משתמש:דיידרים/טיוטה
הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | ||
הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
שיחה |
שגיאות פרמטריות בתבנית:מוזיקאי
פרמטרים ריקים [ מקור ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
סוויפט בהופעה בסנט לואיס, מיזורי, סיבוב ההופעות The Red Tour. 2013 | |
לידה | 13 בדצמבר 1989 (גיל: 34) רדינג, פנסילבניה, ארצות הברית |
---|---|
שם לידה | טיילור אליסון סוויפט |
תקופת הפעילות | מ-2004 |
עיסוק | זמרת-יוצרת, מפיקה מוזיקלית, שחקנית, נדבנית |
סוגה | פופ, סינת'פופ, קאנטרי, קאנטרי פופ, פופ רוק |
כלי נגינה | פסנתר, גיטרה, בנג'ו, יוקולילי |
חברת תקליטים | Big Machine Records |
האתר הרשמי |
טיילור אליסון סוויפט (באנגלית: Taylor Alison Swift; נולדה ב-13 בדצמבר 1989) היא זמרת-יוצרת ושחקנית אמריקאית.
בגיל 14 עברה לנאשוויל, כדי לפתח קריירה במוזיקת קאנטרי.[1] אלבום הבכורה שלה, Taylor Swift, יצא לאור בשנת 2006 והפך אותה לכוכבת מוזיקת קאנטרי. הכרה מקצועית לא איחרה להגיע, כשסוויפט הייתה מועמדת לפרס האמן החדש הטוב ביותר בטקס פרסי הגראמי של 2008.[2] האלבום השני שלה, Fearless, יצא לאור בשנת 2008 וזכה בפרס הגראמי לאלבום השנה - מה שהפך את סוויפט לזוכה הצעיר ביותר אי פעם בפרס זה.[3] האלבום השלישי, Speak Now (2010), והאלבום הרביעי, Red (2012), נמכרו בלמעלה ממיליון עותקים בשבוע הראשון ליציאתם.[4][5] האלבום החמישי וממוקד הפופ, 1989, יצא לאור בשנת 2014 ונמכר גם הוא בלמעלה ממיליון עותקים, מה שהפך את סוויפט לאמן הראשון והיחיד ששלושה מאלבומיו נמכרו ביותר ממיליון עותקים בשבוע.[6] שלושה הסינגלים מתוך האלבום הגיעו למקום הראשון במצעד בילבורד הוט 100.[7][8]
הישגיה של סוויפט כוללים שבעה פרסי גראמי, שישה-עשר פרסי המוזיקה האמריקאית, עשרים ושמונה פרסי המוזיקה של בילבורד, אחד-עשר פרסי איגוד מוזיקת הקאנטרי, שמונה פרסי האקדמיה למוזיקת קאנטרי ופרס המוזיקה הבריטית. היא נכללה פעמיים ברשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם של "טיים" והייתה האדם הצעיר ביותר שנכלל ברשימת 100 כותבי השירים הטובים ביותר בכל הזמנים של "רולינג סטון". נכון לפברואר 2015, סוויפט מכרה מעל 40 מיליון אלבומים והיו לה 130 מיליון הורדות דיגיטליות של סינגלים מה שהופך אותה לאחת מהאמנים המצליחים ביותר בעולם.[9]
הכי נמכר 2009[10] הסינגל השלישי מהאלבום, "Mean", זכה בשני פרסי גראמי.[11] הסינגל "We Are Never Ever Getting Back Together" מתוך האלבום היה הסינגל הראשון של סוויפט שהגיע למקום הראשון במצעד בילבורד הוט 100.[12] האלבום היה האלבום הנמכר ביותר בשנת 2014.[13] "Shake It Off", "Blank Space" ו-"Bad Blood"[14]
ביוגרפיה
1989–2004: ראשית חייה
טיילור סוויפט נולדה ב-13 בדצמבר 1989 בעיר רדינג שבפנסילבניה, וגדלה בוויומיסינג הסמוכה לה. אמה, אנדריאה גארדנר, היא עקרת בית, לשעבר מנהלת שיווק בקרן נאמנות. אביה, סקוט קינגסלי סוויפט, הוא יועץ פיננסי במריל לינץ'.[15] לסוויפט אח צעיר בשם אוסטין.
בגיל תשע החלה סוויפט להתעניין בתיאטרון מוזיקלי – היא הופיעה בהפקות תיאטרון לנוער, ונסעה באופן קבוע לברודוויי לשיעורי פיתוח קול ומשחק.[16] שיריה של זמרת הקאנטרי שאניה טוויין גרמו לה להפנות את תשומת לבה למוזיקת קאנטרי.[17] היא בילתה את סופי השבוע שלה בהופעות בפסטיבלים מקומיים, בירידים, בבתי קפה, בתחרויות קריוקי ובאירועי ספורט.[18][19]
לאחר צפייה בסדרה שעקבה אחרי סיפור גילויה של זמרת הקאנטרי פיית' היל, סוויפט הייתה בטוחה שעליה להגיע לנאשוויל כדי לפתח קריירה מוזיקלית.[20] בגיל עשר זכתה במקום הראשון בתחרות שירה לאומית עם פואמה שכתבה, "Monster in My Closet".[21] בגיל אחת עשרה נסעה עם אמה לנאשוויל עם הקלטות דמו שלה, בהן ביצעה גרסאות כיסוי לדיקסי צ'יקס ולדולי פרטון, אך חברות תקליטים רבות דחו אותה.[1] סוויפט הבינה כי ”כולם בעיר הזאת רוצים לעשות מה שאני רוצה לעשות. לכן, חשבתי לעצמי, אני חייבת למצוא דרך להיות שונה”, והחלה להתמקד בכתיבת שירים.[1] כשהייתה בת שתים עשרה, הראה לה טכנאי המחשב שלה איך לנגן שלושה אקורדים על גיטרה, ועורר בה את העניין ללמוד לנגן על גיטרה ואת ההשראה לשירה הראשון, "Lucky You".[22]
בשנת 2003 החלו סוויפט והוריה לעבוד עם דן דימטרואו, סוכן מוזיקה מניו יורק. בעזרתו של דימטרואו, סוויפט דיגמנה עבור Abercrombie & Fitch, הכניסה שיר מקורי לתקליטור אוסף של מותג הקוסמטיקה מייבלין, והשתתפה בפגישות עם חברות תקליטים גדולות.[23] לאחר שביצעה שירים מקוריים בתצוגה של חברת התקליטים RCA, קיבלה סוויפט חוזה מעקב ופיתוח אמן מטעם החברה, והחלה לנסוע תכופות עם אמה לנאשוויל, הידועה כ"בירת הקאנטרי".[24] כאשר סוויפט הייתה בת ארבע עשרה, המשפחה עברה להנדרסונוויל, טנסי, עיר הסמוכה לנאשוויל. ”ההורים שלי הורידו את כל הלחץ כשאמרו 'אנחנו עוברים רק משום שאנו אוהבים את האזור, אז אל תדאגי.' הם לא ידעו דבר על התעשייה ולא היו להם קשרים בבידור, אבל אני הייתי אובססיבית לגבי זה ולכן הם חקרו את העניין וקראו עליו כדי לעזור לי בכל דרך שיכלו. הם אנשים מדהימים”.[25]
בטנסי למדה סוויפט בתיכון הנדרסונוויל (Hendersonville High School).[26] מאוחר יותר, עם תחילת ההופעות לקידום האלבום הראשון, עברה לבית ספר פרטי המספק שירות חינוך ביתי, אותו סיימה בהצטיינות. סוויפט קיבלה תעודת בגרות ב-2008, לאחר שהשלימה קורס בן שנתיים בשנה אחת בלבד.[27]
2004–2008: תחילת הקריירה ו-Taylor Swift
שגיאות פרמטריות בתבנית:מצגת
פרמטרים [ תצוגה מקדימה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
ישנן 4 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה |
עם המעבר של סוויפט ומשפחתה סמוך לנאשוויל ובעקבות החוזה עם חברת התקליטים RCA, החלה סוויפט להשתתף במפגשי כתיבה עם כותבי שירים מנוסים.[1] בסופו של דבר היא יצרה יחסי עבודה מתמשכים עם ליז רוז. סוויפט ראתה את רוז מופיעה באירוע של כותבי שירים ב-RCA והציעה לה שהן יכתבו יחד.[28] סוויפט ורוז החלו להיפגש לצורך כתיבה פעם בשבוע למשך שעתיים, אחרי בית הספר.[29] רוז אמרה כי מפגשי הכתיבה היו ”הדברים הכי קלים שאי פעם עשיתי. בעיקרון, הייתי רק העורכת שלה. היא הייתה כותבת על מה שקרה בבית הספר באותו יום. היה לה חזון ברור כל כך של מה שהיא מנסה לומר. והיא הייתה באה עם ההוקים המדהימים ביותר”. סוויפט החלה גם להקליט דמואים עם המפיק נתן צ'פמן.[28]
סוויפט הפכה לכותב השירים הצעיר ביותר אי פעם שנשכר על ידי סוני, כשהייתה בת 14 בלבד.[30] בגיל 15, לאחר כשנה שבה עבדה ב-RCA, החליטה לעזוב את חברת התקליטים; החברה רצתה שהיא תקליט שירים של כותבי שירים אחרים ושתמתין עם הוצאת אלבום עד גיל שמונה עשרה, אבל היא הרגישה מוכנה להתחיל קריירה עם החומר המקורי שלה.[31] ”בכנות, הרגשתי שהזמן הולך ואוזל”, סיפרה סוויפט מאוחר יותר. ”רציתי ללכוד את השנים האלה בחיי שעדיין מייצגות את מה שעובר עליי”.[32] היא נפרדה גם מהסוכן שלה, דן דימטרואו, שמאוחר יותר תבע את סוויפט והוריה בענייני כספים שלטענתו הם היו חייבים לו; התביעה הסתיימה מחוץ לכותלי בית המשפט.[23]
באחד הערבים שבהם הופיעה סוויפט, היא משכה את תשומת לבו של סקוט ברושטה, עובד לשעבר בחברת תקליטים שעמד להקים חברת תקליטים משלו, Big Machine Records. סוויפט הייתה אחד האמנים הראשונים שברושטה החתים, ואביה קנה שלושה אחוזים ממניות חברת התקליטים.[33] פתח ברושטה בפני סוויפט את השער לעסקי מוזיקת הקאנטרי, כשהכניס אותה כאמן מלווה לפסטיבל המוזיקה של איגוד מוזיקת הקאנטרי.[34]
זמן קצר לאחר חתימת העסקה החלה סוויפט לעבוד על אלבום הבכורה הנושא את שמה. לאחר שהתנסתה עם מספר מפיקי מוזיקה ותיקים בנאשוויל, היא שכנעה את Big Machine Records לשכור את מפיק הדמואים שלה נתן צ'פמן. הייתה זו הפעם הראשונה שבה הקליט צ'פמן אלבום אולפן, אולם סוויפט הרגישה שיש להם ”הכימיה הנכונה”.[35] סוויפט כתבה שלושה משירי האלבום לבדה, והייתה שותפה בכתיבת שמונת הנותרים עם כותבים נוספים.[36]
Taylor Swift יצא לאור באוקטובר 2006. ה"ניו יורק טיימס" תיאר אותו כ”יצירת מופת קטנה של קאנטרי הנוטה לפופ”, ה"ניו יורקר" תיאר את סוויפט בת השש-עשרה כ”ילדת פלא”.[37][38] הרולינג סטון תיאר את סוויפט כ”להוטה אך מנוסה להפליא” ושיבח את "Our Song" על ”המנגינה הקליטה בטירוף שהיא בריטני כמו שהיא פטסי”.
