חיי אישים

אף שפלוטרכוס עצמו מודה בפתיחת הביוגרפיה של אלכסנדר מוקדון שההיסטוריה פחות מעניינת אותו, ושמסקרן אותו יותר לבחון את השפעת האופי האנושי ומושגים של "טוב" ו"רע" על גורלו של האדם, חיי אישים עדיין נחשב למקור היסטורי חשוב.

מחקרים מודרניים סבורים כי פלוטרכוס השתמש בחומרים רבים שהיו זמינים בפניו כדי להתחקות אחר חיי האישים עליהם כתב. באמצעות בחינה פילולוגית והשוואתית של כתביו, ניתן להגיע למסקנות שמשפטים מסוימים נלקחו ממקורות אחרים, שכן הם אינם אופייניים לכתיבתו וסגנונו של פלוטרכוס. חלק מהמקורות קיימים בידינו, וחלקם אבודים. לכן חשיבותם של הספרים רב, שכן הוא מאפשר לנו לבחון את מקורות המידע שעמדו לרשותו של פלוטרכוס ורומזים לנו על המקורות המקובלים של תקופתו.^{[דרוש מקור]}

חלק מהביוגרפיות, שידוע לנו כי היו קיימות דוגמת אלו של הרקולס, פיליפוס השני וסקיפיו אפריקונוס אבדו ואינן קיימות יותר. בין הביוגרפיות ששרדו בפגעי הזמן וקיימות כיום, ניתן למצוא דמויות חשובות במהלך ההיסטוריה כגון:סולון, פריקלס, אלקיביאדס, ניקיאס, דמוסתנס, פלופידס, פילופוימן, טימולאון, דיון מסיראקוסאי, אלכסנדר הגדול, פירוס, רומולוס, נומה פומפיליוס, קוריולנוס, תסאוס, אמיליוס פאולוס, טיבריוס גרקכוס, גאיוס גרקכוס, גאיוס מריוס, סולה, קווינטוס סרטוריוס, לוקיוס לוקולוס, גנאיוס מגנוס, יוליוס קיסר, קיקרו, מרקוס אוטיקנסיס, מרקוס אנטוניוס וברוטוס.

המקורות על ההיסטוריה הספרטנית אינם רבים, ורובם מתייחסים בעיקר למנהיגים, ופחות נותנים לנו מידע על אורחות החיים של העם הספרטני בכלליות. מבחינה זו שני המקורות החשובים ביותר שיש ביד המחקר המודרני הם כתביהם של פלוטרכוס וקסנופון, האתונאי במוצאו. קסנופון כתב מנקודת מבט אוהדת לספרטנים, עימם הוא לחם ואף היה בקשרים טובים עם חלק ממנהיגיהם (דוגמת אגיס השני). פלוטרכוס לעומת זאת, היה יווני שכתב בעולם רומי בסביבות המאה הראשונה לספירה במרחק של מאות שנים מדיווחו הראשון אודות העולם הספרטני. לכאורה, הפער של השנים יוצר בעיה עם אמינותו של הדיווח. אולם אף על פי שפלוטרכוס כתב מאות שנים לאחר דעיכתה של ספרטה, הייתה לו גישה למקורות וספרי היסטוריה שאבדו מאז תקופתו ואינם ידועים לנו כיום, ושהוא אף ביקר בספרטה עצמה.

הבעיה בכתיבתו היא הישענותו המוחלטת על כתבים וספרים אשר מדווחים על אירועי עבר, ולכן ככל הנראה היו מוצפים בנוסטלגיה ורומנטיקה שמצאה דרכה אל כתביו הוא. בנוסף, אל לנו לשכוח שפלוטרכוס לא היה היסטוריון בהגדרתו העצמית, כי אם פילוסוף של מוסר וביוגרף וככזה, מבטו על מהלך ההיסטוריה הוא מוטה ערכית. למרות כל האמור לעיל, כתביו של פלוטרכוס הם אלו שעיצבו בעיקר את תפיסתנו המודרנית על העולם הספרטני. בספר חיי אישים מצויות חמש ביוגרפיות שכתב אודות מנהיגים בולטים מספרטה: ליקורגוס, ליסאנדרוס (אנ'), אגסילאוס השני, אגיס הרביעי וקלאומנס השלישי.^[2] בקובץ "מוראליה" נמצאים חיבורים נוספים על ספרטה.

