חרצית

• חרצית עטורה (Chrysanthemum coronarium) - המין הנפוץ בארץ ישראל: צמח אלרגני^[1]
• חרצית הגננים (Chrysanthemum morifolium) (אנ')
• חרצית לבנת פרחים (Chrysanthemum leucanthemum) (אנ')
• חרצית שיחית (Chrysanthemum frutescens) (אנ')
• חרצית השדות (Chrysanthemum segetum): צמח אלרגני^[1] (אנ')
• חרצית דביקה (Chrysanthemum viscosum)

• חרוץ היא מילה נרדפת לזהב, כפי שמופיע בספר משלי: ”קְנֹה חָכְמָה מַה טּוֹב מֵחָרוּץ וּקְנוֹת בִּינָה נִבְחָר מִכָּסֶף” (ט"ז, טז) (כלומר: חרצית = פרח הזהב). גם שמה היווני של החרצית, Chrysanthemum, מקורו בשורש העברי "ח.ר.צ".

לחרצית מקום חשוב בתרבויות הודו ויפן. כמו כן, החרצית היא הפרח הלאומי של יפן והיא מופיעה גם בסמל יפן. לחרציות מקום חשוב בגנים היפניים והן גם מסמלות חג יפני ידוע.

צמח החרצית מכיל חומרים הנקראים פירטרינים (pyrethrins) שהם רעילים לחרקים, וכך מגנים עליו מפני אוכלי-צמחים. הפיריתרין משמש כחומר הדברה בקוטלי חרקים ומזיקים. השימוש בפרחים המיובשים או באבקה המיוצרת מהם ידוע מהתקופה הפרסית מהמאה החמישית לפנה"ס. האבקה הובאה לאירופה בתחילת המאה ה-19 ממקור לא ברור. בשנת 1840 הוחל לגדל את הצמח באופן תעשייתי בדלמטיה להפקת האבקה, ובשנת 1860 הגיע לארצות הברית. בשנת 1919 גילו שיטה לסנתז את המרכיב הכימי בצורה מלאכותית. כיום ממשיכים להפיק את הפיריטרין מצמחים אשר מגדלים ברחבי העולם, באזורים חמים. עיקר הגידול (למעלה מחמישים אחוז) הוא בקניה.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: חרצית
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חרצית
טקסונומיה בוויקימינים: Chrysanthemum

• חרצית, באתר ITIS (באנגלית)
• חרצית, באתר NCBI (באנגלית)
• חרצית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• חרצית, באתר Tropicos (באנגלית)
• חרצית, באתר GBIF (באנגלית)
• חרצית, באתר IPNI (באנגלית)
• plant/mum חרצית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• חרצית - אנציקלופדיית אביב