מזרח טימור

ערך מורחב – היסטוריה של מזרח טימור

באי טימור נמצאו אומנם שרידים המעידים על התיישבות עוד בתקופת האבן, אך ההיסטוריה המתועדת קיימת רק מהמאה ה-15, מדיווחים סיניים אודות סחר עם האי. בין המאה ה-16 למאה ה-19 ניהלו פורטוגל והולנד מאבק על השליטה באי שהגיע לסיומו ב-1859 בהסכם ליסבון בו סוכם על חלוקת האי, כאשר החלק המזרחי, מזרח טימור, נשאר בידי פורטוגל כמושבה לכל דבר. הגבול סומן סופית רק בשנת 1915.

מלבד תקופה קצרה של כיבוש יפני במהלך מלחמת העולם השנייה, מזרח טימור המשיכה להיות מושבה פורטוגזית עד אמצע שנות ה-70 של המאה ה-20. ב-1974 התחיל בפורטוגל מהפך שנמשך כשנתיים, עד התייצבות השלטון עם בחירתו של מריו סוארש מהמפלגה הסוציאליסטית לנשיאות המדינה ב-1976. כבר בשנת 1974 כשהחלה אינדונזיה לדרוש את השליטה בטימור הפורטוגלית נותקו הקשרים הדיפלומטיים בין פורטוגל ואינדונזיה מחוסר הסכמה לגבי עתידה של מזרח טימור.

בו זמנית התארגנו במזרח טימור תנועות פוליטיות. התנועה הפופולרית ביותר, "התנועה המהפכנית למען עצמאות מזרח טימור" (פרטילין), תנועת שמאל בהשראה קומוניסטית, פעלה לעצמאות המושבה. אינדונזיה ניצלה את חולשתה של פורטוגל, ותוך הצגת טענות שווא של איום קומוניסטי כביכול ממזרח טימור, ובעזרתן של ממשלות אוסטרליה וארצות הברית, שסיפקו לה נשק ותמיכה כלכלית בלתי מוגבלים, פלשה לתוך הטריטוריה ב-7 בדצמבר 1975. הכיבוש האינדונזי של מזרח טימור נמשך עד 1999 ובמהלכו נהרגו בין רבע לשליש מהאוכלוסייה שמנתה כ-700,000 תושבים טרם פרוץ הקרבות. הכיבוש הגיע לסיומו רק אחרי שאינדונזיה נאלצה לוותר על הטריטוריה על רקע מהפך שלטוני בג'קרטה הבירה ובעקבות משבר כלכלי קשה שפקד את אינדונזיה ואת האזור כולו. באוגוסט 1999 נערך משאל עם במזרח טימור שבו 78.5% מהאוכלוסייה הצביעו לטובת עצמאות. כעבור שנתיים של שלטון זמני של האו"ם הכריזה המדינה הקטנה על עצמאותה ב-20 במאי 2002.

בראש המדינה עומד נשיא שנבחר לכהונה של חמש שנים בבחירות ציבוריות. תפקידו בעיקרו טקסי אך יש בידיו זכות וטו חלקית על חקיקת הפרלמנט. עם פרסום תוצאות הבחירות ממנה הנשיא את ראש המפלגה שזכתה ברוב הקולות (או מי שיכול לכונן קואליציה שתהווה רוב בפרלמנט) לתפקיד ראש הממשלה. ראש הממשלה עומד בראש מועצת המדינה (הקבינט). הפרלמנט הוא הפרלמנט הלאומי ויש לו בית אחד שחבריו נבחרים בבחירות ציבוריות לכהונה של חמש שנים. מספר חברי הפרלמנט יכול להשתנות מ-52 ועד 65. כיום, כתוצאה מכך שזאת הכהונה הראשונה של הפרלמנט מאז הקמתו, יש בו 86 חברים.

חוקת מזרח טימור מתבססת על החוקה של פורטוגל. המדינה עדיין נמצאת בשלבי גיבוש והקמת מוסדותיה, וסובלת מחוסר יציבות.

