נשיונל ג'יאוגרפיק

האגודה נוסדה על ידי שלושים ושלושה אמריקאים אמידים במועדון הקוסמוס (אנ') בוושינגטון די סי, בירת ארצות הברית ב־13 בינואר בשנת 1888, והוכרזה באופן חוקי כעבור שבועיים ב־27 בינואר.^{[א][1][3][4]} גרדינר האברד (Hubbard), אחד מהמייסדים המרכזיים, נבחר להיות הנשיא הראשון של האגודה.^[4]

בשנת 1888, תשעה חודשים לאחר היווסדותה, האגודה משיקה את הירחון שלה, נשיונל ג'יאוגרפיק מגזין (אנ').

בשנת 1890 האגודה יוצאת למשלחת הראשונה שלה; המשלחת נערכה באלסקה.^[6]

בשנת 1898 אלכסנדר גרהם בל נבחר להיות הנשיא השני של האגודה לאחר פטירת האברד בסוף השנה הקודמת.^[4][7]

בשנת 1902 מושלם הבניין המקורי של האגודה שנמצא סמוך למבנה ההנהלה הנוכחי. המבנה קיבל תוספות נאו־קלאסיות בשנת 1913 כדי להתאים את סגנון מבנה ההנהלה החדש לצדו שבנייתו התחילה באותה שנה.^{[דרוש מקור]} כיום הבניין משמש כאולם הנצחה לזיכרון האברד, נשיא האגודה הראשון ואחד ממייסדיה.^{[דרוש מקור]}

בשנת 1906 הנשיא תאודור רוזוולט מעניק לראשונה את הפרס היוקרתי של האגודה, מדליית האברד, לחוקר הארצות רוברט פירי על הישגיו בקוטב הצפוני.^[8][9]

בשנת 1963 מושלם משכן המוזיאון, שמשמש בין היתר גם את מטה האגודה.^[10]

בשנת 1965 האגודה משיקה תוכניות טלוויזיה בצבע ברשתות השונות: CBS, ABC, PBS, ו־NBC.^[11]

בשנת 1997 האגודה מקימה את ערוץ נשיונל ג׳יאוגרפיק. הערוץ מתחיל את שידריו הראשונים בבריטניה ואירלנד, ארבע שנים לפני שהושק בארצות הברית.^[12]

בשנת 2001 האגודה משיקה את ערוץ נשיונל ג׳יאוגרפיק בארצות הברית יחד עם רשת FOX.^[13]

בשנת 2006 האגודה זוכה בפרס נסיך אסטוריאס לתקשורת ומדעי הרוח.^[14]

בשנת 2015 האגודה מתארגנת מחדש והקימה חברת שותפות עם אולפני המאה ה־20 שתנהל את ערוץ הטלוויזיה, הירחון, ואת המוצרים שממותגים על שמה.^[15]

בשנת 2019 האגודה מחליטה להעביר את סלעי הגרניט שנמצאו בשער המטה שלה לאמריקן יוניברסטי לטובת תכנון שער חדש עם וולט דיסני.^[16][17]

תמיכה וקידום במחקר

האגודה מממנת מאות מיזמים לשימור וחקר כדור הארץ והטבע מדי שנה.^[5]

פרסומים

בנוסף לכתבי עת וירחונים מחזוריים, האגודה מפרסמת ספרים, מפות, אטלסים, ואנציקלופדיות.

פרסים

האגודה מחלקת פרסים על הישגים יוצאי דופן בחקר הארצות, גאוגרפיה, שימור הטבע, חינוך, ותקשורת המונים.

המוזאון הלאומי לגאוגרפיה
National Geographic Museum

משכן המוזיאון משמש גם את מטה האגודה
מידע כללי
סוג	חברה מדעית, חברת הפקת סרטים, הוצאה לאור
מיקום	וושינגטון די סי, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מייסדים	גרדינר גרין האברד, Frank Baker, Charles J. Bell
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1963
תאריך פתיחה רשמי	1963
אדריכל	אדוארד דארל סטון
סגנון אדריכלי	מודרניזם, ניו פורמליזם (אנ')
https://www.nationalgeographic.org/events/visit/

מוזאון נשיונל ג׳יאוגרפיק או המוזאון הלאומי לגאוגרפיה (מאנגלית: National Geographic Museum) הוא מוזאון שהאגודה מפעילה לקהל הרחב כמרכז המבקרים והפעילויות שלה.^{[דרוש מקור]}

