ישראל ביתנו

המפלגה רואה את עצמה כממשיכת דרכו של זאב ז'בוטינסקי וככזאת שמה דגש על שלושה עקרונות של הציונות שהיא מגדירה כערכי יסוד: עלייה, הגנה על המולדת והתיישבות. במסגרת הזו המפלגה פונה לעיתים קרובות לקהל העולים מברית המועצות לשעבר ועוסקת בבעיות הקשורות לקליטת עלייה.

בנושא המדיני, המפלגה תמכה בפתרון שתי המדינות במסגרת תוכנית חילופי השטחים שהציע לראשונה יושב ראש המפלגה אביגדור ליברמן בשנת 2004.^[4][5] עם זאת, בעקבות מתקפת הפתע על ישראל ב-2023, המפלגה וויתרה על פתרון שתי המדינות, והתחילה להתנגד להקמת מדינה פלסטינית.^[6][7]

המפלגה שמה דגש על החזרת הביטחון האישי לאזרח ולשם כך דוגלת בשימוש בכוח צבאי למיגור הטרור הפלסטיני ובהגברה של אכיפת החוק והלוחמה בפשע. כתוצאה מכך, קראה לאורך השנים לדרישת הצהרת נאמנות מאזרחי ישראל (לרבות ערביי ישראל) תוך תגמול האזרחים הנאמנים למדינה. יושב הראש ליברמן התבטא פעמים רבות כנגד חברי הכנסת הערבים מהמפלגות שהרכיבו את הרשימה המשותפת, אותם כינה כ-"מחבלים"^[8][9] ו-"גיס חמישי" שיש "להוציא מחוץ לחוק".^[10][11] בכך, הסלוגן "בלי נאמנות, אין אזרחות" הפך למזוהה עם המפלגה כמו גם הגדרה של ארגוני שמאל כ-"סייעני טרור".^[12]

במהלך שנות ה-20 של המאה ה-21 הוסיפה המפלגה למצע גם קו של תמיכה באקטיביזם שיפוטי, הפרדת הדת מהמדינה, התנגדות לכפייה דתית והעדפת יתר לכאורה של האוכלוסייה החרדית בישראל, ויצאה באופן ישיר נגד ההתרחקות לכאורה של מפלגת הליכוד מהמצע החילוני שפעם דגלה בו, ונגד סיאוב לכאורה של המפלגה ושל העומד בראשה, בנימין נתניהו.^[13]

הקמה

ישראל ביתנו הוקמה בשנת 1999 על ידי אביגדור ליברמן, לאחר שפרש מהליכוד. בהתחלה הוקמה כמפלגת לוויין של הליכוד בעקבות דעיכה בנאמנות של מפלגת העולים, ישראל בעלייה למפלגת הליכוד. בנוסף המפלגה תמכה במועמדותו לראשות הממשלה של מועמד הליכוד, בנימין נתניהו. עם הקמתה נערכה גם ועידת הייסוד שלה. אליה חברו שני חברי כנסת ממפלגת העולים ישראל בעליה שפרשו ממנה והקימו את סיעת עלי"ה. בבחירות לכנסת החמש־עשרה שהתקיימו באותה שנה קיבלה 4 מנדטים.

האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו

בשנת 2000, התמזגה סיעת ישראל ביתנו עם סיעת הימין האיחוד הלאומי לסיעה משותפת בשם האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו^[14], תוך שמירה על עצמאות המפלגות המשתתפות בה.

בשנת 2001, חברה ישראל ביתנו (במסגרת הסיעה המשותפת "האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו") לממשלת האחדות בראשות אריאל שרון. אביגדור ליברמן, שהיה מנהיג מפלגת הרוב בסיעה המשותפת, מונה לשר התשתיות (ורחבעם זאבי לשר התיירות)^[15]. הסיעה החליטה על פרישה מהממשלה לאחר מסירת שכונת אבו סנינה בחברון לידי הפלסטינים ושריה התפטרו ב-16 באוקטובר 2001, אך בטרם נכנסה ההתפטרות לתוקף נרצח השר רחבעם זאבי בידי מחבלים וההתפטרות בוטלה^[16]. הסיעה, שכעת עמד בראשה ליברמן, פרשה מהממשלה במרץ 2002.

