סכסוך ישראל–חזבאללה מהנסיגה מרצועת הביטחון עד מלחמת לבנון השנייה

ערכים מורחבים – רצועת הביטחון, המערכה ברצועת הביטחון

בעקבות התקפות חוזרות ונשנות של ארגוני הטרור הפלסטיניים על יישובי הצפון בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, יצא צה"ל למלחמת לבנון הראשונה. במהלך המלחמה, כבש צה"ל שטח בדרום לבנון, שמרובו נסוג ביוני 1985. מאז ועד שנת 2000, שלט צה"ל בשטח שנקרא רצועת הביטחון, שמטרתו הייתה להפריד בין המחבלים בלבנון לבין היישובים סמוכי הגבול.

האבדות הרבות שנגרמו כתוצאה מהלחימה ברצועת הביטחון יצרו לחץ ציבורי כבד לפינויה. ב-24 במאי 2000 נסוג צה"ל באופן חד-צדדי מדרום לבנון והתבצר בקו הגבול הבינלאומי ("הקו הכחול").

בעקבות הנסיגה, עלתה קרנו של ארגון חזבאללה בעולם הערבי, מפני שתפסו אותו כארגון שהסיג את צה"ל מלבנון. ב-26 במאי נשא מזכ"ל הארגון, חסן נסראללה, את "נאום קורי העכביש", שבו דיבר על ישראל: "ישראל נראית חזקה מבחוץ, אך קלה להרס והכנעה, כמו קורי עכביש. ישראל אמנם מצטיירת כבעלת עוצמה צבאית גדולה ועליונות טכנולוגית, אך החברה הישראלית לא תעמוד בעוד מתקפות טרור, פיגועים וקטיושות. החברה הישראלית עייפה ממלחמות ואין לה האיתנות והחוסן לעמוד במאבק דמים ולספוג נפגעים".

עם יציאת צה"ל מדרום לבנון, התבסס חזבאללה באזור, התחמש באמצעי לחימה חדשים ומתקדמים - שרבים מהם הועברו אליו מאיראן דרך סוריה והים - והקים ביצורים ביערות הסבוכים ובכפרים של דרום לבנון. חזבאללה גם פיתח את מערך הרקטות והטילים ארוכי הטווח שלו, וזאת על מנת ליצור מאזן אימה מול ישראל.

מספר התקיפות ירד באופן משמעותי, ובעקבות כך גם מספר הנפגעים, אולם אחת לכמה חודשים נערכה התקפה מרוכזת ונקודתית של חזבאללה - בעיקר בהר דב (חוות שבעא), אותו חזבאללה תובע, על אף שישראל טוענת שלפי המשפט הבינלאומי, השטח אינו לבנוני, אלא סורי. בנוסף לסוגיית השליטה בהר דב, חזבאללה גם ביצע תקיפות בטענה שישראל מפרה את הריבונות של לבנון וכן בתגובה לחיסולים של בכירים בארגון.

לקראת הנסיגה, הדגיש ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, כי אם לאחר הנסיגה תיפתח אש מלבנון לעבר ישראל, "כל לבנון תבער". חרף זאת, בשל חוסר רצונה של ישראל להיגרר ללחימה בלבנון בימי האינתיפאדה השנייה, תגובות צה"ל לתקיפות חזבאללה בגבול היו מדודות והסתכמו בתקיפות ממוקדות של יעדים בדרום לבנון.

2000

• 7 באוקטובר - חטיפת שלושת חיילי צה"ל בהר דב: זו הייתה התקרית הביטחונית הראשונה בגבול הצפון מאז הנסיגה מרצועת הביטחון. במהלך סיור לאורך גדר המערכת באזור הר דב, הופעל מטען רב-עוצמה על הבט"שית בה היו לוחמי חיל ההנדסה הקרבית בני אברהם ועדי אביטן והנהג עומר סואעד. בעקבות הפיצוץ, נהרגו שלושת החיילים וגופותיהם נחטפו ללבנון. במהלך אירועי אותו היום, נהרגו גם שני מפגינים לבנונים, שיידו אבנים וניסו לחצות את הגדר ליד מושב זרעית.
• 15 באוקטובר - נסראללה הודיע על חטיפת אלחנן טננבוים, אזרח ישראלי, שפותה להשתתף בעסקת סמים ונחטף ללבנון^[1].
• 26 בנובמבר - מטען חבלה, שהונח בהר דב, הופעל על כוח צה"ל בעת שפעל לנטרולו. גשש צה"ל ח'ליל טאהר נהרג במקום ושני חיילים נוספים נפצעו.