Big Machine Records עדיין הייתה בחיתוליה עם יציאתו לאור של "Tim McGraw", הסינגל המוביל, ביוני 2006. סוויפט הופיעה בטלוויזיה וברדיו פעמים רבות לצורך קידום האלבום.[35][39] סוויפט, שתיארה את עצמה כ”ילדת אינטרנט”, השתמשה במייספייס כדי לבנות בסיס מעריצים, דבר שבאותה העת נחשב מהפכני בתעשיית מוזיקת הקאנטרי.[40] ברושטה אמר כי החלטתו להחתים זמרת-יוצרת בת 16 גרמה בהתחלה להרמת גבות בקרב עמיתיו לתעשיית ההקלטות, אבל סוויפט עלתה על שוק שלא היה ידוע קודם לכן: נערות שמאזינות למוזיקת קאנטרי.[40]ארבעה סינגלים נוספים יצאו בהמשך במהלך 2007 ו-2008: "Teardrops on My Guitar", "Our Song", "Picture to Burn" ו-"Should've Said No" – כולם הצליחו מאוד במצעד שירי הקאנטרי של הבילבורד; "Our Song" ו-"Should've Said No" הגיעו למקום הראשון. "Our Song" הפך את סוויפט לאדם הצעיר ביותר שיצר וביצע לבדו שיר שהגיע למקום הראשון במצעד.[41] "Teardrops on My Guitar" הצליח גם כלהיט פופ קטן; הוא הגיע למקום ה-13 במצעד הבילבורד הוט 100. האלבום מכר 39,000 עותקים בשבוע הראשון ליציאתו, ונכון לחודש מרץ 2011, מכר מעל 5.5 מיליון עותקים ברחבי העולם.[42][43]
סוויפט הופיעה רבות עם השירים מתוך Taylor Swift, אך לא כחלק מסיבוב הופעות רשמי. היא ביצעה גרסאות כיסוי לשירים של ביונסה, ריהאנה, ג'ון וייט, לינרד סקינרד ואמינם.[44][45] היא נפגשה עם מעריצים לפני ההופעות ואחריהן - פגישות שנמשכו עד ארבע שעות.[46] כמו כן הייתה סוויפט אמן חימום של אמני קאנטרי רבים, בהם רסקל פלאטס, ג'ורג' סטרייט, קני צ'סני ובראד פייזלי.[39][47][48]
סוויפט הוציאה מספר אלבומי אוסף ומיני-אלבומים בתקופה זו. Connect Set, אלבום אוסף המכיל ארבעה משירי Taylor Swift ושיר נוסף שלא יצא באלבום, יצא במהדורה מוגבלת בינואר 2007.[49] Sounds of the Season: The Taylor Swift Holiday Collection, אלבום חגים שהגיע לפסגת מצעד אלבומי החגים של בילבורד, יצא באוקטובר 2007.[50] אלבום אוסף, Rhapsody Originals, באופן בלעדי לחנות המוזיקה הדיגיטלית Rhapsody בנובמבר 2007.[51] iTunes Live from SoHo, מיני-אלבום המכיל גרסאות הופעה לשבעה משירי Taylor Swift וגרסת כיסוי לשיר "Umbrella" של ריהאנה, יצא באופן בלעדי לחנות ה-iTunes בינואר 2008.[52] Beautiful Eyes, מיני אלבום שכבש את פסגת מצעד אלבומי הקאנטרי בארצות הברית, יצא ביולי 2008.[53]
סוויפט זכתה בפרס כותב השירים ואמן השנה של אגודת כותבי השירים של נאשוויל בשנת 2007, והפכה לאמן הצעיר ביותר אי פעם שזכה בתואר.[54] היא זכתה גם בפרס האמן החדש הטוב ביותר של איגוד מוזיקת הקאנטרי, בפרס האמנית הווקאלית הטובה ביותר של האקדמיה למוזיקת הקאנטרי, ובפרס אמנית הקאנטרי האהובה ביותר של פרסי המוזיקה האמריקאית (AMA).[55][56] בנוסף, הייתה מועמדת לפרס הגראמי בשנת 2008 בקטגוריית האמן החדש הטוב ביותר, אבל הפסידה לאיימי ויינהאוס.[2]
2008–2010: Fearless
אלבום האולפן השני של סוויפט, Fearless, יצא לאור בנובמבר 2008. סוויפט כתבה שבעה משירי האלבום לבדה, שניים מתוכם סינגלים, והייתה שותפה בכתיבת ששת הנותרים עם כותבי השירים ליז רוז, ג'ון ריץ', קולבי קאליי והילרי לינדסי.[57] האלבום הופק בשיתוף עם נתן צ'פמן.[57] ב"ניו יורק טיימס" תוארה סוויפט כ”אחת מכותבי השירים הטובים ביותר של הפופ, הפרגמטיסטית המובילה במוזיקת הקאנטרי, ומחוברת לחיים הפנימיים שלה יותר מרוב המבוגרים”.[58] ה"רולינג סטון" תיאר אותה כ”כותבת שירים מלומדת עם כשרון המאפשר לשיריה להישמע אינטימיים ואמיתיים כאילו נקרעו, פשוטו כמשמעו, מיומנה של נערת פרברים”.[59] מבקר המוזיקה רוברט קריסטגו הגדיר את סוויפט ”נערה חזקה ומוכשרת באופן בלתי רגיל עד בלתי אפשרי”.[60]
הסינגל המוביל מהאלבום, "Love Story", יצא לאור בספטמבר 2008, הגיע למקום הרביעי במצעד הבילבורד הוט 100 והיה שיר הקאנטרי הנמכר ביותר בכל זמנים.[61][62] ארבעה סינגלים נוספים יצאו לאור במהלך 2008 ו-2009: "White Horse", "You Belong with Me", "Fifteen" ו-"Fearless". "You Belong with Me" היה הסינגל המצליח ביותר באלבום, והוא הגיע למקום השני במצעד הבילבורד הוט 100.[63]
Fearless נחת היישר במקום הראשון במצעד 200 האלבומים של הבילבורד, עם מכירות של 592,000 עותקים בשבוע הראשון, ונשאר בפסגת המצעד במשך 11 שבועות.[64][65] הצלחת האלבום הביאה להפיכתה של סוויפט לאמן הנמכר ביותר בשנת 2008 בארצות הברית.[27] האלבום עצמו היה האלבום הנמכר ביותר בשנת 2009 בארצות הברית, לאחר שמכר עד סוף שנה זו 3.217 מיליון עותקים.[10] מאז מכר האלבום מעל 8.6 מיליון עותקים ברחבי העולם.[43]
Fearless Tour, שבמרכזו עמד האלבום Fearless, היה סיבוב ההופעות הראשון של סוויפט. Fearless Tour החל באפריל 2009 והסתיים ביולי 2010, וכלל 105 מועדים - מתוכם 90 בצפון אמריקה, 6 באירופה, 8 באוסטרליה ואחד באסיה.[66] אמני החימום של סיבוב ההופעות היו ג'סטין ביבר, גלוריאנה וקלי פיקלר.[67] סוויפט הזמינה את ג'ון מאייר, פיית' היל וקייטי פרי לבצע איתה דואטים חד-פעמיים במועדים שונים במהלך הסיבוב בצפון אמריקה. בסיבוב ההופעות השתתפו יותר מ-1.1 מיליון מעריצים והוא גרף מעל 63 מיליון דולר.[68]
CMT Crossroads: Taylor Swift and Def Leppard, סרט קונצרט המשותף לסוויפט וללהקת הרוק דף לפרד, יצא בצורה בלעדית לרשת הקמעונאות וולמארט ביוני 2009.[69] Taylor Swift: Journey to Fearless, סרט טלוויזיה המכיל 13 הופעות מתוך סיבוב ההופעות, שודר באוקטובר 2010 ויצא לאור שנה לאחר מכן ב-DVD וב-Blu-ray.[70] סוויפט שרה את שירה "Fifteen" עם מיילי סיירוס בטקס פרסי הגראמי ה-51 וביצעה מערכון ראפ פרי עטה עם טי-פיין בטקס פרסי איגוד מוזיקת הקאנטרי.[71]
סוויפט הייתה שותפה בכתיבת שני שירים לפסקול של האנה מונטנה: הסרט - "You'll Always Find Your Way Back Home" ו-"Crazier"; היא גם הופיעה בסרט וביצעה את "Crazier".[72] סוויפט תרמה את קולה לשיר "Two Is Better Than One" של בויז לייק גירלז.[73] היא ביצעה גרסת כיסוי לשיר "American Girl" של טום פטי והוציאה אותה כסינגל בחנות המוזיקה הדיגיטלית Rhapsody.[74] היא תרמה את קולה כקול רקע לשיר של ג'ון מאייר "Half of My Heart", וכתבה והקליטה במשותף עם קלי פיקלר את השיר "Best Days of Your Life".[75][76] היא תרמה שני שירים, בהם "Today Was a Fairytale" לפסקול של יום האהבה, וביצעה גרסת כיסוי לשיר "Breathless" של Better Than Ezra לאלבום Hope for Haiti Now.[77][78]
סוויפט זכתה בארבעה פרסי גראמי בשנת 2010, מתוך שמונה מועמדויות בסך הכול. Fearless זכה בפרס אלבום השנה ובפרס אלבום הקאנטרי הטוב ביותר, והסינגל "White Horse" זכה בפרס שיר הקאנטרי הטוב ביותר ובפרס ההופעה הקולית הטובה ביותר של זמרת קאנטרי.[79] היא הייתה האמן הצעיר ביותר אי פעם שזכה בפרס אלבום השנה.[3] במהלך הטקס שרה סוויפט את "Rhiannon" עם סטיבי ניקס. הביצוע הקולי שלה זכה לביקורות שליליות ותואר ”רע להפליא” ו”עלוב ביותר”.[80][81] סטיבי ניקס כתבה לטיים והגנה על הזמרת: ”טיילור מזכירה לי את עצמי בנחישותה וטבעה הילדותי. זוהי תמימות מיוחדת ונדירה כל כך. הבחורה הזאת כותבת שירים שגורמים לעולם כולו לשיר, כמו ניל דיאמונד או אלטון ג'ון... זמרות-יוצרות כמו טיילור סוויפט הולכות להציל את תעשיית המוזיקה”.[82]
הקליפ של "You Belong with Me" הוכרז בטקס פרסי הווידאו-קליפים של MTV כקליפ הטוב ביותר לזמרת לשנת 2009; סוויפט היא אמן הקאנטרי הראשון שזכה בפרס בטקס. נאום הזכייה שלה נקטע על ידי הראפר קניה וסט, שלקח מידה את המיקרופון והכריז שהפרס מגיע לביונסה נואלס, על הקליפ לשיר "Single Ladies".[83] האירוע קיבל תשומת לב תקשורתית רבה, והיה השראה לממים אינטרנטיים.[84] כמה ימים לאחר מכן, סוויפט אמרה בראיון שווסט התנצל בפניה באופן אישי, והיא קיבלה את התנצלותו: ”הוא היה מאוד כן”.[85]
Fearless זכה לשבחים רבים והפך לאלבום הקאנטרי המעוטר ביותר בהיסטוריה.[86] סוויפט היא האמן הצעיר ביותר ואחת מתוך שש נשים בלבד שזכו בפרס בדרן השנה מטעם איגוד מוזיקת הקאנטרי; Fearless זכה גם בפרס אלבום השנה של האיגוד.[87] סוויפט זכתה בפרס אלבום השנה של האקדמיה למוזיקת הקאנטרי והייתה האמן הצעיר ביותר שזכה בפרס זה.[88] כמו כן היא זכתה בפרס אמן השנה ובפרס אלבום הקאנטרי האהוב ביותר של פרסי המוזיקה האמריקאית (AMA), והוכרזה אמן השנה לשנת 2009 על ידי הבילבורד.[89][90] היא הוכרזה אמן השנה וכותב השירים של השנה על ידי אגודת כותבי השירים בנאשוויל, ונכנסה להיכל התהילה של כותבי השירים.[91][92] בטקס פרסי בחירת הקהל ב-2010 זכתה סוויפט בפרס אמנית השנה.[93] היא נכללה ברשימת 100 המשפיעים ביותר בעולם של "טיים מגזין" לשנת 2010.[82]
