רצח עם

לחצו כדי להקטין חזרה

לחצו להגדלה

---

מפת השואה: אזורי השליטה הנאצית ונתיבי התעבורה אל מחנות ההשמדה

המונח "גֵ'נוֹסַיְיד" (Genocide) נטבע בשנת 1944 על ידי רפאל למקין, משפטן יהודי שברח מפולין לארצות הברית בראשיתה של השואה. למקין החל לחקור את תופעת השמדת העמים כבר בראשית שנות השלושים וכבר אז החל במאמציו להגדיר פשע מסוג זה בחוק הבינלאומי. למקין הציע טיוטה לחוק בינלאומי בנושא זה כבר בשנת 1935, בכנס במדריד שבו אף הזהיר כי גרמניה הנאצית עלולה לבצע פשע מסוג זה.

למקין הבין כי הפשע אותו הוא מבקש לאסור הוא פשע מודרני חסר שם^[7] ועל כן המציא את שמו. השם הורכב מצירוף המילה היוונית γένος (גנוס) שמשמעותה "עַם" והמילה הלטינית cide (קידֶה) שמשמעה "להרוג",^[8] על משקל המונח "הוֹמִיסַיְיד" (Homicide) שמשמעו רצח של אדם בודד. כאשר טבע את המושג "ג'נוסייד" ב-1944, הביא לו כדוגמה תקדימית את רצח העם הארמני ב-1915.^[9] דבריו אלה נכתבו בעת שנאבק למען קבלת אמנת האו"ם בנושא רצח עם.^[10]

רק לאחר השואה, בה נספו 49 מבני משפחתו של למקין ושישה מיליונים מבני עמו, נחקק המונח ג'נוסייד כאשר ב-9 בדצמבר 1948 אישרה העצרת הכללית של האו"ם את האמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם. אמנה זו נכנסה לתוקף בינואר 1951.^[11]

החל משנות השמונים, עסקו חוקרים רבים בסיווג המושג רצח עם: כתיבת הגדרות לרצח עם^[12] וחלוקתו לקבוצות ותתי קבוצות מושגיות, וזאת במטרה לערוך בהן מחקר השוואתי, לאתר צורות התנהגות ודפוסי חשיבה ולהגדיר את סוגי הפשעים השונים, שבהם נכלל רצח המוני. הטיפולוגיה של המונח נערכה תמיד לאור הביקורת הרבה שנמתחה על הגדרת האו"ם.^[2]

המונחים הנוספים, בשדה המושגי של חקר הג'נוסייד, הם תולדה של התפתחות הדין הבינלאומי ומחקר ביקורתי המקיף היסטוריות של קבוצות רבות, והם מבטאים סוגים שונים של פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות והחרבה מכוונת של תרבויות. המושגים נידונים לרוב במוסדות אקדמיים ובאגודת חוקרי הג'נוסייד שהוקמה בשנת 1994. מושגים אלו ברובם לא התקבלו על ידי מערכת המשפט הבינלאומי ועל כן נותרו בשדה המחקרי בלבד.^[13]

דמוסייד (Democide) (אנ')

רצח המוני של בני אדם לא חמושים על ידי השלטון. המושג מכיל רצח עם, פשעים נגד האנושות וכל צורה אחרת של הרג שהתבצע במתכוון נגד אוכלוסייה. המושג הורכב מצירוף שתי המילים הלטיניות: דֵמוֹ (demos) שמשמעו "אוכלוסייה", וסייד (cidere) שמשמעו "לרצוח". לפי מחקריו של טובע המושג, רודולף ראמל, במאה העשרים נרצחו יותר מ-174,000,000 בני אדם בעשרות מקרים שונים של רצח המונים. החוקר דניאל גולדהגן נקב במספר 125,000,000-175,000,000.^[4] חוקרים שונים העלו לרשת מאגרי מידע על מספרי קורבנות הדמוסייד בהיסטוריה.^[14]

פוליטיסייד (Politicide) (אנ')

רצח המוני של בני אדם, הנמנים בקבוצה המתנגדת לשלטון, שלא התבצע בגלל השתייכותם הלאומית, האתנית או הדתית. המושג הורכב מצירוף שתי המילים הלטיניות: "פוליטי", וסייד (cidere) שמשמעו "לרצוח". המונח פוליטיסייד הופיע לראשונה בסוף שנות השישים. עד שנות השמונים השתמשו במושג כמעט ורק בהקשר של הסכסוך הישראלי-ערבי. בשנות השמונים ערכה ברברה הארף רשימה של 45 מקרים של פוליטיסייד והוכיחה כי זהו הסוג הנפוץ ביותר של רצח המוני במחצית השנייה של המאה העשרים. המונח "קבוצה פוליטית" הופיע בכמה מהטיוטות לאמנת האו"ם אך ירד ממנה בשל לחצים שהפעילה ברית המועצות. חוקרים ומשפטנים בימינו מצוים במחלוקת לגבי נחיצותו ומעמדו המשפטי של מושג זה.^[15]

אתנוסייד (Ethnocide) (אנ')

הרס תרבותה וזהותה של קבוצה אתנית מבלי לרצוח את כל חברי הקבוצה, כלומר, הכחדת הקבוצה על אופייה ומאפייניה הנעשית מבלי להשמידה. שורשיו של המושג נטועים בכתביו הראשונים של רפאל למקין שנתן לו תחילה שמות שונים כגון: "פשע ברבריות" ו"השמדת תרבות".^[8]

אומניסייד (Omnicide)

רצח-כל האנושות. המושג הורכב מצירוף שתי המילים הלטיניות: אומני (omni) שמשמעו "כָּל", וסייד (cidere) שמשמעו "לרצוח". אומניסייד יכול להתבצע בתא שטח על ידי שימוש בנשק גרעיני או בכל כדור הארץ כתוצאה ממלחמה גרעינית. המושג אומניסייד נתבע בראשית שנות השמונים וחוקרים רבים השתמשו בו לתיאור סכנותיה של המלחמה הקרה. חוקרים ומדינאים רבים סבורים כי כל מלחמה גרעינית שתפרוץ תוביל להשמדת האנושות כולה וזאת בגלל מנגנונים אוטומטיים של מכה שנייה.^[16]

טיהור אתני (Ethnic cleansing)

לפי הגדרתו הרשמית של האו"ם, הוא הפיכת אזור להומוגני מבחינה אתנית, באמצעות שימוש בכוח או בהפחדה להוצאת אנשים מקבוצה אתנית או דתית אחרת מאזור נתון.^[17] טיהור אתני מתבצע בעיקרו באמצעות גירוש וסילוק (טרנספר), אך במקרים רבים הוא גולש גם למעשי טבח.

