פועלי אגודת ישראל

הסתדרות פועלי אגודת ישראל נוסדה בשנת תרפ"ב (1922) בלודז' בפולין, תחילה תחת השם "פועלי אמוני ישראל". אספת היסוד של התנועה בארץ ישראל התקיימה בשנת תרפ"ג (1923)^{[דרוש מקור]}, האגודה נרשמה כחוק כאגודה עות'מאנית ביום 28 במרץ 1934. מטרות התנועה, כפי שהוצגו בראשית ימיה, היו:

• לארגן את הפועלים על בסיס התורה, ולדאוג להגנתם המקצועית
• ליצור נקודות התיישבות דתיות
• להמציא עבודה ליהודים שומרי תורה
• לייסד מוסדות קואופרטיביים ומוסדות סוציאליים שיפעלו על פי התורה
• ליישב סכסוכים בין עובדים ומעבידיהם לפי חוקי התורה
• לשאוף להשלטת התורה בחיי המדינה והכלכלה ובכל תחומי החיים

אחד המניעים ליסוד התנועה הייתה בעיית שמירת השבת במפעלים בבעלות יהודית בפולין, שהיו מחויבים על פי חוקי המדינה להשבית את פעילותם ביום ראשון וכפו על פועלים דתיים לעבוד בשבת^[1]. בשנת ה'תרפ"ג (1923) השתתף הרב דוד צבי זילברשטיין מחסידי גור כנציג פועלי אגודת ישראל בכנסייה הגדולה הראשונה. במהלך הדיונים הוא דיווח על פעילותה של תנועת פועלי אגודת ישראל והעלה דרישה מבעלי בתי חרושת החרדים להעסיק פועלים שומרי שבת.

בשנת 1925 ייסדו עולים מפולין את הסניף הראשון של התנועה בארץ ישראל, אך בתום תקופה קצרה הופסקה הפעילות בשל קשיים כלכליים. בשנת 1933 הוקמה התנועה מחדש בארץ ישראל בהנהגתם של יעקב לנדוי ובנימין מינץ, תחת השם פועלי אגודת ישראל, ובמסגרתה התאגדו בעיקר עולים מגרמניה^[2]. התנועה התמזגה עם 'הסתדרות הפועלים החרדים', שהוקמה זמן קצר קודם לכן.

בשנת 1935 חתמה התנועה על הסכם שיתוף פעולה מוגבל עם ההסתדרות הכללית לצורך קבלת עבודות וקופת חולים, שהתנגדה לארגוני פועלים עצמאיים מלבדה, על מנת לאפשר לפועלי קבוצת חפץ חיים קבלת עבודה. שיתוף פעולה זה היה מוגבל גם בשל התנגדות אגודת ישראל. ב־1937 נשלח נציג חפץ חיים לכנסייה הגדולה של אגודת ישראל כדי לקבל הסכמה לקבלת אדמות מהקרן הקיימת לישראל לצורך הקבוצה, חרף התנגדות התנועה לקק"ל, אולם נכשל בשליחותו. למרות ההתנגדות הובילה המצוקה של חברי הקבוצה את חברי פועלי אגודת ישראל להחליט בוועידתם ב־1941 על יצירת קשר עם המוסדות הציונים. להחלטה זו תרמה היחלשותה המשמעותית של אגודת ישראל באירופה, שרוב חבריה נרצחו בשואה. ב־1943 נחתם הסכם בין הסוכנות היהודית וקבוצת חפץ חיים בדבר הקצאת קרקע בסמוך לגדרה, בהסכמה שבשתיקה מצד הנהגת אגודת ישראל בארץ. החזון איש נשאל בסוגיה זו והציג גישה נייטרלית^[2].

בשנת 1941 (ה'תש"א) נערכה הועידה השלישית^[3] בשנת 1944 (ה'תש"ד) ערכה התנועה ועידה ארצית רביעית בפתח תקווה^[4].