2010–2012: Speak Now
שגיאות פרמטריות בתבנית:מצגת
פרמטרים [ תצוגה מקדימה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
ישנן 2 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה |
שגיאות פרמטריות בתבנית:מצגת
פרמטרים ריקים [ מהירות הנפשה, השהיה, אפקט, גובה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ תצוגה מקדימה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ 2, 3, 4 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
ישנן 1 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה |
סוויפט הוציאה לאור את אלבום האולפן השלישי שלה, Speak Now, באוקטובר 2010. היא כתבה את כל ארבעה-עשר שירי האלבום לבדה, והפיקה את האלבום עם נתן צ'פמן.[94] ה"ניו יורק טיימס" תיאר את האלבום כפראי, מגוון מבחינה מוזיקלית ו”גם מצוין, ככל הנראה הטוב ביותר שלה”.[94] ה"ווילג' ווייס" ציין כי האלבום דורש ”הערכה אמיתית של הכשרון של סוויפט, שאינו מתוודה, אלא דרמטי: כמו כותבי שירי קאנטרי רבים לפניה, היא יוצרת דמויות ומצבים - חלקם מהחיים - ומוצאת דרכים רבות עוצמה כדי לתאר אותם”.[95] ה"רולינג סטון" תיאר את סוויפט כאחד הכותבים הטובים ביותר ב”פופ, רוק או קאנטרי”.[96] סוויפט ביצעה קמפיין פרסומי נרחב לפני יציאתו לאור של Speak Now; היא הופיעה בתוכניות אירוח ובתוכניות בוקר שונות, והגישה מיני-קונצרטים בחינם במקומות לא-שגרתיים, כולל אוטובוס עם גג פתוח בשדרות הוליווד ואולם הנוסעים היוצאים בנמל התעופה JFK.[97]
הסינגל המוביל, "Mine", יצא לאור באוגוסט 2010.[98] חמישה סינגלים נוספים יצאו לאור במהלך 2010 ו-2011: "Back to December", "Mean", "The Story of Us", "Sparks Fly" ו-"Ours". Speak Now היה הצלחה מסחרית גדולה, ודורג במקום הראשון במצעד 200 האלבומים של הבילבורד במשך שישה שבועות.[99] האלבום מכר 1.047 מיליון עותקים בשבוע הראשון לצאתו והיה לאלבום ה-16 בהיסטוריה של ארצות הברית שמוכר מעל מיליון עותקים בשבוע.[4] נכון לפברואר 2012, Speak Now מכר מעל 5.7 מיליון עותקים ברחבי העולם.[100]
Speak Now World Tour, סיבוב הופעות שבמרכזו עמד Speak Now, החל בפברואר 2011 והסתיים במרץ 2012. סיבוב ההופעות כלל 111 מועדים - מתוכם 80 בצפון אמריקה, 12 באירופה, 12 באוסטרליה, ו-7 באסיה.[101] אמני החימום של סיבוב ההופעות היו האנטר הייז, פרנקי באלארד, דני גוקי, ג'וש קלי, רנדי מונטנה וג'יימס וסלי.[102] סוויפט הזמינה מוזיקאים רבים להצטרף אליה לדואטים במהלך סיבוב ההופעות בצפון אמריקה, בין השאר את ג'יימס טיילור, ג'ייסון מראז, שון קולבין, ג'וני רזניק, אנדי גרמר, טל בכמן, ג'סטין ביבר, סלינה גומז, ניקי מינאז', נלי, B.o.B, אשר, פלו ריידה, T.I, ג'ון פורמן, ג'ים אדקינס, היילי ויליאמס, Hot Chelle Rae, רוני דאן, דריוס רוקר, טים מקגרו וקני צ'סני.[103][104] סוויפט ביצעה גרסאות כיסוי אקוסטיות רבות במהלך סיבוב ההופעות בצפון אמריקה - היא אמרה שגרסאות הכיסוי אפשרו לה להיות ”ספונטנית” בהופעה מתורגלת היטב.[103] בסיבוב ההופעות השתתפו יותר מ-1.6 מיליון מעריצים והוא גרף מעל 123 מיליון דולר.[101] אלבום הלייב הראשון של סוויפט, Speak Now World Tour – Live, כולל כל שבע-עשרה ההופעות מהחלק הצפון-אמריקאי של סיבוב ההופעות, יצא לאור בנובמבר 2011.[105]
בטקס פרסי הגראמי השנתי ה-54, השיר "Mean" מתוך האלבום זכה בפרס שיר הקאנטרי הטוב ביותר ובפרס ביצוע סולו הקאנטרי הטוב ביותר[11] סוויפט גם ביצעה את השיר בטקס. הביצוע זכה לביקורות טובות, וב-"USA Today" ציינו כי הביקורת משנת 2010 ”הפכה אותה ליוצרת ומבצעת טובה יותר”.[106] סוויפט הוכרזה אמן השנה וכותב השירים של השנה על ידי אגודת כותבי השירים בנאשוויל בשנים 2010 ו-2011, בדרן השנה על ידי האקדמיה למוזיקת הקאנטרי בשנים 2011 ו-2012, ובדרן השנה על ידי איגוד מוזיקת הקאנטרי בשנת 2011.[107][108][109] כמו כן זכתה בפרס אמן השנה לשנת 2011 של פרסי המוזיקה האמריקאית (AMA), ו-Speak Now זכה בפרס אלבום הקאנטרי האהוב ביותר.[110] בנוסף הוכרזה סוויפט אשת השנה לשנת 2011 על ידי הבילבורד.[103] בטקס פרסי בחירת הקהל 2011 ו-2012 זכתה סוויפט בפרס אמן הקאנטרי של השנה.[111][112]
סוויפט תרמה שני שירים מקוריים לפסקול של משחקי הרעב. "Safe & Sound" נכתב והוקלט במשותף עם The Civil Wars ו-T-Bone Burnett, יצא לאור כסינגל המוביל ונמכר בלמעלה מ-1.4 מיליון עותקים, נכון לינואר 2013.[113][114] השיר זכה בפרס השיר הטוב ביותר שנכתב עבור תקשורת חזותית בטקס הגראמי של שנת 2013, והיה מועמד לפרס השיר המקורי הטוב ביותר בטקס פרסי גלובוס הזהב ה-70.[114] השיר השני של סוויפט לאלבום, "Eyes Open", נכתב אך ורק על ידי הזמרת והופק על ידי נתן צ'פמן.[115] בנוסף, סוויפט תרמה את קולה לשיר "Both of Us" של B.o.B, מאלבומו השני Strange Clouds.[116]
2012–2014: Red
אלבום האולפן הרביעי של סוויפט, Red, יצא לאור באוקטובר 2012. סוויפט כתבה תשעה מתוך שישה עשר שירי האלבום לבדה. שבעת הנותרים נכתבו במשותף עם מקס מרטין, ליז רוז, דן וילסון, אד שירן, וגארי לייטבדי מלהקת Snow Patrol. נתן צ'פמן שימש כמפיק הראשי של האלבום, אבל ג'ף בסקר, בוטש ווקר, ג'קנייף לי, דן האף ושלבק הפיקו שירים בודדים.[117] הניו יורק טיימס תיאר את Red כ”פחות מפורט ויותר חפוז מהרגיל” אבל הציב אותו במקום השני ברשימת סוף השנה שלו, ואפיין אותו כאלבום שבו סוויפט ”מפסיקה להעמיד פנים שהיא משהו אחר מלבד מגה כוכבת-פופ”.[118] הסאנדיי טיימס שיבח אותה על המילים ה”נשגבות” של שיריה, במיוחד בשיר "All Too Well".[119] ברולינג סטון נכתב ש-”פרויקט הגילוי העצמי שלה הוא אחד מהסיפורים הטובים ביותר בפופ”.[120]
כחלק ממסע הפרסום של Red, נציגים מ-72 תחנות רדיו ברחבי העולם הוטסו לנאשוויל במהלך שבוע היציאה של האלבום, לראיונות אישיים עם סוויפט.[121] כמו כן סוויפט השתתפה בתוכניות אירוח רבות והופיעה בטקסי פרסים בארצות הברית, בריטניה, גרמניה, צרפת, ספרד ואוסטרליה.[122] הסינגל המוביל מהאלבום, "We Are Never Ever Getting Back Together" היה הסינגל הראשון של סוויפט שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד הוט 100.[12] שישה סינגלים נוספים יצאו לאור: "Begin Again", "I Knew You Were Trouble", "22", "Everything Has Changed", "The Last Time" ו-"Red". האלבום הגיע היישר למקום הראשון במצעד 200 האלבומים של הבילבורד, עם מכירות של 1.21 מיליון עותקים בשבוע הראשון; מה שהפך את האלבום לאלבום עם מכירות הפתיחה הגבוהות ביותר מזה עשור ואת סוויפט לאישה הראשונה עם שני אלבומים שמכרו יותר ממיליון עותקים בשבוע הראשון.[5] האלבום הגיע למקום הראשון גם במצעד המכירות הישראלי.[123] נכון למאי 2013, Red נמכר ביותר מ-6 מיליון עותקים ברחבי העולם.[124]
The Red Tour, סיבוב ההופעות של Red, החל במרץ 2013 והסתיים ביוני 2014. סוויפט הופיעה ב-66 מועדים בצפון אמריקה, כולל 13 מופעי אצטדיון, 7 מועדים באצטדיונים ברחבי ניו זילנד ואוסטרליה, 6 מועדים באנגליה ובגרמניה, וסיימה ב-7 מועדים באסיה.[125] אמני החימום של סיבוב ההופעות היו אד שירן, ברט אלדרדג', פלורידה ג'ורג'יה ליין, אוסטין מאהון, ג'ואל קראוס וקייסי ג'יימס.[126] במהלך סיבוב ההופעות סוויפט אירחה את קארלי סימון, טיגן ושרה, ג'ניפר לופז, לוק בריאן, פטריק סטאמפ מלהקת פול אאוט בוי, אלי גולדינג, נלי, שרה ברליס, שר לויד, B.o.B, גארי לייטבדי מלהקת Snow Patrol, טריין, ניאון טריז, רסקל פלאטס, האנטר הייז, אמילי סאנדיי וסם סמית'.[127] בסיבוב ההופעות השתתפו יותר מ-1.7 מיליון מעריצים והוא גרף מעל 150 מיליון דולר.[128] סוויפט שיתפה פעולה עם מספר אמנים אחרים בתקופה זו - היא כתבה יחד עם ג'ק אנטונוף את השיר "Sweeter Than Fiction" עבור פסקול הסרט צ'אנס אחרון, עליו הייתה מועמדת לפרס השיר המקורי הטוב ביותר בטקס פרסי גלובוס הזהב ה-71, והתארחה בשיר "Highway Don't Care" של טים מקגרו.[129][130]
