נוקואלופה

האזור נבחר כמקום מגורי בית המלוכה על ידי טואי קאנאקופולו (Tu'i Kanokupolu) בשנת 1795 לערך, בשל הנמל הסמוך, ובית המלוכה עבר ממואה לנוקואלופה, אף שמואה נותרה הבירה הרשמית. טופו מאלוהי בנה במקום מצודה בתחילת המאה ה-19.

בשנת 1837 כבש ג'ורג' טופו הראשון את המקום, ולוחמיו קיבלו אדמות סביב המצודה, והחלה להתפתח העיר. העיר הפכה רשמית לבירה על ידי טאופאאהו הראשון בשנת 1845.

רק אחרי שנות ה-60 של המאה ה-20 החלה העיר להתפתח ולגדול.

העיר מהווה מרכז התחבורה המדינתי, ומתחנת האוטובוסים המרכזית שבעיר יוצאים אוטובוסים לכל חלקי המדינה (אף שאין מערכת מסודרת של קווי אוטובוס או זמני יציאה של אוטובוסים).

בעיר עצמה אין מערכת קווי אוטובוסים, והתחבורה הציבורית כוללת מוניות פרטיות בלבד (מספר בתי מלון מפעילים אוטובוסים פרטיים למבקרים המתגוררים בהם).

מרבית תושבי העיר מחזיקים בבעלותם מכוניות, ומסיבה זו פקקי התנועה בעיר גדולים.

נמל העיר הוא נמל המים העמוקים היחיד באי (וזו הסיבה שבית המלוכה עבר להתגורר במקום זה).

האקלים בנוקואלופה מוגדר כאקלים משווני טרופי (Af לפי שיטת קפן). ברוב השנה, הטמפרטורה בעיר נעה בין 20 ל־30 מעלות צלזיוס. משקעים יורדים במשך כל השנה. החודשים הגשומים והחמים יותר הם דצמבר–אפריל. כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא מעל 1,700 מ"מ.

מדיה וקבצים בנושא נוקואלופה בוויקישיתוף

• נוקואלופה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)