חסימת תעלת סואץ (2021)
חסימת תעלת סואץ ב-2021 נגרמה עקב תקלת שיוט שאירעה ב-23 במרץ 2021. בעקבות התקלה נתקעה בתעלת סואץ אוניית המכולות 'אוור גיוון' (Ever Given), שאורכה 400 מטר ועל סיפונה כ-18,300 מכולות. האונייה יצאה משליטה בעקבות סופת חול ורוחות עזות, שהיטו אותה וגרמו לה להסתובב והיא נתקעה באלכסון בגדת התעלה. האונייה חסמה את התעלה לחלוטין למעבר כלי שיט, כ-150 אוניות נתקעו משני צדי התעלה בים התיכון ובים סוף ומספרן עלה בעשרות מדי יום[1]. מעל 369 אוניות מכולה, אוניות צובר שמובילות מטען יבש בתפזורת, ומכליות שנושאות דלק ומטען נוזלי אחר, המתינו לפתיחת התעלה לתנועה[2][3]. בין כלי השיט התקועים היו לפחות 20 אוניות משלוחים חיים שעליהם עשרות אלפי עגלים, ועלה חשש למצבם[4].
.jpg)
ב-29 במרץ 2021, בבוקר היום השישי לתאונה, לאחר עבודה בלתי פוסקת של אוניות מחפר וספינות גרר, ובסיוע הירח המלא שגרם לגאות גבוהה, שוחררו ירכתי האונייה והחרטום והאוור גיוון צפה. היא הפליגה בכוח המנוע שלה עצמה למעגן באגמים המרים, כשהיא מלווה על ידי ספינות גרר רבות וצפירות שמחה[5].
האונייה
ערך מורחב – אוור גיוון
אוור גיוון היא בין אוניות המכולה הגדולות בעולם, אורכה 400 מטר, כגובהו של בניין האמפייר סטייט, והיא יכולה לשאת כ-20,000 מכולות. היא שייכת לחברה היפנית (Shoei Kisen Kaisha), ששכרה את חברת ניהול האוניות (Ship management) הגרמנית (Bernhard Schulte) לצורך תפעול יומיומי של האונייה וטיפול ברישיונות וכחלק מזה הייתה גם מעורבת בפעולות החילוץ. בעת התקלה האונייה הייתה חכורה (Ship chartering) מהבעלים על ידי החברה הטייוואנית (Evergreen Marine), וצוות האונייה היה הודי. האונייה שטה תחת דגל נוחות של פנמה.
התאונה
אוניית המכולות "אוור גיוון" היא אחת מאוניות המשא הגדולות ביותר בעולם. היא הייתה בדרכה מנמל טנג'ונג פלפאס (Port of Tanjung Pelepas) במלזיה לנמל רוטרדם שבהולנד. ב-23 במרץ 2021, בעת שחצתה את תעלת סואץ, התרחשה סופת חול עם רוחות במהירות של עד 74 קמ"ש, שדחפו את האונייה וגרמו לאובדן היכולת לנווט אותה. בשעה 7:40 היא נתקעה בגדה בקילומטר ה-151 של תעלת סואץ (שנמדד מפורט סעיד שבים התיכון), 10 קילומטר מנמל סואץ שבים סוף. באנימציה של מסלול האוור גיוון במערכת AIS - מערכת הזיהוי האוטומטי למעקב אחרי כלי שיט - נראית האונייה מתנודדת מגדה לגדה עקב הרוחות. זמן קצר אחרי הכניסה לתעלה, ובסביבות הקילומטר העשירי היא נהדפת ומתייצבת במקביל לגדה המערבית, ונזרקת ממנה עם החרטום לכיוון הגדה המזרחית, שם היא נתקעת[6]. לפי חלק מההשערות, כשהייתה סמוכה לגדה המערבית נכנס לפעולה אפקט הגדה, שגרם להטיית החרטום לכיוון מרכז התעלה, והאונייה המשיכה בתנופה לגדה שמנגד[7].
אוניות נכנסות לתעלת סואץ בשיירות, והיא הייתה חמישית בשיירה צפונה, כשמאחוריה עוד 15 אוניות. האונייה, שאורכה 400 מטר, נטתה בגלל פרץ הרוח וסבה על צירה, החרטום הבולבוסי של האונייה ננעץ עמוק בגדה, והיא התייצבה בצורה אלכסונית לרוחב התעלה, כשהיא חוסמת את המעבר. לפחות 15 אוניות נוספות נתקעו יחד איתה בתעלה, ו-150 כלי שיט נתקעו בתור משני צידי התעלה, ומספרם עלה בכל יום. חלק עגנו באגמים המרים, והשאר הטילו עוגן בים התיכון ומן העבר השני במפרץ סואץ שבים סוף, בהמתנה עד שישתחרר פקק התנועה. מספר האוניות הממתינות הגיע ל-321 ב-27 במרץ[8].