Red היה מועמד בסך הכל בארבע קטגוריות בטקס פרסי הגראמי - "We Are Never Ever Getting Back Together" היה מועמד לפרס תקליט השנה בטקס פרסי הגראמי בשנת 2013, והאלבום היה מועמד לפרס אלבום השנה בטקס פרסי הגראמי 2014.[131] בטקס הפרסים השנתי של איגוד מוזיקת הקאנטרי סוויפט כובדה בפרס הפסגה, פרס מיוחד לרמות ”ייחודיות” של הצלחה; גארת' ברוקס הוא היחיד שקיבל אותו מלבדה. טים מקגרו, פיית' היל, קית' אורבן, רסקל פלאטס, ג'ורג' סטרייט ובראד פייזלי העניקו לסוויפט עם הפרס, בעוד מיק ג'אגר, קארלי סימון, ג'וליה רוברטס, ריס וית'רספון, אתל קנדי, אלן דג'נרס וג'סטין טימברלייק שלחו הודעות ברכה בווידאו.[132] הניו יורק טיימס תיאר את הטקס כניסיון לשכנע את ”הפרה החולבת של מוזיקת הקאנטרי, המנוע היצירתי, והשגריר שלה לעולם הרחב” להישאר בז'אנר, ואילו בניו יורקר תהו האם ”זה הוא הרגע שבו סוויפט והז'אנר שעזר לנווט אותה לשליטה בעולם הפופ נפרדים”.[133][134] סוויפט זכתה בשלושה פרסים בטקס פרסי המוזיקה של MTV אירופה בשנת 2012, כולל פרסי זמרת השנה והמופע החי הטוב ביותר.[135] "I Knew You Were Trouble" זכה בפרס קליפ השנה של זמרת בטקס פרסי ה-VMA של שנת 2013.[136] בטקס פרסי המוזיקה האמריקאית לשנת 2012 זכתה בפרס זמרת הקאנטרי הטובה ביותר. בטקס פרסי המוזיקה האמריקאית לשנת 2013 זכתה סוויפט בארבע קטגוריות, כולל אמן השנה בפעם השלישית, זמרת הקאנטרי האהובה בפעם השישית ברציפות, אלבום הפופ/רוק של השנה ואלבום הקאנטרי של השנה.[137] סוויפט זכתה בפרס כותב השירים ואמן השנה של אגודת כותבי השירים של נאשוויל בשנים החמישית והשישית ברציפות בשנת 2012 ובשנת 2013.[138] סוויפט הייתה המנצחת הגדולה בפרסי הבילבורד לשנת 2013: היא זכתה בלא פחות משמונה פרסים, ביניהם אמן השנה וזמרת השנה.[139] בטקס פרסי בחירת הקהל בשנים 2013 ו-2014 סוויפט זכתה בפרס אמן הקאנטרי של השנה.[140][141]
2014–הווה: 1989
אלבום האולפן החמישי של סוויפט, 1989, יצא לאור באוקטובר 2014.[142] סוויפט כתבה שיר אחד באלבום לבדה, ואת שנים-עשר הנותרים כתבה במשותף עם ג'ק אנטונוף, אימוג'ן היפ, ראיין טדר, מקס מרטין, שלבק ואלי פאימי. סוויפט תיארה את 1989 כאלבום הפופ הרשמי הראשון שלה ונפרדה מחברי הלהקה הוותיקה שלה.[143] האלבום, ששמו כשנת לידתה של הזמרת, נוצר בהשראת מוזיקת הפופ של סוף שנות השמונים, בין השאר בהשראת המוזיקה של פיטר גבריאל, פיל קולינס, אנני לנוקס, מדונה ופיין יאנג קניבלז.[144] ברולינג סטון נכתב ”מוזר עמוקות, אמוציונאלי עד כאב, שופע התלהבות, 1989 נשמע בדיוק כמו טיילור סוויפט, גם כשהוא לא נשמע כמו שום דבר שהיא אי פעם ניסתה לפני כן”.[145] הניו יורק טיימס ציין כי סוויפט ”עושה פופ כמעט ללא שום אזכור עכשווי” ו-”חותרת למטרה גבוהה עוד יותר, מצב של על זמניות שרק מעט כוכבי פופ טרחו אפילו לשאוף אליו”.[146]
במהלך מסע הפרסום של 1989 הזמינה סוויפט מעריצים למפגשי האזנה סודיים לאלבום בבתיה שבניו יורק, בנאשוויל, בלוס אנג'לס וברוד איילנד.[147] השימוש של סוויפט במדיה החברתית לצורך קידום האלבום זכה לשבחים מטעם אנליסטים בתעשיית המוזיקה.[148] בנוסף, סוויפט הופיעה בתוכנית האירוח של אלן דג'נרס ושימשה כיועצת למתמודדים בעונה השביעית של תוכנית המציאות האמריקאית The Voice.[149]
1989 מכר 1.287 מיליון עותקים בשבוע הראשון לצאתו – 600,000 מתוכם כבר ביום הראשון – מה שהפך את סוויפט לאמן היחיד שמכר שלושה אלבומים ביותר ממיליון עותקים בשבוע.[6] האלבום נחת היישר במקום הראשון של מצעד 200 האלבומים של הבילבורד, שם נשאר במשך אחד עשר שבועות.[150] האלבום הגיע למקום הראשון גם במצעד המכירות הישראלי.[151] האלבום היה האלבום הנמכר ביותר ב-2014, עם 3.66 מיליון עותקים שנמכרו עד סוף שנה זו.[13] הצלחת האלבום הביאה להפיכתה של סוויפט לאמן הנמכר ביותר בשנת 2014.[9] הסינגל הראשון, "Shake It Off", יצא לאור באוגוסט 2014 והיה במקום הראשון במצעד הבילבורד הוט 100 במשך ארבעה שבועות.[152] הסינגל השני מהאלבום, "Blank Space", יצא בנובמבר 2014, תפס את מקומו של "Shake It Off" בפסגת המצעד, והפך את סוויפט לזמרת הראשונה בהיסטוריה של המצעד שמדיחה את עצמה מהמקום הראשון.[7] "Blank Space" נשאר בפסגת המצעד במשך שבעה שבועות רצופים.[153] הסינגל השלישי, "Style" יצא בפברואר 2015 והגיע לעשרת הגדולים במצעד הבילבורד הוט 100.[154] נכון לינואר 2015, האלבום נמכר ביותר מ-4 מיליון עותקים בארצות הברית לבדה, והגיע למעמד פלטינה מרובעת תוך 12 שבועות בלבד.[155] ברחבי העולם נמכר האלבום ביותר מ-8.6 מיליון עותקים, נכון לפברואר 2015.[9]
בנובמבר 2014 הכריזה סוויפט על The 1989 World Tour, סיבוב ההופעות שבמרכזו יעמוד האלבום. סיבוב ההופעות, שיחל במאי 2015 ויסתיים בדצמבר באותה שנה, יכלול מועדים בצפון אמריקה, באירופה, באסיה ובאוסטרליה.[156] להקת חיים, ואנס ג'וי, שון מנדס וג'יימס ביי ישמשו כאמני החימום לסיבוב ההופעות.[157] בפברואר 2015 פורסם כי סוויפט עשויה להופיע בישראל במהלך סיבוב ההופעות.[158]
בטקס פרסי הגראמי ה-57, הסינגל "Shake It Off" היה מועמד בשלוש קטגוריות – שיר השנה, תקליט השנה, וביצוע סולו הפופ הטוב ביותר.[159] סוויפט זכתה בתואר אשת השנה לשנת 2014 מטעם הבילבורד, בפעם השנייה.[160] סוויפט הייתה הראשונה שזכתה בפרס דיק קלארק למצוינות במוזיקה, שהוענק לה על ידי דיאנה רוס בטקס פרסי המוזיקה האמריקאית של שנת 2014.[161] בטקס פרסי בחירת הקהל 2015 סוויפט זכתה בפרס אמנית השנה, זמרת הפופ של השנה ושיר השנה עבור "Shake It Off".[162] בטקס פרסי המוזיקה הבריטית 2015 סוויפט זכתה בפרס אמנית הסולו הבינלאומית.[163]
אמנותיות
השפעות
אחד מהזיכרונות המוזיקליים המוקדמים של סוויפט הוא האזנה לסבתה מצד אמה, זמרת האופרה מרג'ורי פינלי.[164] מאוחר יותר חשפו אותה הוריה לאמנים ג'יימס טיילור, סיימון וגרפונקל ודף לפרד.[165] סוויפט התוודעה למוזיקת הקאנטרי על ידי ”זמרות הקאנטרי הגדולות של שנות ה-90... שאניה, פיית', ודיקסי צ'יקס”.[166] שאניה טוויין, הן ככותבת שירים והן כמבצעת, הייתה ההשפעה המוזיקלית הגדולה ביותר של סוויפט.[167] פיית' היל הייתה המודל לחיקוי בילדותה של סוויפט.[168] סוויפט העריצה את הגישה המתריסה של דיקסי צ'יקס, והשיר "Cowboy Take Me Away" של הלהקה היה השיר הראשון שלמדה לנגן על גיטרה.[169] לאחר מכן החלה סוויפט לחקור את המוזיקה כוכבי קאנטרי מבוגרים יותר, כולל פטסי קליין, לורטה לין, תמי ויינט ודולי פרטון.[170] השפעות אחרות מהזרם המרכזי של הקאנטרי כוללות בין השאר את מירנדה למברט, גארת' ברוקס, קני צ'סני, מרטינה מק'ברייד, ליאן ריימס, טים מקגרו ובראד פייזלי.[171][44]
סוויפט הושפעה מאמנים רבים מחוץ לז'אנר הקאנטרי. בשנות ילדותה האזינה לפופ מסטיק, כולל הנסון ובריטני ספירס.[172] בגיל ההתבגרות העריצה להקות אימו שונות כגון פול אאוט בוי, וזמרות יוצרות עכשוויות, בין השאר את אינגריד מייקלסון, מישל בראנץ', פינק, אלאניס מוריסט, אשלי סימפסון, קלי קלרקסון, ואבריל לאבין.[173][174][175] סוויפט העריצה מוזיקת היפ הופ, במיוחד את דפוסי החריזה של אמנים כמו אמינם.[170] סוויפט שאבה השראה גם מאמנים ותיקים יותר - היא תיארה את סטיבי ניקס כ”גיבורה שיש לי השראה ממנה בכל כך הרבה דרכים”, ועל טום פטי אמרה, ”הוא בסיס [מוזיקלי] בשבילי”.[114][176] סוויפט ”אובססיבית” עם הרכבים משנות השישים, בין השאר השירלס והביץ' בויז.[177] סוויפט הושפעה גם מזמרות פופ-רוק מבוגרות יותר כמו פאט בנאטר, מליסה אתרידג', שרה מקלכלן, שון קולבין ולינדה רונסטאדט.[174][175]
סוויפט רואה בפול מקרטני, ברוס ספרינגסטין, אמילו האריס, קריס קריסטופרסון וקארלי סימון מודלים לחיקוי בקריירה שלה: ”הם לקחו סיכונים, אבל גם נשארו אותו אמן לאורך כל הקריירה שלהם”.[178][179]
נושאי שיריה וסגנונם
בשני האלבומים הראשונים, התייחסו שיריה של סוויפט לחיי הנעורים.[180] בשל כך היא הושוותה לאמנים בולטים אחרים ששיריהם התייחסו לנעוריהם, כגון בריאן וילסון וג'ניס איאן.[181][182] באלבומה השני, Fearless, חקרה סוויפט את הניתוק שהרגישה בין האהבה מהאגדות לאהבה במציאות.[183] האלבומים הבאים התייחסו למערכות יחסים בוגרות יותר.[178] בנוסף לרומנטיקה ולאהבה, שיריה של סוויפט דנו ביחסי הורים-ילדים ("The Best Day", "Never Grow Up", "Ronan"), בחברויות ("Fifteen", "Breathe", "22", "Bad Blood"), בניכור ("The Outside", "A Place In This World", "Tied Together with a Smile", "Mean", "Shake It Off"), בההתמודדות עם הפפראצי ("The Lucky One", "I Know Places") ובשאיפות קרייריסטיות ("Change", "Long Live").[184][182] באחת הביקורות נאמר כי מה שמגדיר את סוויפט ככותבת שירים הוא המודעות שלה לרגעים בני החלוף, הנחישות שלה לתפוס אותם והיישום של מה שלמדה באותם רגעים בהווה (ולפעמים גם בעתיד).[185]