המחקר ההיסטורי משער שפלוטרכוס בדה מלבו פרטים רבים לגבי דמויות מסוימות על-מנת שההצמדה בינן לבין הביוגרפיה המקבילה שלה תהיה הגיונית. כך, ההצמדת ניקיאס לקראסוס מלאכותית לגמרי, שכן אין בין אישים אלו דבר משותף למעט היות שניהם בעלי ממון והעובדה ששניהם סבלו מתבוסה צבאית קשה לקראת סוף ימיהם.^[3] בביוגרפיה שכתב על פומפיוס, מהלל פלוטרכוס את אופיו הנאמן ונימוסיו הטובים כדי ליצור שיפוט מוסרי אשר נוגד את רוב הדיווחים המוכרים לנו מהתקופה אודות פומפיוס ואופיו. פלוטרכוס מעדיף להתמקד באנקדוטות שמראות את מוסר הדמויות עליהן הוא כותב, ופחות מתעניין בראייה רחבה של פועלן וניתוח הסיבות וההשפעות האפשריות של מעשיהן על נפילת הרפובליקה הרומית והממלכה האחמנית,^[4] ולפיכך נוטה להתאים עובדות לתאוריות, ולא להפך (כפי שמקובל במחקר מודרני).

בטבלה המצורפת, ישנם קישורים לגרסאות הדיגיטליות של הביוגרפיות. ההבדלים בין המקורות השונים מצוינים על פי אותיות אלו:

ד - כתבי פלוטרכוס, התרגום הנודע מהמאה ה-17 של ג'ון דריידן, מסאי וסופר אנגלי.
ג - כתבי פלוטרכוס בפרויקט גוטנברג, מיזם הספרייה הממוחשבת (ארכיון דיגיטלי) החופשית באינטרנט, של ספרים ופרסומים שונים מתוך קאנון הקלאסיקות העולמית.
ל - כתבי פלוטרכוס על פי ספריית לואב הקלאסית סדרת ספרים בהוצאת אוניברסיטת הרווארד, הכוללת תרגומים לאנגלית של יצירות מן הספרות היוונית והרומית. היוזם הראשון של אוגדן הכרכים היה העורך הראשי, ג'ון לואב, שעל שמו נקראת הסדרה.
פ - כתבי פלוטרכוס בפרויקט פרסאוס, של אוניברסיטת טאפטס. פרויקט זהה לגוטנברג, עם התמקדות בעולם היווני והרומאי.

*כל האישים המוזכרים בטבלה חיו ופעלו לפסה"נ אלא אם צוין אחרת.

• תולדות גדולי יון ורומא; תרגם: י"ל ברוך, 2 כרכים, תל אביב: אמנות, תרצ"ב. (התוכן: כרך 1: גדולי יון; ספר 1: תזאוס, ליקורג, סולון, תמיסטוקלס; ספר 2: אריסטידס, קימון, פריקלס, ניקיאס) (הספר במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית)
• חייהם של גדולי יון ורומי; עברית: אורנשטיין, אחידוב, נאדל, חרוסט, כץ, שמואלוויטש, 2 כרכים, תל אביב: ספרי זהב, תשי"ג.^[5] (התוכן: כרך א: גדולי יון; כרך ב: גדולי רומי)

תרגום מלא:

• חיי אישים: אנשי רומי; תרגם ... והוסיף מבוא והערות: יוסף ג' ליבס, ירושלים: מוסד ביאליק ('ספרי מופת מספרות העולם'), תשי"ד 1954.^[6] (התרגום זיכה את ליבס בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת)
• פלוטרכוס, חיי אישים: אנשי יוון; תרגם מיוונית והוסיף הערות: א"א הלוי; הביוגרפיות סולון, תימיסטוקליס ואלקיביאדיס – תרגמן והוסיף להן הערות מ"ה בן שמאי, ירושלים: מוסד ביאליק ('ספרי מופת מספרות העולם'), תשל"א.^[7]
• פלוטרכוס, חיי אישים: אנשי יוון ורומי; תרגם מן המקור היווני והוסיף הערות: א"א הלוי, ירושלים: מוסד ביאליק ('ספרי מופת מספרות העולם'), תשל"ג.^[8] (כינוס כל הביוגרפיות שלא הופיעו בשני הכרכים הקודמים)^[9]

מדיה וקבצים בנושא חיי אישים בוויקישיתוף

• מידע על חיי אישים בקטלוג הספרייה הלאומית
• חיי אישים: תרגום לאנגלית מאת Bernadotte Perrin במסגרת Loeb Classical Library, באתר אוניברסיטת שיקגו
• יוסף פרוינד, על "אנשי יוון" לפלוטרכוס, דבר, 22 באוקטובר 1971, המשך (עם הופעת התרגום לביוגרפיות על היוונים מאת א"א הלוי)
• חיי אישים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)