מלחמת תיגראי
מלחמת תיגראי הייתה מלחמת אזרחים, שהחלה בנובמבר 2020 במדינת תיגראי שבצפון הפדרציה האתיופית, בין החזית העממית לשחרור תיגראי (TPLF) ותומכיה לבין צבא אתיופיה. בהמשך התייצבו לצד הממשל הפדרלי האתיופי גם כוחות צבא אריתריאה ומיליציות של כל מחוזות אתיופיה, ובמיוחד מיליציות של האמהרה והעפר. אף על פי שבשנת 2023 היו דיווחים על המשך לחימה במקומות ספציפיים על גבול אריתריאה–אתיופיה,[1] המלחמה הסתיימה בעיקרה בנובמבר 2022, לאחר חתימת הסכם שלום בין הצדדים, בתיווך האיחוד האפריקאי.[2][3]
 | ||||||||||||||
| אדם עובר לצד שרידי טנק T-72 הרוס במהלך המלחמה | ||||||||||||||
| תאריכים | 4 בנובמבר 2020 – נובמבר 2022 (כשנתיים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | תיגראי, אמהרה, עפר, חלקים באריתריאה. | |||||||||||||
| תוצאה | הסכם שלום ב-2 בנובמבר 2022 והסכם למימושו ב-12 בנובמבר. | |||||||||||||
| ||||||||||||||
הסיבה למלחמה היא מעיקרה איבוד הדומיננטיות של ה-TPLF (המתיימר לייצג את המיעוט התיגרי שמהווה 6% בלבד מהאוכלוסייה במדינה) בשלטון האתיופי לאחר כ-27 שנות שלטון, וזאת לאחר הפגנות נרחבות בעיקר באורומיה ובאמהרה, שביחד מהווים קרוב ל-70% מאוכלוסיית אתיופיה. בהמשך ה-TPLF כרת ברית עם חזית השחרור של אורומו (OLA), ארגון הלוחם לאוטונומיה, או לעצמאות מלאה, של חבל אורמיה, בדרום אתיופיה.[4] בהמשך הוצהר שאליהם הצטרפו ארגונים אחרים.[5]
נכון לנובמבר 2021 אלפי אזרחים נהרגו בקרבות, ויותר מ-2.5 מיליון איש נעקרו מבתיהם.[6] אלפי נשים מגילאי 8 ועד 72 נאנסו.[7][8]
לאחר מספר הצעות שלום ותיווך בשנים שחלפו. כוחות המורדים הסכימו להפסקת פעולות האיבה ב-2 בנובמבר 2022; אולם כיוון שאריתריאה וכוחות מאזור אמהרה לא היו מודעים להסכם, מעמדם נותר לא ברור.[9] ממשלת אתיופיה והרשויות בתיגראי הסכימו על "פירוק מסודר, חלק ומתואם" של כוחות ההגנה של תיגראי.[10]
רקע
מפלגת החזית העממית לשחרור תיגראי (TPLF) היא מפלגה אתנית, שהוקמה בשנת 1975 ולחמה במהלך מלחמת האזרחים האתיופית נגד החונטה הצבאית האתיופית. בשנת 1989 יסדה את החזית העממית הדמוקרטית המהפכנית האתיופית (האיחדג), קואליציה של ארבע סיעות אתניות, בדומיננטיות ה-TPLF. כוחות האיחדג הפילו את הרפובליקה העממית הדמוקרטית של אתיופיה - ממשיכת דרכה של החונטה הצבאית - בשנת 1991, ובכך הסתיימה מלחמת האזרחים. בשנים 1991–2019 קואליציית האיחדג הייתה המפלגה השלטת באתיופיה. היא דגלה ב"פדרליזם אתני", והכוח המרכזי בתוכה היה ה-TPLF. המשטר של האיחדג התאפיין בדיכוי האופוזיציה באמצעות מערכת של סיעה דומיננטית.[11] מלס זנאווי, שהיה יושב ראש ה-TPLF מאז 1989, הפך לראש ממשלת אתיופיה בשנת 1995 וכיהן בתפקיד עד מותו בשנת 2012. ארגון אמנסטי הבינלאומי הגדיר את שלטונו כשלטון דכאני וסמכותני שפוגע בדרך קבע בזכויות אדם.[12]
לאחר מותו של זנאווי התקשה ממשיך דרכו, היילמריאם דסלן, בשמירה על יציבות של קואליציית האיחדג ושל המדינה. היילמריאם השתייך לקבוצת המיעוט של בני הוולאיטה והשתייך לסיעת התנועה הדמוקרטית העממית הדרום אתיופית באיחדג. בשנים 2014–2016 פרצו הפגנות נרחבות באורומיה ובאמהרה, שביחד מהווים קרוב ל-70% מאוכלוסיית אתיופיה. תחת דסלן, הגיב הממשל הפדרלי האתיופי באלימות קשה כלפי המפגינים. באוקטובר 2016, לאחר שנהרגו כ-500 מפגינים מבני האורומו ונעצרו עשרות אלפי מפגינים, הכריזה הממשלה על מצב חירום שנמשך עד יוני 2018.[13][14] בין 20,000 ל-70,000 אזרחים נעצרו בחודשים לאחר ההכרזה על מצב החירום.[15] ההפגנות ואי-הסדר הובילו להתקרבות ולשיתוף פעולה בין שתי הסיעות שייצגו את בני האורמו והאמהרים בתוך האיחדג.[16]
בפברואר 2018 התפטר דסלן מראשות הממשלה ומתפקידו כיושב ראש קואליציית האיחדג.[17] הבחירות הפנימיות לראשות האיחדג היו הראשונות בהיסטוריה של הקואליציה שבהן זהות המנהיג הנבחר לא הייתה ידועה מראש. לאחר שפרש דמקה מכונן (אנ'), מועמד מהתנועה הלאומית-דמוקרטית האמהרית, מהמרוץ, היה אבי אחמד מארגון האורומו העממי-דמוקרטי למועמד בעל הסיכויים הטובים ביותר. במרץ 2018 הוא נבחר להיות יושב ראש האיחדג, וב-2 באפריל הוא נבחר לראשות הממשלה, על ידי בית הנבחרים, והושבע לתפקיד.
בחירתו של אבי נחשבה למפלה עבור מפלגת ה-TPLF התיגראית, אף שהיא נבעה גם מחילוקי דעות פנימיים בתוך הסיעה ומשחיקה של התמיכה בה בתוך תיגראי.[18] לאחר הבחירות, פעל אבי במהירות כדי להחליש את כוחה של ה-TPLF, בין השאר על ידי פיטורים ומעצרים של אנשי ביטחון וממשל הנאמנים ל-TPLF.[11] כחלק מרפורמות נרחבות שבהם החל אבי כדי להרחיק את עצמו ואת המדינה משלטון האיחדג, הוא פיטר ביוני 2018 את מפקד הצבא סאמורה יוניס ואת מפקד כוחות המודיעין גתאצ'וו אספה, שניהם אנשי TPLF רבי השפעה.[19][20] הממשל הפדרלי הוציא צו מעצר נגד אספה, ולפי דיווחים בעיתונות הממשלה בתיגראי סרבה לאפשר לכוחות פדרליים להיכנס לתיגראי על מנת לעוצרו.[21]
המחלוקות על הסכם השלום עם אריתריאה ועם ה-OLF
עם עליית אבי אחמד לשלטון הוא קיבל עליו להוציא לפועל את הסכם אלג'יריה, שנחתם בשנת 2000 אחרי מלחמת אתיופיה-אריתריאה (1998–2000). שתי המדינות טענו לריבונות על העיירה באדמה, וההסכם משנת 2000 כונן ועדת בוררות מוסכמת ומחייבת, ששנה וחצי מאוחר יותר קבעה שהעיירה נמצאת בצד האריתריאי של הגבול. למרות ההסכם, אתיופיה בראשות ה-tplf סירבה להוציא לפועל את החלטת הוועדה.[22] ב-9 ביולי 2018, חתם אבי על הסכם שלום עם אריתריאה, בו הוא התחייב להחזיר את באדמה לאריתריאים. ההסכם זיכה אותו בפרס נובל לשלום.
הניסיון ליישם את ההסכם נתקל בהתנגדות מפלגת ה-TPLF, שהתנגדה להחזרת העיירה באדמה, שנמצאת בתיגראי. נשיא אריתריאה איסאייס אפוורקי האשים את ה-TPLF בהיתקעות המשא ומתן בין שתי המדינות עד 2018. חילוקי הדעות לגבי יישום ההסכם הובילו להתעצמות העוינות בין ה-TPLF לבין הכוחות הפוליטיים הנאמנים לאבי.[23] מבקרים של אבי ושל ממשלת אתיופיה טענו שההסכם נועד מלכתחילה כדי לבודד את ה-TPLF,[24][25] אף שרבים בעולם ראו בהסכם התפתחות חיובית שיכולה לסייע ליציבות בקרן אפריקה.[26]
אבי ניסה להביא לשלום גם עם קבוצות חמושות אתיופיות שפעלו בתוך אתיופיה ובאריתריאה. באוגוסט 2018 נחתמו הסכמים עם מספר מיליציות, ביניהן החזית לשחרור אורומו (אנ') (OLF), ארגון שהוקם על ידי בדלנים מבני האורומו כדי לפעול למען עצמאות של מדינת אורומיה. ה-OLF הסכימו להניח את נשקם והורשו לפעול באמצעים לא אלימים כמפלגה פוליטית.[27] עם זאת, אלפי חמושים מה-OLF התנגדו להסכם. הם פרשו מהארגון והקימו ארגון עצמאי, הצבא לשחרור אורומו (אנ') (OLA), שמיתג את עצמו מאוחר יותר בשם OLF-Shene.[28] בעקבות פרישתם, גברה האלימות במחוז ולגה ובמחוז גוג'י במערב המדינה.[23] ב-2 בנובמבר 2020 נטבחו עשרות נשים, ילדים וזקנים אמהרים על ידי ה-OLA במערב ולגה. התקרית הגבירה את הלחץ על אבי להשתמש בכוח כדי להביא לסדר במדינה.[29][30] ה-OLA השתתפו בהמשך בלחימה נגד הממשלה הפדרלית לצד החזית העממית לשחרור תיגראי, בעיקר באורומה ואמהרה.[31]
הקמת מפלגת השגשוג והמחלוקת על שימור הפדרליזם האתני
ב-2019 הקים אבי אחמד את מפלגת השגשוג (אנ'), מפלגה כלל-אתיופית חדשה שאיחדה סיעות אתניות ואזוריות שונות ומספר מפלגות אופוזיציה נוספות. הקמת המפלגה הביאה לסיום דרכה של קואליציית האיחדג. היא איחדה את כל סיעות האיחדג לשעבר, למעט סיעת ה-TPLF, שמיאנה להצטרף.[11] זקני ה-TPLF שאיבדו את הבכורה בדרך דמוקרטית העדיפו לנסות להקים מוקד כוח חדש בהנהגתם, והקימו את מפלגת "קואליציית הפדרליזם" במקלה אם כי ההיענות הייתה זניחה.