מבחינה מבני שיריה, זכתה סוויפט לביקורות חיוביות על שליטתה באמנות הכתיבה בפופ ועל כשרונה בבניית ארכיטקטורת בית-פזמון-גשר.[186][187] היא ספגה ביקורת על כך שהשתמשה באותם דימויים שוב ושוב בשירי האלבום השני,[180] אך ביקורות על האלבומים הבאים שיבחו אותה על בחינת מוטיבים ליריים חדשים.[188] ב"אמריקן סונגרייטר", מגזין העוסק בכתיבת שירים, נאמר כי כתיבת השירים של סוויפט מאופיינת במחושבות של בחירת המילים ובנייה מלודית מכוונת, "כמעט ללא חריזה עצלנית או מנגינה חסרת מטרה".[1]
אני לא מדברת באופן ספציפי על מי מספר השיר כי מדובר באנשים אמיתיים. אתה מנסה לתת תובנה לגבי המקום שאתה בא ממנו ככותב מבלי לזרוק מישהו מתחת לאוטובוס. |
סוויפט בריאיון ל"ניו יורק טיימס" [189] |
סוויפט משתמשת בפרטים מחייה האישיים בעבודתה.[190] כשהאזינה לשירים בצעירותה, ביררה אם יש קשר בין השיר לדברים שעברו על האמן. היא התאכזבה לגלות שזה לא תמיד כך, והחליטה שהכתיבה שלה תהיה מדויקת וכנה יותר.[40] היא מספרת על חוויותיה מנקודת מבטה, בניסיון לתקן את שגיאות העבר, מבלי לנקוב בשמות האנשים עליהם מדבר השיר.[94] לא כל שיריה הם אוטוביוגרפיים וחלקם מבוססים על תצפיות.[21] בהערות אלבומיה ניתן למצוא רמזים על זהותו של נושא השיר.[191] בשיריה, סוויפט לעתים קרובות מתייחסת להתאהבויות אנונימיות במהלך שנותיה בתיכון, ובשנים שלאחר תחילת הקריירה שלה - בסלבריטאים.[94] השיר "Dear John", מהאלבום Speak Now כלל ביקורת של סוויפט על מושא אהבתה, על כך שהוא מנצל את אהבתה לרעה.[192] ג'ון מאייר שיצאה איתו, והנושא המשוער של השיר, אמר שהשיר משפיל אותו וטען שזהו ניצול לרעה של הכשרון שלה.[193] מספר מבקרי מוזיקה התנגדו לניסיון לחפש את משמעות השיר כיוון שזה מסיט את תשומת הלב מהכישרון של סוויפט.[95] סוויפט עצמה ומבקרים אחרים אף טענו כי הביקורת התקשורתית על החלטתה להשתמש בפרטים אישיים בשיריה היא סקסיסטית, הואיל והיא לא מכוונת אל גברים בני גילה שעושים אותו דבר.[194][195]
"הגרדיאן" ציין כי בשני האלבומים הראשונים שלה סוויפט ”טובה בצורה פנטסטית בהתייחסותה לחיי הנעורים, עם סוג של נוסטלגיה עגמומית”.[180] ה"ניו יורק מגזין" ציין כי רק זמרים-יוצרים מעטים כתבו ”באופן כל כך מפורש על חיי הנעורים שלהם... הקרוב אליה ביותר הוא בריאן וילסון”.[196] באלבומה השני, Fearless, חקרה סוויפט את ”הניתוק בין האהבה מהאגדות לאהבה במציאות”.[197] האלבומים השלישי והרביעי התייחסו למערכות יחסים בוגרות יותר.[178] בנוסף לרומנטיקה ולאהבה, שיריה של סוויפט דנו ביחסי הורים-ילדים ("The Best Day", "Never Grow Up", "Ronan"), בחברויות ("Fifteen", "Breathe", "22", "Bad Blood"), בניכור ("The Outside", "A Place In This World", "Tied Together with a Smile", "Mean", "Shake It Off"), בההתמודדות עם הפפראצי ("The Lucky One", "I Know Places") ובשאיפות קרייריסטיות ("Change", "Long Live").[198] הניו יורקר אמר כי שיריה, ”למרות שהם לא חתרניים, יש בהם תחכום מסוים... שירים אמוציונאליים המשלבים רמזים של התפכחות עתידית”.[182]
מבחינה מבנית, סלייט מציין כי לסוויפט יש ”שליטה ללא מאמץ, טבעית, באמנות הפופ: מעט מאוד כותבי שירים יכולים לבנות גשרים טובים יותר טוב ממנה”.[199] הרולינג סטון תיאר אותה בתור ”כותבת שירים מלומדת, עם כשרון אינטואיטיבי לארכיטקטורת בית-פזמון-גשר”.[200] אמריקן סונגרייטר תיאר את סוויפט כ”כותבת שירים נהדרת, שכותבת בחדות שאין כמותה ושכמעט אינה טבעית... אפילו החומר המוקדם שלה מאופיין במחושבות - אולי מוקפדות - של בחירת המילים ובנייה מלודית מכוונת, כמעט ללא חריזה עצלנית או מנגינה חסרת מטרה”.[1]
סוויפט משתמשת בפרטים מחייה האישיים בעבודתה.[201] כשהאזינה למוזיקה כילדה, סוויפט הרגישה מבולבלת ”כשידעתי שמשהו קורה בחיים האישיים של מישהו והוא לא מתייחס לזה במוזיקה שלו”.[40] הניו יורק טיימס סבור כי ”תיקון עוולות הוא סיבת קיומה של הגברת סוויפט”.[94] בשיריה, סוויפט לעתים קרובות מתייחסת ל-”התאהבויות אנונימיות במהלך שנותיה בתיכון”, ויותר לאחרונה - בסלבריטאים.[94] ג'ון מאייר איתו יצאה, והנושא המשוער של שירה "Dear John", אמר שהשיר ”משפיל” אותו: ”אני חושב שסוג זה של כתיבת שירים שלו הוא ניצול לרעה של הכשרון שלה”.[193] הוילג' ווייס המעיט בחשיבות היבט זה של כתיבת השירים של סוויפט: ”כשאומרים לך מהי משמעותו של שיר זה מעצבן כמו פרופסור שתלטן. וזה מסכן את ההערכה אמיתית של הכשרון של סוויפט, שאינו מתוודה, אלא דרמטי”.[95] הניו יורק מגזין מאמין שביקורת התקשורת על החלטתה להשתמש בפרטים אישיים בשיריה ”היא סקסיסטית, הואיל והיא לא מכוונת אל גברים בני גילה שעושים אותו דבר... זו הקלה גדולה לראות את סוויפט מסרבת לתת "הודאה באשמה" שעיתונאים רבים אליהם התראיינה מבקשים”.[202] הזמרת עצמה אמרה ששיריה מבוססים לעתים קרובות על תצפיות. מלבד הרמזים בהערות האלבום, סוויפט משתדלת לא לדבר באופן ספציפי על נושאי השירים, ”כי מדובר באנשים אמיתיים. אתה מנסה לתת תובנה לגבי המקום שאתה בא ממנו ככותב מבלי לזרוק מישהו מתחת לאוטובוס”.[203]
סגנון ווקאלי ומוזיקלי
המוזיקה של סוויפט מכילה אלמנטים של קאנטרי, פופ ופופ רוק.[204][205] סוויפט הגדירה את עצמה כאמנית קאנטרי, אך רוב הקריירה שלה סווגה כקאנטרי פופ עד שהאלבום 1989 השלים את המעבר שלה לפופ.[6] למרות זאת סוויפט מתכוונת להקליט אלבומי מוזיקת קאנטרי בעתיד.[206]
רולינג סטון טוען כי ”היא אולי מנוגנת בתחנות קאנטרי, אבל היא אחת מכוכבי הרוק האמיתיים שיש לנו בימים אלה”.[207] ההגדרה של של סוויפט עצמה למוזיקת הקאנטרי ”היא באמת די פשוטה. זה כאשר מישהו שר על חייו ומה שהוא יודע, ממקום אותנטי... אחד יכתוב על איך הוא גדל בחווה, התאהב וגידל את ילדיו באותה חווה. אחרים ישירו על איך, כשהם עצובים, הם הולכים לבר ושותים ויסקי. אני כותבת שירים על איך אני ככל הנראה לא יכולה להבין מערכות יחסים ואיך אני מוקסמת מאהבה”.[208] ניו יורק טיימס מציין כי, ”אין הרבה במוזיקה של סוויפט שמסמן קאנטרי - כמה פריטות על בנג'ו, זוג מגפי הבוקרים על במה, גיטרה מסנוורת - אבל יש משהו בהגשה שובת הלב והפגיעה שייחודי לנאשוויל”.[209] הניו יורקר מאמין שהיא ”חלק ממסורת הקאנטרי-פופ של נאשוויל רק משום שהיא כותבת שירים סיפוריים בבהירות מלודית ובצורה דרמטית - הסחורה המרכזית בנאשוויל”.[38] הגרדיאן אמר כי סוויפט ”מייצרת מלודיות ביעילות חסרת רחמים של מפעל פופ סקנדינבי”.[180]
קולה של סוויפט מתואר ”מתוק, אך רך”.[210] בהקלטות אולפן, לוס אנג'לס טיימס זיהה את המחוות הקוליות של סוויפט כ-”השורה שמחליקה כמו אנחת רווחה או כמו גבה מורמת, ונותנות ללהיטים שלה תחושה של אינטימיות קלה”.[205] הרולינג סטון, בביקורת על Speak Now, אמר: ”קולה של סוויפט לא מושפע מספיק כדי להסוות לאיזה מופת היא הפכה כזמרת; היא מנמיכה את קולה עד לתוצאה הסופית של נערה ביישנית שמנסה לדבר בקשיחות”.[96] בסקירה אחרת של Speak Now הוילג' ווייס ציין כי הניסוח שלה היה בעבר ”תפל ומבולבל, אבל זה השתנה. היא עדיין יכולה להישמע מאולצת ודקה, בצורה שיכולה לשגע אנשים מסוימים; אבל היא למדה איך לגרום למילים להישמע כמו שהיא מתכוונת שתישמענה”.[95]
בהופעות חיות, סוויפט, לפי ההוליווד ריפורטר, ”עושה כמיטב יכולתה, אבל בהחלט אין לה את היכולות של כריסטינה אגילרה או קארי אנדרווד”.[210] קולה בהופעות חיות תואר כ”שטוח ודק”.[211] עם זאת, סוויפט זכתה לשבחים על סירובה לתקן את גובה הצליל (הפיץ') בעזרת אוטו-טיון.[212] בראיון לניו יורקר, אפיינה סוויפט את עצמה ככותבת שירים בעיקר: ”אני כותבת שירים, והקול שלי הוא רק דרך להעביר את המילים הלאה”.[182] סקוט בורשטה מ-Big Machine Records הודה שסוויפט היא ”לא הזמרת הטכנית הטובה ביותר”, אך תיאר אותה כ”מתקשרת הטובה ביותר שיש לנו”.[213] הנוכחות הקולית של סוויפט היא משהו שמעסיק אותה והיא ”עובדת קשה” כדי לשפר אותה.[179] עם זאת סוויפט אמרה שהיא מרגישה לחוצה בהופעה ”רק אם אני לא בטוחה מה הקהל חושב עליי, כמו בהופעות בטקסי פרסים”.[214]