ב-11 בפברואר 2008 התרחש במדינה ניסיון הפיכה כושל ובמהלכו נורה ונפצע הנשיא, ז'וזה רמוס הורטה, חתן פרס נובל לשלום לשנת 1996. באותה עת אף נפתחה אש על שיירת ראש הממשלה, שנאנה גושמאו אולם הוא לא נפגע.^[9] הפרלמנט במזרח טימור הכריז על מצב חירום במדינה למשך עשרה ימים, בעקבות ניסיון ההפיכה הודיעה אוסטרליה כי תשלח חיילים נוספים לחיזוק כוח השלום הנמצא במדינה.^[10] ב-31 בדצמבר 2012 יצאה המשלחת המדינית של האו"ם יחד עם כוח השמירה על השלום מהמדינה.

לפי נתוני 2006, הכלכלה של מזרח-טימור היא הכלכלה החלשה והנחשלת ביותר באסיה ובאוקיאניה. (אף כי אין נתונים על כלכלות עיראק וקוריאה הצפונית).^[11]

מזרח טימור שוכנת בחציו המזרחי של האי טימור, שבקצה המזרחי של איי סומדה הקטנים שבאינדונזיה. במדינה נכללת גם מובלעת קטנה (אוקוסי-אומנו) בחלקו המערבי של האי, וכן שני איים קטנים: אטאורו מצפון לדילי וג'אקו סמוך מעבר לקצה המזרחי של טימור. שטח המדינה כ-15,007 קמ"ר, מן הקטנות ביותר באסיה.

חלק מפני השטח, בפנים האי, הרריים מאוד. הנקודה הגבוהה ביותר, הר רמלאו, היא בגובה 2,963 מטרים מעל פני הים.

מזג האוויר טרופי: חם ולח, כאשר כמעט כל המשקעים יורדים בעונה הגשומה.

ערך מורחב – דמוגרפיה של מזרח טימור

אוכלוסיית מזרח טימור מונה כמיליון נפש. הערכות על גודל האוכלוסייה שונות מאוד זו מזו, בטווח שבין 800,000 ל-1.1 מיליון, נכון ל-2008. התושבים מתחלקים לכמה קבוצות אתניות, רובן אוסטרונזיות ומיעוטן פפואניות. כן קיימים צאצאים לנישואים בין הפורטוגלים לילידי המקום, ומיעוט קטן ממוצא סיני.

השפה העיקרית היא טֶטוּם, שפה אוסטרונזית. הניב של דילי, שיש בו השפעות ניכרות של פורטוגזית, הוא הניב הרשמי. לצידה של הטטום משמשת כשפה רשמית גם הפורטוגזית, שהייתה אסורה בתקופת השלטון האינדונזי. עוד 15 שפות ילידיות מדוברות במדינה, וגם האינדונזית עדיין מצויה בשימוש, וכן האנגלית.

מזרח טימור היא המדינה היחידה באסיה, מלבד הפיליפינים, שבה רוב נוצרי קתולי. כ-97 אחוזים מן התושבים מזהים עצמם כקתולים. קיימים מיעוטים קטנים של מוסלמים (כ-1%), פרוטסטנטים (כ-1%), אנימיסטים, הינדואיסטים ובודהיסטים.

צבא

ערך מורחב – צבא מזרח טימור

צבא מזרח טימור הוקם בשנת 2001 מתוך ארגון הפניטיל ומאז הוא מגן על המדינה מאיומים חיצוניים. בשנת 2006 צומצם כוחו של הצבא בחצי בגלל מחאות ציבוריות על תנאי מחיה לא הולמים.

650 חיילי הצבא הראשונים נבחרו מתוך 1,700 מועמדים. החיילים החלו באימוניהם ב-29 במרץ של אותה השנה, וב-29 ביוני הוקם הגדוד הראשון של הצבא.