מבנה

בניין המוזאון משמש גם את מטה האגודה יחד עם הבניין המנהלתי של האגודה הסמוך לו.^{[דרוש מקור]} הוא תוכנן באדריכלות ניו פורמליסטית (אנ'),^[30] האופיינית למבנים ציבוריים בארצות הברית,^[ג][31] על ידי האדריכל אדוארד דארל סטון (אנ'),^[30] שתכנן גם את בניין המוזיאון לאמנות מודרנית.^{[דרוש מקור]}

פעילויות

במוזאון מתקיימות תערוכות שונות שמציגות הישגים וגילויים ממסעות ומשלחות שנתמכו או אורגנו על ידי האגודה.^[32] האגודה ממליצה על שעתיים לביקור ממוצע.^[32] הרישוי לצילום בידי המבקרים משתנה מתערוכה לתערוכה.^[32] במוזאון פועלת חנות האגודה, מלבד הירחון, ספרים, ציוד למטייל, ושאר מוצריה הטיפוסיים, האגודה מייבאת אליה גם פריטים ייחודיים שנוצרו בעבודת יד במקומות שונים בעולם.^[32] בנוסף, על פי האגודה, כל הרכישות בחנות והכרטיסים למוזאון ממנים את המשלחות והמיזמים המדעיים השונים של האגודה.^[32]

שותפות נֵשְיוֹנַל גִ׳יאוֹגְרַפִיק
National Geographic Partners, LLC

תחום	תקשורת המונים
מדינה	ארצות הברית
מטה הארגון	וושינגטון די סי, ארצות הברית
בעלות	חברת וולט דיסני (73%) האגודה הלאומית לגאוגרפיה (27%)
מייסדים	האגודה הלאומית לגאוגרפיה אולפני המאה ה־20
תקופת הפעילות	2015–הווה (כ־9 שנים)
פרסים והוקרה	ראה בפרטי האגודה
https://nationalgeographicpartners.com/

שותפות נשיונל ג׳יאוגרפיק (מאנגלית: National Geographic Partners, LLC, בראשי תיבות: NGP) היא תאגיד נפרד לתקשורת המונים עם כוונות רווח, והיא אחראית על עריכת והפצת הירחון, הפקת ושידור הערוץ עם תכנים לקהל הרחב מטעם האגודה.^[5] התאגיד בבעלות משותפת בין האגודה וחברת וולט דיסני. נכון לשנת 2020 לחברת וולט דיסני בעלות של 73%, ולאגודה בעלות של 27% על השותפות כדי שתוכל לממן את הוצאות המחקר והפעילות שלה.^[5]

היסטוריה

השותפות הוקמה במקור בשנת 2015 עם אולפני המאה ה־20, ובשנת 2019 הבעלות של אולפני המאה ה־20 עברה לידי חברת וולט דיסני אחרי שזאת רכשה את אולפני המאה ה־20.^[15]

נֵשְיוֹנַל גִ׳יאוֹגְרַפִיק
National Geographic

מהדורת יוני 1985 עם ”הנערה האפגנית“
סוג	ירחון
תדירות	חודשי
סוגה	מדע פופולרי
מו"ל	השותפות הלאומית לגאוגרפיה עם הוצאת וולט דיסני
מייסד	האגודה הלאומית לגאוגרפיה
תאריכי הופעה	1888–הווה (כ־136 שנים)
שפה	שפת המקור באנגלית, מתורגם לעשרות שפות אחרות[33]
מערכת	וושינגטון די סי, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
https://www.nationalgeographic.com/magazine/

ירחון נשיונל ג׳יאוגרפיק או הירחון הלאומי לגאוגרפיה (מאנגלית: National Geographic, משמו הקודם באנגלית: National Geographic Magazine) הוא ירחון למדע פופולרי מטעם האגודה, ומוגש לקהל הרחב בכל רחבי העולם במחזור חודשי על ידי השותפות הלאומית לגאוגרפיה עם הוצאת וולט דיסני (אנ').^{[דרוש מקור]} נכון לשנת 2022, הירחון מתורגם ל־41 שפות.^[5]

