ממשלת ישראל השנייה

אחרי התפטרותו מממשלת ישראל הראשונה, דוד בן-גוריון ניסה ליצור קואליציה באמצעות שילוב של מפא"י ומפלגת ספרדים ועדות מזרח, אך בממשלה תמכו רק 52 חברי כנסת. הנשיא חיים ויצמן ביקש ממנהיג המפלגה הפרוגרסיבית, פנחס רוזן, ליצור ממשלה, והוא הצליח לבסוף להרכיב ממשלה עם אותם שותפי קואליציה כמו בממשלה הראשונה, אולם החזיר את המנדט לנשיא. בן-גוריון הציג את הממשלה כעבור כמה ימים על בסיס הממשלה שרוזן הרכיב.

הממשלה השנייה הייתה דומה מאוד בהרכבה לממשלה הראשונה. זלמן שזר פרש ובמקומו מונה דוד רמז שהיה שר התחבורה לתפקיד שר החינוך, דב יוסף שהיה שר הקיצוב ושר החקלאות עבר לתפקיד שר התחבורה. משרד הקיצוב בוטל ופנחס לבון שלא היה שר בממשלה הראשונה מונה לשר החקלאות. משרד המסחר פוצל ממשרד האוצר ויעקב גרי מונה להיות שר המסחר, אף על פי שלא היה חבר כנסת.

מדיניות כלכלית

נמשכה מדיניות הקיצוב של הממשלה הקודמת. אולם בתקופת ממשלה זו תמיכת הציבור במדיניות נפגעה קשות, והשוק השחור פרח. המדיניות הייתה פורמלית בלבד, שכן כמעט כל האזרחים קנו ומכרו בשוק השחור. הגירעון הממשלתי העמיק, והמשק היה על סף משבר.

שונות

סיום כהונת הממשלה

הממשלה סיימה את דרכה עם התפטרותו של בן-גוריון ב-14 בפברואר 1951, פחות מארבעה חודשים לאחר הקמתה. הסיבה הפורמלית לפירוק הממשלה הייתה הוויכוח עם המפלגות הדתיות על סמכותה של ההסתדרות להקנות חינוך דתי לילדי העולים במסגרת "הפשט הדתי" כחלק משיטת הזרמים בחינוך, שנוסף על משקעים שנותרו בין המפלגות הדתיות למפא"י מהוויכוח על החינוך האחיד במחנות העולים. אחרי שהכנסת דחתה את הצעתו של דוד רמז בנוגע לשימור מעמדו של הפשט הדתי, ולאחר התפטרותו של השר יהודה לייב מימון מתפקידו, הכריז בן-גוריון שהוא רואה בצעד זה כהבעת אי אמון בממשלה ולכן התפטר בעצמו.

הגורמים הבלתי פורמליים היו החלטתו של בן-גוריון להתפטר מבעוד מועד בעקבות מערכת הבחירות לרשויות המקומיות שנערכה בנובמבר 1950, אשר התוצאה שלה הייתה התחזקות משמעותית של מפלגת הציונים הכלליים ואילו מפא"י נחלשה. רבים בציבור סברו כי לאחר תוצאות הבחירות הללו הכנסת כבר לא מייצגת את העדפותיו של הציבור הישראלי, ומשה שרת כתב ביומנו שזאת הייתה הסיבה שבגללה התפטרה הממשלה.

מספר הח"כים החברים בקואליציה:

• 73 ח"כים במשך כל תקופת הממשלה השנייה (1 בנובמבר 1950 - 8 באוקטובר 1951).

הממשלה מנתה 13 שרים עם השבעתה והייתה זהה בהרכבה לממשלת ישראל הראשונה למעט הצטרפותו של יעקב גרי. מספר השרים ירד ל-12 בעקבות פטירתו של דוד רמז.

