המחוז היהודי האוטונומי

המחוז האוטונומי נמצא במזרח הרחוק הרוסי, מצפון לנהר האמור שהוא גם הגבול עם מחוז חיילונגג'יאנג שבסין, בצפון ובמזרח הוא גובל עם מחוז חברובסק ובמערב עם מחוז אמור.

את צפון המחוז חוצה מסילת הרכבת הטרנס-סיבירית. מצפון למחוז נמצאים הרי בוריה ובמזרחו שפלה.

ערך מורחב – יהדות המחוז היהודי האוטונומי

ב-28 במרץ 1928 החליטה נשיאות הוועד הפועל המרכזי של ברית המועצות להקצות את אזור בירוביג'ן להתיישבות יהודית בלעדית. בהחלטה זו נאמר כי במידה והתוצאות תהיינה חיוביות, ייתכן שתוקם יחידה מנהלית-טריטוריאלית לאומית יהודית, ואכן, בדצמבר 1934 הוקם באזור מחוז יהודי אוטונומי,^[2] שנרשם בחוקה (סעיף 22) כ"מחוז יהודי עצמאי".

המניעים להחלטה:

• הצורך לחזק ולפתח את המזרח הרחוק.
• כתוצאה ממדיניות הלאומיות של סטלין שכללה שינויי גבולות וחלוקה מחדש של יחידות טריטוריאליות בהתאם לשיקולים לאומיים ואתניים.
• היהדות היוותה איום על האתאיזם.
• הציונות שכתנועה לאומית היוותה איום על החזון הבינלאומי הסובייטי.
• המחשבה שיהדות העולם תתרום להקמת ותחזוקת האזור האוטונומי, מחשבה שהתממשה כאשר ארגונים כמו "אורט" ו"איקאר" (יידישע קאלאניזאציע אין ראטן-פארבאנד - הארגון להתיישבות יהודית ברוסיה) תמכו בהתיישבות היהודית מראשיתה והחל ב-1935 תמך גם הארגון אמביג'אן (Ambijan - הוועד האמריקאי למען ההתיישבות היהודית בבירוביג'אן).

על פי גישתו של סטלין לשאלה הלאומית, קבוצה צריכה טריטוריה כדי להיות לאום. ליהודים אין טריטוריה ולכן הם אינם זכאים לזכויות לאומיות. קומוניסטים יהודים טענו כי הדרך לפתרון הדילמה האידאולוגית היא להקים טריטוריה יהודית. הסובייטים היו מעוניינים לספק ליהודים בית לאומי שלא יהיה בארץ ישראל, שכן הציונות היוותה איום מסוים, וראו בה יריבה למרקסיזם.

סיבה נוספת שבעטיה פיתחו הסובייטים את האזור היא שמירה על הגבול עם סין. באותה תקופה חלקים אלו לא היו מיושבים והגבול היה רגיש. ליהודים, לעומת זאת, היו קהילות במערב ברית המועצות. היו הצעות להקים את האזור היהודי בקרים או באוקראינה, אולם הצעות אלו נדחו בשל חשש מאנטישמיות. היו שטענו כי קרים ואוקראינה התנגדו להקמת האזור בשטחן. אחרים טענו כי סטלין הונע מאנטישמיות ורצה להרחיק את היהודים ממוקדי כוח אפשריים.

בתוכנית ההתיישבות מדובר על הקצאת 25 מיליון דונם לצורך התיישבות של 100,000 משפחות יהודיות.^[2] ועדת-סקר מטעם השלטון הסובייטי מצאה כי 80% מאדמת האזור מכוסה יערות; האקלים קר מאוד בחורף (לעיתים עד 50 מעלות מתחת לאפס) וחם מאוד בקיץ, כאשר ההפרש במידות החום במשך יממה מגיע עד 20 מעלות; השטח נמצא באזור "הקרח הנצחי", שבו האדמה קפואה במשך רוב השנה; האזור שופע חרקים, זבובים ויתושים; שטח הקרקע הניתן להתיישבות הוא 10 מיליון דונם בלבד, ולכן גם ניתן ליישב 50,000 משפחות חקלאיות יהודיות בלבד. בתוכנית נקבע כי בשנת 1929 יעלו על הקרקע 1,000 משפחות, ב-1930 2,000 משפחות, ובמשך 8 עד 10 השנים הבאות בין 2,000 ל-3,000 משפחות יהודיות מדי שנה.^[2]

אולם בניגוד לתוכנית, בסוף 1932 נמצאו באזור 2,500 יהודים בלבד, ולפי העיתונות הסובייטית, ב-1933 הגיעו לשם עוד 3,200 יהודים, אלא שרק 58 מהם היו חקלאים, בעוד שהיתר היו פקידים ובעלי מלאכה, ושיעור העוזבים הגיע לכ-50%.^[2]

נעשו פעולות תעמולה ניכרות כדי לעודד הגירה לאזור. הוכנו פוסטרים, מסמכים הוצנחו באזורים בהם גרו יהודים, נכתבו ספרים ביידיש על האוטופיה הסוציאליסטית. הממשלה אף הפיקה סרט ביידיש בשם "מחפשי האושר" על משפחה שעזבה את ארצות הברית בשל השפל הכלכלי והגיעה לאזור. התעמולה הייתה כה יעילה עד כי כמה אלפי יהודים שאינם סובייטים היגרו לאזור, בכללם גם כמה מאות מארץ ישראל.