המחלוקת בין ה-TPLF למפלגת השגשוג נגעה הן לבסיס האידאולוגי של המפלגה והן לחלוקת הכוח וליחס בין הלאום האתיופי לבין הקבוצות האתניות במדינה. מבחינת האידאולוגיה הכלכלית, קואליציית האיחדג לפני עלייתו של אבי לשלטון לא נטשה לחלוטין את השורשים המרסיסטים-לניניסטים שלה, אלא שאפה, לפחות באופן רשמי, לאחד עקרונות מהפכניים-מעמדיים עם עקרונות קפיטליסטיים. בפועל, אידאולוגיה זו תורגמה למודל כלכלי שבו המדינה היא שחקן מרכזי בכל הקשור לפיתוח כלכלי.[32] בנוסף, הצבת המדינה והמפלגה בבסיס של המודל הכלכלי איפשרה לקואליציית האיחדג לבסס את כוחה הפוליטי.[33] אבי אחמד ביקר את המודל הכלכלי הזה, הצביע על האופן בו מעורבות המדינה הובילה לאי-סדרים פיננסיים ולשחיתות, ושאף לרפורמות שיפנו את המודל הכלכלי לכיוון קפיטליסטי יותר. אנשי ה-TPLF התנגדו למדיניות זו ונשארו נאמנים למודל הכלכלי הקודם.[32]
היחס בין הקבוצות האתניות ללאום ולמדינה היה גורם מחלוקת חריף עוד יותר. שלטון האיחדג התבסס על מודל של "פדרליזם אתני". הקואליציה על חלוקת השלטון בין שלוש סיעות אתניות בני האורומו (כ-35% מהאוכלוסייה, נכון לשנת 2007), אמהרים (כ-27%) ותיגראים (כ-6%) וסיעה נוספת (התנועה הדמוקרטית העממית הדרום אתיופית), שבסיס כוחה הוא אזורי, והיא מהווה בעצמה קואליציה של קבוצות אתניות רבות.[34] מבנה זה הסתמך על נרטיב היסטורי, לפיו המדינה האתיופית נוצרה כתוצאה מתהליך דכאני של בניית אומה (אנ') במאות ה-19 וה-20, שקורבותיו היו הקבוצות האתניות, שעליהן נכפתה הטמעה תרבותית.[32] חוקת אתיופיה מ-1995 התמודדה כביכול עם בעיה זו על ידי יצירה של מערכת המבוססת על חלוקה של המדינה לאזורים אתניים. בפועל קואליציית האיחדג העניקה לסיעת ה-TPLF כוח פוליטי לא פרופורציונלי. בתוך האיחדג, לכל סיעה היה מספר קולות שווה, על אף שהתיגארים מהווים רק כ-7% מאוכלוסיית המדינה. בנוסף, מספר מפלגות, כגון המפלגה שמייצגת את אזור העפר, מעולם לא הורשו להצטרף לאיחדג, בטענה שאין באזורים אלה בסיס מעמדי-אגררי מספק.[32]
עם בחירתו של אבי לשלטון, הוא החל לנסח נרטיב פוליטי חדש שהתמקד פחות בחלוקת כוח בין קבוצות אתניות ויותר בזכויות פרט, בהרמוניה בין הקבוצות האתניות ובלאומיות אתיופית.[35] בנאום ההשבעה שלו הדגיש אבי גם את אחדות הלאום האתיופי ואת פרויקט בניין האומה האתיופית וגם את הצורך בכיבוד השונות של האומות השונות.[36] הקמת מפלגת השגשוג התפרשה כניסיון ליצור מפלגה מאוחדת שאינה מחויבת לפוליטיקה אתנית, וסרובה של ה-TPLF להצטרף למפלגה זו היה בחלקו תוצאה של התנגדותם לשינוי הסטטוס קוו בעניין זה.[37] המפלגה איפשרה לכוחות פוליטיים ואתניים שקודם לכן לא היו חלק מהאיחדג להצטרף לקואליציה השלטת, ובכך פיצתה על אובדן התמיכה של ה-TPLF.
ה-TPLF, שהפכה בעקבות הקמת מפלגת השגשוג למבודדת פוליטית, האשימה את אבי בנטישת שיטת הממשל הפדרלי האתני לטובת שלטון אחדותי ("אחדווי מנגסת"). מנגד, מפלגת השגשוג טענה שהיא מחויבת למשטר פדרלי.[38] תומכיו של אבי הצביעו על כך שבתקופתו נוצרו המחוז העצמאי ה-10 וה-11, מחוז סידאמה, עמי דרום מערב אתיופיה (אנ') ו-4 השפות הראשיות באתיופיה נוספו כשפות רשמיות לצד האמהרית.
כמו כן הודיע אביי גם על החלפת שטרות אתיופיה ונתן לאזרחים 3 חודשים בלבד להחליפם בבנק שלאחריו השטרות הישנים לא יהיו בשימוש. המהלך בוצע במטרה לפגוע במושחתים לכאורה[דרושה הבהרה], מקורבים לשלטון הקודם, כי הם היו חייבים להחליף את השטרות ובכך למעשה אולצו לחשוף את הונם האמיתי.[דרוש מקור]
מחלוקת על דחיית הבחירות
במרץ 2020, הודיעה ועדת הבחירות הלאומית על דחיית הבחירות שהיו אמורות להתקיים באוגוסט אותה שנה, בעקבות התפרצות מגפת הקורונה.[39][40] הפרלמנט האתיופי אישר ביוני את דחיית הבחירות.[41]
ה-TPLF סירב לדחיית הבחירות, וטען באמצעות דוברו גתאצ'וו רדה, שאין חוק שמונע מה-TPLF לערוך את הבחירות במועד המקורי. ב-9 בספטמבר 2020, בצעד מתריס כלפי הממשלה, ערך ה-TPLF בחירות במחוז תיגראי.[42] הבחירות נערכו בניגוד להחלטת הפרלמנט האתיופי וללא פיקוח של ועדת הבחירות הפדרלית.[43] הממשל הפדרלי הכריז שהבחירות אינן חוקיות,[44] ומספר מפלגות בתוך תיגראי - "ערנה תיגראי" (Arena Tigrai), ו-TDP (Tigrai Democratic Party) - החרימו את הבחירות. מספר ימים לאחר מכן הכריזו מארגני הבחירות האזוריות שה-TPLF זכה ברוב מוחץ בבחירות.[45][46]
בעקבות הבחירות הודיעו המחוקקים בתיגראי שהם לא מכירים בסמכות של הממשל הפרדלי. מנגד, הפרלמנט הפדרלי קבע שתוצאות הבחירות אינן תקפות וסירב להכיר בנבחרים החדשים. בנוסף, הממשל הפדרלי עצר העברת כספים פדרליים לתיגראי, למעט שירותים בסיסיים. נשיא תיגראי, דברה-ציון גברה-מיכאל, הודיע שעצירת המימון הפדרלי מהווה הכרזת מלחמה על האזור.[47][48] באוקטובר, הממשלה בתיגראי מנעה את כניסתו של בכיר בצבא, אשר מונה על ידי הממשל הפדרלי, בטענה שבהיעדר בחירות כלליות כל פעולה של הממשלה הפדרלית אינה לגיטימית.[49]
מהלך המלחמה
פרוץ המלחמה והשבועות הראשונים
ב-4 בנובמבר 2020, לאחר תקופה של מתיחות, החלו מצור ומתקפה של חיילי ה-TPLF על בסיסי הפיקוד הצפוני של צבא אתיופיה במקלה ובאזורים אחרים בתוך תיגראי.[50] לפי דיווחים, הכוחות המורדים השתמשו בטנקים וכלי נשק אחרים שהיו שייכים לצבא אתיופיה.[51] מאוחר יותר טענו בכירים בצבא אתיופיה שבערב לפני המתקפה ארגנו אנשי ה-TPLF אירוע שהוגדר כארוחת ערב חגיגית ועצרו כ-1,000 קצינים בצבא אתיופיה שהגיעו לאירוע. אין לטענה אישור ממקורות חיצוניים.[52] חלק מאנשי ה-TPLF הכחישו בהמשך את קיומה של המתקפה ב-4 בנובמבר, בעוד אחרים טענו שהמתקפה הייתה מתקפת מנע כתגובה לכוונת הממשלה להתקיף את הכוחות הנאמנים ל-TPLF.[53] קיום המתקפה אושר על ידי עדים שרואיינו על ידי ה-BBC ורויטרס,[54][55] ובמאי 2021 גנרל בכוחות הנאמנים ל-TPLF אישר שהבסיסים הותקפו, לטענתו כ"אופציה היחידה שנותרה" בתגובה להתארגנות הצבא למתקפה על תיגראי.[56]
באותו היום, הורה ראש ממשלת אתיופיה אבי אחמד לצבא הפדרלי להגיב על המתקפה. במקביל, ממשלת אתיופיה הכריזה על מצב חירום בתיגראי ואמצעי תקשורת בתיגראי נחסמו.[57] אבי טען שכל מאמצי ההידברות כשלו וראה את קיום הבחירות במחוז תיגראי, בניגוד להחלטת הממשלה הפדרלית, כפשע וכאיום על הריבונות של אתיופיה.[58] בהצהרה לאומה כחודש וחצי לאחר המתקפה טען אבי שהחיילים שתקפו את בסיסי הצבא בגדו בחבריהם והוציאו אותם להורג בשנתם. הוא טען שמטרת ה-TPLF במתקפה הייתה להחליש את הצבא הפדרלי, להשתמש בזהות האתנית כדי לזרוע שסעים בתוך הצבא ולהביא לאנרכיה שתאפשר להם לטעון שכוחותיהם הם היחידים שיכולים לסיים את הכאוס ולהביא לסדר.[59]
ב-6 בנובמבר הודיע אבי שבוצעו התקפות של חיל האוויר האתיופי על מטרות בתיגראי. יום לאחר מכן הכריז הפרלמנט של אתיופיה שממשלת מדינת תיגראי אינה חוקית והמחוקקים הצביעו בעד החלפת הממשלה בממשלת מעבר המורכבת מתיגראים בני המחוז.[60]
בלילה שבין 9 ל-10 בנובמבר התרחש טבח המוני בעיירה מיי כאדרה (אנ') בתיגראי, על גבול אתיופיה-סודאן. בטבח נהרגו מאות אזרחים ובעקבותיו אלפים הפכו לפליטים. תחקיר אמנסטי אינטרנשיונל קבע שמאות אזרחים, רובם אמהרים, נרצחו באמצעות מצ'טות, סכינים וגרזנים על ידי כוחות שנאמנים ל-TPLF.[61] סוכנות זכויות אדם עצמאית של הממשלה הפדרלית (Ethiopian Human Rights Commission) טענה שלפחות 600 אזרחים אמהרים וולקאים נרצחו על ידי תיגראים, במה שהארגון הגדיר כטיהור אתני.[62] גם מועצת זכויות האדם האתיופית (ארגון זכויות אדם לא ממשלתי) טענה שהטבח בוצע על ידי תיגראים נגד עובדים אמהרים שהגיעו לעיר כדי לעבוד בחוות חקלאיות בסביבה.[63][64] עם זאת, עדים שהתראיינו לכלי תקשורת מערביים טענו שהטבח בוצע על ידי כוחות אמהרים וכוחות צבא אתיופיה.[65][66][67][68]
ב-13 בנובמבר תקפו הכוחות התיגראים באמצעות טילים את שדות התעופה בהר דר וגונדר באמהרה. טילים נוספים נורו לעבר אסמרה, בירת אריתריאה, אך הטילים החטיאו את מטרתם. לטענת ה-TPLF הירי לעבר אריתריאה בוצע בתגובה להצטרפות של 16 דיוויזיות של צבא אריתריאה ללחימה, לצד הצבא הפדרלי של אתיופיה.[69][70]
על פי דיווחים עיתונאיים, עיקר הלחימה בשבועות הראשונים היה לאורך גבולות תיגראי. בדרום הלחימה התקיימה לאורך הגבול עם מדינת אמהרה, שכנתה לפדרציה האתיופית. בצפון הלחימה התקיימה באזור הגבול עם אריתראה ובמערב לאורך הגבול עם סודאן.[71][72]
בתקופת הלחימה הזו נמלטו למעלה מ-10,000 פליטים אתיופים מתיגראי לסודאן וסוכנויות הסיוע של האו"ם התריעו בפני אסון הומניטרי. עוד קודם ללחימה כ-600 אלף איש בתיגראי נזקקו לאספקת מזון, ובשל הלחימה נאסר על סוכנויות הסיוע לפעול בו. כלפי ממשלת אתיופיה נטען כי בבירה אדיס אבבה נעצרו ונחטפו תושבים תיגראים על ידי כוחות הביטחון, עוד טרם תחילת הלחימה וביתר שאת לאחריה, ומוחזקים במקום שאינו ידוע. בסוכנות הידיעות רויטרס אף פורסם כי משטרת אתיופיה פנתה למשרדי תוכנית המזון של האו"ם במדינת המחוז אמהרה, בדרישה לקבלת רשימות שמיות של בני המיעוט התיגרי העובדים שם.[73]
כיבוש מקלה (נובמבר 2020)