היסטוריה

המהדורות הראשונות של הירחון היו בסגנון תמציתי ומדעי, ופנו לאליטה האקדמית של ארצות הברית.^[4] מנגד, אלכסנדר גרהם בל התעקש שהירחון חייב לפנות לקהל הרחב עם הרבה תמונות ותצלומים מרהיבים מהטבע, אף על פי שבזמנו לא היה נהוג להרבות בתמונות בפרסומים מדעים, אלא רק בעיתונות זולה.^[4] גישתו החדשנית של בל הנחילה לירחון הצלחה רבה, והפכה את האגודה לבין־לאומית ורבת השפעה כפי שהיא היום.^[4][10]

מסך הברזל

בשנת 1950 המשטר הקומוניסטי בצ׳כוסלובקיה החרים את כל העותקים של שתי מהדורות הירחון מחודשי מאי ויוני. האגודה דווחה שזאת הייתה הפעם הראשונה שמדינה כלשהי החרימה או אסרה את הירחון שלה. במהדורות הופיעו שני מאמרים על חירותן של יפן וקוריאה הדרומית לחבור אל המערב החופשי שמעבר למסך הברזל.^[34]

הנערה האפגנית

ערך מורחב – שרבט גולה

בשנת 1985 בעמוד השער של מהדורת יוני הופיע תצלום מאת הצלם סטיב מק׳קורי בו מופיעה דמות נערה אפגנית עם עיניים ירוקות בוהקות, שיער שחור, וכיסוי ראש בצבע ערמוני. דמותה קסמה לקוראים מכל רחבי העולם ונהייתה כה מפורסמת עד שהפכה לפניה של האגודה. למרות זאת, הנערה בתמונה לא זוהתה עד שנת 2002, כשנמצאה התברר שהיא פליטה אפגנית שנסה מארצה במהלך מלחמת אפגניסטן עם ברית המועצות.^{[דרוש מקור]}

שרידי גזענות

בשנת 2018 בחודש אפריל האגודה פרסמה מהדורה מיוחדת לסוגיית הגזענות בארצות הברית לציון 50 שנות זיכרון לפטירת מרטין לותר קינג.^[35] עם פרסום המהדורה, האגודה בקשה מג׳ון מייסון, פרופסור לתולדות אפריקה מאוניברסיטת וירג׳יניה, לזהות שרידים של גזענות בפרסומיה הישנים של האגודה מהמאות הקודמים.^[36] לאחר סקירה מקיפה, מייסון דיווח לאגודה כי מצא עריכה ושפה גזענית במהדורות ישנות של הירחון. מייסון לא חסך בביקורתו, וטען כי העריכה והשפה התייחסו אל ילידים כאל תופעת טבע פראית, ולא סיקרה את הילידים העירוניים כלל, אף על פי שהשתלבו היטב בתרבות המערב; ובכך, לטענת מייסון, האגודה למעשה תרמה באופן עקיף לתפיסה הגזענית שהייתה רווחת באותם הזמנים.^[36] להפתעת מייסון, האגודה לא התכחשה, אלא קיבלה את ביקורתו, והוסיפה כי ההכרה בעבר שלה היא צעד הכרחי להתפתחותה וכינון ערכיה לעתיד.^[36]

בישראל

ערך מורחב – נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל

הירחון מתורגם לעברית ומתפרסם בישראל במחזור חודשי, על ידי חברת מעריב החזקות. בשנת 1998 הושקה לראשונה המהדורה העברית של הירחון.^[37] ובשנת 2010 הושקה לראשונה המהדורה הערבית של הירחון.^[38]

מהדורה לציבור החרדי

בשנת 2008 פורסמה מהדורה דו־חודשית מיוחדת של הירחון עם תכנים מותאמים לציבור החרדי.^[39][40] המהדורה הייתה פרי שיתוף פעולה בין החברה הזכיינית הישראלית וקו עיתונות דתית.^[39] לדברי העורכת של המהדורה העברית דאז, דפנה רז, מטרת המהדורה לא הייתה לצנזר קטעים, אלא להגיש לציבור החרדי כתבות שאינן פוגעות ב”רגישויות“ מסוימות של הציבור החרדי.^[40] מתוך הדוגמאות שרז נתנה נמנו סוגיות כמו תורת האבולוציה, וצניעות הגוף בתצלומים אנתרופולוגיים.^[40]