2001

• 16 בפברואר - טיל נ"ט נורה לעבר ג'יפ סיור של צה"ל בהר דב - לוחם גולני אלעד שניאור נפצע באורח אנוש ונפטר מפצעיו. שלושה חיילים אחרים נפצעו באורח קל^[2].
• 14 באפריל - מפקד טנק, אלעד ליטווק, נהרג מירי טיל נ"ט בהר דב. ב-16 באפריל, תקפו בתגובה מטוסי חיל האוויר הישראלי עמדת מכ"ם של הצבא הסורי, הממוקמת כ-45 ק"מ מזרחית לביירות. שלושה חיילים סורים נהרגו וחמישה נפצעו^[3].
• 29 ביוני - פעילי חזבאללה ירו טילים נגד טנקים ופצצות מרגמה לעבר עמדות צה"ל. שני חיילים נפצעו. צה"ל השיב בירי מקלעים ופגזי טנקים לעבר מקורות הירי, ומטוסי חיל האוויר הפציצו מטרות, שזוהו כמטרות טרור^[4].
• 1 ביולי - בתגובה לתקיפת חזבאללה יומיים קודם לכן, תקפו מטוסי חיל האוויר תחנת מכ"ם סורית בבקאע. שלושה חיילים סורים וחייל לבנוני אחד נפצעו^[5].

2002

• 12 במרץ - פיגוע מצובה: שני מחבלים, שחדרו מלבנון לישראל, פתחו באש והשליכו רימוני יד לעבר כלי רכב שנסעו בכביש 70 בין שלומי למצובה. בפיגוע נהרגו חמישה אזרחים וקצין צה"ל^[6]. שני המחבלים חוסלו. בשנת 2004 לקח ארגון הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני את האחריות לפיגוע.
• 29 באוגוסט - חזבאללה ירה פצצות מרגמה וטילים נגד טנקים לעבר מוצב גלדיולה בהר דב. שלושה חיילים נפצעו, אחד מהם, אופיר מישאל, נפטר מפצעיו אחרי שלושה ימים^[7].
• 8 בדצמבר - שני חיילי צה"ל נפצעו מפיצוץ מטען חבלה ליד מושב זרעית^[8].

2003

• 3 באוגוסט - חזבאללה ירה שלושה מטחי נ"מ לעבר מטוסי חיל האוויר בגזרה המערבית בגבול. תושב אבן מנחם נפצע באורח קל מאוד מרסיסים^[9].
• 7 באוגוסט - חזבאללה ירה עשרות פצצות מרגמה וטילים נגד טנקים לעבר מוצבי צה"ל בהר דב ובגזרת החרמון ובנוסף כמה פגזי נ"מ לאזור ראש הנקרה.
• 10 באוגוסט - חזבאללה ירה פגזי נ"מ לעבר המועצה המקומית שלומי. כתוצאה מהירי נהרג הנער חביב דדון וארבעה אזרחים נפצעו קל^[10].
• 6 באוקטובר - לוחם גולני, דוד סולומונוב, נהרג מירי צלפים מלבנון כאשר היה במארב בקרבת הגבול ליד מטולה^[11]. בלילה סמוך לחצות, נורו חמש פצצות מרגמה מלבנון לישראל ופגעו באזור הגבול סמוך לקיבוץ מנרה.
• 27 באוקטובר - חזבאללה ירה על מוצבי צה"ל בהר דב - "גלדיולה", "דליה" ו"הדס". ממכת האש, שכללה בעיקר ירי טילים נגד טנקים, נפצע באורח קל חייל ישראלי. מסוקי קרב ותותחים של צה"ל השיבו אש לעבר לבנון^[12].

2004

• 19 בינואר - דחפור די-9 של צה"ל נפגע מירי נ"ט בעת שעסק בנטרול זירת מטענים בגבול לבנון מערבית למושב זרעית. מהירי נהרג יאן רוצ'ניסקי, שפיקד על הדחפור^[13].
• 29 בינואר - אלחנן טננבוים וגופות שלושת החיילים, שנהרגו ונחטפו בהר דב באוקטובר 2000, הוחזרו לישראל בתמורה לשחרורם של 435 אסירים - רובם פלסטינים - ולהשבת גופותיהם של 59 לבנונים^[14]. החטיפה והעסקה שבעקבותיה נחשבו כניצחון לחזבאללה. בשל הצלחה זו, נעשו ניסיונות נוספים לחטוף חיילים ישראלים - הן בזירה הלבנונית והן בזירה הפלסטינית.
• 7 במאי - מחבלי חזבאללה פתחו באש עוצמתית בגזרת הר דב, שכללה הפעלת זירת מטענים, ירי פצצות מרגמה וטילים נגד טנקים. לוחם יחידת אגוז דניס למינוב נהרג במקום ו-13 חיילים אחרים נפצעו^[15].
• 20 ביולי - שני חיילי צה"ל אבישי קוריסקי ואיתי אילוז נורו למוות על ידי צלפים של חזבאללה בעת שעסקו בתיקון האנטנה של מוצב נורית, סמוך למושב זרעית^[16]. שני חיילים נוספים נפצעו קל. בתגובה השיבו לוחמי צה"ל באש אל עבר העמדה ממנה ירו הצלפים והשמידו אותה. אחד מפעילי חזבאללה נהרג.
• 28 באוקטובר - רקטת קטיושה, שנורתה מלבנון, התפוצצה באוויר ונפלה בקיבוץ מצובה^[17].
• 15 בנובמבר - שתי רקטות קטיושה נורו מלבנון. אחת פגעה במועצה המקומית שלומי והשנייה בים. לא היו נפגעים^[18].