ב-17 בנובמבר החלו מתקפות אוויריות על העיר מקלה, אשר במסגרתן נהרגו שני אזרחים ונגרם נזק לכבישים, גשרים ומבנים. ממשלת אתיופיה טענה שאנשי ה-TPLF הם האחראים לפיצוץ הגשרים שמובילים למקלה. שני הצדדים האשימו זה את זה, וניתוק אמצעי התקשורת בתיגראי הקשה על הניסיון של התקשורת מחוץ למדינה לנתח את האירועים. הממשלה הכריזה על כוונתה לכבוש את העיר ודווח על התקדמות הכוחות הפדרליים לעבר ערים תיגראיות, בקרבות שגבו מאות קורבנות.[74][75] התקדמות כוחות צבא אתיופיה נמשכה בימים לאחר מכן, והעיר מקלה הופצצה ב-19 בנובמבר, בהתקפות שפגעו באוניברסיטה בעיר.[76]
ב-22 בנובמבר הכריז צבא אתיופיה שהעיר תותקף "ללא רחמים" וקרא לאזרחי העיר "להגן על עצמם מפני ארטילריה כבדה".[77] באותו היום קבע אבי אחמד אולטימטום לפיו על הכוחות התיגראים להיכנע תוך 72 שעות, לפני שתחל אתיופיה בשלב האחרון של הלחימה על מקלה.[78][79] הוא דחה יוזמות בינלאומיות להתערבות בסכסוך בין הצדדים.[64] האולטימטום פקע והעיר הותקפה.[80]
ב-28 בנובמבר כבש צבא אתיופיה את בירת תיגראי.[81] נשיא תיגראי ויושב ראש החזית העממית לשחרור תיגראי, דברה-ציון גברה-מיכאל, טען שהעיר נמצאת תחת הפגזה ארטילרית כבדה של צבא אתיופיה.[82] כוחות סיוע ורופאים ששהו בעיר טענו מאוחר יותר שהעיר הופגזה ללא הבחנה, שחיילים ביצעו מעשי ביזה, ושיותר מעשרים אזרחים נהרגו בהפגזות.[83] ראש הממשלה הפדרלית אבי אחמד הודיע באותו היום שצבא אתיופיה השיג שליטה מלאה בעיר ושחרר את החיילים האתיופים שהיו שבויים בידי ה-TPLF.[84][85] הכוחות התיגראים הודו בנסיגה, אך הסבירו שמדובר בנסיגה טקטית בלבד.[86]
טענות לפגיעה בזכויות אדם והפרעה לסוכנויות סיוע
לאחר כיבוש מקלה, הצלב האדום דיווח שבתי חולים במקלה מתקשים להתמודד עם שטף הפצועים.[87] ממשלת אתיופיה הכחישה את הטענות שהעיר הופגזה ללא הבחנה, וב-30 בנובמבר טען אבי ש"חיילים של הממשל הפדרלי לא הרגו אפילו אזרח אחד" במהלך הלחימה.[88]
האו"ם הזהיר מפני האפשרות שבמהלך הלחימה על מקלה ביצע צבא אתיופיה פשעי מלחמה. בנוסף, האו"ם הביע דאגה לגבי היעדר גישה של ארגוני סיוע. יותר מ-40,000 אזרחים אתיופים הפכו לפליטים וחצו את הגבול עם סודאן. ממשלת אתיופיה טענה שכוחותיה עובדים על "פתיחת דרך הומניטרית" לאזור ואבי טען שהממשלה מגנה על אזרחים ועל שליחים זרים שהגיעו כדי לנסות להשיג שלום.[87] ב-2 בדצמבר הגיעו נציגי האו"ם וממשלת אתיופיה להסכם על גישה של צוותי סיוע הומניטרי לתיגראי.[89] עם זאת, ב-8 בדצמבר ירו כוחות אתיופיים על אנשי צוות של האו"ם שניסו להיכנס לאזור ועצרו אותם. סוכנות הסיוע לפליטים של ממשלת נורווגיה הביעה דאגה מהתמשכות הקשיים להגיע לאזור.[90][91]
קרבות וטבח באקסום
במקביל ללחימה באזור מקלה, כוחות של צבא אתיופיה וצבא אריתריאה ניהלו קרבות קשים באזור אקסום, עיר קדושה לנוצרים אתיופים בצפון מזרח תיגראי. העיר נמצאת כ-190 ק"מ מצפון לתיגראי, בקרבת הגבול עם אריתריאה. היו בה כ-67,000 תושבים, ועל פי הוועדה האתיופית לזכויות אדם (סוכנות ממשלתית עצמאית) התארחו בה פליטים רבים מאזורים אחרים באתיופיה ואנשים שבאו לכנסיית גבירתנו מרים מציון לקראת חג.[92]
ברשתות החברתיות דיווחו מקורות המזוהים עם ממשלת אתיופיה שצבאה כבש את שדה התעופה ליד אקסום, נכס אסטרטגי שהיה בידי ה-TPLF, ב-11 בנובמבר 2020. עם זאת, הקרבות על שדה התעופה נמשכו בשבועיים לאחר מכן. שני הצדדים האשימו זה את זה בהפצצת שדה התעופה והריסתו.[93] החל ב-18 בנובמבר החלו קרבות בתוך העיר, שלפי עדויות כללו כניסה של חיילים מצבא אריתריאה לתוך העיר. חיילים אריתריאים ואתיופים השתלטו בכוח על בית החולים בעיר ולפי דיווחים ביצעו גם מעשי ביזה, שפגעו ביכולת של בית החולים לתפקד.[92] לפי אמנסטי אינטרנשיונל, ב-19 בנובמבר "כוחות צבא אריתריאים ואתיופים השתלטו על אקסום במתקפה רחבת היקף, הרגו ועקרו אזרחים, באמצעות ארטילריה וירי חסרי הבחנה".[94]
לפי הוועדה האתיופית לזכויות אדם, החיילים של צבא אתיופיה עזבו את העיר ב-25 בנובמבר.[95] חיילים אריתריאים נכנסו ויצאו מהעיר בימים שלאחר מכן, ולפי עדויות הם בזזו אתרים שונים בעיר.[96] ב-28 בנובמבר קבוצה קטנה של לוחמי TPLF תקפה עמדה של חיילים אריתריאים. בעקבות האירוע החלו החיילים האירתריאים לירות באזרחים חפים מפשע, וביום לאחר מכן הם המשיכו לירות לעבר כל מי שהעז להתקרב לגופות המתים שהיו מושלכות ברחובות העיר.[94][97]
העדויות על הטבח שאירע ב-28 וב-29 בנובמבר הגיעו לכלי התקשורת באמצע פברואר 2021. איי-פי דיווחו ב-18 בפברואר על עדויות שכ-800 אזרחים נהרגו בעיר.[98] באמנסטי אינטרנשיונל אספו שמות של 240 קורבנות,[94] הוועדה האתיופית לזכויות אזרח דיווחה על יותר מ-100 הרוגים ו-Human Rights Watch שיערו שביומיים אלה בלבד נהרגו יותר מ-200 אזרחים ב"מתקפה האתיופית-אריתריאית".[99] ממשלת אריתריאה הכחישה את מעורבות חייליה בטבח והביעה שאט נפש מהדו"ח של אמנסטי על האירועים.[100]
המשך הלחימה (נובמבר 2020 – יוני 2021)
על אף שאבי הכריז על ניצחון לאחר המערכה על מקלה, קרבות רבים המשיכו להיערך, בעיקר בשטח תיגראי בחודשים לאחר מכן. הכוחות התיגראים פנו בחודשים אלה ללוחמת גרילה שהקשתה על היכולת של צבא אתיופיה ומיליציות אחרות הנאמנות לממשל הפדרלי להשיג ניצחונות ברורים. מגמה זו החלה להתבהר ביתר שאת בינואר 2021. באמצע פברואר, אירעו קרבות קשים בעיירה סאמרה, 40 ק"מ מדרום-מזרח למקלה. הצבא האתיופי נתקל בהתנגדות של כוחות הנאמנים ל-TPLF גם בצפון-מזרח המדינה, בדרך שמובילה לגבול עם אריתריאה. בתחילת אותו החודש אמר ראש משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים למועצת הביטחון של האו"ם שייתכן שממשלת אתיופיה לא שולטת בכ-40% משטח מדינת תיגראי.[101][102] אבי אחמד הודה באפריל שכוחותיו מתמודדים עם לוחמת גרילה "קשה ומעייפת".[103] הנוכחות של כוחות אריתראים בתיגראי הוכחשה בחצי השנה הראשונה של המלחמה, ואושרה לראשונה על ידי אבי במרץ 2021 ועל ידי ממשלת אריתריאה באפריל.[104][105]
במקביל לקשיים בלחימה, דיווחים על הפרות של זכויות אדם בתיגראי החלישו את המעמד המוסרי של ממשלת אתיופיה.[106] מלבד הטבח באקסום, בסוף פברואר דיווח הניו יורק טיימס על דו"ח פנימי של הממשל בארצות הברית, לפיו מבצעים פשעי מלחמה וטיהור אתני בתיגראי. לפי הדו"ח רוב המקרים של הפרות זכויות אדם לא בוצעו על ידי צבא אתיופיה עצמו, אלא על ידי חיילים אריתריאים ומיליציות לא סדירות שנלחמים לצידו. במערב תיגראי, מיליציות אמהריות ביצעו לפי הדו"ח פשעים של אונס, ביזה וטבח בערים עם רוב תיגראי. בנוסף, דווח שכ-4.5 מיליון אנשים באזור סובלים מרעב קשה ועשרות אזרחים מתו מרעב.[107][108] בסוף מרץ התפרסם דו"ח של הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי הזהיר מפני שימוש נרחב באונס ואלימות מינית ככלי נשק וכאמצעי לטיהור אתני.[109] בתחילת אפריל פרסמו חוקרים רשימה שמית של 1,900 קורבנות אזרחים שנהרגו במהלך מעשי טבח בתיגראי, בכללם 250 אזרחים שנטבחו במשך שלושה ימים בעיירה הומרה בצפון-מערב תיגראי. נכון לזמן פרסום הדוח, 3% מההרוגים היו קורבנות של הפצצות מהאוויר או ארטילריה, 14% נטבחו על ידי חיילים אתיופים, 45% על ידי כוחות אריתראים וכ-18% על ידי כוחות אתיופים ואריתראים שפעלו יחד.[110][111] במאי אישר האו"ם שחיילים אתיופים ואריתריאים פועלים במשותף על מנת לחסום גישה של ארגוני סיוע לחלקים מתיגראי. תחקיר של ה-CNN תיעד מקרים שבהם חיילים אריתריאים בזזו נקודות חלוקה של מזון והפריעו לפעילות בהן.[112][113] בסוף מאי, בעקבות הידיעות העקביות על הפרה של זכויות אדם, הטילה ארצות הברית סנקציות על אתיופיה ואריתריאה.[114]
במאי 2021 הכריזה ממשלת אתיופיה שהיא מגדירה את ה-TPLF ואת ה-OLA (הצבא לשחרור אורומיה, המכונה גם OLF-Shene) כארגוני טרור.[115] ה-OLA, שפועל בעיקר במערב אתיופיה, פעל לאורך הלחימה נגד הממשלה הפדרלית, ובאוגוסט 2021 הארגון הודיע על ברית בינו לבין כוחות ה-TPLF.[116]
מתקפת הנגד של ה-TPLF (יוני 2021 - מרץ 2022)
תומכי הממשלה ממשלת אתיופיה כוחות מחוז אמהרה אריתריאה המורדים החזית העממית לשחרור תיגראי
כיבוש מקלה (יוני 2021)
ב-21 ביוני התקיימו הבחירות הכלליות לפרלמנט האתיופי, שדחייתן הייתה אחת העילות למלחמה. מדינת תיגראי לא השתתפה בבחירות, שהביאו לניצחון "מפלגת השגשוג" של אבי אחמד עם 410 מתוך 436 המושבים בפרלמנט.[117] ב-22 ביוני 2021 דווח על קרבות מצפון למקלה, בירת מחוז תיגראי. באותו היום הופל מטוס תובלה של חיל האוויר האתיופי מעל תיגראי. בניו יורק טיימס נכתב בדיעבד ש"הפלת המטוס... סיפקה ראיה שהקונפליקט באזור תיגראי... עומד בפני מפנה דרמטי", שהתרחש לאחר שבוע נוסף של לחימה עם ניצחונות של כוחות ה-TPLF.[118] יום לאחר מכן דווח שחיל האוויר האתיופי הפציץ שוק הומה אדם בכפר טוגוגה כ-30 ק"מ מצפון-מערב לעיר. בהפצצה נהרגו יותר מ-50 אזרחים ומאות נפצעו.[119][120][121] צבא אתיופיה טען שמתקפותיו באזור מכוונות למורדים ולא לאזרחים.[122]
