מרדכי קרמניצר

קרמניצר נולד להורים ניצולי השואה בגרמניה בשנת 1948 ועלה איתם ארצה כשהיה בן שנה. למד בבית הספר התיכון בליך ברמת גן והמשיך בלימודי משפטים באוניברסיטה העברית. התמחה בלשכתו של שופט בית המשפט העליון צבי ברנזון. שירת בפרקליטות הצבאית, היה פרקליט צבאי בחיל הים, והתקדם עד לתפקיד סגן התובע הצבאי הראשי ושופט צבאי. כשופט צבאי ישב פעמים רבות בהרכבים שדנו במקרים של גרימת מוות, בהם משפטו של אל"ם מוני חורב (שהיה מפקד בית הספר לקצינים של צה"ל) אשר הואשם בגרימת מותו ברשלנות של ינאי שושן. בשנת 1981 השלים את עבודת הדוקטורט באוניברסיטה העברית בנושא "עיקרי מבנה וארגון של העבירות הספציפיות" בהנחייתו של פרופ' שניאור זלמן פלר.

בשנים 1980–1982 היה חבר בצוות שניסח את החלק הכללי של חוק העונשין, שנחקק מאוחר יותר כתיקון 39 לחוק.^[1] בשנים 1990–1993 היה דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. בשנת 1994 עמד בראש ועדה של משרד המשטרה לטיפול בתופעת אלימות השוטרים. בשנת 1996 עמד בראש "ועדת קרמניצר" שדנה בהוראת אזרחות והמליצה לשנות את מבנה הלימודים ולהגביר את הלימוד של תוכני חינוך לדמוקרטיה ודו-קיום.

כיהן כיו"ר הנהלת האגודה לזכויות האזרח. נמנה עם אלו שיצאו נגד החנינה לאנשי השב"כ בפרשת קו 300 וחתם על המכתב שנשלח לראש הממשלה יצחק שמיר בתביעה לפטר את היועצים המשפטיים של השב"כ אשר נתנו יד לבידוי הראיות בפרשה. הוא התנגד לאיסור המפגשים עם אנשי אש"ף (שבוטל מאז) ולדו"ח ועדת לנדוי, לגירוש פעילי החמאס ללבנון בשנת 1992, ולמינויו של רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה בשנת 1997. השתתף בארגון עצומה נגד סמכות ההקלה בעונש של מפקדים בצה"ל. בשנת 1996 זכה בתואר "אביר איכות השלטון" מטעם התנועה לאיכות השלטון.בשנת 1999 הדליק משואה ביום העצמאות בהר הרצל.^[2]

קרמניצר הוא יו"ר הסניף הישראלי של האגודה למשפט פלילי. הוא גם יועץ לרפורמות משפטיות בישראל ובמדינות אחרות. בשנת 2000 מונה לנשיא מועצת העיתונות, וכיהן בתפקיד זה כשלוש שנים.

בשנת 2003 זכה בפרס צלטנר לחקר המשפט, המוענק מדי שנה על ידי תנועת רוטרי והפקולטה למשפטים שבאוניברסיטת תל אביב.

ביולי 2006 ביקש שר המשפטים חיים רמון למנות את קרמניצר לשופט בבית המשפט העליון^[3] אבל המינוי לא יצא לפועל בשל בקשתו של קרמניצר לא להציע את שמו ובגלל התנגדות השופט אהרן ברק.

בשנת 2008 עמד בראש הוועדה המסדרת של "התנועה החדשה" שחברה לריצה משותפת עם מרצ בבחירות לכנסת ה-18.^[4]

בשנת 2009 קיבל את אות המופת מתנועת אומ"ץ "על היותו דמות מופת במאבקו הרצוף לאורך השנים בשחיתות השלטונית ועל תרומתו המבורכת למען חופש העיתונות וחופש הביטוי הבאים לשמור ולפקח על טוהר המידות השלטוני ועל פעילותו במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה".^[4]

בשנת 2010 פרש מתפקידי הוראה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. מכהן כחבר המועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל וחבר הנהלה הציבורית של בצלם^[5].