פילוסופים, אינטלקטואלים ואנשי רוח אחרים סבורים כי הקיום האנושי כולו עומד על סף כיליון, שהביא על עצמו, ורצח המוני הוא הראשון במבטאיו. זה מכבר הגדיר רוג'ר סמית', את המאה העשרים בשם "עידן הג'נוסייד" וזאת מתוקף הטענה כי מעשי רצח המוני עיצבו את אפיו המוסרי של המין האנושי יותר מכל דבר אחר במאה העשרים.^[18] היחיד נולד לתרבות שהוא יודע כי היא בת השמדה. הבריות כולן שותפות לעולם בו ידוע לכל כי כולם עלולים להירצח בהחלטתם של מעטים. אנשי רוח רבים סבורים כי דרכה היחידה של האנושות לשרוד כרוך בשינוי תודעתי כולל.^[19] חוקר השואה יהודה באואר ביטא זאת במילים אלו:

כדאי שנוסיף על עשר הדברות עוד שלוש דברות נוספות: "לא תהיה המבצע, לא אתה ולא בניך ולא בני בניך"; "לא תהיה קורבן, לא אתה ולא בניך ולא בני בניך"; "לא תהיה בשום פנים ואופן לא אתה ולא בניך ולא בני בניך לעולם, משקיף סביל לרצח המונים"

בצל האיום ברצח-עם וברצח-כל הופכת ההישרדות עצמה ל"גרעין האוטופי" של האנושות, משמע: התפילה לחיים טובים יותר מוחלפת בתחינה לשרוד, האנושיות שבאדם מאוימת. יצירת עולם ללא אימה היא האפשרות היחידה לשמור על צלם האדם.^[6] כפי שטען הפילוסוף תאודור אדורנו, אפשרותה היחידה של האנושות להתקיים היא אם ימוגרו תופעות אלה:^[20]

היטלר כפה על בני האדם במעמד אי החופש שלהם צו קטגורי חדש: לערוך את חשיבתם ופועלם כך שאושוויץ לא יישנה ודבר דומה לא יתחולל עוד לעולם

פילוסופים וחוקרים רבים התעסקו בשאלה: מה מניע קבוצה של בני אדם להפוך למבצעי רצח עם? האם כל אדם עשוי בנסיבות מסוימות למצוא את עצמו מבצע רצח עם? שאלות אלה אשר מוכרות בחקר השואה כ-"פולמוס גולדהגן-בראונינג" (האם הגרמנים היו "תליינים מרצון" או "אנשים רגילים"?) עולות שוב ושוב בחקר מקרים שונים של רצח עם. ניתן לחלק את המחקר אודות המניעים לשני צירים: הראשון, במורשתו של כריסטופר בראונינג מנסה להתחקות אחר סיבות רציונליות, גם אם אלה אבסורדיות או ניתנות להפרכה;^[21] בעוד השני, במורשתו של דניאל גולדהגן מתואר תהליך ההיפוך המוסרי שעוברת החברה לפני ותוך כדי ביצוע רצח עם.^[22]

מניעים רציונליים

החוקר ליאו קופר הציע ניתוח מקיף של התהליך והמניעים של התופעה רצח עם. קופר חילק את רציחות ההמונים לשתי קבוצות וסיווג את המניעים, בכל קבוצה, לכמה קטגוריות:

רצח עם פנימי המבוצע בעקבות פערים ושסעים בתוך החברה עצמה, סוג זה כולל ארבע קטגוריות:

• רצח של בני המקום, ובכללם חברות ציידים-לקטים, שנעשה למען אינטרסים של פיתוח כלכלי גם בימינו. לדוגמה: האינדיאנים בני אצ'ה בפרגוואי.
• רצח בעקבות דה-קולוניזציה, לאחר שהשתנו רוב מבני השליטה. לדוגמה: רצח העם בבורונדי.
• רצח בעקבות מאבק כוחות בין קבוצות אתניות, גזעיות או אחרות, בעת החלפת שלטון או בעת ניסיון להשיג עצמאות או שוויון זכויות. לדוגמה: רצח העם הבנגלי.
• רצח של "בני ערובה" או של "שעיר לעזאזל". לדוגמה: רצח העם הארמני.

רצח עם חיצוני המבוצע בעקבות מאבקים ולוחמה בינלאומית. בקטגוריה זו כלל קופר את הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי, את פלישת סין לטיבט, את פלישת אינדונזיה לטימור המזרחית ואת מלחמת ווייטנאם.^[23]

החוקר רוג'ר סמית', שהגדיר את המאה העשרים "עידן הג'נוסייד", הציע לאפיין רצח עם על פי מניעיו של המבצע. לשיטתו יש חמישה סוגים של מניעים:^[18]

1. נקמני/תגמולני: רצח המבוצע כחלק מצורך בנקמה.
2. מוסדי: מבוצע בעיקר בעת כיבוש צבאי ואופייני לעת העתיקה ולימי הביניים.
3. תועלתני: מונע על ידי הדחף לצבירת נכסים.
4. מונופוליסטי: מבוצע במגמה ליצור מונופול על השלטון בייחוד בחברות רב-אתניות.
5. אידאולוגי: מבוצע כדי לכונן או לכפות רעיון של גאולה או היטהרות.

סמית' מדגיש את השינוי שחל במניעים לרצח עם במרוצת ההיסטוריה. בעבר היו הקורבנות נבחרים בשל מקום מגוריהם או בשל רכושם, ואילו בעת החדשה הם נבחרו בגלל זהותם.

