ארי וטנן

וטנן נולד וגדל באזור טופובארה שבמזרח פינלנד. אביו של וטנן נהרג בתאונה דרכים כשארי היה בן 8. וטנן היה ברכב בעת התאונה.^[1] את הופעת הבכורה בראלי עשה בשנת 1971 באליפות פינלנד ובאותה שנה ניצח במירוץ אחד.^[2] וארבע שנים לאחר מכן עשה את הופעת הבכורה באליפות העולם בראלי כשהשתתף בראלי אלף האגמים של 1974.^[1] הראלי הבינלאומי הראשון שלו היה ראלי ג'מייקה ב־1975 בו נהג בדאטסון 120Y. הוא סיים במקום ה־12 עם הנווט ג'רי פיליפס.^[2] בסוף אותה עונה הוצע לו לראשונה להשתתף כנהג מקצועי, בפורד אסקורט RS1800, בראלי בריטניה. הוא התרסק ביום השני, אך הספיק להרשים את מנהל צוות פורד, סטיוארט טרנר כדי שיוצע לו מקום בקבוצה לאליפות הראלי הבריטית בשנה שלאחר מכן.^[3] וטנן זכה באליפות, הישג שהוא חזר עליו בשנת 1980,^[4] עם הנווט דייוויד ריצ'רדס, שמאוחר יותר הפך ליו"ר המרוצים פרודרייב ואחת הדמויות המשפיעות ביותר בספורט המוטורי. בין 1977 ל־1980 התמודד וטנן גם במרוצים באליפות העולם, תחילה בקבוצת פורד הרשמית ולאחר פרישתה מהענף בסוף 1979, בקבוצת הראלי הפרטית למחצה של רות'מנס. הוא זכה בניצחון הבכורה שלו בראלי אקרופוליס ב־1980 והפך לאלוף העלום בראלי בשנת 1981.^[5]

דרכם של וטנן וריצ'רדס נפרדו לפני עונת 1982 ובשנים הבאות ישב לצידו של וטנן טרי הרימן. וטנן לא נשאר באליפות העולם להגן על תוארו בעונת 1982 ובמקום זאת התמודד באליפות בריטניה עם פורד. ב־1983 חזר להשתתף באליפות העולם באופן סדיר יותר בקבוצת אופל. האופל אסקונה והמנטה לא היו בעלות הנעה 4X4 ולכן גם לא היו תחרותית מספיק,^[6] אך עם זאת, הצליח וטנן לנצח בראלי ספארי התובעני.

בשנת 1984 חתם וטנן בקבוצת פיג'ו. עם הפיג'ו 205 T16 ניצח וטנן חמישה מרוצים ברצף, מראלי אלף האגמים של 1984 ועד ראלי שוודיה של 1985.^[7] הוא היה מועמד לזכות באליפות העולם של 1985 אך סדרת תקלות ותאונות מנעו זאת ממנו. וטנן גם עבר תאונה קשה בראלי ארגנטינה, כאשר מכוניתו התהפכה במהירות של מעל 190 קמ"ש. מושב הנהג נשבר, והוא הושלך בתוך המכונית כשהוא סובל מפגיעות קשות ברגליו ופלג הגוף העליון ודימום פנימי מסכן חיים.^[7] הוא בילה 18 חודשים בהתאוששות מהפציעות הגופניות האלו^[8] ואחר כך מדיכאון קשה.^[9] הוא התאושש באופן מוחלט וחזר לספורט המוטורי בשנת 1987 עם ארבעה ניצחונות ראלי פריז-דקר, עם פיג'ו בשנים 1987, 1989 ו־1990, ועם סיטרואן בשנת 1991. הוא היה במרכז שערורייה כשנגנבה מכוניתו תוך שהוא מוביל את הראלי בשנת 1988.^[8]

עם פיג'ו, וטנן זכה גם במירוץ טיפוס ההר פייקס־פיק שבקולורדו של 1988. פיג'ו, שפרשה מסבב אליפות העולם בראלי בשנת 1986 לאחר ביטולה של קטגוריית גרופ־B הבכירה הפיקה לקחים שנלמדו עם ה־T16 205 כדי ליצור את ה־405 T16. עם כ־600 כוחות סוס, הנעה 4X4 והיגוי בארבעת הגלגלים,^[10] וטנן טיפס עם המכונית במעלה ההר בזמן שיא, ומאמציו נלכדו בסרט הקצר עטור הפרסים Climb Dance.^[11]

