות הגביע בעונת 1996/1997.

מיד לאחר שהסתיימה הפצצת יוגוסלביה על ידי נאט"ו, הכוכב האדום זכתה בגביע ה-17 בתולדותיה (עונת 1998/1999) כשגברה בתוצאה 4:2 על יריבתה המושבעת פרטיזן בלגרד. שתי עונות לאחר מכן המועדון חזר לאור הזרקורים האירופי כשהתמודדה במוקדמות ליגת האלופות בעונת 2001/2002 אך הודחה על ידי באייר לברקוזן (0–0 ו-0–3), שהעפילה באותה עונה עד לגמר. סלאבוליוב מוסלין, שאימן את הקבוצה עזב בספטמבר 2001.

הכוכב האדום הצליחה לזכות באליפות ליגת העל של סרביה ומונטנגרו בעונות 1999/2000, 2000/2001, 2003/2004 ובעונת 2005/2006. היא התמודדה במוקדמות ליגת האלופות בעונת 2006/2007 ושוב הודחה מוקדם, הפעם על ידי מילאן (1–3 בסיכום הכולל), שזכתה באותה עונה בליגת האלופות. יתר על כן, הכוכב האדום התמודדה בשלב הבתים של גביע אופ"א בעונת 2007/2008 כשהפסידה בדקה האחרונה לבאיירן מינכן בתוצאה 23.

בשנת 2006 יוגוסלביה פורקה סופית כשליגת הכדורגל של סרביה ומונטנגרו הוחלפה בליגת העל הסרבית, אך באותן שנים הקבוצה התקשתה לחזור לזכות באליפויות לאומיות, כשהיא מותירה את הבמה ליריבתה, פרטיזן בלגרד. הכוכב האדום שבה וזכתה באליפות ה-26 שלה רק כעבור 6 שנים, עם הזכייה באליפות 2013/2014. אך חרף ההצלחה הקבוצה סבלה מקשיים פיננסיים רבים שגרמו לכך שנאסר עליה להשתתף בליגת האלופות בעונת 2014/2015. גוף הבקרה הפיננסית של אופ"א מצא לכוכב האדום היו חובות כלפי שחקנים ועובדי המועדון, שלא קיבלו משכורת מזה חצי שנה, חובות בסך 1.86 מיליון אירו והנהלת המועדון נחשדה בהסתרת החובות ובמסירת מסמכים כוזבים בנושא. הקבוצה לא קיבלה את הרישוי ולא עברה את הקריטריון לפייר פליי פיננסי ולא השתתפה בטורניר בשל כך^[11]. יריבה פרטיזן נטלה את מקומה בליגת האלופות.

לאחר עשר שנות המתנה הקבוצה חזרה למפעלים האירופיים והתמודדה בשלב הבתים של הליגה האירופית בעונת 2017/2018 אך הודחה בשלב 32 האחרונות על ידי צסק"א מוסקבה הרוסית^[12].

הכוכב האדום שבה וזכתה באליפות ליגת העל הסרבית בשנת 2018 ובעונת 2018/2019 העפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות^[13]. אחרי שהדיחה את רד בול זלצבורג בשלב הפלייאוף הכוכב האדום התמודדה לראשונה בשלב זה של ליגת האלופות בפורמט המודרני שלה, לא כולל את גרסתה הקודמת כגביע אירופה לאלופות^[14].

בעונת 2020/2021 חוותה את אחת העונות הטובות בתולדותיה כשסיימה את הליגה במקום הראשון עם 35 ניצחונות, 3 תיקו ו-0 הפסדים, מאזן שהיה הטוב ביותר באירופה באותה העונה.

בעונת 2022/23 הוגרלה לשחק בסיבוב המוקדמות השלישי של ליגת האלופות מול פיוניק ירבאן, אותה עברה עם ניצחונות 0-2 ו-5-0. בפלייאוף ליגת האלופות הוגרלה הכוכב האדום מול מכבי חיפה. במשחק הראשון נחלה הכוכב הפסד 2-3 למכבי חיפה בישראל ובגומלין בבלגרד שבוע לאחר מכן, לאחר שהובילה 1–2 במחצית, ספגה הכוכב שער שוויון בדקה ה-90 משער עצמי של מילאן פאבקוב, ונשרה לשלב הבתים של הליגה האירופית.

ב-19 במאי 2023 מונה ברק בכר הישראלי למאמן הקבוצה, ברם פוטר לאחר 7 חודשים בעקבות קמפיין אירופי חלש מאוד והפסד בדרבי של בלגרד, ליריבה פרטיזן בלגרד.

מגרש הבית של הקבוצה הוא אצטדיון ראיקו מיטיץ', שהיה ידוע בעבר כאצטדיון הכוכב האדום, ומאז ה-21 בדצמבר 2014 נקרא על שם ראיקו מיטיץ', שכבש 262 שערי ליגה במדי המועדון והיה כוכב נבחרת יוגוסלביה ולאחר מכן גם מאמן הנבחרת.