לאחר השואה פעלו חברי פא"י באירופה לסייע לניצולי השואה והקימו קבוצות הכשרה לעליה לארץ. בנימין מינץ היה מיוזמי הקמת ועד ההצלה. "פעילותו של מינץ התמקדה בהפעלתם של נציגי התנועה בשתי שלוחות ההצלה של היישוב, בז'נבה ובאיסטנבול...לקראת סוף המלחמה עברו מאמציו של מינץ למוקד חדש. הצלה רוחנית, כלומר חילוץ יהודים שנקלעו בשנות המלחמה למקומות שמחקו את זהותם היהודית, ובראשם ברית המועצות, מצד אחד, ומוסדות נוצריים מצד אחר – ומעבר לכך, עידוד ניצולים במחנות העקורים לחזור ליהדותם ולעלות ארצה...עסק בגיוס שליחים, וערך מסע בן שמונה חודשים בין ריכוזי הניצולים באיטליה, בצרפת, בגרמניה ובפולין. בצרפת אף הקים מחנה מעבר לילדים, (שהיה בניהול משה בנימין קלינמן חיים גיטלר ויחיאל גרנטשטיין) 'נצח ישראל'"^[5] בקפריסין הקים ר' ליבל קוטנר מחשובי חסידי גור קבוצת הכשרה לעשרות משארית הפליטה ודאג להם לחזור למחצבתם ולהעלותם לארץ ישראל^[6].

בי"ח בסיון ה'תש"ו לאחר שביקר בנימין מינץ בפולין שלח מכתבים אל האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלטר מגור בו מפרט את המצוקה והסכנות לשארית הפליטה הנמצאים בפולין ומבקשים רחמים לברוח מהמקום^[7]. ומכתב אל רבי ישראל אלטר ורבי שמחה בונם אלטר לעזור למען הצלת אחים מסכנת מוות... וכותב: " ... הנני שבע רצון שהייתי שם, כי הייתי למשיב נפש למאות ולאלפים, ואני מקווה לתוצאות טובות מביקורי זה, כי אני מרעיש עכשיו את כל העולם היהודי למען הצלת אחינו בפולין"^[8].

בתחילה פעלה התנועה בכפיפות ל'אגודת ישראל' העולמית ולמועצת גדולי התורה, אך עד מהרה הפכה התנועה ציונית יותר והיא שיתפה פעולה עם הנהגת היישוב בארץ.

הסמכות התורנית בתנועה הייתה נתונה לרב מאיר קרליץ. בשנת ה'תשט"ו 1955 נבחר הרב אשר זאב ורנר מטבריה לרבה של התנועה. לאחר פטירתו שימשו הרב רפאל קצנלנבוגן והרב יצחק ידידיה פרנקל כסמכות רוחנית.

פא"י התמודדה בבחירות לאספה המכוננת, היא הכנסת הראשונה, במסגרת החזית הדתית המאוחדת. החזית הדתית המאוחדת הייתה שותפה בקואליציה, אך לפועלי אגודת ישראל לא היה נציג בממשלת ישראל הראשונה ובממשלת ישראל השנייה, בניגוד לשאר הסיעות שהרכיבו את החזית. בבחירות לכנסת השנייה התמודדה פועלי אגודת ישראל עצמאית, תוך עימותים בין תומכיה ובין תומכי אגודת ישראל^[9]. היא זכתה בשני מנדטים. יחד עם אגודת ישראל היא הצטרפה לקואליציה של ממשלת ישראל השלישית וקלמן כהנא שימש סגן שר במשרד החינוך. ב-23 בספטמבר 1952 עזבו אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל את הקואליציה בגלל התנגדותן לגיוס נשים לצה"ל. בתחילת דצמבר ניהלה פועלי אגודת ישראל משא ומתן על תיקונים בחוק שירות לאומי וכניסה חזרה לקואליציה, שבמסגרתה אמור היה בנימין מינץ להתמנות לשר הסעד^[10]. החזון איש ביקר את ההסכם המתגבש ומועצת גדולי התורה פרסמה פסק שלפיו אסור לשרת בשירות לאומי בכל מסגרת שהיא, אפילו שאינה צבאית. בעקבות כך חזרה בה פא"י מהמהלך^[11]. מוסדות פועלי אגודת ישראל היו חלוקים לגבי ההצטרפות לקואליציה. הרוב, בראשות בנימין מינץ וקלמן כהנא תמך בכניסה לקואליציה, בעוד המיעוט, בראשות אברהם יהודה גולדראט וז' זוהר תמך בחזית משותפת עם אגודת ישראל בהתנגדות לממשלה. על רקע מחלוקת זאת נבחרה בינואר 1953 מזכירות חדשה לפועלי אגודת ישראל, שבה גולדראט וזוהר לא היו חברים^[12]. על פי הסכם רוטציה בין כהנא וגולדראט, היה על כהנא להתפטר מהכנסת באמצע הקדנציה של הכנסת השנייה. אולם בעקבות המחלוקת קבעה סיעת פועלי אגודת ישראל שאל לכהנא להתפטר^[13][14]. על פי דיווחים בעיתונות, שהוכחשו על ידי בנימין מינץ, שילם קלמן כהנא פיצויים לגולדראט על שלא מילא את הסכם הרוטציה. בינואר 1954 השמועות גררו גינוי מקיר לקיר בוועדת הכנסת^[15][16]. בעקבות הסכסוך הוביל אברהם יהודה גולדראט אופוזיציה פנימית בתוך פועלי אגודת ישראל, אשר תמכה בקשר יותר קרוב עם אגודת ישראל, אשר נטען שהקיפה כ-40% מהמפלגה^[17]. במהלך שנת 1956 עברו אברהם יהודה גולדראט^[18] ויעקב לנדוי לפועל המזרחי, שם נבחר אברהם יהודה גולדראט לוועד הפועל המצומצם של המפד"ל.