הצבא מורכב משני חילות:

חיל הרגלים – הכוח העיקרי של הצבא.הצי – מפעיל מספר סירות סיור בשטח הטריטוריאלי הימי של המדינה.חיל הרגלים מורכב משני גדודים וכוח ימי קטן מהווה את הצי. בצבא משרתים כיום כ-7,000 חיילים.

משטרה

ערך מורחב – המשטרה הלאומית של מזרח טימור

המשטרה הלאומית של מזרח טימור הוקמה במאי 2002 על ידי האו"ם, לפני שמזרח טימור קיבלה ריבונות, עם הכוח לספק ביטחון ומשפט, לשמור על החוק והסדר ברחבי הארץ וגם כדי לאפשר פיתוח מהיר של שיטור אמין, מקצועי וללא משוא פנים.
כונני הגיוס נערכו בתחילת שנת 2000, והטירונות הראשונה החלה ב-27 במרץ 2000, בחסות מינהל האו"ם במזרח טימור (UNTAET). ב-10 באוגוסט 2001, המשטרה הלאומית של מזרח טימור הוקמה באופן רשמי, שהייתה אמורה לעבוד לצד ה-UNTAET, שהוא כוח האו"ם.
בתחילה שם הארגון היה (East Timor Police Service (ETPS, מאוחר יותר שונה השם של המשטרה ל-Timor-Leste Police Service (TLPS), ולבסוף נקבע השם Policia Nacional de Timor-Leste (בתרגום חופשי: המשטרה הלאומית של מזרח טימור) שנשאר עד היום.
המשטרה קיבלה את האחריות הבלעדית לכל נושאי השיטור במזרח טימור ב-10 בדצמבר 2003. המשטרה מונה לפחות שלוש יחידות מיוחדות ב-PNTL: יחידת המילואים של המשטרה (לשעבר יחידת שירות לפריסה מהירה), יחידת משמר הגבול ויחידת ההתערבות המהירה (UIR).

עם קבלת עצמאותה, מזרח טימור הצטרפה אל הפיליפינים כמדינה השנייה בלבד באסיה בעלת רוב נוצרי קתולי. על פי מפקד האוכלוסין שנערך במדינה בשנת 2010, 96.9% מהאוכלוסייה מגדירים את עצמם כקתוליים, בעוד 2.2% מגדירים עצמם אוונגליסטים/פרוטסטנטים ו-0.3% כמוסלמים. בעוד חוקת המדינה תומכת בחופש מדת ובהפרדת דת ומדינה, היא גם מכירה ב"השתתפותה של הכנסייה הקתולית בתהליך השחרור הלאומי".

• 1 בינואר – יום השנה החדשה (ראש השנה)
• תאריך משתנה – חג הקורבן
• מרץ–אפריל – יום שישי הטוב
• 1 במאי – חג העבודה
• 20 במאי – יום חידוש העצמאות (יום השנה להעברת הריבונות לממשלת מזרח טימור, נחגג מאז 2002)
• מאי–יוני – חג הלחם והיין הקדושים
• 1 בנובמבר – יום כל הקדושים
• 2 בנובמבר – יום כל הנשמות
• 12 בנובמבר – יום הנוער הלאומי (יום השנה לטבח סנטה קרוז, 1991)
• 28 בנובמבר – יום הכרזת העצמאות (נחגג מאז 1975)
• תאריך משתנה – עיד אל-פיטר (יום המציין את סיום חודש הרמדאן)
• 7 בדצמבר – יום גיבורי האומה (יום השנה לפלישה האינדונזית למזרח טימור, 1975)
• 8 בדצמבר – חג העיבור ללא חטא
• 25 בדצמבר – חג המולד

מיזמי קרן ויקימדיה
דיווחים בוויקיחדשות: מזרח טימור
מדריך למטייל בוויקימסע: מזרח טימור
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מזרח טימור

• אתר האינטרנט הרשמי של מזרח טימור
• אתר האינטרנט הרשמי של מזרח טימור
• מזרח טימור, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• מזרח טימור: ראש הממשלה המכהן נבחר לנשיא, באתר ynet, 10 במאי 2007
• מזרח טימור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)