קצ'ואה

מעט מאוד ידוע על ההיסטוריה של קצ'ואה לפני עלייתה של אימפריית האינקה, על אף שמניחים שהיא דוברה בסביבות פרו ואקוודור עוד לפני עליית האימפריה לשלטון. בתקופת האימפריה, שימשה קצ'ואה כשפה הרשמית של הממלכה ונכפתה על תושביה, ועל כן התרחבה לאזורים רבים בדרום אמריקה; כתוצאה מכך התפתחו ניבים רבים ושונים מאוד זה מזה.

גם לאחר הכיבוש הספרדי של האימפריה המשיכה השפה לשמש כשפה העיקרית באזור. הספרדים התייחסו אליה כשפה הכללית של הילידים ולמדו אותה כדי לתקשר איתם^[1]. הכנסייה הקתולית אימצה את הקצ'ואה כשפה שתשמש למיסיונריות נוצרית, ועל כן מיסיונרים ספרדים רבים למדו אותה ובאמצעותה הפיצו את עקרונות הנצרות^[2].

מספר גורמים הובילו לירידה דרמטית בכמות דוברי השפה, אך הגורם העיקרי הוא מרד גדול של המקומיים נגד השלטון הספרדי בשנת 1780, בהנהגת טופאק אמארו השני. המרד הוביל לאיסור על שימוש בשפה ועל התושבים הילידים נכפה מעבר לספרדית. אפילו שימושים נוצריים ומיסיונריים בקצ'ואה נאסרו על ידי השלטון. כתוצאה מכך מספר דוברי השפה צנח משמעותית, ועם השנים הפכה קצ'ואה למזוהה עם המעמד הנמוך של האוכלוסייה.

בעקבות התדמית הגרועה שדבקה בשפה קצ'ואה נשארה במשך שנים רבות שפה דבורה בעיקר ולא נכתבו בה כמעט יצירות ספרותיות. אחד מהטקסטים הבודדים הכתובים בשפה הוא כתב היד הוּאַרוֹצִ'ירִי(אנ') מהמאה ה-16, המתאר מיתוסים ומסורות דתיות ילידיות. לאחר שפרו קיבלה עצמאות במאה ה-18 מספר הדוברים גדל במעט, אך היא נשארה מוגבלת בעיקר לאזורים כפריים מבודדים. כיום לשפה מספר דוברים מוערך של כ-8–12 מיליון, והיא שפה רשמית בפרו, בוליביה ואקוודור^[3].

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיפדיה בשפה זו: קצ'ואה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קצ'ואה

• אתר המכיל תכנים שתורגמו מקצ'ואה
• topic/Quichua קצ'ואה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)