ב-28 ביוני נכנסו כוחות הנאמנים ל-TPLF לעיר מקלה והשיגו שליטה בעיר. רבים מנציגי הממשל הפדרלי הזמני בעיר ברחו ממנה לפני כניסת הכוחות. הכוחות התיגראים התקבלו בעיר בצהלות שמחה. לאחר התבוסה במקלה, שתוארה בכלי התקשורת כמכה לממשלה של אבי וכמפנה חשוב במלחמה, הכריזה הממשלה הפדרלית על "הפסקת אש הומניטרית" חד-צדדית. ה-TPLF סירב להכיר בהפסקת האש והתנה את הסכמתו בנסיגה מוחלטת של כוחות צבא אתיופיה וצבא ארתריאה.[123][124][125][126] מספר ימים לאחר מכן הצעידו הכוחות התיגראים אלפי חיילים פדרליים שנשבו בעיר בתהלוכה משפילה מול קהל גדול של אזרחים.[127][128] זמן קצר לאחר שהמורדים כבשו את מקלה, דווח שכוחותיהם השתלטו על ערים נוספות ואנליסטים העריכו שהם שולטים ברוב מדינת תיגראי.[129][130] ארגוני זכויות אדם האשימו את ממשלת אתיופיה בכך שלמרות ההכרזה על הפסקת אש הומניטרית, כוחות פדרליים הידקו את המצור על תיגראי, מנעו כניסה של ארגוני סיוע לאזור, ושבעת נסיגת הכוחות האתיופים מתיגראי הם לקחו עימם את שאריות האספקה ההומניטרית.[131][132][133]
פלישת המורדים לעפר ואמהרה ותגובת הממשלה
ביולי, לאחר ההשתלטות על מקלה, כוחות של המורדים בתיגראי הצליחו להשיג אחיזה באזורים בתיגראי שנכבשו קודם לכן על ידי כוחות אמהרים, כולל הערים אלמאטה וקורם בדרום תיגראי,[134] ודווח שכוחותיהם פלשו לעפר.[135] ב-22 ביולי דווח שכוחות תיגראים שולטים בשלושה מחוזות בעפר.[136] בעפר עוברים כבישים ומסילת רכבת בעלי חשיבות אסטרטגית, שמחברים בין דג'יבוטי לאדיס אבבה.[137] אתיופיה היא מדינה ללא מוצא לים והדרכים שמובילות לנמל בדג'יבוטי הן עורקי מסחר חשובים, שדרכם עוברים 95% מהיבוא והיצוא של המדינה.[130][138][139]
ב-13 ביולי החלו המורדים התיגראים לפלוש גם למחוז אמהרה, כשהם חוצים את נהר התכזה.[140][138] בתגובה להתקדמות המורדים קרא ראש הממשלה לכלל הארגונים והמיליציות לאחד כוחות נגד המורדים בתיגראי, ודווח שמספר ארגוני מיליציה שלא השתתפו קודם לכן בלחימה הצטרפו לכוחות הלוחמים לצד הממשל הפדרלי.[141][134] המורדים טענו שמטרת הפלישה היא להסיר את המצור על תיגראי; מנגד, ממשלת אתיופיה הכחישה את קיום המצור וטענה שה-TPLF משתמשים ב"שיח של סיוע הומניטרי" באופן מניפולטיבי כדי לקבל סימפתיה מדעת הקהל הבינלאומית.[142] ב-5 באוגוסט 2021 כבשו הכוחות התיגראים את העיירה לליבלה שבשטח מחוז אמהרה.[143][144]
בחודשים יולי–ספטמבר 2021 המשיכו להגיע דיווחים על פשעי מלחמה והפרת זכויות אדם בהיקף נרחב על ידי שני הצדדים. קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים (UNICEF) פרסמה ב-9 באוגוסט הודעה לפיה הארגון מודאג מדיווחים על הרג של יותר מ-200 אזרחים, בכללם כ-100 ילדים, בעפר.[145] ההודעה לא נקבה בשמות הארגונים האחראים לטבח. בכפר צ'נה שבצפון אמהרה דווח על טבח של לפחות 125 אזרחים, בידי כוחות המורדים, שהכחישו את המידע.[146][147]
שני הצדדים הואשמו במניעת סיוע הומניטרי למאות אלפי אזרחים שנמצאו בסכנת רעב או נעקרו מבתיהם.[148] ארגון UNICEF העריך שבעפר בלבד כ-400,000 אזרחים, בכללם 160,000 ילדים נמצאו בספטמבר בסכנת רעב, ויותר מ-100,000 אנשים נעקרו מבתיהם, זאת בנוסף לכ-2 מיליון האזרחים שאיבדו את בתיהם קודם לכן.[145] באמהרה, לפי הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי, כוחות המורדים בזזו מחסני סיוע הומניטרי של ממשלת ארצות הברית.[149] משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים דיווח בספטמבר 2021 על משבר הומניטרי מחמיר והידרדרות ביכולת של ארגוני סיוע להגיע לאזרחים הזקוקים לסיוע בתיגראי, עפר ואמהרה. בתיגראי, הארגון דיווח על מחסור חמור במוצרי צריכה בסיסיים, תרופות אספקת חשמל, דלק, תקשורת ושירותי בנקאות. בעפר, הארגון הזכיר דיווחים על ביזה של מחסני סיוע על ידי המורדים התיגראים, וטען שהמצב של חלק מהאזרחים באזור השתפר לאחר שכוחות צבא אתיופיה והכוחות העפריים המיוחדים השיגו מחדש שליטה על אזור פאנטי. הארגון מחה על האשמות לא מבוססות כלפי עובדי סיוע, שהביאו את הממשל הפדרלי להטלת מגבלות על פעולתם.[150] ב-30 בספטמבר הודיעה ממשלת אתיופיה על גירוש שבעה נציגים בכירים מהאומות המאוחדות. הממשלה האשימה את הבכירים ב"התעסקות" בענייניה הפנימיים של אתיופיה. ההודעה הגיעה יומיים לאחר שבכיר באו"ם האשים את הממשל הפדרלי בהחמרת המצב ההומניטרי בתיגראי.[151][152] בתגובה, הזהירה ארצות הברית שאם לא תשתנה ההתנהלות במחוז תיגראי, יוטלו סנקציות על אתיופיה.[153][154][155] בתחילת נובמבר, הודיע נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, שהחל משנת 2022 תחדל אתיופיה מהיותה אחת המדינות בחוק הצמיחה וההזדמנות של אפריקה (אנ'), שעל פי ממשלת אתיופיה, מאפשר תמיכה ישירה או עקיפה בכמיליון משרות בזכות מדיניות המכס שבו.[156]
מתקפת כוחות הממשלה הפדרלית ובני בריתה (אוקטובר 2021)
ב-8 באוקטובר טענו דוברים של ה-TPLF שהממשל הפדרלי החל במתקפה קרקעית ואווירית נגד כוחות תיגראים במספר חזיתות. לפי טענותיהם, המתקפה, שסיימה את הפסקת האש עליה הכריז אבי ביוני, התמקדה בתחילה בערים במזרח המדינה, במחוז אמהרה, שנמצאות על הכביש שמחבר את אמהרה עם עפר.[157][158][159] ב-11 באוקטובר טענו דוברי ה-TPLF שהממשל ובני בריתו בצפון אמהרה פתחו במתקפה רחבת היקף במטרה לדחוק כוחות הנאמנים ל-TPLF מאמהרה.[160][161] סוכנויות הידיעות שדיווחו על המתקפה לא הצליחו לאשר קיומה באופן עצמאי. הממשל הפדרלי הכחיש את הטענה שצבאו ובני בריתו הפציצו ערים באמהרה ובעפר, אך שירותי תקשורת ממשלתיים הודו ב-18 באוקטובר שמטרות בעיר מקלה בתיגראי הופצצו מהאוויר.[162]
מתקפת הנגד של ה-TPLF וה-OLA (נובמבר 2021)
ב-30 באוקטובר טענו כוחות ההגנה התיגראים שהם כבשו את העיר דסיה (אנ') באמהרה. יום לאחר מכן הם טענו שגם העיירה כומבולצ'ה הסמוכה נמצאת בשליטתם. כיבוש דסיה, עיר בה חיים כ-600,000 אזרחים, התפרש כאיום משמעותי על הממשל הפדרלי, משום שהיא נמצאת על כביש ראשי, כ-380 ק"מ צפונית לאדיס אבבה - הנקודה הדרומית ביותר בה שלטו המורדים מאז תחילת המלחמה.[163] הממשל באמהרה הכריז ב-31 באוקטובר על מצב חירום, עוצר וסגירה של כל השירותים הממשלתיים.[164] כיבוש כומבולצ'ה איפשר ל-TPLF להשתלט גם על שדה התעופה שסמוך לה. ב-1 בנובמבר טען הצבא לשחרור אורומיה (ה-OLA שמכונה גם OLF-Shene) שהוא התשלט על העיר כמיסיה (אנ') שנמצאת 53 ק"מ דרומית לכומבולצ'ה, על הכביש הראשי שמחבר את מקלה ואדיס אבבה באזור האורומי של אמהרה. ראש ממשלת אתיופיה אבי אחמד קרא בפייסבוק לאזרחי אתיופיה להתגייס "עם כל האמצעים וכלי הנשק שיש ברשותם, כדי להדוף ולקבור את הטרוריסטים מה-TPLF".[165][166] אבי טען שהכוחות הנאמנים ל-TPLF הוציאו להורג ללא משפט כ-100 צעירים באזור כומבולצ'ה.[167]
ב-2 בנובמבר הכריזה ממשלת אתיופיה על מצב חירום למשך שישה חודשים וקראה לתושבי אדיס אבבה להיערך למלחמה.[168][169] האזרחים נקראו לרשום את נשקם ולהתאסף במרכזי ערים על מנת להתכונן למגננה. ארבע ממשלות אזוריות קראו גם כן לאזרחיהן להתכונן ללחימה.[170]
ב-5 בנובמבר הכריזו בוושינגטון די. סי. קבוצה של תשעה ארגוני מורדים על כינון ברית ביניהם, החזית המאוחדת של הכוחות הפדרליסטים והקונפדרליסטים האתיופיים (UFEFCF), במטרה להביא לפירוקה של ממשלת אבי בכוח או במשא ומתן. מלבד ה-TPLF וה-OLA, החזית המאוחדת כוללת את החזית הסידמאית לשחרור לאומי (SNLF), חזית האחדות המהפכנית הדמוקרטית של עפר (ARDUF), תנועת השחרור העממית של בנישנגול (BPLM), תנועת ההתנגדות במדינת סומלי (Somali State Resistance), המפלגה הדמוקרטית הכמנתית (KDP), הצבא העממי לשחרור גמבלה (Gambella Peoples Liberation Army) ותנועת האגאו הדמוקרטית (Agaw Democratic Movement).[171][172]
ב-22 בנובמבר, הכריז אבי אחמד ברשתות החברתיות שהוא יצטרף לחזית כדי להוביל את הלחימה במורדים. תחנת הטלוויזיה הממשלתית Fana טענה שאבי עזב לחזית ושסגנו, דמקה מכונן, נשאר באדיס אבבה כדי לטפול בענייני היומיום של הממשלה.[173][174] בעקבות ההכרזה, רבים באוכלוסייה האתיופית התנדבו ללחימה וידוענים, ביניהם האצן היילה גבריסלאסי, קראו לציבור לתמוך אקטיבית במאמצי הממשלה.[175] ההכרזה באה יום אחרי שה-TPLF וה-OLA הודיעו שהם שולטים בעיר שאווה רובית, 220 צפון-מזאחית לאדיס אבבה. ב-1 בדצמבר טענה הממשלה שהיא תפסה מחדש את השליטה בשאווה רובית, לליבלה ומספר ערים נוספות באמהרה, שנתפסו קודם לכן על ידי ה-TPLF וה-OLA.[176][177] לטענת הממשלה, כוחותיה השתלטו גם על חלקים שהיו בשליטת המורדים בעפר. אמצעי התקשורת לא היו יכולים ברוב המקרים לאמת את הדיווחים באופן עצמאי. עם זאת, נציג של אל-ג'זירה שנשלח לעיירה צ'יפרה בעפר, אימת את טענת הממשלה שחייליה השתלטו על העיירה, וטען שהעיר זרועה בגופות ובהרס רב.[178]
ב-6 בדצמבר טען אבי אחמד שצבא אתיופיה השיג שליטה מחדש במספר ערים שנתפסו קודם לכן על ידי ה-TPLF, ביניהן דסיה וכומבולצ'ה.[179] ב-19 בדצמבר דווח שצבא אתיופיה כבש את לליבלה אשר נכבשה כמה פעמים לסירוגין בידי צבא אתיופיה וכוחות מורדים במהלך המלחמה.[180] ב-21 בדצמבר, הודיעו הלוחמים מתיגראי כי יצאו ממחוזות אמהרה ועפר.[181]
הפסקת אש (מרץ 2022 - אוגוסט 2022)
ב-20 בדצמבר, כוחות המורדים (TDF) ביקשו הפסקת אש. בעקבות בקשת הפסקת האש, טען צבא אתיופיה (ENDF) כי הוא לא יתקדם יותר לתוך האזורים של תיגראי,[182][183] אולם במקביל נמשכו דיווחים על תקיפות אוויריות.[184][185][186][187] ב-8 בינואר 2022 פורסם כי אתיופיה שחררה כמה מנהיגי האופוזיציה מהכלא והכריזה על דיאלוג פוליטי. חלקם היו אנשי החזית העממית לשחרור תיגראי (TPLF).