המעבר בתעלת סואץ הצרה והרדודה הוא תמרון מורכב, ולכן על כל אונייה שנכנסת לתעלה עולה נתב מטעם רשויות התעלה שלוקח עליה פיקוד. כשאונייה היא כה גדולה והמכולות מונחות זו על זו לגובה, פרץ רוח פתאומי דיו לפעול עליה כמו על מפרש ולהטות אותה על צידה. ספינות הגרר שבתעלה אמורות לייצב אותה, אך למגה-אונייה דרושות ספינות גרר גדולות ובמספר רב, ובתוך התעלה הצפופה שכ-50 אוניות עוברות בה מדי יום זה לא תמיד אפשרי. ספינות מצוידות גם מדחפי תמרון, שהם מדחפים קטנים בצד החרטום ובצד הירכתיים שמאפשרים לאונייה לשנות כיוון בצורה מדויקת ולהתייצב, אך הם נועדו להיות תוספת לספינות הגרר ואין בכוחם לייצב את האונייה בפרץ רוח חזק[9]. ברגע שאונייה כה גדולה וכבדה כדוגמת האוור גיוון נדחפת בגלל הרוח, האינרציה שלה מונעת את האפשרות לנווט אותה.
פעולות חילוץ
קבוצת מומחי חילוץ מהולנד ומיפן שעבדו בעבר באירועי חילוץ אוניות, מונו על ידי רשות התעלה לנהל את מבצע החילוץ[10]. דחפורים ואוניות מחפר החלו לחפור את האדמה מסביב לחרטום כדי לחלץ אותו, ואליהם הצטרפו אוניות מחפר שואבות. הערכות חזו צורך לחפירה לעומק של בין 12 ל-16 מטר ולפנות 20 אלף מטר מעוקב של חול כדי לשחרר את האוור גיוון[10][3]. במטרה להקל את משקלה של האונייה הוצאו ממנה דלק ומי נטל, וכן מספר מכולות, אך אין בתעלת סואץ מנוף צף גבוה דיו כדי לפנות את כל המכולות מלמעלה[11]. שתים עשרה ספינות גרר סייעו בניסיון לשחרר את אוור גיוון[12]. מאחר שאי אפשר היה להסיר מהאונייה מכולות היה צורך להשאיר בה גם די מי נטל כדי שמרכז הכובד לא יהיה גבוה מדי מה שעלול לגרום להתהפכותה. החילוץ הוא תהליך מסוכן, משום שצד אחד של האונייה תקוע בגדה אחת, הצד השני מונח על על הגדה השנייה ושאר גוף האונייה צף על המים. קשה לצפות מראש איך יתחלקו הלחצים על גוף האונייה, ואם הלחץ יתרכז באזור אחד האונייה עלולה להתבקע. לכן יש צורך בספינות גרר רבות מסביבה כדי לחלק את הלחצים באופן שווה[13]. חלק גדול מעבודות החילוץ היה נסתר מהעין, שמונת מומחי החילוץ ההולנדים שמפקחים על העבודה סקרו את האונייה ואת קרקע התעלה ובנו מודל מחשב שיעזור לעבודות החילוץ מסביב לאונייה בלי לסכן אותה[14]. ב-27 במרץ נמסר שירכתי האונייה התחילו להשתחרר והגה הכיוון התחיל לפעול, היה חשש שהוא ניזוק ממשקל האונייה עליו[8].
ביום הרביעי לאחר התאונה, ב-26 במרץ, הגיעה לאתר אוניית המחפר הכותש-שואב 'משהור', שהיא הגדולה ביותר בעולם. היא התחילה לעבוד במרחק 100 מטר מהחרטום, וכעבור יומיים הגיעה למרחק 15 מטר ממנו ועומק של 15 מטר, כשהיא משלימה את רוב פינוי האדמה מסביב לחרטום[15].