בבחירות לכנסת השלישית, והרביעית התמודדה פועלי אגודת ישראל במסגרת החזית הדתית התורתית עם אגודת ישראל. אך במהלך הכנסת הרביעית פרשה מהסיעה המאוחדת ונכנסה לממשלה, דבר שעורר שוב את חמת אגודת ישראל. בבני ברק נערכה עצרת מחאה גדולה, בהשתתפות חברי מועצת גדולי התורה ורבנים בולטים ובהם הרב יעקב ישראל קניבסקי שהתנגד לפא"י עוד לפני הכניסה לממשלה. במכתב מחודש אב תשכ"א יצא הרב קנייבסקי נגד מנהיגי המפלגה וכתב כי הם "השחיתו התעיבו והפכוה למפלגה חומרית מובהקת... והמה מכניסים ארס אשר קרך בשורותיהם", ועל מצביעיה כתב כי הם "בכלל מחללי שם שמים בסתר וברבים"^[19]. הרב צבי פסח פרנק, רבה של ירושלים, הביע דעתו בעד פא"י וכתב מכתב תמיכה בעד כניסת פא"י לממשלה.^[20] גם בשנת ה'תשל"ט בבחירות שנערכו לעירית בני ברק ברשימה החרדית ט"ז בראשות שמואל וינברג ונתמכה על ידי רב העיר הרב יעקב לנדא ורבי חיים שאול גריינימן יצאו הרבנים רבי יעקב קניבסקי והרב ש"ך נגד הרשימה, ובעקבות כך הוחרם ונרדף על ידם רבי חיים שאול גריינימן עד לפטירתונכד הגר"ח גריינמן בפרסום ראשון: התגובה ל"טרייף" ומי הגיע להתנצל בחשאי - כל הזמן, באתר כל הזמן, ‏12 בנובמבר 2017.

במהלך כהונת הכנסת הרביעית הצטרף ח"כ בנימין מינץ לממשלת מפא"י ומונה לשר הדואר.

ב-ט"ו בסיון ה'תשכ"א 30 ביוני 1961 נפטר בנימין מינץ, קהל אלפים השתתפו בהלווייתו בהם אדמורי"ם רבנים בהם רבי שמחה בונם אלתר מגור.

בכנסות החמישית, שישית, ושביעית התמודדה עצמאית וזכתה ל-2 מקומות.

בבחירות לכנסת השמינית חזרה להתמודד במסגרת חזית דתית תורתית, וקיבלה 2 מנדטים, אך במהלך כהונת הכנסת השמינית פרשה ממנה שוב, ולכנסת התשיעית התמודדה עצמאית וזכתה במנדט אחד. בבחירות לכנסת העשירית לא עברה את אחוז החסימה. בבחירות לכנסת האחת עשרה התמודדה יחד עם מפלגת מצ"ד הציונית דתית (שפרשה מהמפד"ל) במסגרת סיעת מורשה, והרשימה המשותפת החדשה זכתה לשני מנדטים. במהלך כהונת הכנסת עזב נציג מצ"ד הרב חיים דרוקמן את הסיעה המשותפת וחזר למפד"ל, ונציג פא"י אברהם ורדיגר שינה את שם הסיעה למורשה-פא"י. לאחר מכן התאחד עם אגודת ישראל.

בבחירות לכנסת השתים עשרה (ה'תשמ"ט) 1988 לאחר שהציבור הליטאי בראשות הרב אלעזר מנחם מן שך הקימו את מפלגת דגל התורה עקב סירובו של האדמו"ר מגור בעל הלב שמחה לדרישתו של הרב ש"ך להחרים את חסידות חב"ד הלכו לבחירות במסגרת של אגודת ישראל ולאחר מאבק בחירות סוער זכו בהשיג גדול של-5 מנדטים הכולל את אברהם ורדיגר, לעומת 2 שזכו דגל התורה. בכנסת השלוש עשרה הלכו ביחד עם אגודת ישראל ובהסכם רוטציה עם ח"כ מנחם פרוש נכנס אברהם ורדיגר כנציג פא"י.