ב-26 בינואר, מועצת השרים האתיופית הציעה לסיים את מצב החירום שהיה באותה עת.[188]
ב-24 במרץ 2022, ממשלת אתיופיה הכריזה על הפסקת אש הומניטרית ללא הגבלת זמן, על מנת לאפשר העברת סיוע הומניטרי לתיגראי.[189][190]
הכוחות מתיגראי אמרו שהם יכבדו את הפסקת האש כל עוד יועבר מספיק סיוע לאזורם "בתוך זמן סביר". באפריל הם אמרו שהם השיגו מאזור עפר וקיוו שיוגדל הסיוע.[191]
חידוש הלחימה (אוגוסט 2022 ואילך)
הפסקת האש תמה ב-24 באוגוסט 2022.[192] הבדלנים מתיגראי וצבא אתיופיה האשימו זה את זה בחידוש הקרבות. הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה על זהות המתווך במשא מתן לתום הסכסוך.[193] נוסף על כך דרשו המורדים שלפני הפתיחה בשיחות יחובר חבל תיגראי מחדש לחשמל, לטלפון, לאינטרנט ולשירותי הבנקאות. רוב תושבי החבל היו מנותקים מאמצעי תקשורת יותר משנה.[194] ואיימו לפתוח במלחמה אם תנאיהם לא ימולאו.
הלחימה החלה לראשונה סביב גבולה הדרום-מזרחי של תיגראי, אך מאז התפשטה לאזורים ממערב ומצפון לעימותים הראשוניים, ה-TPLF האשים את הכוחות האתיופיים והאריתראים בכך שפתחו במתקפה משותפת מאסיבית על תיגראי ב-1 בספטמבר.
ב-27 באוגוסט, ה-TDF התקיף את העיירה קובו, בעקבות נסיגת ה-ENDF.[195] אתיופיה ואריתריאה הכריזו לאחר מכן על מתקפה בצפון תיגראי ב-1 בספטמבר.
האו"ם אמר כי הלחימה המחודשת אילצה את הפסקת משלוחי הסיוע הדרושים נואשות לתיגראי, הן בכביש והן באוויר.
ב-11 בספטמבר בתיגראי אמרו שהם מוכנים להפסקת אש ויקבלו תהליך שלום בתיווך האיחוד האפריקאי.[196] לפני כן, סירבו לקבל את המתווך מטעם האיחוד, בטענה שהוא מוטה לטובת הממשלה הפדרלית.[194]
ב-13 בספטמבר אמר ה-TPLF שאריתריאה כבשה את שרארו, עיירה בצפון תיגראי. לכידת העיירה על ידי אריתריאה והלחימה באזורים הסמוכים עקרו כ-210,000 בני אדם, שרובם נמלטו לעיר שירה.[197] יממה לאחר מכן תקיפות אוויריות אתיופיות על מקלה הרגו לפחות עשרה בני אדם.[198] עד אמצע ספטמבר הופיעו דיווחים על כך שאריתריאה עוסקת בגיוס המוני של חיילי המילואים במדינה כדי להישלח לתיגראי.[199] ב-20 בספטמבר ממשלת תיגאי אמרה כי אריתריאה פלשה לאזור וכי קרבות קשים מתרחשים ברחבי צפון תיגראי.[200] ה-TDF התנגדו במידה רבה למתקפה ולפי הדיווחים פתחו במתקפת נגד כדי להשתלט מחדש על שרארו, בעוד שבמקביל החלו כוחות אתיופיה ואריתריאה להתאסף באבלה וברהאל באזור עפר.[201] בינתיים תקיפה אווירית נוספת שבוצעה לכאורה על ידי אריתריאה פגעה בעיירה הצפונית אדי דאירו ב-27 בספטמבר בזמן שחגיגות מסקל התקיימו, והרגה לפחות שישה אזרחים ופצעו 19 נוספים.[202]
ב-2 באוקטובר הודיע ה-TPLF כי הוציא חיילים מאזור וולו הצפוני של אמהרה, כולל קובו, כדי להיפרס מחדש צפונה כדי לתגבר קווים תחת מתקפה אריתריאית כבדה, אך הזהירה כי היא תחזור אם גבולם הדרומי יאיים.[203] תקיפה אווירית שנייה פגעה באדי דאירו ב-5 באוקטובר, והרגה בין 50 ל-65 בני אדם על פי עובדי הסיוע בעיירה, מה שהפך אותה לאחת התקיפות האוויריות הקטלניות ביותר במלחמה.[204] עד 19 באוקטובר, הצבא האתיופי הודיע על כיבוש שירה. בנוסף, הצליחו כוחות הממשלה בראשות אבי אחמד לכבוש שתי ערים נוספות – אלמטה וכורם.[205]
הצדדים חתמו על הסכם שלום שנועד להפסיק את פעולות האיבה בין הצדדים ב-2 בנובמבר.[206]
משבר הומניטרי ופגיעה בזכויות אדם
שני הצדדים במלחמה הואשמו בביצוע פשעי מלחמה ופגיעה בזכויות אדם. דו"ח משותף של הסוכנות האתיופית לזכויות אדם ושל משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם מנובמבר 2021 האשים את צבא אתיופיה, צבא אריתריאה, מיליציות אמהריות וכוחות ההגנה של תיגראי בביצוע שורה של מעשים שיכולים להיחשב לפשעי מלחמה. הצדדים השתתפו בהרג של אלפי אזרחים, הוצאות להורג ללא משפט, עינויים, חטיפה, היעלמות כפויה, אלימות מינית, אונס, עקירה, טיפול בלתי הולם בפליטים, ביזה, פגיעה בחופש הביטוי ומניעת מידע.[207] ארגון Genocide Watch הזהיר מפני רדיפה של המיעוט התיגראי על ידי הממשלה האתיופית, והאשים את כל הצדדים בביצוע פשעים בניגוד לחוק הבינלאומי ופשעים נגד האנושות.[208] לפי הודעה של האו"ם מיולי 2021, 400,000 אזרחים בתיגראי נמצאים במצב של רעב המוני ו-1.8 מיליון אזרחים נוספים נמצאים על הסף של רעב המוני.[209] הממשלה הפדרלית האתיופית הואשמה על ידי ארגונים רבים במניעת סיוע הומניטרי. לפי נציבות האו"ם לפליטים נכון לספטמבר 2021, 2.1 מיליון אזרחים נעקרו מבתיהם בתיגראי, בנוסף ל-250,000 שנעקרו באמהרה, ו-112,000 בעפר.[210] בנובמבר 2022, הוערך ש יותר משני מיליון אתיופים נעקרו מבתיהם ומאות אלפי אנשים צללו לתנאי כמעט רעב.[206]
פגיעה באזרחים
הדו"ח המשותף של האו"ם והסוכנות האתיופית לזכויות אדם מנובמבר 2021 מפרט לגבי מספר מקרים של פגיעה באזרחים באמצעות הפצצות מהאוויר והפגזות ארטילריות. לפי הדו"ח, "יש בסיס סביר להאמין שכל הצדדים בסכסוך - כולל צבא אתיופיה, צבא אריתריאה וכוחות ההגנה של תיגראי - ביצעו התקפות ישירות על אזרחים, שהשפיעו על גברים, נשים וילדים, ועל מטרות אזרחיות שמוגנות על ידי החוק ההומניטרי הבינלאומי, כולל בתים, בתי חולים, מרכזי רפואה, בתי ספר ומקומות פולחן".[211]
הדו"ח מפרט גם על מספר אירועים שבהם אזרחים הוצאו להורג ללא משפט או נטבחו על ידי כוחות צבא או מיליציות מכל הצדדים:[212]
- ב-9 וב-10 בנובמבר 2020 קבוצת נוער תיגראית, בסיוע מוסדי של ה-TPLF, הרגה יותר מ-200 אזרחים אמהרים בעיירה מיי כאדרה. בנקמה, מיליציות אמהריות הרגו מספר אזרחים תיגראים.
- ב-28 בנובמבר 2020 חיילים בצבא אריתריאה הרגו 100 אזרחים באקסום שבמרכז תיגראי. חיילים של צבא אתיופיה נכחו במקום ולא התערבו. יום לאחר מכן ירו החיילים האריתריאים על אבלים שביקשו לקבור את המתים.
- ב-8–9 בינואר 2021 הרגו חיילים מצבא אתיופיה לפחות 70 אזרחים בעיירה בורה שבדרום תיגראי. החיילים עברו מבית לבית, הכריחו את הגברים התיגראים לכרוע והוציאו אותם להורג על ידי ירי בראשם.[213]
- במקלה, צבא אתיופיה הטיל עוצר וירה על אזרחים לא חמושים שיצאו לרחוב בשעות העוצר.
- ב-4 בנובמבר 2020 כוחות ההגנה של תיגראי ירו על קהל של אנשים שביקשו מחסה בכנסייה בצפון תיגראי והרגו מספר לא ידוע של אנשים.