2005

• 9 בינואר - כוח צה"ל שנסע ליד מוצב שיאון בהר דב עלה על מטען חבלה. כתוצאה מהפיצוץ נפצע אנושות סגן מפקד פלוגה בגולני שרון אלמקיאס ונהרג. במהלך חילופי האש, שהתנהלו לאחר מכן, נהרגו מחבל חזבאללה וקצין צרפתי שהשתייך ליוניפי"ל. קצין יוניפי"ל שוודי נפצע^[19].
• 29 ביוני - כוח צה"ל ירה לעבר חוליית מחבלי חזבאללה, שחצתה לשטח ישראל, ופגעה באחד מהם. מיד לאחר מכן, ירו מחבלי הארגון מטח פצצות מרגמה לעבר מוצבי הר דב. בעקבות ירי פצצות המרגמה, נהרג לוחם גולני עוזי פרץ וארבעה חיילים אחרים נפצעו^[20].
• 21 בנובמבר - ניסיון החטיפה בע'ג'ר: כוח של ארבעה לוחמי חזבאללה נכנס לכפר ע'ג'ר בניסיון לחטוף חיילים וחוסל על ידי קלע סער, שארב להם. מחבל חמישי חוסל בהר דב, לאחר שניסה לחדור עם מחבל נוסף למוצב גלדיולה. במהלך חילופי האש נפצעו 11 ישראלים.
• 27 בדצמבר - מטח רקטות קטיושה נפתח לעבר צפון ישראל. הרקטות נחתו בקריית שמונה ובשלומי והסבו נזק^[21]. בתגובה, תקף צה"ל מהאוויר בסיס אימונים של ארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית, מדרום לביירות, ופצע מספר פעילים. ארגון אל-קאעידה בעיראק קיבל על עצמו את האחריות לירי.

2006

• 28 במאי - מספר רקטות קטיושה נורו מלבנון ופגעו בבסיס צבאי בהר מירון. צה"ל הגיב בתקיפת מטרות טרור בלבנון. התפתחו חילופי אש בין צה"ל לבין פעילי חזבאללה ומחבלים פלסטינים. בסמוך לקיבוץ מנרה, חייל צה"ל נפצע קשה מאש צלפים שנורתה מלבנון. מהצד השני, נהרגו פלסטיני ופעיל חזבאללה מאש צה"ל^[22].

ערכים מורחבים – חטיפת חיילי צה"ל בגבול לבנון (2006), מלחמת לבנון השנייה

בבוקר ה-12 ביולי, נחטפו שני חיילי צה"ל בגבול לבנון סמוך למוצב ליבנה ליד זרעית. עשרות מחבלים פתחו בהתקפה מתואמת שכללה ירי מרגמות וקטיושות לעבר יישובים ומוצבים הסמוכים לגבול, ירי טילים נגד טנקים על שני רכבי סיור של צה"ל וחדירה של חוליית חזבאללה, שחטפה מרכבי הסיור את חיילי המילואים אהוד גולדווסר ואלדד רגב, שנפגעו קשה בפיגוע ונהרגו. בנוסף לחטופים, נהרגו עוד שלושה חיילים ונפצעו שלושה נוספים באורח קשה. את הפעולה תכנן עימאד מורנייה, שגם פיקד עליה.

צה"ל הגיב למתקפה בירי לעבר בסיסי חזבאללה, תשתיות וגשרים על מנת להקשות על פעילי חזבאללה להתרחק עם החטופים. טנק מרכבה מגדוד 82 של חטיבה 7 ונגמ"חון נכנסו ללבנון במטרה להתחקות אחר תנועת המחבלים ולעצור את רכב המילוט. הטנק עלה על מטען גחון כבד ורב-עוצמה שנאמד בחצי טון חומר נפץ. הטנק נהרס, וארבעת לוחמיו נהרגו. לוחם נוסף מגדוד 50 של חטיבת הנח"ל, שפעל במטרה לחלץ את חללי הטנק, נפגע מרסיס של פצצת מרגמה ונהרג. בסך הכול, נהרגו באותו יום 10 חיילים - שניים מתוכם נחטפו ללבנון - ונפצעו 10 חיילים נוספים ו-6 אזרחים.

המתקפה הייתה יריית הפתיחה למלחמת לבנון השנייה. במהלך המלחמה, שהסתיימה ב-14 באוגוסט, נהרגו 165 ישראלים ולפחות 1,000 לבנונים.

ב-16 ביולי 2008, הוחזרו גופותיהם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב לישראל בתמורה לשחרורם של אסירים ביטחוניים פלסטינים ולבנונים, ביניהם, המחבל הדרוזי סמיר קונטאר, רוצח בני משפחת הרן בנהריה^[23].