תדמית ציבורית
סוויפט תוארה פעמים רבות כ"אהובת אמריקה" וכ"מודל לחיקוי".[215][216] היא אמרה כי היא רואה בכך אחריות אישית שלה להיות מודעת להשפעה שלה על מעריצים צעירים, והצליחה לשמור על תדמית נקייה יחסית.[217][218] עיתונאי ה"רולינג סטון" שהתלווה אליה לכמה שבועות בשנת 2009 אמר שאם הפנים שסוויפט מציגה הם משחק - הם מקועקעים, כי היא לא מועדת אף פעם.[219][33]
לסוויפט אחד מבסיסי המעריצים הגדולים בעולם, עם למעלה מ-210 מיליון עוקבים ברשתות החברתיות השונות.[220] היא פופולרית מאוד בארצות הברית - מחקר שנערך בשנת 2012 מצא כי לסוויפט יש מודעות ציבורית של 90 אחוזים ופופולריות של 80 אחוזים,[221] ובדיקה שנערכה ב-2014 מצאה כי היא כוכב הפופ האהוד ביותר במדינה.[222] היא ידועה בקשר ההדוק שלה עם קהל מעריציה, ה"סוויפטיז" (Swifties), קשר עליו שמרה מתחילת דרכה. במהלך סיבובי ההופעות הקפידה סוויפט על מפגשים עם המעריצים לפני ההופעות ולאחריהן. במהלך התקופה שסביב יציאתו לאור של 1989, פיתחה סוויפט עוד יותר את שימושה במדיה החברתית כדי ליצור קשר עם הקהל שלה: לקראת צאת האלבום השתתפו מעריצים במפגשי האזנה סודיים בבתיה של סוויפט, ובווידאו קליפ של "Shake It Off" השתתפו מאה מעריצים.[223] סוויפט שלחה בדואר או נתנה באופן אישי מתנות לחגים למבחר מעריצים[224] ושלחה הודעות ייעוץ ועידוד אישיות למעריצים באמצעות הרשתות החברתיות.[225]
בשנים הראשונות של הקריירה שלה, מראה ההיכר של סוויפט היה מורכב משמלות קייציות וממגפי בוקרים.[182] באירועים רשמיים נודעה סוויפט בשמלות חרוזים נוצצות ובתסרוקת מתולתלת טבעית, אך מאז 2012 היא מחליקה את שערה.[226] פרנסואז ארדי, ג'יין בירקין, בריז'יט בארדו, ואודרי הפבורן היוו השראה לסגנון שלה.[227] סוויפט הוכרזה אייקון סטייל אמריקאי על ידי "ווג" בשנת 2011.[228] בשנת 2014 נבחרה על ידי המגזין "פיפל" למתלבשת הטובה ביותר.[229] בשנת 2015 הוכרזה אשת השנה בטקס פרסי הסטייל של Elle.[230] במאי 2015 דירג אותה המגזין "מקסים" במקום הראשון ברשימת 100 הנשים הלוהטות ביותר בעולם.[231]
סוויפט פופולרית מאוד בארצות הברית, עם מודעות ציבורית של 90 אחוזים ופופולריות של 80 אחוזים.[232] סוויפט תוארה פעמים רבות כ-”אהובת אמריקה” וכ-”מודל לחיקוי”.[233][234] הזמרת רואה בכך ”אחריות אישית” שלה להיות מודעת להשפעה שלה על מעריצים צעירים.[235] עיתונאי רולינג סטון שראיין את סוויפט בשנת 2009 העיר על גינוניה המנומסים: ”אם אלה הפנים המשוחקות של סוויפט, הן חייבות להיות מקועקעות כי הן לא יורדות”.[236] בשנת 2012, רולינג סטון ציין את ”קבלת הפנים החמה והנינוחה... לא קשה לדמיין אותה רצה לנשיאות ביום מן הימים”. ההוליווד ריפורטר התייחס אליה כאל ”איש של אנשים הטוב ביותר מאז ביל קלינטון”.[237] ישנה פרשנות תקשורתית רחבה על התגובות המופתעות של סוויפט כשהיא זוכה בטקסי פרסים.[238] סוויפט ציינה בחיוך כי ”אנשים צוחקים עליי כל כך הרבה” ושלמרות שלפעמים היא מנסה להתנהג באדישות, ”זה פשוט קשה כשאתה מתרגש. זה כמו, אם תזכה בפרס, זה לא משוגע?... איך תשב שם ותגיד 'הו, עוד פרס גראמי. אני מניח שאני הולך לקבל את זה עכשיו'?”.[239]
במהלך התקופה שסביב יציאתו לאור של 1989, המשיכה סוויפט לפתח את שימושה במדיה החברתית כדי ליצור קשר עם הקהל שלה. בנוסף להשתתפותם של 100 מעריצים בצילומים לווידאו קליפ של "Shake It Off", שלחה סוויפט בדואר או נתנה באופן אישי מתנות לחג המולד למבחר מעריצים.[240][241] בנוסף, המשיכה סוויפט לסייע ולייעץ למעריצים באופן אישי באמצעות חשבון הטאמבלר שלה, בתחילת שנת 2015.[242]
בשנים הראשונות של הקריירה שלה, מראה ההיכר של סוויפט היה מורכב משמלות קייציות וממגפי בוקרים.[182] באירועים רשמיים, נודעה סוויפט בשמלות חרוזים נוצצות ובתסרוקת מתולתלת טבעית, אך כיום היא מחליקה את שערה.[243] סוויפט מעדיפה סגנון רטרו ונאמר שיש לה מראה של ”יפהפייה מהסרטים של שנות השלושים... שפתון אדום, מסקרה עבה”.[182] פרנסואז ארדי, ג'יין בירקין, בריז'יט בארדו, ואודרי הפבורן מהוות השראה לסגנון שלה.[244] סוויפט הוכרזה אייקון סטייל אמריקאי על ידי ווג בשנת 2011.[245] בשנת 2014 נבחרה למתלבשת הטובה ביותר על ידי המגזין פיפל.[229]
הכרה והשפעה
עבודתה של סוויפט זכתה לשבחים מאמנים ותיקים רבים כגון: ניל יאנג,[246] ג'יימס טיילור,[247] אלביס קוסטלו,[248] ג'ודי קולינס,[249] קריס קריסטופרסון,[250] סטיבי ניקס,[251] סטיבן טיילר,[252] ג'ון בון ג'ובי,[253] דולי פרטון,[254] מליסה אתרידג'[255] ומדונה.[256]
סוויפט זכתה לשבחים על שיריה גם מאמנים בני דורה כגון: ג'ון מאייר,[257] דרייק,[258] טיגן ושרה,[259] גריימס,[260] קשה,[261] קייטי פרי,[262] קלי קלרקסון,[263] ליידי גאגא,[264] ראיין אדמס,[265] קתלין האנה,[266] שירלי מנסון,[267] לינה דנהאם[268] ואריק צ'רץ'.[269]
השפעתה של סוויפט באה לידי ביטוי במספר תחומים. ג'ניס איאן אמרה כי סוויפט ”שינתה את פני המוזיקה, כתיבת השירים ונגינה בגיטרה אצל בנות... יש אותנטיות שם”.[270] סטיבי ניקס טענה כי סוויפט כותבת ”שירים שגורמים לכל שגורמים לעולם כולו לשיר, כמו ניל דיימונד או אלטון ג'ון... זמרות יוצרות כמו טיילור סוויפט הולכות להציל את תעשיית המוזיקה”.[82] הבילבורד ציין כי סוויפט השפיעה על מוזיקת הקאנטרי במספר דרכים, בין השאר בכך שלאור הצלחתה אמני קאנטרי אימצו את המדיה החברתית, וחברות התקליטים החלו לחפש אמנים שיוצרים את המוזיקה שלהם בעצמם ופחות חששו מהחתמת אמנים צעירים.[271] סוויפט היוותה השראה למספר אמנים, ביניהם אד שירן,[272] אלי גולדינג,[273] לוסי הייל[274] וסלינה גומז.[275]
סוויפט זכתה להצלחה יוצאת דופן במכירות אלבומיה, על רקע מכירות המוזיקה ההולכות ויורדות מאז תחילת העשור הראשון של המאה ה-21. סוויפט היא האמן עם מכירות האלבומים הגבוהות ביותר מתחילת שנות האלפיים מה שהופך אותה לאחת מהאמנים המצליחים ביותר בעולם.[276] שלושה מאלבומיה של סוויפט נמכרו ביותר ממיליון עותקים בשבוע הראשון לצאתם, ואלבומיה היו בין שלושת האלבומים הנמכרים ביותר בארצות הברית חמש פעמים, מתוכן פעמיים במקום הראשון.[6][277] סוויפט היא האמנית עם מספר השירים הגבוה ביותר שנכנסו למצעד הבילבורד הוט 100, מאז תחילת הקריירה שלה ב-2006.[160]
יחסה לתעשיית המוזיקה
אתם קוראים את חוות דעתה של אופטימיסטית נלהבת: אחת מכמה מעטים בתעשיית המוזיקה שעדיין מאמינים שתעשיית המוזיקה לא גוססת... היא פשוט מתעוררת לחיים. ישנם הרבה אנשים שמנבאים את נפילתן של מכירות המוזיקה וחוסר הרלוונטיות של האלבום כישות כלכלית. אני לא אחת מהם. |
— סוויפט במאמר דעה ל"וול סטריט ג'ורנל" [278] |
העקרונות האמנותיים של סוויפט התפתחו בהדרגה במהלך הקריירה שלה. במאמר דעה שכתבה עבור "וול סטריט ג'ורנל" ביולי 2014 הביעה אופטימיות בכל הקשור לתעשיית המוזיקה, תוך שימת דגש על החשיבות המתמשכת של אלבומים ועל הערך ההולך וגדל של מדיה חברתית, והשוותה את מערכת היחסים בין המוזיקאי למעריציו למערכת יחסים אינטימית.[279] לדבריה, הצלחתם של אלבומי אולפן באורך מלא - בניגוד לסינגלים, אותם ניתן לבחור ולקנות בצורה נפרדת בחנויות המוזיקה באינטרנט - ימשיכו להיות מבוססים על מידת ההשקעה של האמן ביצירתו ולהוות את הדרך המרכזית לצריכת מוזיקה. היא גם קראה לאמנים להכיר בשוויים האמיתי והביעה תקווה שהם לא יזלזלו בעצמם או ימעיטו בערכה של האמנות שלהם. כדי להתגבר על סביבת השוק המאתגרת יותר ויותר עבור מוזיקאים, בשל מכירות המוזיקה ההולכות ונחלשות מאז תחילת שנות האלפיים, הדגישה סוויפט את חשיבותה של המדיה החברתית - בה נכחה כבר בתחילת דרכה, ברשת החברתית מייספייס - את החשיבות של אלמנט ההפתעה ואת הצורך בכך שהאמנים ימצאו דרכים חדשניות לרגש את הקהל שלהם.[280] לטענתה, האפיקים היצירתיים שאמן יכול לחקור הם בלתי מוגבלים ולכן משתלם לו לצאת מאזור הנוחות שלו.[278]
הפיראטיות, שיתוף הקבצים והסטרימינג צימקו באופן דרסטי את מכירות האלבומים... מוזיקה היא אמנות, ואמנות היא חשובה ונדירה. דברים חשובים, נדירים הם יקרי ערך. ועבור דברים יקרי ערך צריך לשלם. |
— סוויפט במאמר דעה ל"וול סטריט ג'ורנל" [278] |