ערך מורחב – ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק

ערוץ נשיונל ג׳יאוגרפיק (באנגלית: National Geographic, או בשמו הקודם: National Geographic Channel) הוא ערוץ טלוויזיה מטעם האגודה, ומופק על ידי השותפות עם חברת וולט דיסני. נכון לשנת 2022, ערוץ הטלוויזיה משודר ב־172 מדינות.^[5]

האגודה נוסדה על ידי שלושים ושלושה אמריקאים אמידים במועדון הקוסמוס (אנ') בוושינגטון די סי, בירת ארצות הברית ב־13 בינואר בשנת 1888, והתאגדה באופן חוקי ב־27 בינואר באותה שנה.^{[ד][1][3][4]} בכל שנה, ביום שישי בשבוע שלפני יום הזיכרון הלאומי של ארצות הברית, מתקיים יום המייסדים של האגודה (באנגלית: Founders Day), בו האגודה מנציחה את זכרם של שלושים ושלושת מייסדיה.^[4]

סקירה

ששת המייסדים שתכננו את מפגש ההקמה הראשון ב־13 בינואר 1888 היו גרדינר האברד, אדולפוס גרילי, ג'ון בארטלט, הנרי מיטשל, הנרי גנט, ואלמון תומפסון.^[41][42] במפגש זה השתתפו חמישה עשר מייסדים בסך הכל (מתוך תשעת המייסדים הנוספים שהצטרפו היו ג'ון פאוול,^[41] רוג'רס בירני,^[43] קלרנס דטון,^[41] הנרי הנשאו,^[44] גרוב גילברט,^[44] קלינטון מריאם,^[44] ג'יימס וולינג,^[45] וג'ורג' קנאן^[46]). בשנת 1937, כעבור 49 שנים מאירוע ההקמה, נשיא האגודה הזמין את המייסדים רוג'רס בירני, קלינטון מריאם, וסמואל גנט כדי להעיד מזיכרונם האישי על שמותיהם של שאר המייסדים שנכחו באירוע ההקמה השני שהתרחש ב־27 בינואר בשנת 1888. לאחר הצלבת המידע הוסקה הרשימה המלאה והסופית של שלושים ושלושת המייסדים הידועה כיום.^[43]

מעורבות אלכסנדר גרהם בל

בניגוד לתפיסה הרווחת, לטענת האגודה, אלכסנדר גרהם בל למעשה לא היה אחד מאותם שלושים ושלושת המייסדים שנכחו באירוע ההקמה.^[4] עם זאת, בל השפיע רבות על האגודה ועל הירחון שלה, והיה קרוב משפחה של שני מייסדים. בל היה נשוי ל־מייבל האברד (אנ'),^[79] בתו של גרדינר האברד, מייסד האגודה הראשי והנשיא הראשון שלה.^[4][7][80] צ׳רלס בל (אנ'), נוסף מהמייסדים, ואלכסנדר גרהם בל היו בני דודים.^[54] בל עיצב את ירחון האגודה לקהל הרחב כפי שהוא מוכר כיום, ונבחר להיות נשיא האגודה השני בשנים 1898–1903.^[4][7][10] בנוסף, בל הכיר את פרנק בייקר עוד לפני שהאגודה הוקמה, כשניסו יחד להציל את חייו של הנשיא גרפילד לאחר שנורה בהתנקשות.^[53]

שירות צבאי

לפחות 13 מהמייסדים שירתו בצבא ארצות הברית או בצי ארצות הברית בדרגות שונות לצד עיסוקם המדעי. כשליש מהמייסדים אף התנדבו לצבא האיחוד או שהיו במצב שירות סדיר במלחמת האזרחים האמריקאית. הם השתתפו בלחימה מתוך אמונה בשחרור הדרום מעבדות.

