הסכם עודפים
בישראל, הסכם עודפים הוא הסכם בין שתי רשימות בבחירות, הקובע שסכום קולותיהן ייחשב ביחד בקביעת מספר המנדטים המוקצים להן. לאחר קביעת מספר המנדטים המשותף, מחולקים המנדטים ביניהן לפי גודלן היחסי.
משמעותם וחשיבותם של הסכמי העודפים
הסכמי עודפים בין מפלגות נכרתו בישראל עוד בימי הבחירות לאספת הנבחרים[1]. לקראת הבחירות לאספה המכוננת נקבע שכל מפלגה יכולה לקשור הסכם עודפים עם מפלגה אחת אחרת, אך שמפלגה שלא זכתה בלפחות מנדט אחד לא תוכל ליהנות מעודפים בהתאם להסכם[2]. בשיטת חלוקת העודפים הישנה, היה יכול להיווצר מצב בו הסכם עודפים דווקא גרם לאחת הרשימות החתומות עליו לאבד מנדט, משום שהעודפים של המפלגה שהספיקו למנדט נוסף הועברו לחתומה השנייה על ההסכם שממילא הייתה מקבלת מנדט בגלל העודפים שהיו לה. כך אכן קרה בכנסת השביעית, לרשימות היחידות שחתמו על הסכם עודפים. ככל הנראה, מסיבה זאת רוב הרשימות לא חתמו על הסכמי עודפים[3]. בשנים אלו היה נהוג שמפלגות חתמו על הסכמי עודפים עם רשימות ערביות שקשורות אליהן[4].
עם חקיקת חוק בדר-עופר, השתנתה המתכונת של הסכמי העודפים, והסכם עודפים לא יכול לגרום לאבדן מנדט, מכיוון ששיתוף הקולות תמיד יגדיל את הקולות למושב.
השיקולים בבחירה אם לחתום על הסכם עודפים, ועם מי, נוגעים בין השאר למישור הטכני, כדי להגדיל את הסיכוי לקבל מנדט נוסף, ולמישור הפוליטי-הסברתי.
שיקולים טכניים
מבחינה טכנית, להסכם עודפים עם מפלגה שלא עברה את אחוז החסימה אין משמעות ועל כן רשימות תעדפנה לחתום על הסכם עודפים עם רשימות בעלות סיכוי גבוה לעבור את אחוז החסימה[5]. לדוגמה, ב-2003 חתמה שינוי על הסכם עודפים עם מפלגת הירוקים, אשר לא עברה לבסוף את אחוז החסימה, ולכן שינוי קיבלה 15 מנדטים ולא 16. מקרה יותר משמעותי היה כאשר המערך חתם על הסכם עודפים עם ל"ע ולא עם ר"צ לקראת הבחירות לכנסת העשירית. כיוון של"ע לא עברה את אחוז החסימה, קיבל המערך מנדט אחד פחות. היה אף מי שטען שאילולא כן, היה שמעון פרס מרכיב את הממשלה במקום מנחם בגין[6].
שיקול נוסף הוא השיקול המתמטי, על פיו למפלגה כדאי לחתום על הסכם עודפים עם רשימה שייצוגה בכנסת יהיה קטן משלה. הסיכוי לזכות במנדט הנוסף שנתקבל בעקבות הסכם עודפים הוא יחסי לגודלן של המפלגות החתומות. באופן מסורתי חותמות מפלגת ש"ס ויהדות התורה הסכם עודפים ביניהם. אולם במשך תקופה ארוכה, בגלל ההבדל בגודל בין המפלגות הסיכוי של ש"ס ליהנות מהמנדט הנוסף שהתקבל בעקבות הסכם העודפים, היה גדול פי שניים מהסיכוי של יהדות התורה ליהנות מאותו הסכם. בבחירות לכנסת ה-16 עשתה המפד"ל שימוש בכלל המתמטי, בכורתה הסכם עודפים עם עם אחד. כך זכתה המפד"ל במנדט שישי.
שיקולים הסברתיים
במישור הפוליטי-הסברתי, נהוג שמפלגות חותמות על הסכמי עודפים עם מפלגות הקרובות אליהן אידאולוגית כדי למנוע מצב בו קולות של מצביעיהן יסייעו בעקיפין למפלגה שאינם מעוניינים בה. כך, היו שטענו נגד הצבעה למפלגת שינוי בבחירות לכנסת ה-11 מאחר שמפלגת יחד של עזר ויצמן, עמה חתמה הסכם עודפים, עלולה ללכת עם הליכוד[7]. חשיבות נוספת להסכמי העודפים היא בהסרת חששם של מצביעי מפלגה אשר חתמה על הסכם, שקולם יהיה לבסוף "ללא תועלת" - בכך שנחתם הסכם עודפים, ידעו המצביעים שלכל הפחות, קולם ישמש מפלגה הקרובה בדעותיה לזו שהצביעו לה. ישנם גם מקרים בהם מפלגות חותמות על הסכם עודפים עם מפלגה אחרת כדי למצב אותן יותר קרוב אל אותה מפלגה. כך למשל, נטען שישראל בעלייה חתמה על הסכם עודפים עם האיחוד הלאומי כדי למצב את עצמה בימין[8]. לקראת הבחירות לכנסת ה-19, שברה ראש מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ' מסורת רבת שנים של חתימה על הסכם עודפים עם מרצ, בהעדיפה הסכם עם יש עתיד. לטענת זהבה גלאון ממרצ, הסיבה הייתה רצונה של יחימוביץ לבדל עצמה מהשמאל[9]. לעומת זאת, לקראת הבחירות לכנסת ה-20 סירבה הרשימה הערבית המאוחדת לחתום על הסכם עם מרצ, בגלל היותה מפלגה ציונית.