וטנן המשיך להתמודד באליפות העולם בראלי בצורה פחות או יותר פעילה עד עונת 1998. הוא נהג עבור מיצובישי ראליארט אירופה בארבעה מרוצים בעונת 1989 ובחמישה בשנת 1990. התוצאה הטובה ביותר שלו עם מיצובישי גלנט VR-4 הייתה מקום שני בראלי 1000 האגמים. מ־1992 ועד 1993, הוא התחרה עבור סובארו ב־11 מרוצים, מסיים במקום השני שלוש פעמים, כולל באירוע הבכורה של הסובארו אימפרזה בפינלנד. וטנן אף הוביל לזמן קצר לפני שהורד בדירוג על ידי זוכה האירועי יוהא קנקונן. אף על פי כן, הקבוצה ויתרה עליו בסוף עונת 1993 לטובת קרלוס סאינס.

בשנה שלאחר מכן חזר וטנן לשבת מאחורי ההגה של פורד, כעת עם האסקורט RS קוסוורת' עבור צוות פרטי למחצה, ובהמשך גם משתלב בצוות המפעל של פורד, במקום פרנסואה דלקור הפצוע. התוצאה הבולטת שלו באותה השנה הייתה סיום על הפודיום בראלי ארגנטינה, הפעם הראשונה בה התמודד באירוע מאז התאונה הקשה תשע שנים קודם לכן.

עונות 1995ו־1996 היו רגועות כשהקריירה שלו כנהג מרוצים מהשורה הראשונה אט־אט מגיעה לסיומה. עם זאת, המשיך וטנן להתמודד בכמה אירועים ובשנים שלאחר מכן, התוצאה הטובה ביותר שלו הייתה סיום על הדוכן בראלי ספארי של 1998.^[12] לאחר מכן הוא חזר לקדנציה קצרה בסובארו לראלי סיום העונה בבריטניה שהיה למירוץ המאה שלו באליפות העולם בראלי.

אף על פי שהפך פחות פעיל בראלי, הרעב שלו לספורט מוטורי המשיך לבעור ווטנן הצטרף לניסאן בפריס־דקר בשנת 2003 אותו סיים במקום השביעי. הוא הופיע גם בראלי פינלנד של 2003 עם פיג'ו 206 WRC של קבוצה פרטית וסיים במקום ה־11. בשנים 2004 ו־2005 המשיך וטנן להשתתף בדקר עבור ניסן ובשנת 2007 עשה ניסיון נוסף עם פולקסווגן אך פרש בקטע השביעי.^[13]

אף על פי שאין לו שורשים באסטוניה, בינואר 2013 הוצעה מועמדותו של וטנן לתפקיד נשיא איגוד הספורט המוטורי האסטוני על ידי מועצת האיגוד.^[14] ללא אף מועמד יריב הפך וטנן לנשיא האיגוד והיה לזר הראשון שמונה לתפקיד זה.^[15]

בספטמבר 2008, וטנן השתתף בראלי על שם קולין מקריי, שהיה חלק מסבב אליפות סקוטלנד. וטנן נהג שוב בפורד אסקורט RS1800 איתה זכה באליפות ב־1981 כשלצידו דייוויד ריצ'רדס.^[16] הוא היה אחד מכמה אלופי עולם לשעבר שהשתתפו באירוע לזכרו של מקריי, שנהרג בתאונת מסוק שנה לפני כן.

וטנן נשוי לריטה ואב לארבעה ילדים, קים (נולד בשנת 1972), ריה (נולדה ב־1980), טואה (נולדה ב־1982) ומקס (נולד ב־1990). יש להם בתים בפינלנד ובצרפת.^[17] קים הוא המנהל של אלוף העולם בראלי סבסטיאן אוז'ייה.^[18] בשנת 2016 מקס הלך בדרכו של אביו כשנכנס לאליפות הראלי הבריטית בה עם קבוצת M-Sport והפורד פיאסטה R5.^[19]

לאחר כמה שנים בהן עבד וטנן עם צוות ראלי צרפתי, התיישב בשנת 1993 בדרום צרפת שם קנה חווה ויקב. עד מהרה הוא פיתח עניין בפוליטיקה ובשנת 1999 הוא נבחר לפרלמנט האירופי מרשימת מפלגת הקואליציה הלאומית השמרנית, אף על פי שהמשיך לחיות בצרפת.^[1] הסוגיות בהן עבד כוללות מיסוי רכב, מדיניות תחבורה, סיוע בפיתוח ומדיניות חקלאית.^[20]