בשנת 2017 יצא לאור לכבודו ספר יובל, "ספר מרדכי (מוטה) קרמניצר", בעריכת אריאל בנדור, חאלד גנאים ואילן סבן.

קרמניצר מפרסם בעיתון "הארץ" מאמרי דעה ופרשנות בנושאים משפטיים.^[6] בשנת 2023 מתח ביקורת על ממשלת ישראל ה-37, ובפרט על תיקוני חקיקה שיזמה.^[7]

נשוי משנת 2006 לפרופ' רבקה פלדחי. אב לשני בנים מנישואיו הקודמים.

תרומתו של מרדכי קרמניצר למשפט הישראלי התבטאה בהרחבת הפרספקטיבה ההשוואתית, בעיקר בתחום של המשפט הפלילי והחוקתי, אבל גם בתחום של המשפט האזרחי. בנושאים שונים בתחומים אלה עסק קרמניצר במחקר השוואתי בין ההסדרים הקיימים בשיטת המשפט הישראלית להסדרים המקבילים בעולם המשפט האנגלו-אמריקאי (כמו המשפט המקובל (הבריטי), והמשפט האמריקאי) ולהסדרים הקיימים בעולם המשפט הגרמני, מתוך מגמה לבחון מה ניתן ללמוד מהמשפט הגרמני.

חופש הביטוי

קרמניצר ערך סדרה של מחקרים שבהם נבחנו הגבלות שונות על חופש הביטוי בשיטת המשפט הישראלית, בין השאר בפרספקטיבה השוואתית. מסקנתו, ככלל, הייתה שיש הגבלת יתר לא מוצדקת על חופש הביטוי, והוא הציע הצעות שונות איך לתקן זאת בין על ידי ביטול הסדרים מסוימים ובין על ידי צמצום שלהם.^[8]

אקטיביזם שיפוטי בעד ונגד: מקומו של בג"ץ בחברה הישראלית

בספר זה, אותו כתב קרמניצר יחד עם פרופסור רות גביזון ופרופסור יואב דותן, מבקרת גביזון את המגמות האקטיביסטיות בפסיקת בית המשפט העליון בעשרים השנים האחרונות. קרמניצר בוחן את הביקורת שלה ומגיע למסקנה שמגמות אלה הן מגמות מוצדקות וחיוביות.^[9]

הכנת הצעת חוק העונשין

פרויקט מחקרי זה, שקרמניצר השתתף בו עם פרופסור ש"ז פלר, כלל הכנת הצעת חוק לחלק הכללי של חוק העונשין. כלומר החלק שמתווה את העקרונות הדוקטרינריים והמושגים הכלליים של החוק הפלילי. הצעת החוק הזאת הפכה לחוק, בשינויים מינוריים.^[10]

מאמר על דו"ח לנדאו

קרמניצר פרסם מאמר על דו"ח לנדאו. דו"ח לנדאו הוא דו"ח שבחן את שיטות החקירה של שירות הביטחון הכללי והתיר שימוש בכוח פיזי מתון במקרים מסוימים בחקירות של אנשים החשודים בפעילות טרור. במאמרו, קרמניצר ניתח את הדו"ח הזה וביקר את ההמלצה הזאת. בית המשפט העליון, בפסק דין בו קבע שאסור להשתמש בכוח פיזי בחקירות, הסתמך על המאמר הזה.^[11][12]

השפעות המשפט הגרמני

במאמרו "התאמת ההליך הפלילי למטרה של גילוי האמת, או האם לא הגיעה העת לסיים את עונת המשחקים" הציע קרמניצר לשנות באופן יסודי את הפרוצדורה הפלילית שלנו ולעבור למודל שדומה יותר, אם כי לא זהה, למודל של ההליך הפלילי הגרמני, שבו השופט ממלא תפקיד הרבה יותר אקטיבי ומרכזי בניהול המשפט, כאשר התפישה היא שמוטלת על השופט החובה לחשוף את האמת הרלוונטית לאותו משפט.^[13]

לשון הרע: הדין המצוי והרצוי

בספר זה, שכתב קרמניצר יחד עם ד"ר חאלד גנאים ובועז שנור, מובא ניתוח מפורט של הדין הישראלי בתחום לשון הרע, בין השאר בפרספקטיבה השוואתית. הספר מסתיים בהצעת חוק שאמורה להחליף את החוק הקיים.^[14]