בבחירות לכנסת השש־עשרה, קיבלה רשימת האיחוד הלאומי 7 מנדטים, 3 מהם ניתנו לנציגי ישראל ביתנו. ברם, כאשר העלה ראש הממשלה אריאל שרון את תוכנית ההתנתקות פרש ח"כ מיכאל נודלמן מהמפלגה והותיר את "ישראל ביתנו" עם 2 מנדטים בלבד^[17].

רשימה עצמאית (2006-2012)

אחרי ביצוע תוכנית ההתנתקות התפלגה ישראל ביתנו מסיעת האיחוד הלאומי, מתוך מחשבה שריצה בנפרד בבחירות תגדיל את כוחן של שתי המפלגות. ההיגיון שעמד מאחורי הנחה זו היה, שלמרות הקרבה בין ישראל ביתנו לאיחוד הלאומי מבחינת הדעות, הרי ששתי המפלגות פונות לקהלים שונים לגמרי: בעוד ישראל ביתנו פונה בעיקר אל ציבור העולים ואל הציבור הימני-חילוני, הרי שהאיחוד הלאומי פונה בעיקר לציבור הדתי. בבחירות לכנסת השבע עשרה ישראל ביתנו התמודדה עצמאית. בין המצטרפים הבולטים למפלגה היה בכיר השב"כ לשעבר ישראל חסון. הפעם הציג מצע המפלגה את רעיון תוכנית חילופי השטחים. לקראת הבחירות חתמה ישראל ביתנו על הסכם עודפים עם הליכוד. בבחירות לכנסת השבע עשרה זכתה ישראל ביתנו להצלחה גדולה, כאשר עלתה מ-3 מנדטים (שני חברי הכנסת שנשארו בסיעה ויגאל יאסינוב שפרש ממפלגת שינוי וחבר למפלגה) בכנסת היוצאת ל-11 מנדטים. הפרש הקולות בין המפלגה לבין הליכוד, עמד על 116 קולות בלבד.

ב-30 באוקטובר 2006 הצטרפה המפלגה לממשלת ישראל השלושים ואחת בראשותו של אולמרט. ראש הסיעה, אביגדור ליברמן מונה לסגן ראש הממשלה והשר לעניינים אסטרטגיים וחבר הכנסת יצחק אהרונוביץ' מונה לשר התיירות^[18]. ב-16 בינואר 2008 הודיע יו"ר המפלגה, אביגדור ליברמן, כי המפלגה פורשת מהשותפות בממשלה בעקבות ועידת אנאפוליס והדיון בסוגיות הליבה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני^[19].

לקראת הבחירות לכנסת ה-18 הצטרף עוזי לנדאו להנהגת המפלגה. בשבועות שלפני הבחירות ניבאו לה הסקרים גידול מרשים במספר המנדטים, כאשר אחד הסקרים אף ניבא לה 21 מנדטים. בסופו של דבר זכתה המפלגה ב-15 מנדטים. ב-16 במרץ 2009 חתמה מפלגת ישראל ביתנו על הסכם קואליציוני עם מפלגת הליכוד, שמקנה לישראל ביתנו את תיק החוץ לאביגדור ליברמן, ואת התיק לביטחון הפנים (יצחק אהרונוביץ'), את תיק התשתיות הלאומיות (עוזי לנדאו), את תיק התיירות (סטס מיסז'ניקוב) ואת תיק הקליטה (סופה לנדבר). כמו כן מונה מטעם ישראל ביתנו סגן שר במשרד החוץ (דני אילון), והושגו הסכמות בנושאי הדת והמדינה^[20][21].

באפריל 2011 התכנסה ועידת המפלגה השלישית בבנייני האומה בירושלים והייתה הראשונה שהייתה פתוחה לתקשורת. על הבמה מאחורי פודיום הנאומים עמדה הכרזה "מילה זו מילה!"^[22] באוקטובר 25, נתניהו וליברמן הודיעו על איחוד תנועותיהם לקראת הבחירות בינואר 2013.

הליכוד - ישראל ביתנו

ב-25 באוקטובר 2012 הודיעו בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן על רשימה משותפת של "הליכוד" ושל "ישראל ביתנו", שנקראה "הליכוד - ישראל ביתנו", לקראת הבחירות לכנסת ה-19. בבחירות זכתה הסיעה המשותפת ב-31 מנדטים, מתוכם 11 מטעם ישראל ביתנו.