בשנת 2004 הוא נבחר מחדש, הפעם מטעם מפלגה שמרנית צרפתית. בשנת 2009 היה מועמד שוב מטעם מפלגת הקואליציה הלאומית הפינית אך הפעם לא נבחר.^[21]

ב־2009 הכריז וטנן על מועמדותו בבחירות לנשיאות ה-FIA מול הנשיא הנוכחי בשמנו מקס מוסלי יחליט להתמודד מחדש לכהונה נוספת.^[22][23] ב־23 באוקטובר 2009, נכשל וטנן בבחירות בהן זכה הבוס שלו לשעבר בקבוצת פיג'ו, שלאחר מכן הפך למנהל קבוצת פרארי בפורמולה 1, ז'אן טוד.^[24]

אליפות העולם בראלי

שנה	קבוצה	רכב	1	2	3	4	5	6	7	8	9	10	11	12	13	14	מיקום	נקודות
1974	ארי וטנן	אופל אסקונה	מונקו בוטל	שוודיה בוטל	פורטוגל	קניה	יוון בוטל	פינלנד פרש	איטליה	קנדה	ארצות הברית	בריטניה	צרפת				-	-
1975	פורד	פורד אסקורט RS1600	מונקו	שוודיה	קניה	יוון	מרוקו	פורטוגל	פינלנד פרש	איטליה	צרפת						-	-
		פורד אסקורט RS1800										בריטניה פרש
1976	פורד	פורד אסקורט RS1800	מונקו	שוודיה	פורטוגל	קניה	יוון	מרוקו	פינלנד פרש	איטליה	צרפת	בריטניה פרש					-	-
1977	פורד	פורד אסקורט RS1800	מונקו	שוודיה	פורטוגל פרש	קניה פרש	ניו זילנד 2	יוון פרש	פינלנד פרש	קנדה פרש	איטליה פרש	צרפת	בריטניה פרש				-	0
1978	פורד	פורד אסקורט RS1800	מונקו	שוודיה 5	קניה	פורטוגל פרש	יוון	פינלנד פרש	קנדה	איטליה	חוף השנהב	צרפת					8	11
	מרלבורו												בריטניה נפסל
1979	רות'מנס	פורד פיאסטה 1600	מונקו 10														5	50
		פורד אסקורט RS1800		שוודיה פרש	פורטוגל פרש	קניה	יוון		פינלנד 2	קנדה 3	איטליה	צרפת	בריטניה 4	חוף השנהב
	פורד							ניו זילנד 3
1980	Publimmo Racing	פורד אסקורט RS1800	מונקו פרש														4	50
	רות'מנס			שוודיה	פורטוגל פרש	קניה	יוון 1	ארגנטינה	פינלנד 2	ניו זילנד	איטליה 2	צרפת	בריטניה פרש	חוף השנהב
1981	רות'מנס	פורד אסקורט RS1800	מונקו פרש	שוודיה 2	פורטוגל פרש	קניה	צרפת	יוון 1	ארגנטינה פרש	ברזיל 1	פינלנד 1	איטליה 7	חוף השנהב 9	בריטניה 2			1	96
1982	David Sutton Motorsport	פורד אסקורט RS1800	מונקו	שוודיה 2	פורטוגל	קניה	צרפת	יוון	ניו זילנד	ברזיל							13	15
	MCD / Mobira										פינלנד פרש	איטליה	חוף השנהב
	רות'מנס אופל	אופל אסקונה 400												בריטניה פרש
1983	רות'מנס אופל	אופל אסקונה 400	מונקו 5	שוודיה 6	פורטוגל	קניה 1	צרפת										6	44
		אופל מנטה 400						יוון 4	ארגנטינה	פינלנד פרש	איטליה פרש	חוף השנהב	בריטניה פרש
1984	פיג'ו טלבו ספורט	פיג'ו 205 T16	מונקו	שוודיה	פורטוגל	קניה	צרפת פרש	יוון פרש	ניו זילנד	ארגנטינה	פינלנד 1	איטליה 1	חוף השנהב	בריטניה 1			4	60
1985	פיג'ו־טלבו ספורט	פיג'ו 205 T16	מונקו 1	שוודיה 1	פורטוגל פרש	קניה פרש	צרפת פרש										4	55
		פיג'ו 205 T16 E2						יוון פרש	ניו זילנד 2	ארגנטינה פרש	פינלנד	איטליה	חוף השנהב	בריטניה