צבא ארצות הברית

לפחות שמונה מהמייסדים שירתו בזרוע היבשתית, צבא ארצות הברית. ג׳ון וסלי פאוול, שהתנגד בתוקף לעבדות, התנדב לצבא האיחוד במלחמת האזרחים האמריקאית, ונטל פיקוד על יחידת מתנדבי אילינוי. הוא נפצע קשות מירי בקרב שילה ואיבד את ידו הימנית.^[81][75] במהלך מלחמות האינדיאנים, פאוול חקר את תרבותם ולשונם של שבטי ילידי אמריקה במאמץ לגשר בין ארצות הברית והשבטים.^[75] פרנק בייקר השהה את לימודיו כדי להתנדב לצבא האיחוד במלחמת האזרחים, היכן ששירת עם יחידת חיל רגלים של מתנדבי ניו יורק במספר קרבות.^[53] לאחר שסיים את לימודיו, קלרנס דטון התנדב לצבא האיחוד במלחמת האזרחים, ושירת כקצין ביחידת חיל רגלים מקונטיקט. בהמשך הועבר לחיל החימוש בצבא הסדיר, היכן ששירת בתפקידים ודרגות שונות כארבעים שנים.^[67] רוג׳רס בירני התחיל את שירותו בצבא ארצות הברית כקצין חיל רגלים במלחמות האינדיאנים במערב, ואחר כך כחוקר ארצות. מאוחר יותר שירת בחיל החימוש במהלך מלחמת ארצות הברית–ספרד, וסיים את שירותו בדרגת קרנל (אלוף-משנה) כשנתיים לפני שארצות הברית נכנסה למלחמת העולם הראשונה.^[82][43] אדולפוס גרילי, זוכה מדליית הכבוד, התחיל את שירותו כמתנדב בצבא האיחוד במלחמת האזרחים וטיפס עד דרגת מייג׳ור ג׳נרל (אלוף) בצבא הסדיר. גרילי הוביל את משלחת מפרץ ליידי פרנקלין (אנ') בקוטב הצפוני מטעם חיל האותות (אנ').^[66][83] ג׳ורג׳ קנאן, עתיד להיות עיתונאי רב השפעה בזמנו, שירת בצבא האיחוד בתפקיד טלגרף.^[46] אלמון תומפסון התנדב לצבא האיחוד בעיצומה של מלחמת האזרחים, ושירת כלוטננט ביחידת מתנדבי אילינוי.^[41] גילברט תומפסון התנדב לצבא האיחוד, היכן שגויס לגדוד המהנדסים. תפקידו היה כרוך לרוב בביצורים.^[78]

צי ארצות הברית

לפחות ארבעה מהמייסדים שרתו בזרוע הימית, צי ארצות הברית. ג׳ון בארטלט - במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית פיקד על הסלופ המלחמתי ברוקלין (אנ') והשתתף בקרב מצודות ג'קסון וסנט פיליפ (אנ'), כיבוש ניו־אורלינס, ובמצור על ויקסבורג.^[50] בנוסף, במלחמת ארצות הברית–ספרד, שירת כראש משרד המודיעין הימי, מפקח שירות האותות החופי, וראש צי העזר.^[50] אדוארד היידן היה חוקר מטאורולוגיה ימית מטעם הצי לאורך כל הקריירה שלו.^[70] בנוסף למשלחתו בקוטב הצפוני, ג׳ורג׳ מלוויל שירת בצי ארצות הברית במהלך מלחמת האזרחים היכן שכבש את ספינת פלורידה (אנ') מכוחות הקונפדרציה. במהלך שירותו, הגיע לדרגת אדמירל משנה (דרגת אלוף בצה"ל) ופיקח על עיצובן של 120 ספינות של הצי האמריקאי.^[73] לפני מלחמת האזרחים, ווינפילד שלי שירת בחופי יפן וסין, אך עם פרוץ המלחמה, הוא ראה שירות מלא בחופי הקונפדרציה.^[77] בשנת 1884, שלי הוביל את החילוץ הימי השלישי בעקבות המשלחת האבודה של אדולפוס גרילי בקוטב הצפוני.^[77] על שמו נקראה המשחתת האמריקאית שלי (אנ') שפעלה בין השנים 1918–1945.^[77]

בשתי הזרועות

הרברט אוגדן שירת כמהנדס מטעם הסקר הגאודטי בתכנון ביצורים עבור צבא האיחוד במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית. בשונה משאר המייסדים שהשתייכו לזרוע הצבא או לזרוע הצי, אוגדן עבד בתכנון והנדסת הביצורים עבור שתי הזרועות.^[49]