פסילת רשימות לכנסת

במחקר שערך קרמניצר בנושא של פסילת רשימות לכנסת הגיע למסקנה שאין הצדקה במדינה דמוקרטית לשלול רשימה השוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, אם התוכנית להגשים את השינוי הזה היא של דרכי שלום ושכנוע; זאת להבדיל מאמצעים אלימים.^[15]

עברות נגד המשטר

בספר שכתב קרמניצר ביחד עם גנאים, הם מציעים, על סמך מחקר משווה, לבטל את פרק ההמרדה הקיים בחוק העונשין, שמבוסס על המשפט האנגלי הטרום-דמוקרטי ולהחליף אותו בפרק חדש. זאת לפי הצעה מפורטת שלהם, התואמת יותר, לשיטתם, משטר דמוקרטי במאה ה-21.^[16]

מרמה והפרת אמונים: בחינה ביקורתית והמלצות לשיפור החקיקה

זהו ספר שכתב קרמניצר יחד עם דורון נבות, נאוה בן-אור, עמיר פוקס וגיא ורטהיים. קרמניצר מגיע בספר למסקנה שהעברה הקיימת היום בחוק העונשין הישראלי, של מרמה והפרת אמונים, אינה עומדת באמות המידה המינימליות של עקרון החוקיות. המסקנה בספר היא שהפרשנות שניתנה לעבירה על ידי בית המשפט העליון בפרשת שמעון שבס אינה פותרת את הבעיה באופן המניח את הדעת, ולכן אין מנוס מביטול האיסור הזה והחלפתו במספר איסורים המתייחסים להתנהגויות קונקרטיות המוגדרות בצורה ברורה יותר.^[17]

הסתה, לא המרדה

בנייר עמדה של קרמניצר וגנאים נושא הסתה להמרדה שבו מסקנתם הייתה שהמבחן המקובל בארצות הברית ביחס להסתה מאלימות ושלפיו ניתן לאסור ביטוי רק כאשר הוא יוצר סכנה מיידית לאלימות אינו מוצדק משום שהוא אינו מעניק הגנה מספקת מפני אלימות וכי יש מקום לאסור ביטויים מסוימים שעלולים להביא לאלימות גם אם האלימות אינה צפויה להתרחש מיידית.^[18]

אחריות פלילית על תאגיד

קרמניצר בחן יחד עם גנאים את הנושא של האחריות הפלילית של תאגיד, ובמאמרים שהתפרסמו בעברית ובגרמנית הניחו תשתית רעיונית להצדקת הטלת אחריות פלילית על תאגיד.^[19]

סיכולים ממוקדים

במחקרים בנושא סיכולים ממוקדים שהתפרסמו בעברית, בגרמנית ובאנגלית הביע קרמניצר דעה מסויגת כלפי הסיכול הממוקד והוא הציע לצמצם את השימוש בו למקרים של התגוננות מפני התקפת טרור. כן הוא הציע להתחשב התחשבות רבה בסכנת הפגיעה מחפים מפשע כשיקול להימנעות מסיכול ממוקד. הוא ניתח את פסק הדין של בית המשפט העליון בנושא זה וטען שפסק הדין אינו מצמצם די הצורך את השימוש באמצעי של סיכול ממוקד.^[20][21]

אלימות שוטרים

קרמניצר עמד בראש ועדה ממלכתית בנושא של הטיפול הממלכתי באלימות שוטרים, אותה מינה משה שחל, השר לביטחון פנים דאז. המלצות הוועדה מדגישות את החשיבות של אמצעים חינוכיים, מנהליים ופיקודיים בהתמודדות עם התופעה של אלימות של שוטרים. המלצות הוועדה התקבלו.^[22]

החינוך לאזרחות

קרמניצר עמד בראש ועדה ממלכתית בנושא של החינוך לאזרחות, אותה מינה אמנון רובינשטיין, שר החינוך דאז. הוועדה פרסמה דו"ח בשם "להיות אזרחים" וכוללת המלצות לשינוי כולל ביחס של מערכת החינוך לנושא של החינוך לאזרחות. הדו"ח אומץ, אבל רק חלק מההמלצות שלו יושמו עד היום.^[23]