היפוך מוסרי

רצח עם מבוסס על מערכת ערכים המייחסת לרצח החפים-מפשע (אשר אינם מהווים איום) המשתייכים לקבוצה מסוימת ערך מוסרי, הופכת אותו לטוב מבחינה מוסרית, ואולי אף מגדירה רצח זה כערך עליון. זהו היפוך מוסרי ההכרחי לקיומו של רצח עם. כאשר חברה מסוימת, מכוננת מערכת ערכים שכזו בליבה, בהובלת הנהגתה הפוליטית הרי שרצח עם עלול להתרחש. עדות להיפוך מוסרי זה ניתן לראות בדבריו של נשיא גואטמלה לשעבר אפראין ריוס מונט שאמר לקהל של אנשי מאיה ב-18 ביולי 1982: "אם אתם אתנו, נאכיל אתכם; אם לא, נהרוג אתכם", וזאת באותו היום בו רצח צבא גואטמלה כ-250 בני מאיה משבט אָצִ'י, מרביתם נשים וילדים, בכפר פְּלַאן דה סאנְצֵ'ס במחוז באחה וראפאס.^[24] עדות נוספת להיפוך מוסרי זה ניתן לראות בדבריו של היינריך הימלר:^[25]

ברצוני לדבר אתכם בגלוי על עניין רציני. עלינו לדבר על כך בינינו לבין עצמנו בגלוי, אך לעולם לא נדבר על כך בפומבי… אני מתכוון לפינוי היהודים, להשמדת הגזע היהודי. זהו דבר שקל לדבר עליו. "הגזע היהודי הולך ומתחסל" אומר חבר מפלגה אחד, והרי זה ברור, זה נאמר במצע שלנו – חיסול היהודים, ואנו עושים זאת – משמידים אותם. ואז באים הם, שמונים מיליון גרמנים טובים, ולכול אחד יש "יהודי הגון" שלו. השאר הם, כמובן, שרצים, אבל זה, האחד הזה, הוא יהודי סוג א'… אף אחד מהם לא התנסה בכך. אתם יודעים מה משמעות הדבר כאשר 100 גופות מוטלות זו ליד זו. או 500 גופות או 1,000. פרט ליוצאים מן הכלל שמקורם בחולשה אנושית – הצלחנו להישאר הגונים, זה מה שחישל אותנו. זהו דף מפואר בהיסטוריה שלנו שמעולם לא נכתב ושלעולם לא ייכתב.

המהפכה התעשייתית, והתמורות החברתיות שבאו בעקבותיה (תיעוש, עיור, ועוד), אפשרו לבני האדם להגדיל את ממדי הרצח ההמוני עד כדי רצח עם והשמדה שיטתית של מיליונים. ניתן לחלק את האמצעים להשמדה המונית לשני סוגים.

אמצעים מערכתיים

אמצעים מערכתיים בדמות מערכת בירוקרטית, גבולות מדיניים, צבא, תקשורת המונים, רישום אוכלוסייה, פקידים מנהלתיים, חוקים, תקנות וכדומה, המשמשים בדרך כלל לשמירה על הסדר ולהגנה על החיים עלולים לשמש לרצח המוני. ניתן להבחין באמצעים אלה בכל מקרה של רצח עם. להלן כמה דוגמאות:

• רצח העם הצ'רקסי: ב־10 במאי 1862 אישר פורמלית הצאר אלכסנדר השני את תוכניות מפקדי השטח הרוסיים לגירוש הצ'רקסיים משטחי הקווקז. הגירוש החל בפועל שנתיים לפני כן לאחר דרישתו של המפקד הבכיר דמיטרי מליוטין ליישב שטחים בקווקז על ידי אוכלוסייה רוסית. כמיליון צ'רקסים נספו במהלך הגירוש. גיאורגיה היא המדינה היחידה שהכירה ברצח העם.
• רצח העם הארמני: ב-27 במאי 1915 אישר הפרלמנט העות'מאני את חוק התח'יר אשר לפיו גורשו כל הארמנים, אזרחי האימפריה לעבר המדבר הסורי. התקציב שאושר בפרלמנט לצורך יישומו של החוק עמד על מעל ל-100 מיליון דולר. כמיליון וחצי ארמנים הובלו בשיירות מוות לעבר המדבר. רובם מתו בדרכים או במחנות בהם נכלאו במדבר.
• השואה: אמנם השמדת העם היהודי החלה כבר בקיץ 1941, בינואר 1942 התכנסו בועידת ואנזה בכירים בדרג הביצועי-מנהלי ונציגים מכל משרדי הממשל הנאצי על מנת להסכים על תוכנית סדורה להשמדת יהודי אירופה.
• רצח העם ברואנדה: תקשורת ההמונים שימשה כאמצעי ראשון במעלה במהלך רצח העם ברואנדה. בשנים שקדמו לרצח העם הופעלה תעמולה גזענית באמצעי התקשורת הרואנדיים ובמיוחד במספר עיתונים שחולקו בחינם, בתחנת הרדיו הפרטית RTLM וברדיו הממלכתי. לאורך שלושת החודשים של רצח העם, שידרו תחנות הרדיו קריאות לרצח והשמדה סופית של הטוטסי ודרכם ניהלו הרוצחים את המצוד אחר בני טוטסי שהסתתרו.^[26] שלושה אנשי תקשורת רואנדיים הורשעו ב-2003 בבית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה.^[27]

אמצעים טכניים

אמצעים טכניים המשמשים להרג בני אדם מופיעים בכל רצח עם. לעיתים מדובר באמצעים שבמקורם מיועדים לשימוש צבאי (כגון נשק, נשק גרעיני, נשק כימי או בתי כלא), ולעיתים באמצעים שמטרתם היחידה היא השמדת המונים (כגון נשק להשמדה המונית, מחנות השמדה, רעלים, גטאות, מחנות ריכוז, צעדות המוות וכדומה).

הסתרה של רצח עם בעודו מתבצע והכחשתו לאחר סיום המעשה הם מהותיים לתהליך רצח העם. מטרת ההסתרה, בעיני הרוצחים, היא להסוות את הפשע הנורא, הכרוך ברצח המוני חפים מפשע, מפני העולם. מטרת ההכחשה שלאחר מעשה היא לבטל את עצם קיומה של הקבוצה שהושמדה ואת תביעת הניצולים לצדק. הכחשה כמוה כפגיעה נוספת בעם שנרצח, שכן, למעשה כמוה כביטול הלגיטימציה לקיום של העם. משמעה כלפי העם היא כי הוא איננו ראוי להתקיים. ההכחשה לא מאפשרת לעם מרפא שלם. "רצח-עם מושלם" אינו נזכר בדברי הימים ואין בידי המדע ידיעות ברורות אודות מקרים של רצח עם, שאירעו במאתיים השנים האחרונות, ולא נותרו מהם ניצולים, מלבד הידיעה כי ככל הנראה היו מקרים כאלה.