רשימה עצמאית (2014-הווה)

ב-9 ביולי 2014 פורקה הסיעה המשותפת למרכיביה, וסיעת ישראל ביתנו חזרה לתפקד כסיעה עצמאית^[23] כשהיא נותרת בקואליציה. כעבור חודש, עם פרישתו של איש הליכוד כרמל שאמה הכהן עקב מינויו לשגריר ב-OECD נכנס במקומו אלכס מילר ומספר הח"כים מטעם הסיעה עלה ל-12^[24]. בנובמבר פרש גדעון סער מן הכנסת^[25] והחליפו לאון ליטינצקי, החבר ה-13 בסיעת "ישראל ביתנו"^[26].

ב-24 בדצמבר 2014 נחשפה פרשת השחיתות בישראל ביתנו בה היו מעורבים חברי המפלגה. 17 מהמעורבים בפרשה הורשעו בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים ועוד, בתוכם סגנית השר לשעבר ומזכ"לית המפלגה פאינה קירשנבאום והשר לשעבר סטס מיסז'ניקוב^[27]. אביגדור ליברמן טען באותה עת שהחקירה נועדה לפגוע במפלגה בבחירות לכנסת ה-20, אך היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין הכחיש את ההאשמה וטען שעיתוי פתיחת החקירה נקבע עוד בטרם הוחלט על הקדמת הבחירות.^[28]

בבחירות לכנסת ה-20 קיבלה המפלגה שישה מנדטים. רבים מחברי הכנסת והשרים שכיהנו מטעם המפלגה בכנסת ה-19 לא התמודדו בבחירות אלו. ביניהם פאינה קירשנבאום שנחשדה בפלילים, עוזי לנדאו, יאיר שמיר, דוד רותם ויצחק אהרונוביץ' שפרשו מהחיים הפוליטיים. באמצע ינואר 2015 ליברמן הציג את רשימת המפלגה לקראת הבחירות. לאחר ליברמן הוצבו אורלי לוי-אבקסיס וסופה לנדבר, אילן שוחט ראש עיריית צפת, והעיתונאי שרון גל, שקיבל את המקום החמישי^[29].

לאחר הבחירות וניצחון הליכוד המליץ ליברמן על נתניהו לראשות הממשלה^[30]. עם זאת, ליברמן הפתיע ונשאר עם מפלגתו באופוזיציה^[31].

ב-25 במאי 2016 נכנס ליברמן לממשלה ה-34 לאחר שהגיע להסכם קואליציוני עם ראש הממשלה בנימין נתניהו והובטח לו תיק הביטחון. בנוסף קיבלה המפלגה שוב את משרד העלייה והקליטה שבראשו הועמדה שוב סופה לנדבר^[32]. חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס התנגדה למהלך ונותרה באופוזיציה, ובהמשך הוגדרה כחברת כנסת פורשת^[33].

בשנת 2018, בעקבות הפסילה בידי בג"ץ של הסעיפים בחוק שירות ביטחון המתייחסים לגיוס בני ישיבות, המפלגה עמדה על כך שסעיפים אלו ינוסחו מחדש על ידי נציגי ועדה שמינה ליברמן, שכללה את נציגי משרד הביטחון וצה"ל בלבד. הצעת החוק כללה את התנייתו בעמידה ביעדי גיוס, שמשמעותם שלאחר עשור רוב הגברים החרדים ישרתו בשירות צבאי או לאומי^[34][35].

לאחר ההסלמה בדרום בנובמבר 2018 התפטרו שרי "ישראל ביתנו" והמפלגה חזרה לאופוזיציה^[36].

בבחירות לכנסת העשרים ואחת, שנערכו ב-9 באפריל 2019, זכתה ישראל ביתנו ב-5 מנדטים והמליצה בפני נשיא המדינה ראובן ריבלין להטיל על בנימין נתניהו את מלאכת הרכבת הממשלה^[37][38]. הקמת ממשלה נמנעה על רקע המחלוקת בין ליברמן למפלגות החרדיות בנושא הצעת החוק בעניין גיוס בני הישיבות והסטטוס קוו, והכנסת החליטה על פיזורה, בתמיכת ישראל ביתנו^[39].