בנובמבר 2014 הסירה סוויפט את כל קטלוג המוזיקה שלה משירות הזרמת המדיה Spotify, במחאה על גובה התמלוגים המשולמים לאמנים ובשל סירוב השירות לאפשר את השמעת המוזיקה שלה למשתמשים בתשלום בלבד. כבר ב-2012 סירבה לכלול בתחילה את אלבומה Red בשירותי הסטרימינג ודחתה זאת במספר חודשים. Spotify פתחו מיד בקמפיין במדיה החברתית כדי לשכנע את סוויפט לחזור. בהודעה באתר האינטרנט של שירות הסטרימינג נטען כי 16 מיליון מתוך מעל 40 מיליון משתמשים ניגנו את המוזיקה שלה בחודש שלפני הסרת הקטלוג.[281] סוויפט ובורשטה אמרו לתקשורת כי מטרת הפעולה שלהם עם Spotify הייתה להשפיע באופן רחב יותר.[282] בתחילת יוני 2015, לאחר ההכרזה על Apple Music, סירבה סוויפט לכלול את אלבומה 1989 בשירות הזרמת המוזיקה. במכתב גלוי לחברת אפל הסבירה סוויפט כי הסיבה לסירובה היא שלושת החודשים בהם ניתן השירות ללא תשלום, חודשים בהם אפל לא תשלם לכותבים, למפיקים או לאמנים על השמעת יצירותיהם בשירות, צעד שלדעתה יפגע בעיקר באמנים צעירים.[283]
פעולות נוספות שנקטה סוויפט כדי להגן על עסקיה, כגון רישום חלק מהמילים לשיריה כסימן מסחרי, זכו להתעניינות תקשורתית.[284]
שיווק ופרסום
במהלך קידום אלבום הבכורה שלה, הופיעה סוויפט כפרזנטורית של חברת הביגוד .l.e.i וכפנים של קמפיין המוזיקה הניידת של חברת הסלולר האמריקאית ורייזון ויירלס.[285][286] בתקופת Fearless היא השיקה קו עיצוב אופנה קייצית עבור .l.e.i בוולמארט, ועיצבה כרטיסי ברכה עבור חברת כרטיסי הברכה הגדולים בעולם, אמריקן גריטינגס.[287][288] בנוסף, סוויפט שימשה כדוברת של קבוצת הוקי הקרח נאשוויל פרדטורס ושל Cyber-shot, מותג המצלמות הדיגיטליות של סוני.[289][290] בתקופת Speak Now סוויפט הוציאה לאור מהדורה מיוחדת של האלבום דרך רשת החנויות טארגט.[291] סוויפט שימשה כפרזנטורית של CoverGirl והשיקה שני בשמים בחסות מותג הטיפוח אליזבת ארדן, Wonderstruck ו-Wonderstruck Enchanted.[292] במהלך קידום אלבומה הרביעי, Red, הציעה סוויפט גרסה אקסקלוסיבית של האלבום דרך טארגט, רשת הפיצריות האמריקאית פאפא ג'ונס פיצה ורשת בתי המרקחת הגדולה ביותר בארצות הברית וולגרינס.[293] בתקופה זו, הפכה סוויפט לפרזנטורית של דיאט קוקה-קולה ושל נעלי הסניקרס של Keds, השיקה בושם שלישי בשם Taylor בחסות אליזבת ארדן, והמשיכה בשותפות העסקית שלה עם סוני ואמריקן גריטינגס.[294] בנוסף, הייתה סוויפט שותפה עם מספר חברות מסחריות במהלך סיבוב ההופעות The Red Tour; אייר אסיה וקוואנטס פעלו כחברות התעופה הרשמיות של החלק אוסטרלי והאסייתי בהתאמה, בעוד מותג הגלידה קורנטו היה נותן החסות לחלק האסייתי של סיבוב ההופעות. את אלבומה החמישי, 1989, קידמה סוויפט בתיאום עם רשת המסעדות סאבווי, Keds, טארגט ודיאט קוקה-קולה.[295] עם צאת האלבום סוויפט השיקה בושם רביעי בשם Incredible Things בחסות אליזבת ארדן.[296]
קריירת משחק
סוויפט ערכה את הופעת הבכורה שלה ב-2009 בפרק של CSI בו שיחקה נערה מרדנית.[297] הניו יורק טיימס ציין כי האופי של הדמות אפשר לסוויפט להיות ”קצת שובבה, ואמינה כל כך”.[298] הרולינג סטון הרגיש שסוויפט ”עושה עבודה טובה עם התסריט”.[299] מאוחר יותר באותה שנה, סוויפט ארחה והופיעה כאורחת מוזיקלית בפרק של סאטרדיי נייט לייב.[300] אנטרטיינמנט ויקלי תיאר אותה כ”מארחת הטובה ביותר של העונה עד כה”, וציין כי סוויפט ”הייתה תמיד מוכנה לאתגר, נראתה שכיף לה, וסייעה לשאר השחקנים להביא את הפאנץ'”.[301]
סוויפט ערכה את הופעת הבכורה שלה בסרט באורך מלא בקומדיה יום האהבה (2010) בו שיחקה את חברתו המטורללת של ספורטאי תלמיד תיכון, הופעה עליה זכתה בפרס פריצת השנה לשחקנית בפרסי בחירת הנוער.[302] לוס אנג'לס טיימס הרגיש שלביצועיה יש ”פוטנציאל קומי רציני” ואילו סן פרנסיסקו כרוניקל מצא אותה ”מצחיקה מאוד”.[303][304] הטיים ציין כי סוויפט שיחקה ”בצורה מקסימה”.[305] עם זאת, וראייטי מצא אותה ”לא מכוונת לגמרי... היא צריכה למצוא במאי מיומן שיתעל את האנרגיה השופעת שלה”.[306] המגזין סלאנט תיאר את ביצועיה ”בלתי ניתנים לצפייה”.[307] בשנת 2012, דיבבה סוויפט את אודרי, בסרט האנימציה הלורקס. בשנת 2013, עשתה סוויפט הופעת אורח קצרה בסיטקום הבחורה החדשה. בשנת 2014, היה לה תפקיד משני בסרט המעניק.[308]
פילנתרופיה
המאמצים הפילנתרופיים של סוויפט הוכרו על ידי פרסי Do Something, קרן Giving Back ושירותי ההצלה של טנסי.[309][310][311] בשנים 2012–2014 הייתה סוויפט הידוען התורם ביותר.[312] בשנת 2012, מישל אובמה העניקה לסוויפט את פרס העזרה הגדולה בשל ”מסירותה לעזרה לאחרים” ועל כך שהיא מהווה ”השראה לאחרים באמצעות פעולה”. אובמה אף שיבחה אותה על כך ש”זינקה לראש תעשיית המוזיקה, אבל עדיין שומרת את כפות רגליה על הקרקע, מי שניפצה את כל הציפיות על מה שבת 22 יכולה להשיג”.[313] כמו כן באותה שנה, קרי קנדי ממרכז רוברט פ. קנדי לצדק ולזכויות אדם העניקה לסוויפט את פרס גל התקווה ואמרה ”טיילור היא דוגמה לאישה שאנחנו רוצים שבנותינו תהיינה”.[314]
סוויפט תומכת בחינוך לאמנות. בשנת 2010, תרמה סוויפט 75,000 דולר לתיכון הנדרסונוויל, התיכון בו למדה, כדי לעזור לשפץ את מערכות הסאונד והתאורה של אולם בית הספר.[315] בשנת 2012, תרמה סוויפט 4 מיליון דולר למען בנייתו של מרכז חינוך חדש בהיכל התהילה ומוזיאון הקאנטרי בנאשוויל. הבניין נפתח בשנת 2013, ומאפשר תוכניות וסדנאות חדשות לבני נוער ולקשישים.[316] בשנת 2013, תרמה סוויפט 100,000 דולר לתזמורת נאשוויל.[317]
סוויפט מקדמת אוריינות בקרב ילדים. בשנת 2009, תרמה סוויפט 250,000 דולר לבתי ספר שונים ברחבי ארצות הברית שבהם למדה או שהייתה קשורה אליהם, עבור קניית ספרים, מימון תוכניות חינוכיות ותשלום שכר המורים.[318] בשנת 2011, תרמה סוויפט 6,000 ספרים לספרייה הציבורית של רדינג, פנסילבניה.[319] בשנת 2012, תרמה סוויפט 14,000 ספרים לספרייה הציבורית של נאשוויל, טנסי, וחלקם חולקו לילדים ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה, למעונות ולגני ילדים.[320] בשנת 2014, תרמה סוויפט את כל ההכנסות משירה "Welcome to New York" לבתי ספר ציבוריים בניו יורק.[321]
לאורך כל הקריירה שלה, תרמה סוויפט כסף כדי לסייע לקורבנות של אסונות טבע. בשנת 2008, תרמה סוויפט את ההכנסות ממכירות המרצ'נדייז שלה בפסטיבל מוזיקת הקאנטרי לקרן הסיוע לנפגעי אסונות של הצלב האדום.[322] מאוחר יותר באותה שנה, תרמה סוויפט 100,000 דולר לצלב האדום כדי לסייע לקורבנות של השיטפון באיווה של 2008.[323] בשנת 2010, בעקבות רעידת האדמה בהאיטי, השתתפה בתוכנית תקווה להאיטי; היא הופיעה בתוכנית וענתה על שיחות טלפון מצופים שביקשו לתרום כסף.[324] סוויפט גם הקליטה שיר לאלבום Hope for Haiti Now, שרווחיו נועדו לשיקום המדינה.[325] סוויפט תרמה 500,000 דולר לשיקום הקורבנות של השיטפונות בטנסי, במאי 2010.[326] מאוחר יותר באותה שנה, תרמה סוויפט 100,000 דולר כדי לסייע בשיקום גן משחקים בטנסי שנפגע על ידי מי שיטפונות.[327] בשנת 2011, ניצלה סוויפט את החזרה הגנרלית האחרונה של Speak Now World Tour בצפון אמריקה כהופעה למען נפגעי סופות טורנדו בארצות הברית. במהלך ההופעה גייסה יותר מ-750,000 דולר למען מטרה זו.[328]
סוויפט תומכת במספר ארגוני הצדקה המספקים שירותים לילדים חולים. בשנת 2008, תרמה סוויפט טנדר לאיסוף ילדים חולים משדה התעופה למחנה Victory Junction Gang, מחנה לילדים החולים במחלות כרוניות או מחלות קשות.[329] בשנת 2009, תרמה 20,000 דולר לילדים הלוקים במחלות קשות, במסגרת התוכנית של ערוץ BBC, Children In Need.[330] בשנת 2011, תרמה 25,000 דולר לבית החולים למחקר סנט ג'וד שבטנסי.[331] בשנת 2012, השתתפה סוויפט בתוכנית Stand Up to Cancer, וביצעה את "Ronan", שיר שכתבה לזכרו של ילד בן ארבע שנפטר מנוירובלסטומה. השיר הפך לזמין להורדה דיגיטלית, וכל ההכנסות נתרמו לארגוני צדקה המסייעים לחולי סרטן.[332] בשנת 2014, תרמה סוויפט 100,000 דולר לקרן V לחקר הסרטן ו-50,000 דולר לבית החולים לילדים של פילדלפיה.[333][334] סוויפט פגשה מעריצים חולים רבים באמצעות קרן Make-A-Wish, וכן ביקרה מעריצים באופן פרטי בבתי חולים רבים ברחבי ארצות הברית.[335][336][337]
חייה האישיים
משפחה
סוויפט רכשה להוריה אחוזה בת ארבעה חדרי שינה בבל מיד, טנסי.[338] אחיה הצעיר של סוויפט, אוסטין, הוא סטודנט באוניברסיטת נוטרדאם ועוסק במשחק.[339]
הון ונכסים
