יוסף שפירא (מבקר המדינה)

שפירא נולד בירושלים. למד בבית הספר הטכני של חיל האוויר במגמת אלקטרוניקה, ובשירותו הצבאי שימש טכנאי מכ"ם בחיל האוויר. בשנת 1971 סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים והוסמך כעורך דין. בשנת 2000 סיים לימודי תואר שני בקרימינולוגיה באוניברסיטת לסטר באנגליה. למד לימודי תעודה בדיני מחשבים באוניברסיטת בר-אילן וקורס גישור בקריה האקדמית אונו.

עריכת דין

בשנים 1972–1974 עבד כעורך דין במשרד עורכי דין ארד ורובין בירושלים. בשנים 1974–1976 היה עורך דין עצמאי שותף במשרדו של עורך הדין חמן שלח בירושלים, ולאחר מכן בשנים 1976–2003 היה עורך דין עצמאי שותף במשרד עורכי הדין קרמר, שפירא ושניידר בירושלים. במקביל, בשנים 1978–1985 כיהן כתובע צבאי במילואים בבית המשפט הצבאי באזור יהודה ושומרון (איו"ש).

פעילותו בלשכת עורכי הדין

שפירא כיהן כיו"ר ועד מחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין בשנים 1995–1999. באותן שנים כיהן במקביל גם כיו"ר בית הדין המשמעתי של המחוז. לאחר מכן, בשנים 2003–2000 כיהן כסגן יו"ר בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין.

שפיטה

שפירא מילא, במסגרת שירות מילואים, שורה של תפקידי שפיטה בבתי דין צבאיים:
1985–1989: שופט בבית המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש.
1989–1990: נשיא בית המשפט הצבאי באיו"ש בדרגת סא"ל.
2003–2007: שופט צבאי בבית הדין מטכ"ל.
2007–2012: שופט בבית המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש בדרגת אל"ם.

בנוסף, בשנים 1995–2003 היה חבר בבית הדין למשמעת של משטרת ישראל, ובשנים 2003–2001 היה נציג ציבור בבית הדין להגבלים עסקיים שליד בית המשפט המחוזי בירושלים.

בשנת 2003 מונה לכהונת שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים, וכיהן בתפקיד זה עד שנת 2012.

מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור

ב-14 במאי 2012 נבחר על ידי הכנסת לכהן כמבקר המדינה ונציב תלונות הציבור השמיני של מדינת ישראל, והחל את כהונתו ב-4 ביולי באותה שנה.^[1]

ב-6 בינואר 2013 פרסם מבקר המדינה את הדו"ח הסופי שלו בפרשת הרפז, ובו ביקורת על התנהלותם של ארז וינר, גבי אשכנזי ואהוד ברק^[2][3][4]. בעקבות הדו"ח, המליץ שפירא ליועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית מחודשת^[5].

בפברואר 2015, שבועות ספורים לפני הבחירות לכנסת העשרים, פרסם שפירא שני דוחות ביקורת מיוחדים: האחד עסק בהוצאות מעון ראש הממשלה^[6] והשני עסק בעליית מחירי הדיור^[7]. שני הדוחות זכו לכיסוי תקשורתי נרחב ועוררו דיון באשר לעיתוי פרסומם סמוך כל כך למועד הבחירות לכנסת^[8][9]. דו"ח נוסף שלא פורסם בתקופתו עסק בהתפרצות החצבת בישראל.

גורמים שונים העבירו ביקורת על שפירא, בטענה כי הפך את משרדו לגוף המקדם השקפות עולם.^[10][11]

שפירא סיים את תפקידו ב-4 ביולי 2019.

בינואר 2021 הוצע לשפירא לעמוד בראש ועדת הבדיקה הממשלתית לנושא רכש הצוללות וכלי השיט. תחילה הסכים^[12], אך בהמשך חזר בו מהסכמתו^[13].

עיסוקים נוספים

בשנת 1981 פרסם את הספר "ירושלים תש"ח" בהוצאת משרד הביטחון.

בשנת 1997 היה חבר בוועדת שטרסברג-כהן לבדיקת מעמד הרשמים בישראל.

בשנים 1998–2003 כיהן כיו"ר המועצה הציבורית של קבוצת התיאטרון הירושלמי.

בשנים 2006–2012 היה חבר מערכת כתב העת "רפואה ומשפט" של האגודה לרפואה ומשפט.

בשנים 2011–2012 היה חבר מערכת כתב העת "משפט רפואי וביו-אתיקה" של הקריה האקדמית אונו.

בנובמבר 2021 זכה במכרז לאספקת שירותי ייעוץ לנתיבי ישראל.^[14]

בבחירות לעיריית ירושלים ב-2024 הוצב במקום האחרון (מס' 16) ברשימתו של משה ליאון, "ירושלים אחת", בבחירות למועצת עיריית ירושלים.^[15]

מדיה וקבצים בנושא יוסף שפירא בוויקישיתוף

• יוסף שפירא, באתר הרשות השופטת
• יוסף שפירא באתר מבקר המדינה
• גלעד גרוסמן‏, פרופיל: מיהו מבקר המדינה החדש, יוסף שפירא?, באתר וואלה!‏, 14 במאי 2012
• מבקר המדינה נגד קודמו: ירושה לא פשוטה, באתר ynet, 25 במרץ 2013
• גדעון אלון, שפירא: "הפרשה הזו צריכה להדליק נורה אדומה", באתר ישראל היום, 4 בספטמבר 2013
• גידי וייץ, רויטל חובל, תחקיר - כך ניסה מבקר המדינה לרכך את הדו"ח על ארז וינר, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2013
• משה דרורי, יוסף שפירא - השופט המוקיר את המשפט העברי, מאזני משפט ח, 2012
• יוסף שפירא בהרצאה "הערכים שיש להגן עליהם", האוניברסיטה הפתוחה, פברואר 2013
• מיקי פלד, שפיגלר יתקשה לעבור את משוכת דו"ח המבקר בדרך לתפקיד בביטוח לאומי, באתר כלכליסט, 16 בינואר 2017
• אריאל כהנא, מקור ראשון, מבקר ללא בקרה: מה קורה במשרד מבקר המדינה?, באתר nrg‏, 10 בנובמבר 2017
• אמירה לם, איזו עצה נתת למחליפך? "סיפרתי על עצמי, שיש מקרים שלא צריך היה להיות 'חומי', כאותו כלבלב נחמד, שמכשכש בזנב בשמחה", באתר "ידיעות אחרונות", 3 ביולי 2019
• מתן ברניר, ‏ראיון עם האיש שמכיר את כל הסודות של מבקר המדינה, באתר גלובס, 1 בנובמבר 2019
• גידי וייץ, ואז נתניהו התקשר והתחיל לצרוח. אלה היו צרחות איומות, באתר הארץ, 30 ביולי 2020