ממשלת ישראל השנייה
כ"א בחשוון ה'תשי"א - ח' בתשרי ה'תשי"ב | 1 בנובמבר 1950 - 8 באוקטובר 1951

משרד	שר		מפלגה		כהונה
שרי הממשלה
משרד ראש הממשלה		ראש הממשלה דוד בן-גוריון		מפא"י	כ"א בחשוון ה'תשי"א - ח' בתשרי ה'תשי"ב	1 בנובמבר 1950 - 8 באוקטובר 1951
משרד הביטחון
משרד האוצר		אליעזר קפלן		מפא"י	כ"א בחשוון ה'תשי"א - ח' בתשרי ה'תשי"ב	1 בנובמבר 1950 - 8 באוקטובר 1951
משרד הבריאות		משה שפירא		החזית הדתית המאוחדת	כ"א בחשוון ה'תשי"א - ח' בתשרי ה'תשי"ב	1 בנובמבר 1950 - 8 באוקטובר 1951
משרד העלייה
משרד הפנים
משרד הדתות		יהודה לייב מימון		החזית הדתית המאוחדת	כ"א בחשוון ה'תשי"א - ח' בתשרי ה'תשי"ב	1 בנובמבר 1950 - 8 באוקטובר 1951
המשרד לנפגעי מלחמה
משרד החוץ		משה שרת		מפא"י	כ"א בחשוון ה'תשי"א - ח' בתשרי ה'תשי"ב	1 בנובמבר 1950 - 8 באוקטובר 1951
משרד החינוך והתרבות		דוד רמז נפטר בכהונתו		מפא"י	כ"א בחשוון ה'תשי"א - י"ג באייר ה'תשי"א	1 בנובמבר 1950 - 19 במאי 1951
משרד החקלאות		פנחס לבון		מפא"י	כ"א בחשוון ה'תשי"א - ח' בתשרי ה'תשי"ב	1 בנובמבר 1950 - 8 באוקטובר 1951
משרד המסחר והתעשייה		יעקב גרי		מפא"י לא כיהן כחבר כנסת	כ"א בחשוון ה'תשי"א - ח' בתשרי ה'תשי"ב	1 בנובמבר 1950 - 8 באוקטובר 1951
משרד המשטרה		בכור-שלום שטרית		ספרדים ועדות מזרח	כ"א בחשוון ה'תשי"א - ח' בתשרי ה'תשי"ב	1 בנובמבר 1950 - 8 באוקטובר 1951
משרד המשפטים		פנחס רוזן		המפלגה הפרוגרסיבית	כ"א בחשוון ה'תשי"א - ח' בתשרי ה'תשי"ב	1 בנובמבר 1950 - 8 באוקטובר 1951
משרד הסעד		יצחק מאיר לוין		החזית הדתית המאוחדת	כ"א בחשוון ה'תשי"א - ח' בתשרי ה'תשי"ב	1 בנובמבר 1950 - 8 באוקטובר 1951
משרד העבודה והביטוח העממי		גולדה מאיר		מפא"י	כ"א בחשוון ה'תשי"א - ח' בתשרי ה'תשי"ב	1 בנובמבר 1950 - 8 באוקטובר 1951
משרד התחבורה		דב יוסף		מפא"י	כ"א בחשוון ה'תשי"א - ח' בתשרי ה'תשי"ב	1 בנובמבר 1950 - 8 באוקטובר 1951
סגני השרים
משרד החקלאות		יוסף אפרתי		מפא"י	כ' באדר א' התשי"א - ח' בתשרי ה'תשי"ב	26 בפברואר 1951 - 8 באוקטובר 1951
משרד התחבורה		ראובן שרי		מפא"י	כ"ד באדר ב' ה'תשי"א - ח' בתשרי ה'תשי"ב	1 באפריל 1951 - 8 באוקטובר 1951

מזכיר הממשלה: זאב שרף

חילופי שרים

• ממשלת ישראל השנייה באתר משרד ראש הממשלה
• ממשלת ישראל השנייה באתר הכנסת