מקום המגורים העיקרי של סוויפט הוא דופלקס פנטהאוז בשכונת טרייבקה שבניו יורק.[340] סוויפט מתגוררת בחלק מהזמן בקוטג' בן שלושה חדרי שינה בבוורלי הילס, קליפורניה, ובדופלקס פנטהאוז במרכז נאשוויל, טנסי.[341][342] בנוסף, סוויפט מחזיקה בבית קיץ בן שמונה חדרי שינה בכפר החוף ווטש היל, רוד איילנד.[343] סוויפט מחזיקה במטוס מנהלים ובהאנגר בשדה התעופה הבינלאומי של נאשוויל.[344]
לפי רשימת 100 הסלבריטאים של פורבס, הרוויחה סוויפט 18 מיליון דולר בשנת 2009, 45 מיליון דולר בשנת 2010, 45 מיליון דולר בשנת 2011, 57 מיליון דולר בשנת 2012, 55 מיליון דולר בשנת 2013 ו-64 מיליון דולר בשנת 2014.[345]
מערכות יחסים
סוויפט יצאה עם מספר בני זוג מפורסמים בין 2008 ל-2012, בהם ג'ו ג'ונאס,[346] טיילור לאוטנר,[347] ג'ון מאייר,[193] ג'ייק ג'ילנהול,[348] קונור קנדי, בן לשושלת קנדי[349] והארי סטיילס, חבר ואן דיירקשן.[350]
ג'ונאס ומאייר כתבו שניהם שירים על מערכת היחסים עם סוויפט.[351][352]
פוליטיקה
סוויפט אמרה שהיא נרשמה להצביע ביום ההולדת ה-18 שלה.[353] במהלך מסע הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008, תמכה סוויפט בקמפיין "Every Woman Counts", שמטרתו הייתה לעודד שילוב נשים בפוליטיקה, והייתה אחת מכוכבי קאנטרי רבים שהקליטו תשדיר שירות עבור הקמפיין לעידוד ההצבעה "Vote (For Your) Country".[353] לדבריה: ”אני לא חושבת שזה תפקידי להשפיע על דרך הצבעתם של אנשים”.[170] בעקבות השבעתו של הנשיא ברק אובמה, אמרה סוויפט לרולינג סטון שהיא תמכה בנשיא: ”מעולם לא ראיתי את הארץ הזאת כל כך שמחה על החלטה פוליטית בכל חיי. אני כל כך שמחה שאלו היו הבחירות הראשונות שלי”.[27] סוויפט תיארה את מישל אובמה כ-”מודל לחיקוי”.[354]
הישגים
במהלך הקריירה שלה, זכתה סוויפט בלמעלה מ-200 פרסים בהם שבעה פרסי גראמי, שישה עשר פרסי המוזיקה האמריקאית, שמונה פרסי בחירת הקהל, עשרים פרסי בחירת הנוער, אחד עשר פרסי איגוד מוזיקת הקאנטרי, שבעה פרסי האקדמיה למוזיקת הקאנטרי, עשרים פרסי המוזיקה של בילבורד ופרס המוזיקה הבריטית.[355] ככותבת שירים, היא זכתה בפרסים מטעם אגודת כותבי השירים של נאשוויל ומטעם היכל התהילה של כותבי השירים. בשנת 2013 הפכה סוויפט לאדם השני (ולאישה הראשונה) שקיבל את פרס הפסגה מטעם איגוד מוזיקת הקאנטרי, פרס הניתן עבור רמות ייחודיות של הצלחה במוזיקת הקאנטרי.[132] סוויפט הייתה מועמדת פעמיים לפרס גלובוס הזהב.[114][129] בדצמבר 2011, זכתה סוויפט בפרס הרמוני היוקרתי מאת תזמורת נאשוויל עבור הישגיה במוזיקה על פני ז'אנרים רבים.[356] בשנים 2011 ו-2014 הוכרזה אשת השנה של בילבורד, ובכך הפכה לראשונה שזכתה בפרס פעמיים.[160] בשנת 2014 הייתה הראשונה לזכות בפרס דיק קלארק למצוינות במוזיקה, בטקס פרסי המוזיקה האמריקאית.[161]
במהלך הקריירה שלה מכרה סוויפט מעל 40 מיליון אלבומים, 27.1 מיליון מתוכם בארצות הברית, ו-130 מיליון הורדות דיגיטליות של סינגלים, דבר שהפך אותה לאחד מחמשת האמנים הנמכרים ביותר של סינגלים דיגיטליים ברחבי העולם, לפי IFPI.[9] לדברי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA), סוויפט היא האמן הנמכר ביותר של סינגלים דיגיטליים בארצות הברית, עם מכירות של 80.5 מיליון סינגלים דיגיטליים.[357]
דיסקוגרפיה
- ערך מורחב – דיסקוגרפיה של טיילור סוויפט
אלבומי אולפן
- 2006: Taylor Swift
- 2008: Fearless
- 2010: Speak Now
- 2012: Red
- 2014: 1989
אלבומי לייב
- 2007: Connect Set
- iTunes Live from SoHo :2008
- 2011: Speak Now World Tour – Live
אלבומים אחרים - אוספים
- 2007: Sounds of the Season: The Taylor Swift Holiday Collection
- 2007: Rhapsody Originals
- Beautiful Eyes :2008
אלבומי DVD
- CMT Crossroads: Taylor Swift and Def Leppard :2009
- Taylor Swift: Journey to Fearless :2011
הופעות
סיבובי הופעות
- 2009–2010: Fearless Tour
- 2011–2012: Speak Now World Tour
- 2013–2014: The Red Tour
- 2015: The 1989 World tour
פילמוגרפיה
קולנוע
- 2009: האחים ג'ונאס - ההופעה בתלת מימד
- 2009: האנה מונטנה: הסרט
- 2010: יום האהבה
- 2012: הלורקס (דיבוב)
- 2014: המעניק
טלוויזיה
- 2009: CSI (פרק אחד)
- 2009, 2011, 2015: סאטרדיי נייט לייב (ארבעה פרקים)
- 2013: הבחורה החדשה (פרק אחד)
בשמים
- 2012: Wonderstruck
- Wonderstruck Enchanted :2012
- Taylor :2013
- 2014 : Incredible Things
קישורים חיצוניים
- אתר האינטרנט הרשמי של דיידרים/טיוטה
- ערוץ ה-Vevo הרשמי של טיילור סוויפט ב-YouTube, עם כל הווידאו-קליפים
- העמוד הרשמי של טיילור סוויפט בטאמבלר
שגיאות פרמטריות בתבנית:עכבר העיר
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית איתמר זהר, טיילור סוויפט חוזרת לעקוץ את קניה ווסט, באתר עכבר העיר, 27 באוקטובר 2010- רונית דומקה, כך מצליחה זמרת בת 22 להרוויח 57 מיליון דולר בלי סמים, אלכוהול או שערוריות, באתר TheMarker, 3 באוגוסט 2012
- אלכס מקפירסון, הגרדיאן, טיילור סוויפט רומנטית כתמיד, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2012
- ליהי אלבז, ליטל מיס פרפקט: טיילור סוויפט מצליחה גם בלי להתפשט, באתר Xnet, 13 בנובמבר 2012
- עמי פרידמן, סוכרת נערים: טיילור סוויפט, הזמרת הכי תמה ונקיה שצמחה אי פעם בארה"ב, באתר nrg, 9 בדצמבר 2012
שגיאות פרמטריות בתבנית:עכבר העיר
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית סגול 59, למה טיילור סוויפט מפוספסת בישראל?, באתר עכבר העיר, 13 בדצמבר 2013- דנה קסלר, נערת פופ: המהפך הדרמטי של טיילור סוויפט, באתר מעריב השבוע, 23 באוקטובר 2014
- גל אוחובסקי, צהובה עולה, באתר מאקו, 30 באוקטובר 2014
שגיאות פרמטריות בתבנית:כלכליסט
פרמטרים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית טלי שמיר, טיילור סוויפט: חידה מוזיקלית, באתר כלכליסט, 27 בנובמבר 2014- רונית דומקה, זמרת, אשת עסקים ומושיעה של תעשייה שלמה, באתר TheMarker, 25 בדצמבר 2014
הערות שוליים
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
שגיאות פרמטריות בתבנית:וואלה!
פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית מערכת וואלה! NEWS, טיילור סוויפט מכרה מיליון עותקים תוך שבוע, באתר וואלה!, 24 באוקטובר 2012
To be played by your dark twisted games, when I loved you so?
Dockterman, Eliana, "Watch Taylor Swift Shut Down ‘Sexist’ Music Critics",Time, 20 באוקטובר 2014
Terez Rosenblum, Sarah, "Stop being sexist when it comes to Taylor Swift", AfterEllen, 19 בספטמבר 2013
Trey Williams, "Taylor Swift helped pay a fan’s student loans", MarketWatch, 16 בינואר 2015
Jan Omega, "Taylor Swift: America’s Sweetheart Was Hacked By Sympathizers Of Terrorist Organization ISIS", The Inquisitr, 30 בינואר 2015
Erin Strecker, "Taylor Swift Gives Heartbroken Fan Sweet & Smart Advice on Tumblr", Billboard, 11 בפברואר 2015Rebecca Borison, "Taylor Swift Is Incredibly Good At Being A Celebrity, Business Insider, 10 בספטמבר 2014
מאי מורד, ""טיילור, למה אנשים כל כך רעים?" סוויפט מרגשת באינסטגרם", פרוגי, 6 בספטמבר 2014
Williams, Trey, "Taylor Swift helped pay a fan’s student loans", marketwatch.com, 16 בינואר 2015
Omega, Jan, "Taylor Swift: America’s Sweetheart Was Hacked By Sympathizers Of Terrorist Organization ISIS", inquisitr.com, 30 בינואר 2015
Strecker, Erin, "Taylor Swift Gives Heartbroken Fan Sweet & Smart Advice on Tumblr", Billboard.com, 11 בפברואר 2015
שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
"#12 Taylor Swift", Forbes, 28 ביוני 2010
ווייק, אליזבת, "הבוקר שאחרי: המרוויחים הגדולים של הגראמי 2012", פורבס ישראל, 31 במרץ 2012
פומרנץ, דורותי, "קול גדול, כסף גדול: דירוג הכוכבים הצעירים והעשירים של ארה"ב", פורבס ישראל, 15 ביולי 2012
פומרנץ, דורותי, "העשירים הצעירים: הכוכבים המרוויחים ביותר מתחת לגיל 30", פורבס ישראל, 1 באוגוסט 2013
פומרנץ, דורותי, "עושר, תהילה ורוח נעורים: 10 הסלבריטאים הצעירים הרווחיים ביותר בעולם", פורבס ישראל, 25 בנובמבר 2014
[[קטגוריה:זמרים אמריקאים]][[קטגוריה:זמרי קאנטרי]][[קטגוריה:זמרי פופ אמריקאים]][[קטגוריה:זוכי פרס גראמי]][[קטגוריה:זמרים-יוצרים אמריקאים]][[קטגוריה:זוכי פרס המוזיקה הבריטית]]