דוגמאות להסתרה

• השואה: הנאצים שרפו את כל הראיות במחנות ההשמדה ובכלל זה את גופותיהם של הנרצחים והחריבו כמה ממחנות ההשמדה עד היסוד וזאת על מנת להסתיר את הפשע.
• רצח העם בבורונדי: מרבית הנרצחים נקברו בבורות הריגה אשר חלקם הוחרבו באמצעות דחפורים לאחר רצח העם.^[28]
• רצח העם בדארפור: מוסתר על ידי ממשלת סודאן באמצעות איסור מוחלט לעיתונאים להיכנס לדארפור והפעלת לחץ דיפלומטי רב כנגד גורמים המנסים לחשוף ראיות לרצח העם.^[29]

דוגמאות להכחשה

• הכחשת השואה: שם כולל למגוון טענות שהמשותף להן הוא גימוד ממדי השואה, הסרת אחריות ממבצעיה ואף טענות כי היהודים בדו אותה מלבם.
• הכחשת רצח העם הארמני: טורקיה ואזרבייג'ן מובילות את ההכחשה הכוללת לצד גימוד ממדי רצח העם הארמני גם השמדת ראיות, האשמת הארמנים בביצוע רצח עם, והפעלת לחץ דיפלומטי על מדינות על מנת שלא יכירו ברצח העם.^[30]
• רצח העם ברואנדה: הכחשת רצח העם ברואנדה הוא מושג כולל למגוון טענות שהמשותף להן הוא גימוד ממדי רצח העם, הסרת אחריות ממבצעיו ואף טענות כי הטוטסי הם האשמים ברצח העם.^[31]

ערך מורחב – האמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם

האמנה נחתמה ב-8 בדצמבר 1948 ונכנסה לתוקף בינואר 1951.^[32] ובחוק שהתקבל פה אחד בכנסת ישראל ב-29 במרץ 1950,^[33][34] הוגדר הפשע רצח עם במילים אלו:

אחד המעשים המפורשים להלן שנעשה בכוונה להשמיד, השמדה גמורה או חלקית, קיבוץ לאומי, אתני, גזעי או דתי, באשר הוא קיבוץ כזה. ואלה המעשים:(א) הריגת אנשים הנמנים עם הקיבוץ; (ב) גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש, לאנשים הנמנים עם הקיבוץ; (ג) העמדת הקיבוץ בכוונה תחילה בתנאי-חיים שיש בהם כדי להביא לידי השמדתו הגופנית, כולו או מקצתו; (ד) קביעת אמצעים שכוונתם למנוע את הילודה בקיבוץ; (ה) העברת ילדי הקיבוץ לקיבוץ אחר בדרך כפייה.

סעיף שתיים באמנה מגדיר את המעשים שהם רצח עם:

1. הריגת אנשים הנמנים עם הקבוצה, רצח כקבוצה ולא כגמול על מעשים.
2. גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש, לאנשים הנמנים עם הקבוצה.
3. העמדת הקבוצה בכוונה תחילה בתנאי חיים שיש בהם כדי להביא לידי השמדתם הגופנית, כולה או מקצתה.
4. קביעת אמצעים שכוונתם למנוע את הילודה בקבוצה.
5. העברת ילדי הקבוצה לקבוצה אחרת בדרך כפייה.

סעיף שלוש מגדיר את המעשים שנענשים עליהם:

1. השמדת-עם
2. קשר לבצע השמדת-עם
3. הסתה ישירה ופומבית לבצע השמדת-עם
4. ניסיון לבצע השמדת-עם
5. השתתפות בהשמדת עם

יישום האמנה

מאחר שהגוף המבצע של האו"ם הוא מועצת הביטחון, הרי שרק זו יכולה להפעיל את האמנה. ומאחר שבמועצת הביטחון 15 חברות, וביניהן 5 חברות קבועות המחזיקות בזכות וטו, אין אפשרות לפעולה כלשהי אלא אם יש הסכמה על כך של חמש המעצמות (ארצות הברית, צרפת, בריטניה, רוסיה וסין) ושל לפחות 3 מדינות נוספות. מאז שנכנסה האמנה האו"ם לתוקף, במרבית המקרים בהם התבצע רצח עם, מנעה מועצת הביטחון את מניעתו, ואף מנעה את הענשת הפושעים לאחר שהסתיים. למשל, סין הטילה וטו על כל פעולה של מועצת הביטחון שנגעה בסודאן השנים 2006 ל־2008 וכך מנעה את מניעתו של רצח העם בדרפור.^[35] דוגמה אחרת היא רוסיה שהטילה וטו על התביעה שהוגשה נגד בשאר אל-אסד ב־2014 על ידי 58 מדינות.^[36]

לאחר סופה של המלחמה הקרה התרחשו כמה מקרים היוצאים מכלל זה ומהווים הוכחה לכך שרצח עם יכול להימנע. הדוגמה המוכרת ביותר היא מניעת רצח העם בקוסובו בשנת 1999 לאחר שהסרבים החלו לטבוח ולגרש באלימות את האלבנים מחבל קוסובו. 20,000 בני אדם נהרגו בטרם נאט"ו כפתה על סרביה (באמצעות הפצצה אווירית) לסגת מקוסובו. במקדוניה הצפונית היה חשש כבד שהתפרצות אלימות, שאירעה באביב 2001, בין הרוב המקדוני (הסלבי) למיעוט האלבני תדרדר לרצח עם. בדיונים בנושא במועצת הביטחון לא עלתה כל התנגדות לכך שנאט"ו יתערב, ומשלחת צבאית של נאט"ו הצליחה להרגיע את הסכסוך. אותו דבר קרה בקניה לאחר בחירות 2008, מהומות שהחלו בין קבוצות אתניות שונות במדינה הובילו למותם של אלף אנשים והיה חשש שזה ידרדר לרצח עם. קופי אנאן נשלח לקניה, ובגיבוי המעצמות הצליח לפייס בין מנהיגי הקבוצות.^[37]

מוכרים לנו סיפורים רבים ממיתולוגיות וכתבים עתיקים שונים, אודות השמדתם של עמים ושבטים קדומים. בחלק מהמקרים ישנם תעודות היסטוריות המוכיחות כי אכן התרחשו, למשל לאשורים ולבבלים הייתה מדיניות להרוג או להגלות משטחים שכבשו את ההנהגה והאצולה של העם הנכבש (על משפחותיהם) לאזור אחר באימפריה, כדי למנוע מרידות עתידיות. ישנן עדויות רבות על עמים שהוגלו ונכחדו. עדויות אלה אודות החרבת עמים, בין אם התרחשו ובין אם לאו, משפיעות גם היום על האופן בו בני האדם מכירים את עצמם. הופעתם של סיפורים כאלה על השמדת עמים בדתות ומיתולוגיות שונות יוצרות אצלנו את ההכרה כי זהו אופיו הטבעי של האדם וכי ככה נידונה האנושות לפעול.

