מונפלייה

מונפלייה ממוקמת על אדמה הררית, כ-7 ק"מ מחוף הים התיכון בקואורדינטות 43°37N 3°52E, על הנהר לז (Lez). שם העיר "מונפלייה", לפי הסברה השכיחה יותר, נובע משילוב "מונ (ט)" : הר ו-"פלה" : עירום, משום שהצמחייה על ההר הייתה צחיחה.הטמפרטורה הממוצעת בעיר היא 14.2 מעלות צלזיוס.

מונפלייה היא אחת ממספר מועט של ערים בצרפת אשר להן אין רקע רומי, אך שמה נובע מלטינית mons pisleris, הר האיסטיס, על שם צמח מקומי ששימש לצבע. מכאן נבע גם שמה העברי המסורתי מונטפשליר^[2] או מונטפלייר, ולכן כונתה בפי היהודים שגרו בה ההר, כשם שנהגו יהודי פרובאנס לתרגם את שמות הערים שחיו בהם לשמות עברים^[3][4].

בימי הביניים המוקדמים הייתה העיר האפיסקופלית (מושב בישוף) מגלון ההתיישבות העיקרית באזור, אך פשיטות של פירטים על העיר עודדו התיישבות קצת יותר לעומק היבשה. מונפלייה, אשר מוזכרת לראשונה במסמך משנת 985, נוסדה תחת שושלת גילם (Guillem), רוזני טולוז, שושלת פאודלית מקומית לאזור אשר חיברה שני כפרים קטנים, בנתה טירה והקיפה את הכול בחומה. שני מגדלים אשר נבנו בחומה בהמשך, ה-Tour des Pins וה-Tour de la Babotte, שרדו עד היום.

מונפלייה נעשתה מפורסמת במאה ה-10 כמרכז למסחר בעל קשרים ברחבי העולם הים-תיכוני, תרבות יהודית עשירה, ומסורת של סובלנות כלפי יהודים, מוסלמים, קתרים, ובהמשך גם כלפי הפרוטסטנטים.

בשנת 1180 הקים בה גיום השביעי ממונפלייה, פקולטה לרפואה, אשר הוכרה בזמנו על ידי האפיפיור ניקולאוס הרביעי. האוניברסיטה של העיר הוקמה בשנת 1220 והייתה למרכז עיקרי ללימודי הרפואה בצרפת. בנקודה זו הייתה מונפלייה בשיא תהילתה.

ב-1213 הפכה העיר לרכושם של מלכי אראגון, כאשר הייתה הנדוניה של מארי ממונפלייה בעת נישואיה לפייטרו השני מאראגון. העיר זכתה לכתב זכויות ב-1204 כאשר פייטרו ומארי אישרו את החירויות שביקשו תושבי העיר. הם אפשרו לתושבי העיר לבחור שנים עשר קונסולים מדי שנה. העיר המשיכה להיות רכושו של בית אראגון עד אשר עברה לידי ז'אומה השלישי, מלך מיורקה, אשר בתורו מכר את העיר למלך צרפת, פיליפ השישי, בשנת 1349.

במאה ה-14, נבנתה בעיר קתדרלת מונפלייה אשר הוקדשה לפטרוס הקדוש. משגברה חשיבותה של העיר היא זכתה לבישוף, אשר עבר ב-1536 ממגלון לקומונה קרובה יותר לעיר, אשר בהמשך סופחה לשטח העיר עצמה. ב-1432 ביסס עצמו בעיר הסוחר המצליח ז'אק קר, אשר התפרסם באזור בעקבות מספר עסקאות כבדות-משקל, והוא עזר להפיכתה של מונפלייה למרכז מסחרי חשוב באזור, לפחות עד 1481 כאשר מרסיי החליפה אותה במעמד זה.

בתקופת הרפורמציה במאה ה-16 הפכו רבים מתושבי העיר לפרוטסטנטים והעיר הפכה למעוז ההתנגדות הפרוטסטנטית למלכות צרפת (אשר הייתה ברובה קתולית). ב-1622 שם המלך לואי ה-13 את העיר תחת מצור, ולקח אותה לידיו לאחר שמונה חודשים, כשהוא מקים שם מבצר כדי לאבטח אותה. לואי ה-14 עשה את מונפלייה לעיר הבירה של פרובינציית לנגדוק התחתונה, והעיר החלה ליפות עצמה, כשהיא מקימה את טיילת הפיירוּ, את טיילת החוף וכמות גדולה של בתים במרכז ההיסטורי.

לאחר המהפכה הצרפתית, הייתה העיר לעיר הבירה של המחוז הקטן יותר, ארו.

במהלך המאה ה-19 פותחה העיר למרכז תעשייתי. בשנות ה-60 של המאה ה-20 אוכלוסייתה צמחה באופן דרמטי כאשר מתיישבים צרפתים מאלג'ריה יושבו בעיר בעקבות מלחמת עצמאותה של אלג'יריה מצרפת. בשנות ה-80 וה-90 השלימה העיר מספר פרויקטים של פיתוח מחדש, כולל את אזור האנטיגון אשר הוקם בסגנון נאו-קלאסי מרשים. במסגרת הפיתוח נסגר מרכז העיר של מונפלייה כמעט לחלוטין לתנועת מכוניות, נבנתה בעיר רכבת קלה וכן נפתח שירות שיתוף אופניים ציבורי (Bike Sharing).

אחד מנתיבי העלייה לרגל לעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה בספרד (בצרפתית Saint Jacques de Compostelle) עובר בתוך העיר מונפלייה וממשיך ממנה מערבה.

מונפלייה שימשה כבירת חבל לנגדוק-רוסיון עד סוף שנת 2015. בעקבות רפורמה אדמיניסטרטיבית ואיחוד חבלים, מונפלייה הפסיקה לשמש כבירת חבל החל משנת 2016.

הערים התאומות של מונפלייה הן:

• ארצות הברית לואיוויל, קנטקי, ארצות הברית (מ־1955)
• גרמניה היידלברג, באדן-וירטמברג, גרמניה (מ־1961)
• ספרד ברצלונה, קטלוניה, ספרד (מ־1963)
• הרפובליקה העממית של סין צ'נגדו, סצ'ואן, הרפובליקה העממית של סין (מ־1981)
• ישראל טבריה, ישראל (מ־1983)
• מרוקו פאס, מרוקו (מ־2003)

• מיזמי קרן ויקימדיה
  מדריך למטייל בוויקימסע: מונפלייה
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מונפלייה

• אתר האינטרנט הרשמי של מונפלייה

• מונפלייה, ברשת החברתית פייסבוק
• מונפלייה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• מונפלייה, ברשת החברתית אינסטגרם
• מונפלייה, ברשת החברתית LinkedIn
• מונפלייה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מונפלייה (צרפת), דף שער בספרייה הלאומית
• "מוֹנְטְפֶלֵיר", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמודים 123–124, באתר היברובוקס