סנגיראן
סנגיראן (אינדונזית Sangiran) הוא אתר ארכאולוגי בעמק הנהר סולו (Bengawan Solo) במרכזו של האי ג'אווה באינדונזיה, אשר התפרסם במאובנים רבים של הומו ארקטוס שנמצאו בו, מהעתיקים ביותר שנמצאו עד כה.
 | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידות | |||||
| שטח | 5,600 הקטאר  | ||||
| היסטוריה | |||||
| תקופות | פרהיסטוריה | ||||
| אתר ארכאולוגי | |||||
| ארכאולוגים | גוסטב פון קניגסוולד | ||||
| מיקום | |||||
| מדינה | אינדונזיה | ||||
| קואורדינטות | 7°27′S 110°51′E / 7.45°S 110.85°E | ||||
  | |||||
.jpg)
אשר נמצאה בסנגיראן ב-1937
הסטרטיגרפיה של אזור סנגיראן מכסה תקופה של שני מיליוני שנים מאז סוף הפליוקן. בשכבות הפליסטוקן הקדום והתיכון נמצאו מאובנים וכלי-אבן רבים. חמישים מאובנים השייכים לאדם הקדום (הומו ארקטוס וכן Meganthropus palaeo, הגדרה ישנה למאובנים דומים להומו ארקטוס אך גסים יותר) נמצאו במקום. עוד נמצאו מאובני בעלי חיים וצמחים, וכן כלי אבן מתקופת האבן הקדומה, כלים עשוים מעצם וגרזנים מתקופת האבן החדשה.
ממצאים אלה מראים כי הומינינים יישבו את האזור כבר לפני כ-1.5 מיליון שנה, והכלים מתקופת האבן הקדומה מתוארכים ללפני 800,000 שנה לערך. הממצאים המאוחרים יותר מראים על המשכיות של היישוב האנושי עד לתקופת האבן החדשה.
החפירות במקום נערכו על ידי גוסטב פון קניגסוולד (Gustav Heinrich Ralph von Koenigswald) החל בשנת 1934.
בשנת 1996 החליט ארגון אונסק"ו להכריז על המקום כאתר מורשת עולמית, וזאת, בין היתר, בשל היותו:
"One of the key sites for the understanding of human evolution that admirably illustrates the development of Homo sapiens sapiens from the Lower Pleistocene to the present through the outstanding fossil and artefactual material that it has produced."[1]
"אחד מאתרי המפתח להבנת האבולוציה האנושית, אשר ממחיש את התפתחות האדם הנבון מאז הפליסטוקן המוקדם עד ההוה, וזאת באמצעות המאובנים יוצאי הדופן והכלים שנמצאו במקום."