במקרא

בתנ"ך מופיעים סיפורים בהם מושמדים עמים, ערים וקבוצות, הן על ידי בני ישראל, הן על ידי אלוהים (למשל סיפור המבול), והן על ידי עמים אחרים כנגד בני ישראל (למשל חורבן בית המקדש הראשון). בספר במדבר לאחר שבני ישראל הורגים את כל המדיינים ושובים את נשותיהם ואת ילדיהם, מורה להם משה להרוג גם את חלק מהנשים והטף: ”וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ. וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם” (ספר במדבר, פרק ל"א, פסוקים י"ז–י"ח) בספר דברים אלוהים מורה לבני ישראל להשמיד את עמי כנען על נשותיהם וילדיהם^[38] ומצווה על רצח עמלק ”וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח” (ספר דברים, פרק כ"ה, פסוק י"ט).

משחר האנושות כל מפגש בין קבוצות בני אדם (משפחות, חמולות, שבטים, עמים וכדומה) מגיעה לכדי אחת או יותר מהתוצאות הבאות:

1. שיתוף פעולה בין הקבוצות המתבטא ביחסי שלום ומסחר.
2. שיעבוד של אחת הקבוצות לקבוצה השנייה.
3. הסתלקותה של אחת הקבוצות מתוך חשש לביטחונה.
4. רצח של אחת הקבוצות על ידי השנייה.

ב–2010 נמצאו קברים מהתקופה הנאוליתית בגרמניה ובאוסטריה שקבורות בהם קבוצות אנושיות שלמות – גברים, נשים, ילדים ותינוקות – שנרצחו על ידי בני אדם, כפי שמעידים כלי הקטל שנמצאו ליד השלדים.^[39] גילויים אלו מעלים את השאלה: האם רצח עם הוא פשע היסטורי או אל-היסטורי?

החוקרים חלוקים בנוגע לשאלה האם כל הרג של קבוצה או שבט יכונה רצח עם או שמא רק השמדתן של קבוצות בקפידה על פי תכנון מקדים ראויים לכינוי זה. מהאפשרות השנייה, שהיא מקובלת יותר (במיוחד בקרב מוסדות), ניתן להסיק כי לא התבצעו רציחות עמים על ידי חברות שטרם עברו מהפכה חקלאית שכן אין בידם של חברות לקטים ציידים לתכנן מעשים מסוג זה. אחרים סבורים כי רצח עם היא תופעה מודרנית במהותה, שכן, על מנת לבצעה נדרשים אמצעים להשמדה המונית, אין הכוונה רק לנשק להשמדה המונית אלא גם למערכת הבירוקרטית שהתאפשרה רק עם התפתחות המודרנה.^[40]

בספרו מודרניות והשואה^[41] טוען זיגמונט באומן כי השואה היא אירוע מודרני מובהק ואיננו אירוע של נסיגה מהמודרנה אלא ביטוי מובהק שלה שצומח מתוך תפיסות עולם וממבנה הקיום המודרניים.^[19] ספר זה הפך לאבן יסוד בין החוקרים ושוררת כיום הסכמה כי שואה ורצח עם הן תופעות מודרניות מובהקות וכי גם אם הושמדו עמים בעת העתיקה ובימי הביניים, אין הדבר דומה כלל לתופעה שאנו עדים לה כיום.^[42]

העת החדשה

בסוף ימי הביניים החלו מספר תהליכים שהובילו להרג של עשרות מיליוני בני אדם:

• התפתחות טכנולוגית ופריצות מדעיות העניקו לאדם כלים בהם ניתן להרוג ולפגוע בבני אדם אחרים בקלות.
• קולוניאליזם וגילוי ארצות במהלכו כבשו האירופאים כמעט את כל העולם, הפיצו מחלות (ברוב המקרים מבלי שידעו או התכוונו לכך) שגרמו למותם של עשרות מיליונים, שיעבדו מיליונים והרגו עוד אלפים במלחמות ומעשי טבח.
• מהפכות והחלפה תכופה של שלטונות, תחילה באירופה ולאחר מכן בכל העולם, הובילו למהומות בהן נהרגו המונים.

תהליכים אלה הובילו לשינוי פונדמנטליסטי באנושות אשר על בסיסו החלו להתבצע רציחות עמים שיטתיות, החלה מהמאה ה-19. רציחות העמים הראשונות כוונו כנגד קבוצות ילידים. להלן מספר דוגמאות מובהקות לכך:

• רצח העם הטסמני הכחדת בני העם הטסמני האבוריג'יני שנערך בין השנים 1803–1876, בידי המתיישבים הבריטים והממשל הבריטי.^[44]
• רצח העם הצ'רקסי הוא ניסיון ההכחדה המכוון והשיטתי של האוכלוסייה הצ'רקסית על ידי האימפריה הרוסית בתום המלחמה הרוסית-צ'רקסית. על פי ההערכות יותר ממיליון צ'רקסים נספו בין השנים 1860–1864.
• רצח העם של ההררו והנאמה בשנים 1904–1907, במהלכו חיילים גרמנים טבחו בכ-70,000 בני הררו בדרום-מערב אפריקה הגרמנית (כיום נמיביה). באותן שנים בקירוב, דיכאו הגרמנים בשיטות דומות גם את מרד המאג'י מאג'י בטנגניקה (כיום חלק מטנזניה) והרגו שם מאות אלפי ילידים.^[45]
• הכחדת האינדיאנים ביבשת אמריקה שבוצעה בדרכים שונות על ידי המתיישבים מאירופה כנגד ילידי יבשת אמריקה.

מלחמת העולם הראשונה

המאה העשרים, שנולדה משופעת תקוות להיות מאת הנאורות, הקדמה, הרציונליות וההומניזם, הייתה למאה הכי עקובה מדם בהיסטוריה. במאה זו נרצחו על ידי השלטונות, ברוב המקרים על ידי ממשלותיהם יותר מ-170 מיליון בני אדם נטולי הגנה, בשואה אוניברסלית חסרת תקדים בתולדות האנושות. וזה בנוסף לעשרות מיליוני לוחמים ואזרחים שמתו במלחמותיה העולמיות. ראשיתו של מרחץ דמים זה במלחמת העולם הראשונה, במהלכה הוציאו לפועל הטורקים הצעירים את רציחות העמים הגדולות הראשונות בהיסטוריה האנושית:

• רצח העם הארמני שבוצע בידי ממשלת הטורקים הצעירים של האימפריה העות'מאנית בשנים 1915–1918. אומדן מספר הארמנים שנרצחו בשנים אלו נע בין 1,000,000 ל-1,500,000.^[46]
• רצח העם האשורי שבוצע בידי ממשלת הטורקים הצעירים של האימפריה העות'מאנית בשנים 1915–1918. אומדן מספר האשורים שנרצחו בשנים אלו נע בין 275,000 ל-400,000.^[46]
• רצח העם היווני-פונטי שבוצע בידי ממשלת הטורקים הצעירים של האימפריה העות'מאנית בשנים 1914–1923. אומדן מספר היוונים פונטים שנרצחו בשנים אלו נע בין 450,000 ל-900,000.^[46]