האצטדיון מכיל 55,539 מושבים שהופכים אותו לאצטדיון הגדול ביותר בסרביה. האצטדיון נחנך ב-1963 ונודע בשם "מראקנה", בשל תכולת השיא שלן שהייתה 110,000. באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20, על מנת לעמוד בתקני הבטיחות של אופ"א, האצטדיון שופץ ותכולת המושבים ירדה.

בשנת 2008 בוצע שיפוץ נוסף שכלל התקנת תאורה חדשה, דשא סינתטי ומשטח אימונים מחודש. בשנת 2011 נוספו תאי אח"ם, תא לעיתונאים, מרכז תקשורת, מסעדה ובית קפה. בצדו המערבי של האצטדיון ישנה חנות רשמית של המועדון. האצטדיון הוכתר בתור אחד האצטדיונים הטובים באירופה^[15][16].

אליפויות לאומיות (31):

• הליגה הראשונה של הרפובליקה הסוציאליסטית של סרביה (1):
  • 1946^[17]
• אליפות הליגה היוגוסלבית (19):
  • 1951, 1953, 1956, 1957, 1959, 1960, 1964, 1968, 1969, 1970, 1973, 1977, 1980, 1981, 1984, 1988, 1990, 1991, 1992
• אליפות סרביה ומונטנגרו (5):
  • 1995, 2000, 2001, 2004, 2006
• אליפות סרביה (9):
  • 2007, 2014, 2016, 2018, 2019, 2020, 2021, 2022, 2023

גביעים לאומיים (24):

• הגביע היוגוסלבי (12):
  • 1948, 1949, 1950, 1958, 1959, 1964, 1968, 1970, 1971, 1982, 1985, 1990
• הגביע של סרביה ומונטנגרו (9):
  • 1993, 1995, 1996, 1997, 1999, 2000, 2002, 2004, 2006
• הגביע הסרבי (6):
  • 2007, 2010, 2012, 2021, 2022, 2023

ליגת האלופות (1):

• 1990/91

הגביע הביניבשתי (1):

• 1991

גביע מיטרופה (2):

• 1958, 1968

נכון ל-25 במרץ 2024

מס' עמדה שם 1 סרביה שוער זוראן פופוביץ' 2 סרביה מגן קוסטה נדליקוביץ' 3 אוסטרליה בלם מילוש דגנאק 4 סרביה קשר מירקו איבניץ' 5 סרביה בלם אורוש ספאייץ' 6 ניו זילנד קשר מרקו סטאמניץ' 7 סרביה קשר יובאן שלייביץ' 8 גבון קשר גלור קאנגה 9 סנגל חלוץ שריף אנדיאייה 10 סרביה קשר אלכסנדר קטאי (קפטן שני) 14 סרביה בלם ווק בוגדנוביץ' 15 אוסטריה בלם אלכסנדר דראגוביץ' 17 חוף השנהב חלוץ ז'אן-פיליפ קראסו 18 ישראל שוער עומרי גלזר 19 סרביה בלם נמניה מילונוביץ' 23 סרביה מגן מילאן רודיץ'

מס' עמדה שם 24 בורקינה פאסו בלם נאסר דג'יגה 27 סרביה שוער ווק דראשקיץ' 29 סרביה מגן ויקטור ראדויביץ' 30 גאנה קשר עוסמאן בוכארי 31 סרביה חלוץ אורוש סרמצ'ביץ' 33 סרביה קשר סרג'אן מיאילוביץ' 37 סרביה קשר ולדימיר לוצ'יץ' 41 סרביה קשר ניקולה קנז'ביץ' 43 סרביה קשר יובאן מיטוליקיץ' 44 סרביה בלם ולייקו מילוסבלייביץ' 45 סרביה קשר ניקולה מיטולייקיץ' 55 סרביה קשר אנדרייה מקסימוביץ' 66 קוריאה הדרומית קשר וואנג אין-באום 70 סרביה מגן אוגניין מימוביץ' 76 סרביה מגן לזאר ניקוליץ' 77 סרביה שוער איוואן גוטשה

מדיה וקבצים בנושא הכוכב האדום בלגרד בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של הכוכב האדום בלגרד (בסרבית, באנגלית וברוסית)
• הכוכב האדום בלגרד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• הכוכב האדום בלגרד, ברשת החברתית פייסבוק
• הכוכב האדום בלגרד, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• הכוכב האדום בלגרד, ברשת החברתית אינסטגרם
• הכוכב האדום בלגרד, ברשת החברתית טיקטוק
• הכוכב האדום בלגרד, סרטונים בערוץ היוטיוב
• פרופיל, באתר אופ"א
• פרופיל, באתר Transfermarkt
• פרופיל, באתר Soccerway
• פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
• עוזי דן, בצל מלחמת אזרחים, הכוכב האדום עדיין זרחה, באתר הארץ, 8 באפריל 2018