האדמו"ר 'הבית ישראל' מגור פעל רבות להחזרת פא"י למסגרת של אגודת ישראל, להליכה משותפת ואף למיזוג, אולם הפלג הליטאי באגודת ישראל שהיו כפופים להרב שך והרב יעקב ישראל קניבסקי חששו להחלשת כוחם^[21], בשנת ה'תשכ"ד (1964) לקראת הבחירות לכנסת השישית נעשו מגעים לאיחוד מחודש, בתמיכת רבי חיים מאיר הגר מוויז'ניץ ורבי ישראל אלתר מגור. בכינוס מועצת גדולי התורה הוחלט על פי דעת הרוב שלא להתאחד. המתנגדים היו בעיקר הרבנים הליטאים^[22]. לקראת הבחירות לכנסת ה-11 הייתה הכרזה בבית המדרש של גור בירושלים בשם האדמו"ר ה'לב שמחה' כי מי שהיה לו טובת הנאה מפועלי אגודת ישראל יכול לבחור עבורם, גם האדמו"ר בעל הפני מנחם צידד בהליכה משותפת עם פא"י, בעקבות זאת, כותב העיתונאי נח זבולוני, פגעו בו קשות ונכתבו נגדו כתבי פלסתר, בית הדין של חסידות גור פרסם הודעה חריפה כנגד כותבי ה'פשקווילים'^[23].

לתנועה היו סנפים רבים ברחבי הארץ עם אלפי חברים אשר השתתפו בבחירות לרשויות המקומיות ופעלו למען חברי פא"י ואחרים, בבני ברק נבחרו לראשות העיר ראובן אהרונוביץ, ושמואל וינברג, לעיריית פתח תקווה ישראל אידלמן שהיה סגן ראש העיר שנים רבות, בחיפה יעקב כ"ץ ומשה בליטנטל סגני ראש העיר, בירושלים ישראל מאיר קליינרר ושלמה זלמן דרוק בצפת ישראל חיים ברקוביץ (ראש העיר), ברעננה מיכאל ורמן, בטבריה מנדל ברדווין ואברהם לוריא, בכפר אתא דוד שייקביץ סגן ומ"מ ראש העיר בראשון לציון בצלאל פריזנט, וכן נבחרו בערים באר שבע, נתניה ומקומות נוספים.כמו כן נציגי התנועה היו חברים במועצות דתיות, ובאיגודים המקצועים של ההסתדרות הכללית מבלי שהצטרפו לוועידת ההסתדרות,

פועלי אגודת ישראל הייתה תנועה מיישבת, ובמשך השנים הקימה מספר יישובים חקלאיים, ובהם: יסודות, בני ראם, בית חלקיה, חפץ חיים, שעלבים, מאור מודיעים, מבוא חורון, גמזו, בני עיי"ש, נחליאל, ומתתיהו, כמו כן הקימה מספר כפרי נוער, ובהם: יד בנימין, כפר אליהו שבתחומי גדרה, ומוסד חינוכי חקלאי על שם נתן בירנבוים בכפר סבא שהוקם בשנת תש"ה 1945 ביוזמתו של בנימין מינץ.

בשנת ה'תש"ג 1943 הקימה פא"י את חברת 'פיתוח - חברה למימון והשקעה של פועלי אגודת ישראל, בניהולם של ראובן אהרונוביץ, מנחם מורגנשטרן ופנחס פיטרקובסקי ובנו שיכונים במספר ערים בישראל למען חברי פא"י, בהם שכונת נוה אחיעזר ושיכון פא"י שבתחומי שיכון ה' בבני ברק, ובשכונת זכרון מאיר בבני ברק, שיכון פא"י בתחומי קריית שלום בתל אביב, גבעתים, פתח תקווה, חיפה, רחובות, קריית אתא, הרצליה, ירושלים.