שירות ציבורי

שירות ציבורי הוא מאפיין מובהק באישיותם של מייסדי האגודה. לפחות 27 מתוך 33 המייסדים שירתו במוסדות ציבוריים ללא כוונות רווח בנוסף לעיסוקם באגודה עצמה. בין המייסדים נמנים בין היתר מפקחי בתי ספר ציבוריים,^[ט"ז] חוקרי ארצות, חוקרי תרבויות, מהנדסים אזרחיים, עיתונאי, מפקח גן החיות הלאומי (אנ'), ומנחה שירות מזג האוויר הלאומי (אנ'). לפחות 14 מהמייסדים היו חוקרי ארצות בסקר הגאולוגי, 7 בסקר הגאודטי, ו־2 בסקר הביולוגי (ראו פירוט בפרק ”משלחות“); ולפחות 4 השתייכו למכון סמית׳סוניאן. בין המקרים הייחודים: קליבלנד אבי נחשב לאבי שירות מזג האוויר הלאומי של ארצות הברית.^[47] פרנק בייקר נבחר להיות המפקח השני של גן החיות הלאומי.^[53] לצד לשכת הטיוב, הסקר הגאולוגי, ושאר המשלחות ההידרוגרפיות שערך באמריקה התיכונה ובאסיה, ארתור דייוויס היה אחראי גם על תכנון עירוני במדינת קליפורניה בעיר אוקלנד.^[69] ג׳ורג׳ קנאן היה מהעיתונאים החשובים של סוכנות הידיעות AP בזמנו, מלאכתו הייתה בעיקר אודות האימפריה הרוסית.^[46]

משלחות

כפי שמסתמן מהמשלחות הרבות בהם השתתפו המייסדים, רובם הכירו זה את זה במהלכן. האגודה נוסדה בהשראת אותן משלחות ולפיכך היא נמצאת כיום בחוד החנית של חקר הארצות ושימור כדור הארץ.

המערב הישן

בין השנים 1871–1879 המייסדים רוג׳רס בירני, גרוב גילברט, הנרי הנשאו, ישראל ראסל, וגילברט תומפסון השתתפו בסקר ווילר (אנ') של צבא ארצות הברית שנערך במערב הישן.^{[43][59][44][6][78]} בשנת 1874 רוג׳רס בירני הצטרף לסקר ווילר (אנ') בניו מקסיקו היכן שגילה שרידי אנסאזי, ובשנת 1875 הוביל משלחת משלו בעמק המוות.^[43] בשנת 1871 המייסדים הנרי גנט וקלינטון מריאם השתתפו בסקר היידן (אנ') שנערך במדינת ויומינג.^[74][61][63] בין השנים 1867–1879 ג׳ון פאוול הוביל את הסקר הגאולוגי הנודע על שמו במערב הישן,^[י"ז] מאוחר יותר סקר פאוול התאחד עם סקר ווילר וסקר היידן לתוך הסקר הגאולוגי של ארצות הברית שהוקם בשנת 1879.^{[75][81][84][59]} במשלחות סקר פאוול השתתפו לפחות ארבעה מייסדים נוספים: גרוב גילברט, קלרנס דטון, ארתור דייוויס, ואלמון תומפסון.^[59][69][41] זמן מה לאחר פירוק סקר ווילר (1879), הנרי הנשאו נשלח למערב הישן על ידי ג׳ון פאוול כדי לתעד ולסקור את אוכלוסיות ילידי אמריקה בגבול עם מקסיקו, הוא סיים את משלחתו בשנת 1894.^[44] בשנת 1884 דאל עבר לסקר הגאולוגי בהנהגת ג׳ון פאוול.^[68]

אלסקה

בשנת 1865, ויליאם דאל הצטרף למשלחת הטלגרף הרוסי–אמריקאי באלסקה (אנ') מטעם וסטרן יוניון.^[68] בשנת 1871, דאל הצטרף לסקר הגאודטי והמשיך את סיוריו באלסקה באופן עצמאי.^[68] בשנת 1872, מרקוס בייקר הצטרף לסיורי החופים של דאל באלסקה.^[52] בשנת 1890, ישראל ראסל הוביל את המשלחת הראשונה על שם האגודה שנתיים לאחר שנוסדה, המשלחת נערכה באלסקה.^[6] בשנת 1893, הרברט אוגדן הוביל משלחת בגבול אלסקה–קנדה.^[49] בשנת 1899, גרוב גילברט, הנרי גנט, וויליאם דאל, וקלינטון מריאם השתתפו במשלחת הרימן (אנ') באלסקה.^[59][63][74] בשנות ה־90 של המאה ה־19, רוברט מולדרו נשלח על ידי הסקר הגאולוגי לסייר בנהר סוסיטנה (אנ') שבאלסקה.^[72]