הדו"ח מצא שאזרחים ולוחמים נחשפו לעינויים בניגוד לחוק הבינלאומי. כוחות ההגנה של תיגראי וצבא אריתריאה עינו, חטפו והכו אזרחים ממוצא אמהרי. בסאמרה, חיילי הצבא האריתריאי השפילו אזרחים, שנאספו והוצעדו עירומים ברחוב לעיני הקהל. בבסיסי צבא אתיופיה עונו לוחמים ואזרחים תיגראים.[214]
תחקירים של BBC, CNN ואמנסטי אינטרנשיונל מצאו עדויות לטבח של לפחות 54 אזרחים תיגראים ליד מהברה דגו במרכז תיגראי, על ידי צבא אתיופיה במרץ 2021.[215][216] תחקיר של ארגון משמר זכויות האדם מצא שבתחילת ספטמבר 2021 כוחות תיגראים הוציאו להורג 26 אזרחים בעיירה צ'נה ו-23 אזרחים בעיירה קובו (אנ').[217]
דו"ח בהוצאה עצמית של חוקרים מאוניברסיטת גנט בבלגיה ומאוניברסיטת מקלה בתיגראי, אשר התמקדו בתיגראי בלבד, אסף שמות של 3,055 קורבנות אזרחים ידועים, שנהרגו עד אוקטובר 2021. אזרחים שמתו מרעב לא כלולים במספר זה. החוקרים העריכו, על פי ידיעות עיתונאיות, שמספר הקורבנות האזרחים האמיתי עשוי להיות גבוה מ-9,000. לפי הדו"ח, 92% מהקורבנות הידועים הם גברים, וממצא זה תואם את הטענה שיש ניסיון "להשמיד לוחמים תיגראים, כולל את הדור העתידי של הלוחמים". רק 3% מהקורבנות נהרגו בהפגזות על ערים, בעוד 30% נהרגו במעשי טבח, הוצאה להורג וכדומה. 66% מההרוגים מתו בנסיבות שלא הובהרו לכותבי הדו"ח. חיילים אריתריאים היו אחראים למרבית המקרים (45.5%). חיילים בצבא אתיופיה היו אחראים ל-21%, כאשר ב-17% מהמקרים הנותרים האחראים היו או חיילים אריתריאים או חיילים אתיופים. מיליציות אמהריות היו אחריות ל-4% מהמקרים. לפי דו"ח זה, כוחות הביטחון התיגראים היו אחראים רק ל-1% מהמקרים. 9% מהקורבנות היו מתחת לגיל 20, אף שקבוצת גיל זו מהווה כ-50% מאוכלוסיית אתיופיה.[218]
אלימות מינית
מחברי הדו"ח המשותף של האו"ם והסוכנות האתיופית לזכויות אדם ראיינו 30 נשים שהיו קורבנות של אלימות מבוססת-מגדר. רובן חוו אונס ומחציתן חוו אונס קבוצתי. מחברי הדו"ח אספו עדויות גם על אונס והשפלה מינית של גברים. רשויות הבריאות בתיגראי דיווחו על יותר מאלף מקרים של אלימות מבוססת-מגדר. יותר מ-200 נשים נאלצו לעבור הפלה לאחר שעברו אונס.[219] סך הכל, תועדו 2,204 דיווחים על אלימות מינית, והקורבנות ב-90% מהם היו ילדות ונערות מתחת לגיל ההסכמה. מומחים לזכויות אדם של האו"ם ציינו שמספר הדיווחים אינו משקף את המצב בשטח, שכן פחד, חשש מסטיגמה וחוסר גישה למוקדי סיוע גורמים לדיווח חסר. המומחים אמרו שהממצאים מראים על כך שנעשה שימוש מכוון ואסטרטגי באלימות מינית, מתוך כוונה "להטיל טרור, להנמיך ולהשפיל את הקורבנות ואת הקבוצות האתניות שלהן הן שייכות" ושהדברים נעשו תוך הסכמה או עצימת עין של הארגונים המדיניים והלא-מדיניים שמשתתפים בסכסוך.[220] לפי אמנסטי אינטרנשיונל, כוחות שפועלים יחד עם צבא אתיופיה השתמשו באונס ככלי נשק במלחמה.[221] חלק מהנשים שנאנסו נדבקו ב-HIV, וישנם דיווחים על הדבקה מכוונת ב-HIV.[222][223]
עקירה ופגיעה בפליטים
הקהילה הבינלאומית מבחינה בין פליטים, אנשים שחצו את הגבול עם מדינה אחרת כדי למצוא מחסה מפני רדיפה או סכנה, לבין עקורים (Internally displaced people), שנאלצו לעזוב את ביתם אך לא חצו את הגבול.[224] עקירה כפויה יכולה להתקיים בעקבות הפעלת אלימות פיזית או בעקבות איום בהפעלת כוח פיזי, כגון עקירה כתוצאה מפחד מאלימות, מעצר, דיכוי פסיכולוגי, או שימוש לרעה בסמכות. עקירה מוגדרת ככפויה כאשר נקבע שלקורבן של העקירה לא הייתה אפשרות בחירה ממשית לא לעזוב את ביתו.[225]
עוד לפני פרוץ המלחמה אירחה אתיופיה כ-800,000 פליטים ממדינות אחרות באפריקה.[226] בנובמבר 2020 היו בתיגראי 96,000 פליטים מאריתריאה.[227] בדו"ח המשותף של האו"ם ושל הסוכנות הממשלתית האתיופית לזכויות אדם צוין שמאז תחילת הקונפליקט הופיעו "דיווחים אמינים" על תקיפה והריגה של פליטים אריתריאים בתיגראי וכן דיווחים על אלימות מינית כלפיהם. צבא אריתריאה וכוחות ההגנה של תיגראי סיכנו את מחנות הפליטים על ידי נוכחותם במחנות. צבא אריתריאה הואשם בדו"ח גם בהחזרה בכפייה של פליטים מהמחנות, פעולה שמנוגדת לחוק הבינלאומי ולעקרון האי-החזרה. כוחות תיגראים הואשמו בדו"ח בביזה ובלקיחת רכוש פרטי של פליטים ושל ארגוני הסיוע לפליטים.[228]
עם תחילת הלחימה בנובמבר 2020 דיווחה נציבות האו"ם לפליטים שיותר מ-40,000 אתיופים חצו את הגבול לסודאן כפליטים.[229] בתחילת ינואר 2021 מספר הפליטים האתיופים בסודאן הגיע ל-56,000.[230] בסוף אפריל דיווחה הנציבות על יותר מ-63,000 פליטים אתיופים בסודאן.[231]
מרבית האנשים שנעקרו מבתיהם לא חצו את הגבול, אלא נשארו באתיופיה. 1.7 מיליון אזרחים נעקרו בכפייה מבתיהם עד אוגוסט 2021, מתוכם 92,000 במקלה, 772,343 בשירה, 329,112 במרכז תיגראי, 185,690 במזרח תיגראי, 267,304 בצפון-מזרח תיגראי ו-63,898 בדרום תיגראי.[232] עד סוף 2021 דווח על 2.1 מיליון עקורים.[233] לפי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, מספר העקורים בנובמבר 2021 הגיע ל-3.2 מיליון.[234] הגל הראשון של העקורים התרחש בנובמבר 2020, עם תחילת המלחמה, כשמאות אלפי אזרחים נאלצו לעזוב את בתיהם בעקבות מעשי אלימות, טבח, מעצרים והוצאה להורג ללא משפט. הגל השני של העקירה התרחש בהמשך הלחימה בתיגראי, כשהצדדים עקרו באופן מכוון אזרחים תיגראים ואמהרים על בסיס אתני. במערב תיגראי נקטו הצדדים במדיניות מכוונת של עקירה על בסיס אתני.[235] מחברי הדו"ח המשותף של האו"ם והסוכנות האתיופית לזכויות אדם כתבו שבמקרים רבים העקורים נחשפו לתנאים קשים ושהמדינה כשלה בהספקת תנאים מסקפקים של מקלט, היגיינה, שירותי בריאות, תזונה וביטחון לעקורים, בהתאם לדרישות החוק הבינלאומי. בחלק מהמקרים נעשו מעצרים המוניים של עקורים.[236]
רעב המוני ומניעת סיוע הומניטרי
לפי הודעה של האו"ם מיולי 2021, 400,000 אזרחים בתיגראי נמצאים במצב של רעב המוני ו-1.8 מיליון אזרחים נוספים נמצאים על הסף של רעב המוני.[209] דו"ח מיוני 2021 העריך שיותר מ-3 מיליון אזרחים נמצאים בשלב 3 של מדד ה-IPC ("משבר"), יותר משני מיליון נמצאים בשלב 4 ("מצב חירום") ו-353,000 נמצאים בשלב 5 ("קטסטרופה").[237]
בתיגראי, 85% מהאוכלוסייה מועסקים לצורך פרנסתם בחקלאות שתלויה בגשמים. עונת הגשמים המרכזית (meher) היא בין יוני לספטמבר ועונת הגשמים המשנית (belg), שקיימת רק בדרום תיגראי, היא בין פברואר למאי. המלחמה פרצה בעונת האסיף שאחרי עונת הגשמים המרכזית, והיא גרמה לאובדן של תוצרת חקלאית בחלק מהאזור. מאגרי המזון של האזרחים הידלדלו בהמשך בקצב מהיר מהרגיל. הלחימה הובילה גם לפגיעה בזריעה בעונות הגשמים המרכזית והמשנית של 2021. כ-15% מהמקנה בתיגראי נבזז או נשחט. כתוצאה מכך, ארגון המזון והחקלאות של האו"ם צפה שהתוצרת החקלאית ב-2021 תהיה רק כ-60% מהתוצרת ב-2020, שהייתה גם כך נמוכה מהרגיל. גורם נוסף לירידה בתוצרת החקלאית הוא נחיל הארבה בקרן אפריקה, ובזמן המלחמה נעצרו הניסיונות לשלוט בארבה. ירידה בתוצרת גם באזור אמהרה יכולה להיות הרסנית, שכן אזור זה אחראי ל-30% מתוצרת הדגנים הלאומית. בנוסף לפגיעה בחקלאות, הכלכלה הלאומית של אתיופיה חוותה משבר קשה כתוצאה מהמלחמה, מגפת הקורונה, קשיים מקרו-כלכליים שהחלו עוד לפני המלחמה ועלייה בהוצאות הביטחוניות.[234]
ארגוני סיוע הדגישו שלאור העקירה רחבת ההיקף בתיגראי והמצב הקשה של החקלאות באזור, ישנו צורך דחוף בהענקת סיוע הומניטרי לאוכלוסייה. עם זאת, ארגוני הסיוע התקשו להגיע לרבים מהנזקקים באזור. בעקבות חסימת הדרכים באמהרה שמגיעות לתיגראי, הדרך היחידה שנותרה היא דרך אזור עפר, וגם דרך זו הייתה חסומה לעיתים קרובות, כתוצאה מהלחימה עצמה ובירוקרטיה. לפי הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי, הממשל האתיופי הפדרלי הטיל למעשה מצור על תיגראי, שמונע גם תקשורת, שירותי בנקאות ושירותים חיוניים אחרים.[238] ראש ארגון הבריאות העולמי, תאודרוס אדהנום גברה-יסוס, אמר בנובמבר 2021 שממשלת אתיופיה מטילה "מצור סיסטמטי" על תיגראי, שמונע את הגעתם של משלוחי תרופות ומזון.[239] גם ה-TPLF הואשם בחבלה בפעולות הסיוע. בדצמבר 2021 עצרה תוכנית המזון העולמית את הסיוע לאחר שלוחמים תיגראים בזזו מחסני מזון בעיר קומבולצ'ה.[240]
ראש משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, מארק לוקוק, האשים ביוני 2021 את צבא אריתריאה בשימוש בהרעבה מכוונת כנשק מלחמה,[241] פעולה שמסווגת כפשע מלחמה באמנת רומא.[242] בתקשורת ובדו"ח של קרן השלום העולמית (אנ'), האשמה זו הופנתה גם כלפי ממשלת אתיופיה.[243][244][245][246]
לפי הערכת האו"ם, על מנת להקל על הרעב בתיגראי, יש צורך בכניסה לאזור של מאה משאיות עם מזון בכל יום. אולם, בחודשיים עד 12 בספטמבר, נכנסו רק 466 משאיות ורק 38 מתוכן חזרו לאתיופיה לאחר כניסתן. הצדדים האשימו זה את זה במצב, כאשר לטענת ה-TPLF הבעיה נובעת ממחסור בדלק בתיגראי הנצורה וממחסור בנהגים - רובם תיגראים - שמוכנים לסכן את חייהם במסע; לטענת הממשל הפדרלי, 420 משאיות של האו"ם הוסבו על ידי ה-TPLF למטרות צבאיות.[247]
השפעת העימות על מדינות שכנות
אנליסטים חששו שהמלחמה יכולה להביא לאי-יציבות באזור קרן אפריקה בכללותו, ומלבד אריתריאה, שהייתה שחקן פעיל בסכסוך מתחילתו, ישנו חשש שהסכסוך יתפשט גם לסודאן.[248] נכון לדצמבר 2021, קרוב ל-50,000 פליטים אתיופים, רובם תיגראים, עברו את הגבול מאתיופיה לסודאן.[249] בנוסף, היו דיווחים על מעורבות סומלית במלחמה.