יריבות פוליטית בין מפלגות מונעת לעיתים חתימה על הסכם עודפים שאחרת היה מתבקש. בבחירות לכנסת התשיעית, סרבה אגודת ישראל לרוץ ברשימה משותפת עם פועלי אגודת ישראל. בעקבות זאת, סירבה פועלי אגודת ישראל לחתום על הסכם עודפים עם אגודת ישראל, דבר שככל הנראה מנע מפועלי אגודת ישראל לקבל מנדט שני[10].
מפלגות נמנעות במיוחד מלחתום על הסכמי עודפים עם פלג חדש המתמודד בנישה הפוליטית שלהם. זאת מתוך כוונה שלא לתת לאותה מפלגה חדשה לגיטימציה ובכך, לכאורה לעזור לה לעבור את אחוז החסימה. בבחירות לכנסת ה-11 בשנת 1984 סירבה המפד"ל לחתום על הסכם עודפים עם מורשה שפרשה ממנה[5], אך למפרע התברר שהסכם עודפים לא היה מעניק לאף אחת מהן מנדט נוסף. לעומת זאת, בבחירות לכנסת ה-12 נמנעו מולדת וצומת שהשתתפו לראשונה בבחירות לכנסת, מחתימה על הסכם עודפים, ביניהן או עם מפלגות אחרות כמו התחייה ובכך הפסידו מנדט שלישי לצומת על חשבון מפלגת העבודה. באופן דומה, חד"ש, מד"ע והרשימה המתקדמת לשלום לא חתמו על הסכם עודפים דבר שמנע מאחת מהן לקבל מנדט נוסף על חשבון מפלגת העבודה.
סירוב לחתום על הסכם עודפים עלול לפגוע במפלגה מבחינה הסברתית. במקרה של סירוב לחתום על הסכם עודפים, קורה שהמפלגה המסורבת מגנה את המסרבת בתעמולת הבחירות לכנסת על הסירוב, בטענה שהמפלגה הסרבנית פוגעת במחנה האידאולוגי אליו היא משתייכת. למשל, בבחירות למועצות המקומיות ב-1950 גינתה מפא"י את מפ"ם על שסירבה לחתום עימה על הסכם עודפים[11][12]. בשנת 1984, כללו המפד"ל ומורשה את הנושא בתעמולה שלהן[13][14], בין השאר במודעה של מתמטיקאי מטעם מורשה שהסביר מדוע חתימה על הסכם עודפים אינה יכולה להזיק.
הסכמי עודפים בבחירות לכנסת
על-פי רוב, מסייעים הסכמי העודפים בעיקר למפלגות הבינוניות. המפלגות הגדולות נהנות לרוב מיתרון הגודל, אשר מסייע להן יותר כאשר אין הסכמי עודפים כלל. למפלגות הקטנות יש בדרך-כלל פחות סיכוי ליהנות ממנדט נוסף שיקבלו הודות להסכם עודפים עם רשימה גדולה יותר. ברור כי כאשר החוק מאפשר קיומם של הסכמי עודפים, אי שימוש בהם על ידי מפלגה ספציפית תעמיד אותה בנחיתות מול המפלגות האחרות. לפיכך, רוב המפלגות מנצלות את היכולת לחתום על הסכם עודפים, ומודיעות לוועדת הבחירות המרכזית על הסכמי עודפים שחתמו טרם הבחירות.
בבחירות לרשויות המקומיות
גם בבחירות לרשויות המקומיות יכולות שתי רשימות לחתום ביניהן הסכם עודפים. אולם, מכיוון שהמנדטים העודפים מחולקים לרשימות עם כמות הקולות העודפים הגדול ביותר ולא לפי שיטת בדר-עופר, ייתכן מצב שבו אחת הרשימות תפסיד מנדט בגלל הסכם העודפים[11].
קישורים חיצוניים
- רועי רובינשטיין, להבין את הבחירות: הקולות שמחליפים מפלגות, באתר ynet, 30 בינואר 2019
- גדעון אלון, מי ירוויח מביטול הסכמי העודפים, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2005
- מחקרי בחירות והתנהגות הצבעתית, סיכום הרצאה באתר אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן, עמוד 9
- הסכם עודפים ברשויות מקומיות מתוך המדריך למועמד הפוליטי
- אברהם דיסקין ועמנואל נבון, תיקונים בשיטת הבחירות והממשל: חיזוק המשילות והייצוגיות, פורום קהלת, כסליו תשעז - דצמבר 2016.
- יהונתן ליס, מהו הסכם עודפים, מי מרוויח ממנו ואיך הוא משפיע על תוצאות הבחירות?, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2019