מלחמת סין–וייטנאם
מלחמת סין-וייטנאם (בוייטנאמית: Chiến tranh biên giới Việt-Trung; בסינית מפושטת: 中越战争) הייתה מלחמת גבול בין הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם לבין הרפובליקה העממית של סין בתחילת 1979.
 | ||||||
| מלחמה: המלחמה הקרה | ||||||
| תאריכים | 17 בפברואר 1979 – 16 במרץ 1979 (4 שבועות) | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | גבול וייטנאם-סין | |||||
| תוצאה | שני הצדדים טענו לניצחון
| |||||
| ||||||
  | ||||||
בשעה שלוש לפנות בוקר ב-17 בפברואר 1979 סין שלחה לפתע כוחות מעבר לגבול, תקפה במקביל שישה מחוזות גבול של וייטנאם באורך של 1,200 ק"מ. ב-18 בפברואר 1979 הכריזה ברית המועצות על תמיכתה בווייטנאם והזהירה את סין בכך שהעמידה את הכוחות המזוינים הסובייטים בסיביר בכוננות, וסיפקה לווייטנאם מידע צבאי מלוויין הריגול. ב-5 במרץ 1979 הכריזה סין על "מטרת המלחמה" שלה ונסוגה.[1]
סין פתחה במתקפה בתגובה לפלישת וייטנאם לקמבודיה וכיבושה על ידי וייטנאם ב-1978, כיבוש שסיים את שלטון החמר רוז' שנתמך על ידי הסינים. צבא השחרור העממי נכנס לצפון וייטנאם וכבש מספר ערים ליד הגבול. ב-6 במרץ 1979 הכריזה סין שהשער להאנוי פתוח, וכי משימתם הושלמה. כוחות סיניים נסוגו בחזרה אל תוך סין.
שתי המדינות טענו לניצחון. כוחות וייטנאמיים נשארו בקמבודיה עד 1989, ומהבחינה הזו לא הצליחה סין בהשגת מטרתה: מניעת וייטנאם מלהתערב בקמבודיה.
לאחר התפרקות ברית המועצות הוסדר הגבול הווייטנאמי-סיני.