האקלים הבעייתי הקשה על ההתיישבות באזור. על המתיישבים היה להקים יישוב יש מאין. למרות זאת הם הצליחו בכך. כאשר האוכלוסייה היהודית במקום גדלה, החלה להתפתח בו תרבות יהודית. יצא עיתון ביידיש בשם בּיראָבּידזשאנער שטערן (כוכב בירוביג'ן). במטרה לפתח תרבות לאזור היו מגיעים סופרים יהודים כמו שמואל ניסן גודינר ממרכז המדינה. חלק מהיישובים נקראו בשמות עבריים: יצירה, עבודה, משמר ותל חי. רחובות העיר נקראו על שם סופרים יידים כמו שלום עליכם וי.ל. פרץ. הכתיב היידי שונה, בתחילה תוך ביטול האותיות הסופיות (למשל: ביראבידזשאנ) ובהמשך נעשה מאמץ לכתוב יידיש באותיות קיריליות ולא עבריות.

התוכנית קיבלה מהלומה כאשר סטלין החל ברדיפת היהודים באמצע שנות השלושים. מנהיגים יהודים נעצרו והוצאו להורג, בתי ספר ביידיש נסגרו, ארגונים יהודים שטיפלו באוכלוסייה, כמו אוזט-געזערד (ОЗЕТ - חברה לסידור חקלאי של יהודים עמלים בברית המועצות) וקומזט (הרשות להסבת יהודים עמלנים לחקלאות).

בשנת 1936 היו באזור 14,000 תושבים יהודים, מתוכם 2,500 בלבד (17%) התפרנסו מחקלאות. ב-1939 חיו במחוז 108,500 נפשות, מהם רק כ-20,000 יהודים, שרובם עסקו בפקידות ממשלתית.^[2] בתקופת מלחמת העולם השנייה פסקה הגירת יהודים למחוז, והיא נתחדשה רק לאחר המלחמה.^[2]

לאחר מלחמת העולם השנייה היה ניסיון לחדש את ההתיישבות כפתרון לפליטים, אולם הרעיון לא צלח. באותו זמן מספר היהודים הגיע לשיא של כשליש מהאוכלוסייה המקומית. הקמת מדינת ישראל, משפט הרופאים וגל הרדיפות השני של סטלין סתמו את הגולל על התוכנית. במהלך גל הרדיפות השני שוב נעצרו מנהיגים יהודים ואוסף היודאיקה שהיה בספרייה המקומית נשרף. בשנים שלאחר מכן רעיון האזור היהודי נשכח.

כמה משכילים כגון לואיס רפפורט, יונתן ברנט וולדימיר נאומוב טענו כי סטלין תכנן לרכז את כל היהודים באזור. סטלין ביצע פעולות הגליה דומות למיעוטים לאומיים אחרים כגון הטטארים בקרים והגרמנים בוולגה. משפט הרופאים היה השלב הראשון בתוכנית. התוכנית נקטעה על ידי מותו של סטלין ב-5 במרץ 1953.

עם נפילת ברית המועצות והנהגת מדיניות הגירה ליברלית עזבו מרבית יהודי האזור לגרמניה ולישראל. ב-1991 האזור קיבל מעמד של רפובליקה אוטונומית אולם עד אז רוב היהודים עזבו, ואלו שנותרו היוו כשני אחוזים מהאוכלוסייה. ב-2006 הייתה תחנת רדיו פעילה ביידיש.

נכון ל-2012 נטען בעיתון ה"ביראבידזשאנר שטרן" שבמחוז נותר רק בית ספר בודד שמלמד ביידיש, מתוך 14 בתי ספר שקיימים במחוז.^[3]

השפה הרשמית באזור הייתה יידיש ולא עברית. סמל האזור הוא מגן הרלדי ביחס של 8:9. צבע המגן הוא ירוק כהה. בתחתית ובראש הסמל נמצאים פסים רוחביים בצבעים לבן-כחול-לבן כאשר כל אחד מן הפסים הוא ברוחב של 1/50 מאורך הסמל. הפסים הכחולים מסמלים את הנהרות בירה ובידז'אן. במרכז המגן נמצא טיגריס סיבירי בעל פסים שחורים כצבעיו המקוריים. הטיגריס פונה ימינה כאות לעבר של האזור וסמל לעתיד בהתפתחות של המקום. דגל המחוז לבן ובמרכזו קשת בענן.