מלחמת העולם השנייה

עוד טרם מלחמת העולם השנייה תחת שלטונו של סטלין בברית המועצות, נהרגו מיליונים ברעב מעשה ידי אדם, שנוצר בכוונה תחילה נגד העם האוקראיני, המוכר כיום בשם הולודומור. מיליונים נוספים הוצאו להורג, בהוראתו של סטלין, במה שמוכר כיום בשם הטיהורים הגדולים. מקרים אלו שהתרחשו בשנות ה-30 וה-40 עומדים היום במחלוקת בפני החוקרים, שחלקם מגדירים אותם כרצח עם וחלקם טוענים שהם סוגים אחרים של הרג המוני.

במהלך מלחמת העולם השנייה הגיעה האנושות לתחתית התהום. עם פרוץ המלחמה החלה גרמניה הנאצית במבצע אותנסיה בו רצחו הנאצים באמצעים שונים, לרבות תאי גזים, כ-90 אלף גרמנים שסבלו מפגמים גופניים, כמומים מולדים, לקות שכלית, מחלות כרוניות וכן מקשיים נפשיים.^[47] בהמשך הובילה גרמניה הנאצית לרצח המוני של כ-11 מיליון בני אדם לא חמושים. בין הנרצחים כ-6 מיליונים היו יהודים, שהיוו כשליש מהאוכלוסייה היהודית בעולם כולו באותו הזמן, ורובה ככולה של האוכלוסייה היהודית בארצות הכבושות. היהודים ו"אוכלוסיות נחותות" אחרות שהושמדו בשואה נרצחו במהלך מתוכנן ("הפתרון הסופי") שנבע מאידאולוגית סדורה. אוכלוסיות אחרות שנרדפו על ידי הנאצים היו, צוענים, עדי יהוה, הומוסקסואלים, וכן יריבים פוליטיים ביניהם סלאבים, קומוניסטים ואנרכיסטים.

הנאצים לא היו היחידים לבצע רצח עם שיטתי מהלך המלחמה, גם שותפיהם, האוסטאשה רצחו מאות אלפי סרבים ועשרות אלפי יהודים וצוענים באחד מרציחות העמים האכזריים ביותר שידעה האנושות.^[48]

המחצית השנייה של המאה העשרים

במחצית השנייה של המאה העשרים רצח עם הפך לכלי כמעט לגיטימי בידי רודנים. נבואתם השחורה של הפילוסופים התגשמה ואכן לאחר שהתנסתה האנושות באושוויץ, צמחו עוד עשרות ניסיונות דומים. השימוש ברצח עם ככלי פוליטי נהיה נפוץ יותר מאי-פעם. החוקרים חלוקים על מספר רציחות העמים שהתרחשו בתקופה זו בשש היבשות המיושבות: ברברה הארף נקטה במספר 45, גרגורי סטנטון (אנ') נקט במספר 55 וגם חוקר השואה יהודה באואר מדבר על למעלה מעשרה מקרים.^[49] להלן כמה מהדוגמאות המוסכמות על החוקרים כי ניתן להגדירם כרצח עם:

• רצח העם בביאפרה בשנים 1967–1970 בו נרצחו 2–3 מיליון בני איגבו על ידי צבא ניגריה.^[50]
• רצח העם הבנגלי בשנת 1971 בו נרצחו 3 מיליון אזרחים מוסלמים והינדים ממזרח בנגל על ידי הצבא המערב פקיסטני בשנת 1971.^[51]
• רצח בני ההוטו בבורונדי - במסגרתו רצח משטר הטוטסי בבורונדי יותר מ-200,000 בני אדם, מבני ההוטו וכן בני טוטסי מתונים.^[52]
• רצח העם בקמבודיה בו השמידו הקמר רוז' כ-2 מיליון מאזרחי המדינה, שהיוו שליש מאוכלוסיית המדינה בת 6 מיליונים.^[53]
• רצח העם במזרח טימור בו רצח הצבא האינדוני כרבע מאוכלוסיית מזרח טימור.
• רצח בני המאיה במלחמת האזרחים בגואטמלה - במסגרתו רצח הצבא הגואטמלי ומיליציות בעידוד המשטר כ-200,000 בני אדם, רובם אינדיאנים בני מאיה מחמישה שבטים החיים בהרים.^[54]
• רצח העם הבוסני בשנים 1992–1995 בו נרצחו כ-100,000 בוסנים מוסלמים על ידי הסרבים.^[55]
• רצח העם ברואנדה - בשנת 1994, במשך שלושה חודשים טבחו בני שבט ההוטו במצ'טות (סכיני ג'ונגל) יותר מ-800,000 בני שבט הטוטסי, שמנה בסה"כ מיליון אנשים.^[56]

המאה העשרים ואחת

המאה העשרים ואחת נפתחה גם היא, כמו קודמותיה, ברצח עם שהתבצע כנגד אוכלוסייה ילידית. אף על פי שחוקת רומא נחתמה ובית הדין הפלילי הבינלאומי החל לפעול, מה שמאפשר לראשונה בהיסטוריה להרשיע רודנים שיבצעו פשעי רצח עם, ואף על פי שהאינטרנט ואמצעי תקשורת המונים מאפשרים לאנושות כולה לדעת מה קורה בכל מקום ובכל שעה, נראה כי רציחות עמים ממשיכות להתרחש.