בשנת תרצ"ה 1935 הקימו חברי התנועה את קופת מלווה וחסכון של פועלי אגודת ישראל בתל אביב בניהולו של מאיר וידסלבסקי, בשנת 1954 נוסדה קופת מלווה גם בעיר חיפה, לאחר שנים קיבלה קופת מלווה רישיון לבנק בשם בנק פועלי אגודת ישראל. בשנת 1977 התמזג הבנק עם הבנק הבינלאומי וחבר הכנסת אברהם ורדיגר מונה ליושב ראש הדירקטוריון. ב-4 באוקטובר 1999 הועברו מניות הבנק שהיו בידי התנועה לידי חברת ב.מ.ק.כ. בנימין אחזקות פיננסיות, ב-21 בינואר 2009 נחתם הסכם בין ב.מ.ק.כ. לבין הבנק הבינלאומי על מכירת חלקם לבנק הבינלאומי תמורת סך של 84.1 מיליון ש"ח.^[24]

בשנת תש"י 1950 הוקמה חברת חזקיהו בע"מ בה היו רשומים חלק מנכסי המפלגה על מנת שהכנסותיה ישמשו להחזקה, להנהלת ולהרחבה, וכן להקמת מוסדות חינוך תורה, נוער ותרבות, ומוסדות ילדים של פא"י. בשנת 1996 הוקמה עמותת 'אגוד תורה ומעש' לקידום חיי תורה שלמים במדינת ישראל, ובשנת 1983 הוקמה 'אגודת נחליאל' לסיוע לנזקקים ומלגות לתלמידים וסטודנטים,^[25]

פא"י גם הקימה בתי כנסת רבים בערי ישראל, שנקראו על שמה, ובמשך השנים התפללו בהם יהודים שהיו מזוהים עם דרכה של התנועה.

ביטאונה של פא"י, "שערים", יצא במשך שנים רבות כיומון בעריכת יהודה נחשוני ויעקב ברונר, ולאחר מכן כשבועון עד שנסגר לחלוטין.

במשך שנים רבות הייתה תנועת הנוער עזרא מסונפת לתנועת פועלי אגודת ישראל.

כיום פא"י חדלה להתקיים כמפלגה. נשארו לה נכסים של למעלה מ-100 מיליון ש"ח^[26][27] והיישובים והמוסדות שהקימה, אולם היא מהווה בעיקר סמל. שמה נישא בעיקר על בתי כנסת שהקימה התנועה ברחבי הארץ. לעיתים, מחליפים בתי הכנסת פנים. דוגמה לדבר ניתן למצוא בחיפה, שם בית הכנסת של אנשי פא"י משמש את חסידי ויז'ניץ וביאלה, ובבני ברק בית הכנסת בבית התנועה ברחוב ירושלים 6 בשם 'נר יהודה' על שמו של יהודה נחשוני יו"ר סניף פא"י בבני ברק, שופץ ונבנה מחדש ובו מתפללים 2 בתי כנסת של חסידי גור, וכן בית הכנסת הוותיק 'פא"י-גור' ברחוב רבי עקיבא 68.

בנו של חבר הכנסת לשעבר אברהם ורדיגר ומזכ"ל התנועה חנוך ורדיגר, שהיה חבר במועצת עיריית ירושלים ומועמד מס' 9 מטעם פועלי אגודת ישראל ביהדות התורה לכנסת ה-14, ניסה להחיות את המפלגה ומוסדותיה. במסגרת זו, כינס את ועידת המפלגה בשנת 2004, בה השתתפו מאות צירים, שבחרו את מוסדות המפלגה באופן דמוקרטי. כמו כן הקים מוסדות חינוך המתאימים לרוחה ודרכה של פא"י.

בעשור הראשון של המאה ה-21 הוקמה מפלגת טוב, הנחשבת ממשיכה אידאולוגית של פא"י ההיסטורית. יו"ר התנועה הוא חנוך ורדיגר. המפלגה הריצה מספר רשימות בירושלים, בית שמש ביתר עילית ואלעד במימון הלואות בסך של כ-1.6 מיליון ש"ח שניתנו על ידי הסתדרות פועלי אגודת ישראל, ולא זכו לנציגים^[28].