עברות של עובדי מדינה

קרמניצר עמד בראש ועדה ממלכתית לטיפול מערכתי בעברות של עובדי מדינה, שמונתה על ידי שרי המשפטים והאוצר דאז, דוד ליבאי ואברהם בייגה שוחט. המלצות הוועדה התקבלו, אולם הן יושמו רק באופן חלקי.^[24]

ענישה וטיפול בעבריינים

קרמניצר היה חבר הוועדה לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים בראשות השופטת בדימוס דליה דורנר.

• מרדכי קרמניצר ורות גביזון, 1986, גבורות לשמעון אגרנט, ירושלים: "גרפ-פרס".
• מרדכי קרמניצר ואריאל בנדור, חוק יסוד: הצבא, בסדרת פירוש לחוקי היסוד, מכון הארי סאקר, 2000.
• מרדכי קרמניצר (עורך), 2002, הגנה על חופש הביטוי במשטר הדמוקרטי, דברי ימי יום עיון בשיתוף עם קרן קונראד אדנאואר והפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.
• דפנה ברק-ארז, דורון נבות ומרדכי קרמניצר, 2009, ניגוד עניינים במרחב הציבורי: משפט, תרבות, אתיקה ופוליטיקה, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.
• מרדכי קרמניצר וחאלד גנאים, הרפורמה בעבירות ההמתה [2019], לאור עקרונות המשפט ומחקר היסטורי והשוואתי, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2020
• מרדכי קרמניצר ורענן סוליציאנו-קינן, קבלת החלטות בימי קורונה בראי הפסיקה : ההחלטה להשתמש באיכוני השב"כ כמקרה מבחן, ירושלים : המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2021.

• מרדכי קרמניצר, באתר הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים
• מרדכי קרמניצר באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
• עפרה לקס, האג'נדה של מוטי - בגליון השבוע, באתר ערוץ 7, 29 בדצמבר 2005
• גידי וייץ, מזוז, תתבגר, באתר הארץ, 11 ביולי 2007
• אלה לוי וינריב, ‏פרופ' מרדכי קרמניצר: "להרבה אנשים יש חשבון פתוח איתי״, באתר גלובס, 7 במרץ 2008
• גידי וייץ, המלחמה בעזה לא תגרום לפרופ' מרדכי קרמניצר לשכוח את המלחמה על טוהר המידות השלטני, באתר הארץ, 16 בינואר 2009
• אורן פרסיקו, שליפות וקפיצות, באתר העין השביעית, 16 ביולי 2012
• מזל מועלם, פרופ' קרמניצר: הממשלה מלבה את הלאומנות בישראל, באתר אל-מוניטור, 15 במאי 2014
• רויטל חובל, רוני לינדר-גנץ, פרופ' מרדכי קרמניצר: "ההתנהלות של הפרקליטות בתיק זדורוב מפחידה", באתר הארץ, 16 באוקטובר 2014
• גידי וייץ, רויטל חובל, "קשה לתאר התנהגות גרועה וחמורה מזו. מדובר לכאורה בעסקת שוחד". פרופ' קרמניצר עושה סדר בפרשות נתניהו, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2017
• מרדכי קרמניצר, ועמיר פוקס, "נאמן משחק 'פוקר יהודי' ", באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה

מאמרים מקוונים

• מרדכי קרמניצר, ליאת לבנון-מורג, ‏על הצורך במקור חובה לשם כינון העבירה של סיוע במחדל, עלי משפט ד', פברואר 2005
• מרדכי קרמניצר, ‏בעקבות פרשת שנסי (או: בג"ץ כחובש אסורים), עלי משפט ב', תשס"ב
• מרדכי קרמניצר, ליאת לבנון, ‏עד היכן תתרחב עוד עבירת השוחד, עלי משפט כרך ביכורים, חוברת 2, נובמבר 2000
• תפקיד בית המשפט העליון בחברה הישראלית, הרצאה בסדרת ההרצאות "בכור המהפכה", 5 במאי 2004