• רצח העם בדארפור - מאז 2003 נרצחו, לפי הערכות האו"ם, למעלה מ-400,000 בני אדם באזור דארפור שבמערב סודאן. כיום נמשכת שפיכות הדמים באזור.^[57]
• רדיפת היזידים על ידי דאעש היא ניסיון ברור לרצח עם, שנעצר על ידי המליציות הכורדיות ובסיוע צבא ארצות הברית ושותפותיו.^[58]
• רדיפת הרוהינגיה במיאנמר (2016-היום) - עד כה נטבחו למעלה מ-24,000 בני אדם כתוצאה מהאירועים, וכ-700,000 נעקרו מבתיהם, אונס ואלימות מינית נגד 18,000 נשים ונערות מוסלמיות.
• רצח וקצירת איברים שיטתית בכפייה ממתרגלי הפאלון גונג בסין על ידי המדינה - חוקרים מעריכים כי מאות אלפי בני אדם הומתו ואיבריהם נלקחו מהם בלא הסכמתם ובעודם בחיים. בסין מתבצעות השתלות איברים במספרים עצומים בלי שהמדינה נותנת הסבר למקור האיברים. יחד עם זה מתקיימת תיירות השתלות איברים ואנשים מגיעים למרכזי ההשתלות בסין ומקבלים איבר לפי הזמנה עם המתנה קצרה ביותר, שבוע עד שבועיים לכל היותר. מתרגלי הפאלון גונג העצורים במחנות מעצר מהווים בנק איברים חי. לאחרונה (יולי 2019) התקיימה הישיבה האחרונה של הטריבונל, בית משפט אזרחי בלונדון אשר קבע באופן חד משמעי שקצירת האיברים מתקיימת בסין כבר 20 שנה ומתעצמת. הטריבונל קבע כי זהו פשע נגד האנושות המבוצע בידי המדינה - סין.

האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם נפתחת במילים אלה:^[32]

בעלי האמנה הזאת [...] האומרת שהשמדת עם הוא פשע על פי החוק הבינלאומי, והוא בניגוד לרוחן ולמטרתן של האומות המאוחדות ולשמצה בעיני העולם התרבותי; ומתוך הכרה שבכל הדורות הייתה השמדת עם גורמת אבידות גדולות לאנושות; ובהיותם משוכנעים שכדי להסיר מעל המין האנושי את השוט הנתעב הזה דרוש שיתוף פעולה בינלאומי[...] מאשרים שהשמדת עם, בין בימי שלום ובין בימי מלחמה, הוא פשע על פי החוק הבינלאומי, ובעלי האמנה מקבלים עליהם למנוע אותו והעניש עליו.

אף על פי שהאמנה נחתמה על ידי כמעט כל המדינות, ובמרבית המדינות נחקקו חוקים על מנת ליישמה, במחצית השנייה של המאה העשרים פושעי רצח עם לא הורשעו בבתי דין.

משפטי נירנברג

בטרם נחתמה האמנה, רפאל למקין היה יועץ למשלחת התביעה האמריקאית במשפטי נירנברג, והמושג "ג'נוסייד" הופיע במשפטים אך לא הופיע בפסקי הדין.^[37]

פשעי רצח עם ביוגוסלביה לשעבר

ב-25 במאי 1993, מתוקף החלטה 827 של מועצת הביטחון של האו"ם, הוקם את בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר (ICTY). בבית משפט זה הואשמו 8 אנשים בפשע רצח עם, ביניהם ראטקו מלאדיץ' ורדובאן קאראג'יץ'.

פשעי רצח עם ברואנדה

ב-8 בנובמבר 1994 מתוקף החלטה 955 של מועצת הביטחון של האו"ם, הוחלט להקים את בית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה (ICTR) אשר החל לפעול בינואר 1997 ומקום מושבו בארושה שבטנזניה. במהלך המשפט הראשון שבו עסק בית הדין, משפטו של ז'אן פול אקייסו, ששימש כראש עיר שבתחומה נרצחו בני טוטסי, נקבע לראשונה כי גם אונס יכול להיות פשע מסוג רצח עם. שופטי בית הדין קבעו כי "תקיפות מיניות היו חלק אינטגרלי מתהליך הריסת הקבוצה האתנית של בני הטוטסי, וכי מעשי האונס היו שיטתיים וכוונו רק נגד נשות הטוטסי, מה שמעיד על המטרה המפורשת של המעשים האלה היא לחולל רצח עם". במהלך משפטו של ז'אן קמבנדה, הוא הודה לראשונה שאכן היה רצח עם, וכי הדבר תוכנן מראש. קמבנדה הורשע בעבירות של רצח עם ופשעים נגד האנושות, ונגזר עליו עונש של מאסר עולם. משפט נוסף שהתנהל בין 2000 ל-2003 זכה לכינוי "תקשורת השנאה". הנאשמים במשפט זה היו מנהלי תחנת הרדיו Radio Télévision Libre des Mille Collines, שבסמוך לרצח העם ובמהלכו שידרה שידורי תעמולה והסתה נגד בני הטוטסי, הבלגים, אנשי האו"ם ואף נגד בני הוטו מתונים. שדרניה של התחנה קראו לחסל את בני הטוטסי. לתחנת הרדיו היה תפקיד מכריע במתן לגיטימציה למעשים, ובית הדין גזר על מנהליה (וביניהם, גם פרדיננד נאימנה) עונש של מאסר עולם.

פשעי רצח העם בגואטמלה

בשנת 1999 הוגשה בספרד תביעה נגד אפראין ריוס מונט, נשיא גואטמלה בשנים 1982 – 1983, אוסקר מג'יה, נשיא גואטמלה בשנים 1983 – 1986, ושישה בכירים נוספים, הם הואשמו ברצח עם ופשעים נגד האנושות. ספרד לא הצליחה לעצור את הנאשמים ששהו בגואטמלה וונצואלה. בינואר 2012 נעצר מונט בגואטמלה והואשם בידי התובע הכללי של גואטמלה ברצח עם. משפטו של מונט נפתח ב-19 במרץ 2013 בגואטמלה סיטי. המשפט קיבל מעמד פומבי והעידו בו 140 ניצולים בני גואטמלה. מונט הורשע ונידון לשמונים שנות מאסר.^[59] הייתה זאת הפעם הראשונה בה פושע רצח עם הורשע במדינתו.

פשעי רצח העם הקמבודי

הלשכות המיוחדות בבתי המשפט של קמבודיה (ECCC) החלו לפעול בינואר 2006, תשע שנים לאחר שראש ממשלת קמבודיה פנה למזכ"ל האו"ם בבקשה להקים בית דין בינלאומי לפושעי רצח העם בקמבודיה. מאז הועמדו לדין חמישה חברים לשעבר בצמרת השלטונית של הקמר רוז'.^[60] בית המשפט, הואשם מתחילת דרכו בשחיתות, התערבות פוליטית ופזרנות. הוא סיפק רק הרשעה בשמונה השנים הראשונות לפעילותו, הרשעתו של מפקד מחנה ההשמדה S-21 קאינג גואק איב (אנ'), "התליין של הקמר רוז'". קאינג בן ה-69 נידון למאסר עולם בגין מותם של יותר מ-14 אלף בני אדם. במהלך הדיונים בבית הדין בעניינו הוא חזר ואמר כי "רק מילא פקודות" שניתנו לו ושהוא בסך הכול היה פקיד בדרג נמוך של המשטר. כעת עומדים לדין בבית הדין ECCC, בתיק הידוע בכינוי "תיק 002", חברי המעגל הפנימי של מנהיג הקמר-רוז' פול פוט, שמת בשנת 1998, שנותרו בחיים: האידאולוג הראשי של המשטר ומספר 2 אחרי פול פוט, נון צ'י בן ה-86 וראש המדינה קיו סאמפן בן ה-81.^[61]

פסק הדין האחרון ניתן בספטמבר 2022.