1987	פוג'י	סובארו RX טורבו	מונקו	שוודיה	פורטוגל	קניה 10	צרפת	יוון	ארצות הברית	ניו זילנד	ארגנטינה						19	16
	פורד	פורד סיירה RS קוסוורת'										פינלנד 2	חוף השנהב	איטליה	בריטניה
1988	פרודרייב ב.מ.וו	ב.מ.וו M3	מונקו	שוודיה	פורטוגל	קניה	צרפת	יוון	ארצות הברית	ניו זילנד	ארגנטינה	פינלנד פרש	חוף השנהב	איטליה			–	0
	ראליארט אירופה	מיצובישי גלנט VR-4													בריטניה פרש
1989	ראליארט אירופה	מיצובישי גלנט VR-4	שוודיה	מונקו 87	פורטוגל	קניה	צרפת	יוון פרש	ניו זילנד	ארגנטינה	פינלנד פרש	אוסטרליה	איטליה	חוף השנהב	בריטניה 5		40	8
1990	ראליארט אירופה	מיצובישי גלנט VR-4	מונקו פרש	פורטוגל פרש	קניה	צרפת	יוון פרש	ניו זילנד	ארגנטינה	פינלנד 2	אוסטרליה	איטליה	חוף השנהב	בריטניה פרש			16	15
1991	Milk Team	פורד סיירה RS קוסוורת' 4X4	מונקו	שוודיה	פורטוגל	קניה	צרפת	יוון	ניו זילנד	ארגנטינה	פינלנד 7	אוסטרליה	איטליה	חוף השנהב	ספרד		22	12
	סובארו	סובארו לגאסי RS														בריטניה 5
1992	סובארו	סובארו לגאסי RS	מונקו	שוודיה פרש	פורטוגל	קניה	צרפת	יוון פרש	ניו זילנד פרש	ארגנטינה	פינלנד 4	אוסטרליה פרש	איטליה	חוף השנהב	ספרד	בריטניה 2	11	25
1993	סובארו 555	סובארו לגאסי RS	מונקו	שוודיה	פורטוגל	קניה	צרפת	יוון פרש	ארגנטינה	ניו זילנד פרש		אוסטרליה 2	איטליה	ספרד			7	38
		סובארו אימפרזה 555									פינלנד 2				בריטניה 5
1994	SMS	פורד אסקורט RS קוסוורת'	מונקו	פורטוגל	קניה	צרפת	יוון 5			פינלנד פרש	איטליה	בריטניה 5					9	28
	פורד							ארגנטינה 3	ניו זילנד פרש
1996	פורד	פורד אסקורט RS קוסוורת'	שוודיה פרש	קניה	אינדונזיה	יוון	ארגנטינה	פינלנד	אוסטרליה	איטליה	ספרד						–	0
1997	Motorsport Consultancy	פורד אסקורט WRC	מונקו	שוודיה	קניה	פורטוגל	ספרד	צרפת	ארגנטינה	יוון	ניו זילנד	פינלנד	אינדונזיה	איטליה	אוסטרליה	בריטניה 8	–	0
1998	פורד	פורד אסקורט WRC	מונקו	שוודיה	קניה 3	פורטוגל 5	ספרד	צרפת	ארגנטינה	יוון	ניו זילנד	פינלנד פרש	איטליה	אוסטרליה			11	6
	סובארו 555	סובארו אימפרזה WRC 1998														בריטניה פרש
2003	Bozian Racing	פיג'ו 206 WRC	מונקו	שוודיה	טורקיה	ניו זילנד	ארגנטינה	יוון	קפריסין	גרמניה	פינלנד 11	אוסטרליה	איטליה	צרפת	ספרד	בריטניה	–	0

ראלי דקר

שנה	קטגוריה	רכב	מיקום	מספר קטעים שניצח
1987	כלי רכב	צרפת פיג'ו	1	3
1988			נפסל[25]	4
1989			1	7
1990			1	7
1991			1	5
1992		צרפת סיטרואן	5	7
1993			8	2
1994	לא השתתף
1995	כלי רכב	צרפת סיטרואן	פרש	3
1996			4	7
1997–2002	לא השתתף
2003	כלי רכב	יפן ניסאן	7	4
2004			פרש	1
2005			39	0
2006	לא השתתף
2007	כלי רכב	גרמניה פולקסוואגן	פרש	0

מדיה וקבצים בנושא ארי וטנן בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ארי וטנן (בפינית ובאנגלית)
• ארי וטנן, בביצוע Climb Dance, סרטון באתר יוטיוב
• פרופיל ב־RallyBase
• פרופיל בפוליטיקו