בשנת 2001 הוקמה חברת 'חברותא' בשיתוף עם הפועל המזרחי המורכבת מ-4 עמותות. 1. עמותה לקידום מקצועי חברתי ברוח הדת ומסורת ישראל 2. עמותה לקידום מקצועי לעובדים בשירות הציבורי במקצועות האקדמיים ברוח דת ומסורת ישראל 3. עמותה לקידום מקצועי לעובדים בשירות הציבורי 4. תלמוד - העמותה לעובדי המדינה. חברי פא"י מהווים שליש מהחברים בוועד העמותות.^[29]

בשנת 2012 הוקמה חברת 'שיאון ח.ו. השקעות במקרקעין (2012) בע"מ, העוסקת בהשקעות חלק מכספי התמורה של מכירת מניות בנק פאג"י, החברה חכרה מגרשים מסחרים ממינהל מקרקעי ישראל בבית שמש במטרה לבנות מרכזים מסחרים להשכרה.^[30]. וכן הוקמו בשנה זו החברות 'נר איתן אחזקות בע"מ' וחברת ת.ל.י. אחזקות בע"מ, מטרתן אחזקות והשקעות כספי התמורה שהתקבלו בגין מכירת מניות בנק פאג"י.^[31]

כיום התנועה החברות והעמותות מנוהלים על ידי המנהלים המיוחדים שנתמנו על ידי בית המשפט, עו"ד בניהו לאבל ועו"ד שאול קוטלר.

מוסדות החינוך של פא"י כיום

• הישיבה התיכונית החרדית נהרדעא. קיבלו 5 אחוז בחלוקת הנכסים של פא"י.
• תיכון בית יעקב "דרכי שרה" לבנות (בו לומדות הבנות לבחינות הבגרות, בשונה ממוסדות בית יעקב אחרים)
• כולל "משאת בנימין", לעילוי נשמת בנימין מינץ, לסטודנטים הלומדים באקדמיה ^{[דרוש מקור]} שהמקום פעיל

יישובי פא"י כיום

מושבים

• בית חלקיה
• בני ראם
• יסודות

קיבוצים

• חפץ חיים
• שעלבים

יישובים קהילתיים

• יד בנימין
• מיצד
• נחליאל

ב-25 ביולי 2018 הוציאה השופטת המחוזית בלוד, עירית וינברג נוטוביץ, צו פירוק זמני לתנועה ולגופים הקשורים אליה^[32].

ב-22 באוגוסט 2022 נתן בית המשפט בלוד, בראשות השופטת וינברג נוטוביץ, תוקף של פסק דין להסדר הגישור בין המנהלים המיוחדים לרוב מוחלט של המשיבים. הצעת המגשר כי האגודה תפורק ותחוסל ונכסיה יחולקו כמפורט בהסכם הגישור.

בהחלטה סופית של המגשר השופט בדימוס אילן ש' שילה מיום 26 בפבואר 2023^[33] הוחלט על חלוקת הנכסים של פועלי אגודת ישראל כדלהלן:

• הסתדרות פועלי אגודת ישראל

• עדה גבל, חרדים ואנשי מעשה - פועלי אגודת ישראל 1939-1933, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 2017
• יוסף פונד, פרולטרים דתיים התאחדו!, פועלי אגודת ישראל - אידאולוגיה ומדיניות, ירושלים, יד יצחק בן צבי, תשע"ח.

מדיה וקבצים בנושא פועלי אגודת ישראל בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של פועלי אגודת ישראל
• סיעת פועלי אגודת ישראל בכנסת החמישית, באתר הכנסת
• קלמן כהנא, מאבקנו נגד גיוס נשים לצבא, שערים, 8 במרץ 1951
• דו"ח לוועידה השלישית, שערים, 12 ביולי 1940
• פועלי אגודת ישראל, הפרדס, ספטמבר 1948, עמודים 5-15, אתר hebrewbooks
• משקי פועלי אגודת ישראל ישמרו בקפדנות על שנת השמיטה, דבר, 12 במאי 1958
• מ. מייזלס, "מלחמת אחים" בין שני פלגי האגודה, מעריב, 7 באוגוסט 1961
• יאיר אטינגר, עלייתה ונפילתה של המפלגה שביקשה להחזיר את החרדים העובדים לפוליטיקה, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2013
• אלישיב רייכנר, ‏ובא לציון פועל: החרדים החלוצים שלא ראו עצמם ציונים, בעיתון מקור ראשון, 24 במאי 2018
• אוריאל לוי, ‏אנשי החרמש והשטריימל, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 14 באוקטובר 2022
• ישראל שפירא, ‏פסקו של מנהיג הדור עליו התבטא רבי אלחנן וסרמן שהוא "מתורת הבולשביקים", באתר כיכר השבת, 15 בדצמבר 2022
• פועלי אגודת ישראל בארץ ישראל, דף שער בספרייה הלאומית
• בנימין מינץ, גרשום הרפנס (עורך), מבחר כתבים - חלק א, חלק ב, הוצאת פועלי אגודת ישראל: תל אביב ה'תשל"ז, באתר אוצר החכמה