הקוטב הצפוני

כשאדולפוס גרילי הוביל את משלחת מפרץ ליידי פרנקלין (אנ') בקוטב הצפוני מטעם חיל האותות (אנ'), שתי ספינות סיוע נכשלו לאתר את המשלחת. עד שספינת הסיוע השלישית הגיעה רק שבעה מתוך העשרים וחמישה במשלחת שרדו.^{[י"ח][66][83]} בשנת 1879, ג׳ורג׳ מלוויל צורף למשלחת בקוטב הצפוני על ידי צי ארצות הברית. הספינה של המשלחת נתקעה בקרח באוקיינוס הארקטי והותירה אותו ואת חבריו במשלחת במצב הישרדות. בעודם מקווים להגיע לחופי סיביר, המשלחת התפצלה לשלוש סירות הצלה כשמלוויל פיקד על אחת מהן. סירתו של מלוויל הגיעה בהצלחה לנהר לנה שבסיביר. מכל המשלחת רק סירתו של מלוויל שרדה. מאוחר יותר, מלוויל ארגן משלחת בעקבות הספינה שנותרה בקרח הארקטי כדי להשיב את התיעודים והישגי המשלחת לארצות הברית.^[73]

רוסיה

בנוסף לדאל, גם ג׳ורג׳ קנאן הצטרף למשלחת הטלגרף הרוסי–אמריקאי, אלא בצידו הרוסי של המיזם בחצי האי קמצ׳טקה.^[46] לאחר פירוק משלחת הטלגרף בשנת 1870, קנאן שב לרוסיה כדי לחקור את אזור קווקז.^[46] קנאן המשיך לחקור את רוסיה כעיתונאי מטעם סוכנות הידיעות AP, בזמנו חשף והמחיש לציבור האמריקאי את אופיו הדכאני של המשטר הרוסי המלוכני בשפה תקיפה; כתוצאה מכך, קנאן גורש מהאימפריה הרוסית בשנת 1903.^[46] קנאן המשיך לדווח על רוסיה מהצד היפני במלחמת רוסיה–יפן.^[46]

מקומות נוספים

בשנת 1865 הרברט אוגדן יצא למשלחת בניקרגואה, ובשנת 1870 בפנמה.^[85] ג׳ון בארטלט מיפה חופים במערב אפריקה, חקר את מצר היבשה טהואנטפק (אנ') ונהר קואצקואלקוס (אנ') במקסיקו, והוביל את אניית הסקר הגאודטי בלייק (אנ') בים הקריבי בין קובה וג׳מייקה.^[50] בשנת 1872 ג׳ורג׳ גוד התנדב לנציבות הדגה (אנ') מיד לאחר שהוקמה, היכן שצורף למשלחות מטעם הנציבות בחופיה האטלנטיים של אמריקה הצפונית^[י"ט] כדי לאתר מינים ימיים חדשים.^[55] גרוב גילברט השתתף בסקר הגאולוגי של ג׳ון ניוברי (אנ') שנערך במדינת אוהיו בשנים 1869–1870.^[59] בשנת 1909 ארתור דייוויס נשלח לתכנן את תעלת פנמה.^[69] בנוסף, באותה שנה, דייוויס ערך סקרים הידרוגרפיים בפוארטו ריקו ובטורקמינסטן, ובשנת 1914 תיעד את השיטפונות בסין.^[69] בין השנים 1894–1904 הנשאו עבד על סיווג מיני ציפורים באיי הוואי.^[44] אוטו טיטמן השתתף במשלחות וסיורים רבים מטעם הסקר הגאודטי, בין המשלחות החשובות שלו ניתן למנות את המשלחת ליפן בשנת 1874 היכן שערך תצפיות על כוכב נגה, כמו כן, את תפקידו במשא ומתן בין ארצות הברית ובריטניה בקביעת הגבול המדויק בין קנדה וארצות הברית.^[71] בשנת 1901 וויליאם פאוול יצא לעצב את ספרי הלימוד ותוכנית הלימודים בפיליפינים, זמן קצר לאחר שהאיים הועברו לשליטת ארצות הברית.^[76]

