וויאג'ר 1

וויאג'ר 1 נבנתה כדי לחקור את מערכת השמש החיצונית, ולצאת מתחום מערכת השמש כמו פיוניר 10 שקדמה לה. במקביל לשיגורה שולחה גם הגשושית וויאג'ר 2 שדומה לה במרבית המרכיבים.

אחת ממשימותיה של הגשושית הייתה לצלם מקרוב את טבעות שבתאי ואתרים על כוכב הלכת צדק ביניהם הכתם האדום, עננים, ירחיו וכן הרי געש פעילים^[2]. הגשושית ניצלה באמצעות הטכניקה של מקלעת כבידתית את כוח המשיכה העצום של שני כוכבי הלכת הללו, שהם המסיביים ביותר במערכת השמש, כדי לקבל תנופה כזו שבאמצעותה תגיע למהירות מילוט שתוציא אותה מתחום מערכת השמש (פלנטרי גראנד טור)^[3].

בדומה לוויאג'ר 2, וויאג'ר 1 נושאת עמה תקליט זהב המכיל קטעי צלילים המתארים את המין האנושי ואת כדור הארץ בקצרה, למקרה שאת הגשושית יפגוש חוצן תבוני. על התקליט חרוטות הוראות על בסיס בינארי לשימוש בתקליט. כיוון שיחלפו עשרות אלפי שנים לפני שתגיע וויאג'ר 1 למערכת כוכב אחרת, התקליט הוא יותר בגדר מחווה סמלית של המין האנושי מאשר ניסיון רציני ליצירת קשר.

באוגוסט 2002, כ-25 שנים לאחר ששוגרה, הגיעה למרחק של יותר מ-11 מיליארד ק"מ מכדור הארץ^[4].

במאי 2005 הודיעה נאס"א כי הוויאג'ר 1 הגיעה לקצה מערכת השמש לאחר שעברה דרך אזור סוער, שבו חלקיקים טעונים המגיעים מהשמש ("רוח השמש") מתנגשים בגז המגיע מהחלל שמעבר למערכת השמש^[5].

בדצמבר 2012 הגיעה וויאג'ר 1 לשולי מערכת השמש, במרחק של 123.620 יחידות אסטרונומיות מכדור הארץ (כ-18,493,288,775 ק"מ) והפכה לעצם מעשה ידי אדם המרוחק ביותר מכדור הארץ^[6]. במהלך שנת 2011 קלטה הגשושית בחיישנייה חלקיקים בעוצמה גבוהה ממקור מחוץ למערכת השמש. בנוסף, נמדדה הכפלה של השדה המגנטי של השמש (ההליוספירה) שכפי הנראה נגרמת מ'דחיסה' של השדה המגנטי על ידי שדה מגנטי מכוכבים אחרים. על בסיס נתונים אלו העריכו מדענים שתוך כמה חודשים עד שנים תצא וויאג'ר ממערכת השמש^[7].

בתחילת 2012 הפחיתו מפעילי הגשושית את הטמפרטורה של הספקטרומטר אולטרה סגול שלה כדי להאריך את זמן יכולת שיגור הנתונים שלה. ככל הנראה תמשיך הגשושית לשגר נתונים עד שנת 2025^[8]. בספטמבר 2013 הודיעה נאס"א כי "וויאג'ר 1" הגיעה להליופאוזה, שהיא קצה הגבול המגנטי של מערכת השמש, וכך, לראשונה בתולדות האנושות, הגיע חפץ מעשה ידי אדם אל מעבר למערכת השמש^[9]. עד לנובמבר 2018 עת וויאג'ר 2 השיגה את היעד הזה, היא הייתה היחידה לעשות כן.

ב-28 בנובמבר 2017 הופעלו מנועי תמרון קטנים של החללית, שמטרתם לאפשר לה להתכוונן במרחב, לאחר שהיו רדומים במשך 37 שנים. המהלך נעשה לאחר שהובחנה התדרדרות במערכת הראשית של מנועי התמרון של החללית, ונועדה להאריך משך חייה^[10].

בשנת 2024 הגיעה החללית למרחק של 163 יחידות אסטרונומיות מהשמש.

בשל הקפת הארץ את השמש, דומה כי הגשושית קרבה אלינו למשך תקופה מסוימת בשנה, בעוד היא מתרחקת מן השמש.

הגשושית אינה מכוונת לעבר כוכב מסוים. בתחילת המאה ה-25 צפויה הגשושית להיכנס אל עננת אורט, אבל ייקח לה עוד כ-30,000 שנים עד שתצא מתחומה^[11]. בעוד כ-40,000 שנה הגשושית תחלוף במרחק של 1.6 שנות אור מכוכב גליזה 445.

• תקליט הזהב של וויאג'ר
• נקודה כחולה חיוורת

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: וויאג'ר 1

• אתר האינטרנט הרשמי של וויאג'ר 1 (באנגלית)
• קפאי פינס, מנפלאות שבתאי וטבעותיו, מדע כ"ה 4
• איפה וויאג'ר?- המרחק של וויאג'ר מכדור הארץ והשמש באתר המשימה
• ריכוז ידיעות על חלליות וויאג'ר הנפרדות ממערכת השמש, באתר "הידען"
• נאס"א: הגשושית וויאג'ר 1 הגיעה לקצה מערכת השמש (וושינגטון פוסט)
• המין האנושי עושה צעד ראשון מחוץ למערכת השמש, באתר הארץ, 20 במרץ 2013
• איתי נבו, מסע בין כוכבים – גרסת המציאות, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 20 באוגוסט 2017
• דוד הד, אנדרטה שאיש לא יראה, באתר הזמן הזה, אפריל 2023

• וויאג'ר 1, ברשת החברתית אקס (טוויטר)