טוצ'יגי (מחוז)

בראשית המאה ה-15 נבנה במחוז אשיקאגה גאקו, המוסד האקדמי הוותיק ביותר ביפן, הפעיל גם כיום. במאה ה-17 איחד טוקוגאווה אייאסו את יפן תחת שלטונו. לאחר מותו, נבנה בניקו מקדש טושוגו, ובו המאוזוליאום של טוקוגאווה. לאחר מכן סללה שוגונות טוקוגאווה את הניקו קאידו (日光街道) - דרך שחיברה בין ניקו ואדו - וחייבה דאימיו מכל רחבי יפן לעלות לרגל למאוזוליאום.

במאה ה-19 התמוטטה שוגונות טוקוגאווה, ולאחר רסטורציית מייג'י קמה ממשלה חדשה שביטלה את שיטת החלוקה הקודמת ויצרה מחוזות חדשים. מחוז טוצ'יגי נוצר ב-1873, לאחר איחוד המחוזות אוצונומיה וטוצ'יגי.

לאחר האסון הגרעיני בפוקושימה במרץ 2011, נמדדו באוצונומיה רמות רדיואקטיביות גבוהות פי 33 מהרגיל.^[1]

שטחו של מחוז טוצ'יגי הוא 6,408 קילומטרים רבועים, 22% מתוכם מהווים פארקים לאומיים. למחוז אין גישה לים, והוא שוכן במרכז החלק הצפוני של אזור קאנטו. המחוז גובל במחוזות איבראקי, גונמה, סאיטאמה, ופוקושימה.

בטוצ'יגי שורר אקלים ממוזג ולח, אך בעל שינויים ניכרים בטמפרטורות. החורפים יבשים ומלווים ברוחות, ואילו הקיצים לחים ומלווים בסופות רעמים.

במרכז המחוז ישנו מישור פתוח, הגדול ביותר באזור קאנטו, שבגבולו הצפוני ניצבים ההרים שיראנֶה (2,578 מטרים), נאנטאי (2,484 מטרים), ונסוּדאקֶה (1,917 מטרים). מקורותיהם של הנהרות קינוגאווה, נאקגאווה ווטראסה נמצאים באזור זה, ומשם הם זורמים לאורך קאנטו ונשפכים לאוקיינוס השקט.

ערים

במחוז טוצ'יגי 14 ערים:

בשל קרבתו לטוקיו, טוצ'יגי הוא ביתם של תאגידים ושל תעשיות רבות, בהם הקומפלקס התעשייתי קיוהארה, הגדול ביותר ביפן. התעשייה תופסת 36.6% מכלכלת המחוז, והמוצרים העיקריים המיוצרים בו הם כלי רכב, חלקים ואביזרים לרכב, מכשירי רדיו וטלוויזיה, תרופות, וציוד תקשורת אלחוטית.

התוצר השנתי של המחוז בתחום החקלאות עומד על 274 מיליארד ין, ועיקר התוצר הוא אורז, ירקות ובקר.

מדיה וקבצים בנושא טוצ'יגי בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של טוצ'יגי (ביפנית)
• האתר הרשמי של מחוז טוצ'יגי
• מדריך לטוצ'יגי(הקישור אינו פעיל)
• טוצ'יגי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)