האספה המחוקקת

הגוף המחוקק במחוז הוא האספה המחוקקת של המחוז היהודי האוטונומי^[4] (רוסית: Законодательное собрание Еврейской автономной области, יידיש: לעגיסלאַטיווע אַסעמבלי פון די אידישע אַוטאָנאָמאָוס קאנט) שהוקמה בשנת 1997 ומורכבת מ-19 חברים. בבחירות שנערכו בספטמבר 2016 מפלגת רוסיה המאוחדת זכתה במרבית המושבים. יושבת ראש האספה המחוקקת היא ליובוב פאבלובה, המחליפה את אנטולי טיחומירוב (שכיהן בשנים 2001–2016).

מבנה

ועדות

• הוועדה למדיניות כלכלית-חברתית
• ועדת התקציב והמסים
• הוועדה לחקיקה, מדיניות המשפט וענייני שלטון מקומי
• הוועדה למדיניות אגררית וענייני איכות הסביבה
• הוועדה לקשר עם אמצעי התקשורת, סדר יום ואתיקה

מושל

התפקיד הבכיר והעליון ביותר במחוז היהודי האוטונומי הוא תפקיד המושל. מושל המחוז אחראי לניהול ענייני המחוז וייצוגו בממשל הפדרלי.

מרבית ראשי המחוז שכיהנו לאורך ההיסטוריה היו יהודים. מושל המחוז נבחר בבחירות ישירות אחת ל-5 שנים ואינו רשאי לכהן יותר מ-2 קדנציות רצופות. מעון המושל נמצא בשדרות 60 שנה לברית המועצות בעיר בירוביג'ן.

ראשי המחוז

ב-2021 חיו באזור כ-156,500 תושבים, מתוכם היו 85% רוסים, לצד מיעוטים של אוקראינים ובני עמים אסיאתים. רוב היהודים במחוז היהודי האוטונומי מרוכזים בבירוביג'ן הבירה ובעיירות אמורזט, בירה וסמידוביץ'.

ב-2003 יצא הסרט התיעודי L'Chayim, Comrade Stalin! (לחיים, החבר סטלין!) על התיישבות היהודים באזור.

• י. לבבי, ההתיישבות היהודית בבירוביג'אן, החברה ההיסטורית הישראלית, תשכ"ה.
• חיים סלובס, ממלכתיות יהודית בברית המועצות: יובלה של בירובידז'אן, עם עובד, 1980.
• אסתר רוזנטל-שניידרמן, בירובידז’אן מקרוב, זיכרונות, מאורעות, אישים, מיידיש: שלמה אבן-שושן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1991.
• בוריס קטלרמן, "דוד ברגלסון מסביב לאוטונומיה היהודית בבירוביג’אן", חוליות 9, 2002.
• בינה גרנצרסקה-קדרי, "בירוביג'אן - כלום יחידה ממלכתית?", שבות 9, 1983.
• יעקב לבבי-בביצקי, "הערות על בירוביג’אן בשולי חוברת סובייטית על יהדות ברית-המועצות וה'חוק על המחוז האוטונומי היהודי'", שבות 9, 1983.
• אסתר רוזנטל-שנידרמן, פרקי בירובידז’אן: זיכרונות, פורסם במאסף לחקר תנועת העבודה הציונית, 1982.
• יעקב לבבי-בביצקי, "איגוד אורט העולמי וההתיישבות היהודית בבירובידז’ן", שבות 6, 1979.
• בער בוריס קוטלרמן ושמואל יבין, באוהאוס בבירוביג'אן: 80 שנה להתיישבות היהודית במזרח הרחוק של ברית המועצות, הוצאת מרכז באוהאוס, 2009
• Henry Felix Srebrnik (הנרי סרברניק), Jerusalem on the Amur ‏McGill-Queen's Press, ‏,2008

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: המחוז היהודי האוטונומי
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: המחוז היהודי האוטונומי

• אתר האינטרנט הרשמי של המחוז היהודי האוטונומי (ברוסית)
• האתר הממשלתי הרשמי של המחוז היהודי האוטונומי
• Despite Predictions, Jewish Homeland in Siberia Retains Its Appeal, New York Times; הכתבה בעברית באתר הארץ
• אדם שחף, השוטר שחטף אותי: יום הזוי במחוז היהודי ברוסיה, באתר nrg‏, 24 בינואר 2010
• place/Yevrey המחוז היהודי האוטונומי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• המחוז היהודי האוטונומי, ברשת החברתית VK