בית הדין הפלילי הבינלאומי

במטרה להסדיר את האופן בו יובאו פושעי מלחמה לדין נכתבה אמנת רומא שנכנסה לתוקף ב-1 ביולי 2002. על האמנה חתומות 139 מדינות, אולם החתימה היא בבחינת הצהרת כוונות בלתי מחייבת. 67 מדינות אשררו אותה ובכך הפכו לחברות באמנה. האמנה מהווה את מקור הסמכות לפעילותו של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, אשר בו אמורים לתבוע ולהעמיד לדין פושעים האשמים בפשעים נגד האנושות ופשעי רצח עם.

סלובודן מילושביץ' נשיא סרביה, היה הראשון שהואשם בבית הדין הפלילי הבינלאומי ברצח עם ובפשעים נגד האנושות. הוא מת בשנת 2006 לפני שמשפטו הסתיים.

אישומים נוספים הוגשו נגד נשיא סודאן עומר אל-בשיר, נגד השר הסודאני אחמד הרון (Haroun), ונגד מנהיג הג'נג'וויד עלי קושייב (Kushayb), על פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. כנגד נאשמים אלה, שלא התייצבו למשפט, הוצאו צווי מעצר על ידי בית הדין. מדינות הליגה הערבית וסין תומכות באל-בשיר והודיעו כי לא יסגירו אותו. במרץ 2012 הוציא בית הדין הבינלאומי צו מעצר כנגד שר ההגנה הסודאני, אבדל חוסיין, המואשם ב-41 סעיפים של פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה על פעלו בדארפור. בשנת 2011 הוחרפה האשמה נגד עומר אל-בשיר וכעת הוא מואשם ברצח עם.^[62] בדצמבר 2014 חדלה התובעת הכללית של בית הדין הפלילי הבינלאומי מפעילותה בתיק דארפור וזאת מפני שלטענתה, מועצת הביטחון של האו"ם לא עושה די כדי להביא את הנאשמים למעצר. אף על פי שעומר אל-בשיר ביקר בקניה, שאשררה את אמנת רומא, הוא לא נעצר ולא הועמד בדין על פשעיו.^[63]

• אמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם
• רצח העם הארמני
• רצח העם בדארפור
• השואה
• אחריות להגן
• דיכוי העם האויגורי
• פשע זוועה

• יאיר אורון, ג'נוסייד: מחשבות על הבלתי נתפס: היבטים תאורטיים בחקר רצח עם, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2006
• סרט: סין זה כאן - מה מסתתר מאחורי תעשיית השתלות האיברים בסין?
• סרט: נרצחים בעבור איבריהם, על תעשיית השתלות האיברים הניזונה ממתרגלי פאלון גונג חיים.
• יאיר אורון, הבנאליות של האדישות, הוצאת דביר, 1995
• יאיר אורון (כותב ועורך), סדרת ספרי "גינוסייד", 13 ספרים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, (2005-2013).
• פרנץ ורפל, ארבעים הימים של מוסה דאג, לעברית: יוסף ליכטנבום, 1934.
• ישראל רינג, טבח עמים היש בו חוקיות?, בהוצאת ספרית פועלים, תל אביב, 1987.
• ישראל טשרני (עורך), Encyclopedia of Genocide, הוצאת מכון השואה ורצח עם, (ISBN 0-84763-928-2) ירושלים, 1999.
• יולנד מוקגסאנה, המוות אינו רוצה בי: עדות על רצח עם, הוצאת אלקנה, ירושלים, 2005.
• יהודה באואר, העם המחוצף, הוצאת נהר ספרים, 2013

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: רצח עם
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רצח עם

• דניאל גולדהגן, רצח עם: גרוע ממלחמה (באנגלית), ב־PBS
• שחר אילן, רצח עם? האוניברסיטאות לא רוצות ללמד את זה, באתר הארץ, 8 ביוני 2006
• רצח עם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• איתמר צור, והעולם ממשיך לשתוק (אורכב 18.09.2016 בארכיון Wayback Machine), 7 ביוני 2016
• שמואל לדרמן, שואה ורצח עם: פרשנויות חדשות, באתר הפורום לחשיבה אזורית, 24 באפריל 2017
• "ג'נוסייד" | בין גזענות לג'נוסייד בעת המודרנית, מקראה (אורכב 20.06.2020 בארכיון Wayback Machine) | מחשבות על הבלתי נתפס - היבטים תאורטיים בחקר רצח עם (אורכב 20.06.2020 בארכיון Wayback Machine) | השמדת-עם בארץ החופשי - האינדיאנים של צפון אמריקה 1890-1776 (אורכב 20.06.2020 בארכיון Wayback Machine) | מפגש ועימות: השמדת העמים האינדיאנים של אמריקה הספרדית (אורכב 20.06.2020 בארכיון Wayback Machine) | רצח העם הארמני השכחה והכחשה (אורכב 20.06.2020 בארכיון Wayback Machine) | חורבן - השמדת היהודים בידי גרמניה הנאצית (אורכב 20.06.2020 בארכיון Wayback Machine) | גרמניה הנאצית והצוענים (אורכב 13.08.2020 בארכיון Wayback Machine) | רואנדה 1994 - רצח-עם בארץ אלף הגבעות (אורכב 20.06.2020 בארכיון Wayback Machine) | טיבט, 1950 - 2000 - השמדת תרבות (אורכב 20.06.2020 בארכיון Wayback Machine) | טיהורים פוליטיים ואתניים בברית המועצות 1918 - 1953 (אורכב 20.06.2020 בארכיון Wayback Machine) | כדי שלא אהיה בין השותקים (אורכב 02.07.2020 בארכיון Wayback Machine) | הוצאת האוניברסיטה הפתוחה
• עמר ברטוב, דירק מוזס, רוויזיה לרצח עם, הזמן הזה, מכון ון ליר, ינואר 2022
• השמדת עם, דף שער בספרייה הלאומית
• עופר אדרת, קרן שייסד ספילברג מציגה 55 אלף עדויות לג'נוסייד, באתר הארץ, 6 במרץ 2024