עשרות אלפי טונות של אדמה פונו כדי לסייע לאונייה להשתחרר. בבוקר היום החמישי לתאונה הגיעה לעזרה ספינת הגרר העצומה Alp Guard, השטה תחת דגל הולנד ויכולת הגרירה שלה היא 285 טון - 75% יותר מצי ספינות הגרר של התעלה כולו. בעזרת הגוררת השתחררו עם הזריחה ירכתי האונייה שהיו תקועים 4 מטר מהגדה המערבית, וצוות החילוץ גרר אותם 120 מטר לתוך התעלה. 2,000 טון מי נטל הוספו לירכתי האונייה, כדי שהאונייה כולה תשמש מנוף באורך 400 מטר שיעזור לשחרר את החרטום. בבוקר המחרת הגיעה לאתר גם ספינת הגרר הגדולה Carlo Magno הרשומה באיטליה. בסביבות שלוש בצהריים באותו היום הגאות הייתה בשיאה, וכשכל ספינות הגרר מושכות יחד את האונייה התקועה, השתחרר גם החרטום[16].
השפעה כלכלית
כ-12% מהסחר העולמי עובר דרך תעלת סואץ, וכ-50 אוניות עוברות מדי יום בתעלה. מעל 18,000 אוניות עם משא כולל של 1.17 מיליון טון עברו בתעלה ב-2020, בממוצע 51.5 אוניות ליום. על פי הערכות, חסימת התעלה מונעת מסחר בשווי 9.6 מיליארד דולר ביום, כ-400 מיליון דולר בשעה[2].
לפי פרסומי Lloyd's List (Lloyd's List) שמספקת מידע ספנות, אוניות מכולה שהיו בדרך לתעלה מאסיה התחילו לשנות כיוון לעבר כף התקווה הטובה, במסלול השיט הארוך והמסוכן שהיה היחיד לפני כריית תעלת סואץ. הראשונה בהן הייתה אוור גריט (Ever Greet), אונייה אחות של אוור גיוון[17]. מסע מהמפרץ הפרסי לרוטרדם דרך תעלת סואץ נמשך כ-18 יום, והעיקוף דרך כף התקווה הטובה נמשך לפחות 31 יום[18][19]. גם חברת הספנות פאן אמריקס (Pan Americas) שמובילה גז נוזלי שינתה את מסלול האונייה בעודה באוקיינוס האטלנטי והפנתה אותה לעבר הכף[20]. רוסיה ניצלה את החסימה כדי לשווק את מסלול השיט הארקטי 'המעבר הצפון-מזרחי', שדומה באורכו למסלול דרך תעלת סואץ. בדף הטוויטר של תאגיד רוסאטום הרוסי הממונה על חלק מהמסלול נכתב בהלצה "אם תתקעו בקרח, לנו יש שוברות קרח"[21].
תביעת פיצויים
ב-2 באפריל 2021 הודיע הגנרל אוסאמה ראבי, מנהל רשות תעלת סואץ, כי הרשות תובעת מן האונייה למעלה מ-900 מיליון דולר פיצויים על נזקים שנגרמו לה וכי האונייה לא תשוחרר לדרכה אם יהיה צורך בהגשת תביעה לבית המשפט[22]. בעת ההודעה עגנה האונייה באגמים המרים ועליה סחורות אשר שוויין מוערך ב-3.5 מיליארד דולר. לפי הערכה של חברת הניתוחים הפיננסיים הלונדונית Refinitiv (Refinitiv), חסימת התעלה גרמה למצרים להפסיד דמי מעבר המוערכים ב-95 מיליון דולר[23].
ב-14 באפריל הוציא בית משפט באיסמאעיליה, לבקשת רשויות התעלה, "צו מאסר" על האוניה והמטען שעליה וכל אנשי הצוות שבה. בעלי האוניה טענו שהסכום מופרז מאוד ושרשויות התעלה לא סיפקו פירוט לפי מה הוא חושב[24][25]. בהמשך הורידו רשויות התעלה את דרישתם ל-550 מיליון דולר. ב-7 ביולי נחתם הסכם פיצויים ואוור גיוון שוחררה לדרכה אחרי מאה ימים באגם המר. סכום הפיצויים לא פורסם אך לפי הערכות הוא נמוך בהרבה ממה שדרשו המצרים ויכלול כחלק מהתשלום ספינת גרר חדשה[26]. כמו כן לא פורסם אם בוצעה בדיקה של הקופסה השחורה שמקליטה את נתוני האונייה ותנועתה, ואת השיחות בגשר האוניה. בדיקה כזאת הייתה עשויה לקבוע אם התקלה קרתה עקב טעות אנוש, ואם כן האם האחראים לטעות הם צוות האוניה ההודי, או הנתב המצרי והצוות שאיתו, שעלו על האוניה כדי להעביר אותה בתעלה[27].