הוראה באקדמיה

לפחות חמישה מהמייסדים לימדו באופן פעיל במוסדות אקדמיים, ביניהם: מרקוס בייקר לימד מתמטיקה באוניברסיטת מישיגן לפני שהצטרף לסיוריו של דאל באלסקה בשנת 1872.^[52] פרנק בייקר היה חבר סגל אקדמי בכיר בהוראת האנטומיה באוניברסיטת ג׳ורג׳טאון.^[53] גור היה חבר סגל אקדמי בכיר במתמטיקה באוניברסיטת ג׳ורג׳ וושינגטון.^[57] וולינג היה מרצה בספרות אנגלית, היסטוריה, משפטים, ופילוסופיה באוניברסיטת פרינסטון, והיה נשיאן של אוניברסיטת גו׳רג׳ וושינגטון ומכללת סיינט ג׳ון (אנ') במדינת מרילנד.^[45] בנוסף, וולינג היה עמית במספר אגודות מדעיות ושירת כנשיאו השלישי של מועדון הקוסמוס, היכן שנוסדה האגודה.^[45] טרם שיצא לחקור ארצות, ישראל ראסל לימד כמה שנים גאולוגיה באוניברסיטת קולומביה.^[6] בשנת 1892 ראסל שב ללמד גאולוגיה באוניברסיטת מישיגן.^[6]

גלריית המייסדים

• גלריית שלושים ושלושת מייסדי האגודה הלאומית לגאוגרפיה של ארצות הברית
• 
  קְלִיבְלֶנְד אַבִּיי
• 
  הֶרְבֶּרְט גוֹבֶרְנוֹר אוֹגְדֶן
• 
  ג׳וֹן רְאַסֶל בְּאַרְטְלֶט
• 
  רוֹגֶ׳רְס בִּירְנִי
• 
  מַרְקוּס בֵּייקְר
• 
  פְרַנְק בֵּייקֶר
• 
  צַ׳רְלֶס גֵ׳יימְס בֶּל
• 
  ג׳וֹרְג׳ בְּרַאוֹן גוּד
• 
  גֵ׳יימְס הוֹוְאַרְד גוֹר
• 
  וִילְאַרְד דְרֵייק ג׳וֹנְסוֹן
• 
  גְרוֹב קַרְל גִילְבֶּרְט
• 
  הֶנְרִי גַַנֶט
• 
  סַמוּאֶל גַַנֶט
• 
  אֲדוֹלפוּס גְרִילִי
• 
  קְלַרֶנְס דַטוֹן
• 
  ווילִיאֶם הִילִי דְאַל
• 
  אַרְתוּר פְּאַוול דֵייוויס
• 
  גַרְדִינֶר גְרִין האַבָּרְד
• 
  אֶדוּאַרְד אֶוורֶט הָיידֶן
• 
  הֶנְרִי הֶנְשְאוֹ
• 
  גֵ׳יימְס קְלְאַרְק ווֶלִינְג
• 
  אוֹטוֹ הִילְגְאַרְד טִיטְמַן
• 
  רוֹבֶּרְט מוֹלְדְרוֹ
• 
  הנרי מִיטְשֶל
• 
  ג׳וֹרְג׳ וואַלְאַס מֶלְוויל
• 
  קְלִינְטוֹן האַרְט מֶרִיאַם
• 
  ג׳ון וֶסְלִי פְּאַוול
• 
  ווילִיאֶם בְּרַמְוֶול פְּאַוול
• 
  ג׳וֹרְג׳ קֶנְאַן
• 
  ישראל רְאַסֶל
• 
  ווינְפִילְד סְקוֹט שְלִי
• 
  אַלְמוֹן הְאַרִיס תוֹמְפְּסוֹן
• 
  גִילְבֶּרְט תוֹמְפְּסוֹן

• שרבט גולה – ”הנערה האפגנית“ שהופיע בשער הירחון של מהדורת יוני 1985.
• ג׳יין גודול
• פרויקט הגנוגרפיה

מדיה וקבצים בנושא נשיונל ג'יאוגרפיק בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של National Geographic Society (באנגלית)
• אתר האינטרנט הרשמי של National Geographic Partners (באנגלית)
• אתר האינטרנט הרשמי של National Geographic Magazine (באנגלית)
• אתר האינטרנט הרשמי של National Geographic Kids (באנגלית)
• אתר האינטרנט הרשמי של National Geographic Channel (בעברית)

• נשיונל ג'יאוגרפיק, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• נשיונל ג'יאוגרפיק, ברשת החברתית אינסטגרם
• נשיונל ג'יאוגרפיק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• נשיונל ג'יאוגרפיק (חברה), ארצות הברית, דף שער בספרייה הלאומית