סכסוך עם סודאן
אתיופיה וסודאן מסוכסכות לגבי השליטה במחוז אל-פשקה (אנ') - אזור פורה שלפי הסכם משנת 1902 שייך לסודאן, ממזרח לנהר עטברה ומדרום לנהר תכזה. בשנת 2008, אתיופיה וסודאן הגיעו להסכמה לפיה אתיופיה תכיר בריבונות של סודאן על המחוז בתנאי שסודאן תאפשר לחקלאים אתיופים, רובם אמהרים, לחיות ולעבוד באזור ללא הפרעה.[251][252] ההסכם נחתם באופן לא רשמי בין ה-TPLF, המפלגה הדומיננטית באותו הזמן באתיופיה, לבין ממשלת סודאן. לאחר שאבי נבחר לשלטון, חלק מהאזרחים האמהרים ביקרו את ההסכם, שנחתם מבלי לשתפם בפרטים.[251]בתחילת שלטון אביי יחסי אתיופיה-סודאן היו מצוינים. ולמעשה לאחר נפילת שלטון נשיא סודאן עומר אל-באשיר, אביי אחמד היה השושבין הראשי שהביא להסכם חלוקת כח ושלטון משותף של הממשל האזרחי הסודאני ברשות חמדוכ והצבא הסודני בראשות אל בורהאן.אם כי יותר מאוחר אל בורהאן עשה הפיכה והישתלט על השלטון ומאז למעשה אין יציבות ווסדאן נמצאת תחת הפגנות שבועיות עיקשות להחזרת הממשל האזרחי.אתיופיה וסודאן מעורבות גם בסכסוך לגבי השימוש במי הנילוס בהקשר של סכר הרנסאנס האתיופי הגדול.[251][248][253][254]
ב-3 בנובמבר 2020, ימים לפני פרוץ המלחמה בתיגראי, ביקש אבי אחמד מממשלת סודאן להבטיח את הגבול עם סודאן. עם פרוץ הסכסוך בתיגראי, סודאן השתלטה על האזור והחלה לגרש חקלאים אתיופים, למרות ההסכמות הקודמות.[255][256] הגנרל איברהים ג'אבר, חבר מועצת הריבונות הסודאנית, אמר ש"עד תחילת המלחמה, המצב היה למעשה כיבוש אמהרי של אל-פשקה... כשהם [האתיופים] היו עסוקים במלחמה בנובמבר, יכולנו לקחת את האזור עם פחות אבדות".[248] ב-2 בדצמבר 2020 החלה סודאן לשלוח כוחות צבא לאזור, ולהשתלט על שטחים בהם לא הייתה נוכחות צבאית סודאנית במשך 25 שנה.[255][257] הצבא הסודאני העמיק את שליטתו באזור בשבועות שלאחר מכן. ב-15 בדצמבר דיווחה ממשלת סודאן שארבעה חיילים, שהיו בסיור באזור הגבול, נהרגו על ידי מיליציות וכוחות אתיופיים ו-20 חיילים נפצעו.[258][259] צבא סודאן הגיב לתקרית בהסטת כוחות צבא נוספים לאזור. אתיופיה הגיבה בשליחת כוחות צבא משלה, ודווח על עימותים במספר מוקדים באזור. בסוף דצמבר טען משרד החוץ הסודאני שהצבא "החזיר" לסודאן את השליטה בכלל האזור.[260] הכוחות הסודאנים הואשמו בגירוש החקלאים האמהרים מהאזור ובהשתלטות על עמדות ביטחון אתיופיות, שהיו חשופות לאחר הסטת כוחות אתיופים מהאזור למלחמה בתיגראי.[255][252] משרד המידע הסודאני טען שכוחות צבא סודאנים השתלטו על 11 יישובים אמהרים באזור.[261]
לאחר ההשתלטות הראשונית של צבא סודאן על אזור אל-פשקה, התקיימו עימותים נוספים בין צבא סודאן לבין מיליציות אמהריות וכוחות של הממשלה הפדרלית האתיופית. האו"ם דיווח בתחילת ינואר ששני הצדדים מרחיבים את הנוכחות הצבאית באזור הגבול, וב-12 בינואר אתיופיה איימה שסבלנותה עשויה לפקוע.[262] ב-14 בפברואר טענה ממשלת סודאן שכוחות של צבא אתיופיה פלשו לאזור שבריבונותה. משרד החוץ האתיופי פרסם בתגובה פוסט בפייסבוק שקרא לממשלת סודאן להפסיק לפגוע באזרחים אתיופים.[263] אתיופיה דרשה מסודאן להסיג את כוחותיה מהגבול, כתנאי לכל משא ומתן בין המדינות.[264] הצבא הסודאני נקט בצעדים כדי להפוך את השתלטותו על האזור לבלתי הפיכה, בין השאר על ידי בניית בסיס צבאי גדול, כבישים וגשרים באזור, תוך השתלטות על עמדות ביטחון אתיופיות.[255]
בספטמבר, סודאן הכריזה שהיא "הדפה" ניסיון אתיופי לפלוש לטריטוריה שלה.[265] ב-28 בנובמבר 2021 טען צבא סודאן שלפחות 20 חיילים סודאנים נהרגו במארב של כוחות אתיופיים.[266][267]
דרום סודאן
אנליסטים הביעו חשש שהמלחמה באתיופיה תביא לעיכוב ביישום הסכמי השלום שהביאו לסיומה של מלחמת האזרחים בדרום סודאן.[268] לאתיופיה היה תפקיד חשוב בגישור בין הצדדים במלחמה. בנוסף, אתיופיה היא המדינה היחידה שתרמה חיילים לכוח שמירת השלום של האומות המאוחדות באביי (Abyei), אזור במחלוקת בגבול סודאן–דרום סודאן. אנליסטים חוששים שהחמרה במצב בתוך אתיופיה תביא להסגת הכוח, פעולה שעשויה להביא להתחדשות הסכסוך באזור.[254]
סומליה
בנובמבר 2020 אתיופיה לקחה את נשקם של מאות חיילים תיגראים שהשתתפו בכוח השלום של האיחוד האפריקאי בסומליה (AMISOM).[269] לפי סוכנות הידיעות בלומברג, אתיופיה הסיגה אלפי נוספים שהשתתפו בכוח כדי לאפשר את הצבתם בתיגראי.[270][271] לפי דו"ח של EEPA הניסיון לקחת את נשקם של החיילים התיגראים בסומליה הוביל לקרב שבו נהרגו 21 חיילים תיגראים ו-20 חיילים אתיופים ממוצא אתני אחר.[272] הכוחות האתיופים בסומליה נחשבים לכוחות היעילים ביותר במלחמה בארגון א-שבאב ואנליסטים העריכו שנסיגה אתיופית תביא להידרדרות ביטחונית במדינה.[273][274][275] מאז תחילת הלחימה ישנן שמועות, שהוכחשו על ידי ממשלות אתיופיה וסומליה, שחיילים סומלים נשלחו להתאמן באריתריאה לצורך שילובם במלחמה נגד הכוחות התיגראים.[276]
תגובות בין-לאומיות
לפני פרוץ המלחמה מדינות רבות בקהילה הבינלאומית היו אופטימיות לגבי היכולת של ראש הממשלה אבי אחמד לשפר את מצבה של אתיופיה ואת היציבות של אזור קרן אפריקה.[277] הסכם השלום עם אריתריאה זיכה את אבי בפרס נובל לשלום ובהכרה בינלאומית חיובית.[278] אולם, לאחר פרוץ המלחמה, וביתר שאת לאחר שהופיעו בפברואר 2021, דיווחים על הפרת זכויות אדם ומשבר הומניטרי בקנה מידה רחב, חלק ממדינות העולם והארגונים הבינלאומיים החלו לשנות את עמדתם. דיווחים בתקשורת המערבית על מכשולים שמעמיד הממשל הפדרלי בפני פעולתם של ארגוני סיוע הומניטרי ועל מעורבות של חיילים אריתריאים ואתיופים בפשעי מלחמה, הביאו ללחץ ולסנקציות מתונות מצד ארצות הברית וללחץ מצד האיחוד האירופי.
האיחוד האפריקאי ומדינות אחרות, כמו סין, רוסיה, טורקיה והודו הזהירו מהתערבות של הקהילה הבינלאומית בעניינים הפנימיים של אתיופיה.
- נובמבר–דצמבר 2020
עם פרוץ המלחמה, מזכיר המדינה של ארצות הברית מייק פומפאו הביע דאגה מהסכסוך וקרא לסיום העוינות בין הצדדים. פומפאו צייץ בטוויטר שארצות הברית "מודאגת מאוד מדיווחים שהחזית העממית לשחרור תיגראי התקיפה בסיסים של צבא אתיופיה באזור תיגראי".[279][280] ההצהרות של מחלקת המדינה ופומפאו פורשו על ידי חלק מכלי התקשורת כהבעת תמיכה בממשל האתיופי הפדרלי.[281][282] האו"ם והאפיפיור פרנציסקוס, בין השאר, הביעו גם כן דאגה מהסכסוך, ודיפלומטים מהאיחוד האפריקאי היו מעורבים בניסיונות מוקדמים לסיים את הסכסוך.[281][283] מדינות רבות הביעו דאגה מפרוץ הקונפליקט, בכללן קנדה,[284] קניה,[285] והממלכה המאוחדת.[286] מדינות אחרות הביעו תמיכה בממשל הפדרלי האתיופי, ביניהן דג'יבוטי, שנשיאה אסמאעיל עומאר גואלה אמר כי אבי אחמד היה חייב להעניש את המורדים,[287] וסומליה.[288] שר החוץ הטורקי, מבלוט צ'בושולו, אמר שארצו "מבינה" את ההחלטה של הממשל האתיופי לפעול למען השבת הסדר באתיופיה.[289]
הנציבה העליונה של האו"ם לזכויות אדם מיצ'ל בצ'לט קראה לצדדים למנוע את הידרדרות הסכסוך;[290] היא הביעה דאגה מהפרה של זכויות אדם לאחר שהופיעו דיווחים על הטבח במיי כאדרה ועל מצור על אזור תיגראי.[291] ארצות הברית שבה וגינתה את ה-TPLF לאחר מתקפת הטילים על שדות התעופה באריתריאה ובאתיופיה. בהודעה של פומפאו הואשמה ה-TPLF בניסיון להרחיב את הסכסוך אל מעבר לגבולות אתיופיה ולפגוע ביציבות האזורית.[292][293]
הנציבות האירופית הודיעה ב-19 בנובמבר על העברת 4 מיליון אירו לצורך סיוע חירום לפליטים אתיופיים בסודאן.[294] בעקבות האולטימטום שהציבה ממשלת אתיופיה לפני התקפתה על מקלה אימץ הפרלמנט האירופי החלטה ש"הביעה דאגה" מהאירועים, הביעה "סולידריות עם הקורבנות", קראה לצדדים להנמיך את הלהבות בעימות, גינתה את היעדר הגישה של ארגוני סיוע הומניטריים ו"ציינה בדאגה" את האולטימטום תוך אזכור "העובדה שהתקפות מכוונות נגד אזרחים הם פשע מלחמה".[295]
מאמצי התיווך בין הצדדים נותרו בחודשים נובמבר ודצמבר חשאיים בעיקרם, והנושא לא נידון בפסגה של האיחוד האפריקאי בדצמבר 2020.[296] ב-20 בדצמבר צייץ יושב ראש האיחוד האפריקאי מוסה פכי (אנ') ש"באתיופיה, הממשלה הפדרלית עשתה צעדים אמיצים כדי לשמר את האחדות, היציבות והכבוד לסדר החוקתי במדינה; שאלו צעדים לגיטימיים לכל המדינות". הוא הוסיף שעל אף זאת "לא ניתן להכחיש שהצעדים הובילו לעקירה בקנה מידה גדול" ושהוא מעודד את הרשות הבין-ממשלתית לפיתוח (אנ') לעזור לאתיופיה להתמודד עם הבעיות ההומניטריות.[297]
- ינואר–פברואר 2021