בבחירות לכנסת העשרים ושתים, שנערכו בספטמבר 2019, התחזקה המפלגה לשמונה מנדטים ולא המליצה בפני הנשיא על איש להקמת הממשלה^[40]. ליברמן הצהיר שיתמוך בממשלה המורכבת מנציגי כחול לבן, הליכוד וישראל ביתנו בלבד^[41]. לאחר שאיש לא הצליח להקים ממשלה, הכנסת התפזרה.

בבחירות לכנסת העשרים ושלוש שנערכו במרץ 2020 נחלשה המפלגה לשבעה מנדטים, והמליצה לנשיא המדינה ראובן ריבלין להטיל על בני גנץ את מלאכת הרכבת הממשלה^[42]. הוא נכשל לאחר שיועז הנדל וצבי האוזר מכחול לבן התנגדו להקמת ממשלה הנשענת על הרשימה המשותפת. נתניהו הקים ממשלת חילופים עם גנץ, וישראל ביתנו נותרה באופוזיציה.

בבחירות לכנסת העשרים וארבע, שנערכו במרץ 2021 שמרה המפלגה על כוחה והמליצה לנשיא המדינה ריבלין להטיל על יאיר לפיד את מלאכת הרכבת הממשלה, שיחד עם נפתלי בנט הקים את ממשלת ישראל השלושים ושש. לאחר חתימת הסכם קואלציוני עם לפיד, מונה ליברמן לשר האוצר, עודד פורר לשר החקלאות ופיתוח הכפר והשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל וחמד עמאר מונה לשר במשרד האוצר.

בבחירות לכנסת העשרים וחמש שנערכו בנובמבר 2022 נחלשה המפלגה לשישה מנדטים ולא המליצה בפני נשיא המדינה על אף אחד מהמועמדים להקמת הממשלה.

הגוף העליון במפלגה הוא ועידת המפלגה שמתכנסת אחת לארבע שנים. בוועידה בוחרים הצירים את מוסדות המפלגה וביניהם בית הדין של המפלגה, הוועדה המתמדת, הוועדה המוניציפלית, מבקר הפנים ויו"ר המרכז.

מדיה וקבצים בנושא ישראל ביתנו בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ישראל ביתנו
• אתר האינטרנט הרשמי של ישראל ביתנו (ברוסית)

• ישראל ביתנו, ברשת החברתית פייסבוק
• ישראל ביתנו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• ישראל ביתנו, סרטונים בערוץ היוטיוב
• ישראל ביתנו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ישראל ביתנו, באתר רשם המפלגות
• סיעת ישראל ביתנו בכנסת העשרים וארבע, באתר הכנסת
• ישראל ביתנו באתר כנסת פתוחה
• ישראל ביתנו, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
• דימיטרי שומסקי, ‏אתניות ואזרחות בתפיסת הישראלים הרוסים, תיאוריה וביקורת 19, סתיו 2001, עמ' 17–40
• דני פילק, אנחנו העם (אתם לא!): פופוליזם מכיל ופופוליזם מדיר בישראל, עיונים 20, 2010, הוצאת מכון בן-גוריון עמ' 28 - 48.
• רוני לינדר-גנץ, אבי בר-אלי, נמרוד בוסו, "המפלגה של ליברמן הכריעה, וברגע אחד ירדה לטמיון עבודה של חודשים", באתר TheMarker‏, 25 בדצמבר 2014
• אבי בר-אלי, תחקיר | השיטה נחשפת: כך השתלטה ישראל ביתנו על מיליארדים בחברות הממשלתיות, באתר TheMarker‏, 21 בינואר 2015
• אבי בר-אלי, תחקיר TheMarker | הבת, היועץ והלוביסט — שיטת הג'ובים של ישראל ביתנו, באתר TheMarker‏, 14 במרץ 2015
• שרה ליבוביץ-דר, פרשת השחיתות של ישראל ביתנו: ניסיונות החייאת המפלגה והעתיד של ליברמן, באתר ליברל, 12 באוקטובר 2015
• סכנה מבתינו - אתר תרגום לעברית של פרסומי מפלגת ישראל ביתנו