נציב האו"ם לפליטים פיליפו גרנדי אמר ב-14 בינואר 2021 שבידי האו"ם יש עדויות להפרה בוטה של החוק הבינלאומי במחנות הפליטים בתיגראי.[298] יום לאחר מכן השהה האיחוד האירופי את תקציב התמיכה באתיופיה (88 מיליון יורו) עד שתובטח הגישה של ארגוני סיוע לאזרחים בתיגראי.[299] פרמילה פאטן, נציגת האו"ם לענייני אלימות מינית במהלך קונפליקטים, הביעה ב-22 בינואר דאגה מפני דיווחים על פשעים של שימוש באלימות מינית ובאונס במהלך הלחימה בתיגראי.[300] משרד החוץ של נורווגיה הצטרף להצהרתה.[301]
ידיעות על טבח של אזרחים תיגראים באקסום בידי חיילים אריתריאים הביאו לשטף של תגובות בקהילה הבינלאומית, שהתמקדו בנוכחות האריתריאית בצפון המדינה. ב-22 בינואר פרסם משרד החוץ של פולין הודעת גינוי.[302] ב-28 בפברואר, מזכיר המדינה של ארצות הברית אנתוני בלינקן קרא לנסיגה מלאה של כוחות אריתריאים מאתיופיה.[303] דובר של מחלקת המדינה האמריקאית אמר שארצות הברית מפעילה לחץ "ישיר" על אריתריאה במטרה שהיא תשיג את כוחותיה מתיגראי.[304]
- מרץ–אפריל 2021
בתחילת מרץ 2021 דווח על ניסיונות להגיע להחלטה במועצת הביטחון של האו"ם הקוראת לסיום הסכסוך בתיגראי, אך לפי הדיווחים הצעת ההחלטה, שנוסחה על ידי אירלנד, לא התקבלה בגלל התנגדות של סין, הודו ורוסיה.[305][306][307] ב-24 במרץ הודיעו האו"ם והסוכנות הממשלתית האתיופית לזכויות אדם על חקירה משותפת של פגיעה בזכויות אדם במהלך הלחימה.[308]
איחוד האמירויות הערביות שלח באפריל 2021 מטוס עם סיוע הומניטרי לקורבנות המלחמה.[309] מתחילת המלחמה הופיעו דיווחים על מעורבות של האיחוד ושימוש בכלי טיס לא מאוישים נגד מטרות בתיגראי.[310]
- מאי–אוגוסט 2021
ב-21 במאי אימצו חברי הסנאט של ארצות הברית פה אחד החלטה שקוראת לנסיגה של כוחות אריתריאים מאתיופיה.[311]
ראש ממשלת אתיופיה אבי אחמד ביקר באוגוסט בטורקיה ונפגש עם נשיא טורקיה ארדואן. ארדואן אמר שארצו תומכת בסיום הסכסוך בדרכי שלום. שני המנהיגים חתמו על הסכם צבאי שפרטיו אינם ידועים.[312]
- ספטמבר 2021
ב-17 בספטמבר חתם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן על צו נשיאותי שמסמיך את מחלקת האוצר לנקוט בסנקציות בהקשר של הסכסוך באתיופיה. בצו הצהיר ביידן שההחלטה באה מתוך הכרה שהאיומים על הביטחון והשלום באתיופיה, ובמיוחד "האלימות, הזוועות, והפרות חמורות של זכויות אדם, כולל אלה שבהם מעורבת אלימות על בסיס אתני, אונס וצורות אחרות של אלימות מבוססת-מגדר והחבלה בפעולות הומינטריות", עולים לכדי "איום בלתי-רגיל ולביטחון ולמדיניות החוץ של ארצות הברית".[313][314]
דובר של משרד החוץ של סין אמר בתגובה לפעולה של ביידן שארצו מתנגדת להפעלת סנקציות בהקשר של הסכסוך. הדובר אמר שסין מתנגדת ל"הפעלת לחץ גחמנית על דרך סנקציות או האיום של שימוש בסנקציות כדרך להתערבות בענייניהן הפנימיים של מדינות אחרות".[315] במהלך המלחמה טענו אנליסטים שצבא אתיופיה עושה שימוש בטילים מתוצרת סינית ובכלי טיס בלתי מאוישים, שייתכן שמקורם הוא בסין, איראן וטורקיה.[316][317]
- נובמבר–דצמבר 2021
בתגובה להידרדרות המצב הביטחוני וההומניטרי באתיופיה, הכריזה ארצות הברית ב-2 בנובמבר 2021, שהיא מבטלת את המעמד המיוחד של אתיופיה כשותפת סחר של ארצות הברית.[318][319] ב-5 בנובמבר קראה מחלקת המדינה של ארצות הברית לכל האזרחים האמריקאים לעזוב את אתיופיה באופן מיידי בגלל "המצב הביטחוני הנזיל" במדינה.[320] באותו היום פרסמה מועצת הביטחון של האו"ם הצהרה, לפיה המדינות החברות במועצה מודאגות מהמצב בצפון אתיופיה וקוראות לצדדים להכריז על הפסקת אש ולהימנע מדברי הסתה.[321][322]
ב-6 בנובמבר, בעקבות פרסום הדו"ח המשותף של משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם וסוכנות זכויות האדם האתיופית, פרסמו ארצות הברית, אוסטרליה, בלגיה, קנדה, דנמרק, פינלנד, צרפת, גרמניה, איסלנד, אירלנד, לוקסמבורג, הולנד, ניו זילנד, נורווגיה, שוודיה והממלכה המאוחדת הצהרה משותפת שקוראת לזני הצדדים לכבד את החוק הבינלאומי, לקחת אחריות על פשעי מלחמה ולהגיע לשלום. בהצהרה נכתב גם "אנו תומכים ביציבות, אחדות, ושלמות הטריטוריה של אתיופיה.[323]
ב-12 בנובמבר הכריז מזכיר המדינה של ארצות הברית אנתוני בלינקן על סנקציות חדשות נגד שש מטרות הקשורות בממשלה והמפלגת השלטון באריתריאה, שלדברי ארצות הברית "נוכוחותה באתיופיה מערערת את היציבות וגורמת להתמשכות העימות".[324][325] באותו היום הודיעה מחלקת האוצר של ארצות הברית על הטלת סנקציות נוספות על ארבעה ארגונים ושני בני אדם באריתריאה, בהקשר של המלחמה באתיופיה, ביניהם צבא אריתריאה, מפלגת השלטון ושני מוסדות כלכליים שקשורים במפלגת השלטון.[326][5]
האיחוד האפריקאי ניסה לתווך בין הצדדים במטרה להגיע למשא ומתן ולהסכם. מאמציו של האיחוד זכו לגיבוי של ארצות הברית, ובמסגרתם ביקר נשיא קניה אוהורו קניאטה באדיס אבבה ב-14 בנובמבר.[327] קניאטה קרא עוד בתחילת החודש לשני הצדדים להניח את נשקם.[328]
בריטניה הזהירה את אזרחיה שעליהם לעזוב מייד את אתיופיה והציעה הלוואות ללא ריבית לאזרחים שמתקשים לצאת מהמדינה.[329]
בתחקיר של אל-ג'זירה, אשר התבסס על תצלומי לוויין, נטען שאיחוד האמירויות הערביות מספק סיוע נרחב לצבא אתיופיה, שכולל "גשר אווירי" ואספקה של ציוד צבאי.[330]
ב-1 בדצמבר ביקר שר החוץ של סין, וואנג יי (אנ') באדיס אבבה ונפגש עם סגן ראש הממשלה דמקה מכונן. ביקורו התפרש כהבעת תמיכה באבי אחמד. בהודעה של משרד החוץ הסיני נאמר ש"סין נאמנה לעיקרון של אי-התערבות בעניינים הפנימיים של מדינות. אנו לא עוסקים בעניינים הפנימיים של אתיופיה, ואנו מתנגדים ללכל ניסיון של גורמים חיצוניים להתערב בעניינים של אתיופיה".[331][332]
ב-17 בדצמבר הצביעה מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם בעד הקמת פאנל שיחקור האשמות לגבי פשעי מלחמה ופגיעה בזכויות אדם. ההצעה להקים את הפאנל הובאה למועצה על ידי סלובניה בשם האיחוד האירופי. 21 מתוך 47 המדינות החברות במועצה הצביעו בעד ההחלטה, בכללן מדינות האיחוד האירופי, ארגנטינה, ברזיל, הממלכה המאוחדת ויפן תמכו בהחלטה. אתיופיה, שאינה חברת המועצה, התנגדה להחלטה, והצטרפו לעמדתה 15 מדינות חברות, ביניהן סין, הודו, אריתריאה, סומליה, ונצואלה, בוליביה וקובה. 11 מדינות נמנעו, ביניהן סודאן, סנגל וטוגו.[333][334] סין הבהירה שהיא רואה בהחלטה ניסיון להתערב בעניינים הפנימיים של אתיופיה.[335]
קישורים חיצוניים
Why Ethiopia is invading itself, סרטון בערוץ "Vox", באתר יוטיוב (אורך: 8:24), 28 במאי 2021- המלחמה באתיופיה: אלפי חיילים בשבי, 400,000 סובלים מרעב, באתר ynet, 3 ביולי 2021
- יואב קרני, מלחמת טיגריי באתיופיה: מחיר הדמים גדל וההפסדים נערמים, באתר גלובס, 1 בספטמבר 2021
אדם רוטברד, זה המשבר ההומניטרי החמור בעולם, וכמעט אי אפשר לסקר אותו, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2021- אלעד שמחיוף, המלחמה באתיופיה מגיעה לישראל | פודקאסט "אחד ביום", באתר מאקו, 7 בנובמבר 2021
- גבריאלה שטיינהאוזר וניקולא באריו, אתיופיה: המורדים מתקדמים לכיוון הבירה, והמדינה מתקרבת למלחמה, באתר גלובס, 8 בנובמבר 2021
- יואב קרני, איך התהפכה מלחמת האזרחים של אתיופיה, באתר גלובס, 22 בדצמבר 2021
- רוני (פנטנש) מלכאי, כשכל צד נלחם על האמת שלו, מלחמת האזרחים באתיופיה רחוקה מסיום, באתר הארץ, 14 ביוני 2022
הערות שוליים
הארץ, גרדיאן ורויטרס, דו"ח פנימי: הבדלנים בתיגראי טבחו במאות אזרחים אמהרים, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2020
ציוץ של אבי אחמד ברשת החברתית אקס (טוויטר), 22 בנובמבר 2020 ציוץ של אבי אחמד ברשת החברתית אקס (טוויטר), 28 בנובמבר 2020 CNN ונימה אלבגיר, ברברה ארוונדיטיס ואליזה מקינטוש, הרג, אונס והרעבה: אתיופיה ביקשה משכנתה עזרה במלחמה - ואיבדה שליטה עליה, באתר הארץ, 25 במאי 2021 56 בני אדם נהרגו בהתקפה אווירית של אתיופיה על מחנה עקורים בתיגראי, באתר הארץ, 8 בינואר 2022 הפסקת האש באתיופיה בסכנת קריסה, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2022 Lucy Kassa; Anna Pujol-Mazzini, ‘We’re here to make you HIV positive’: Hundreds of women rush to Tigray hospitals as soldiers use rape as weapon of war, The Telegraph, 27 March 2021 ציוץ של הסכונות האמריקנית לפיתוח בינלאומי ברשת החברתית אקס (טוויטר), 4 במרץ 2021 ציוץ של מזכיר המדינה מייק פומפאו ברשת החברתית אקס (טוויטר), 4 בנובמבר 2020 ציוץ של שר החוץ של קנדה פרנסואה-פיליפ שמפיין ברשת החברתית אקס (טוויטר), 6 בנובמבר 2020 ציוץ של יושב ראש האיחוד האפריקאי מוסה פכי ברשת החברתית אקס (טוויטר), 20 בדצמבר 2020 ציוץ של משרד החוץ של נורווגיה ברשת החברתית אקס (טוויטר), 21 בינואר 2021 ציוץ של סמנתה פאוור ברשת החברתית אקס (טוויטר), 3 בנובמבר 2021