פורמולה 1
| יש לעדכן ערך זה. | |
פורמולה 1 (באנגלית: Formula 1, או בקיצור F1) הוא סבב שנתי של מרוצי מכוניות חד-מושביות במסלולים ממוקמים ברחבי העולם. הדרישות הטכניות המתבקשות לבניית מכוניות מהוות את הרמה הגבוהה ביותר במרוצי פורמולה. בסבב שנת 2023 נערכו 22 מרוצים והתחרו בו עשר קבוצות עם שתי מכוניות כל אחת ועליהן רק ארבעה יצרני מנוע (פרארי, מרצדס, הונדה ורנו). הדרישות הטכניות נכתבות על ידי הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA) ומעודכנות על ידה ובהסכמתן של עשר הקבוצות המשתתפות במרוצים. בנוסף ה-FIA מפקחת על כל אחד מהמרוצים הנותנים ניקוד לעשרת הנהגים הראשונים ועל עשר הקבוצות הראשונות, מה שמאפשר להכריז בסוף הסבב על תוארי אליפות עולם שנתיים לנהגים ולקבוצות על בסיס סכום הנקודות שנאספו.
 | |
.jpg) | |
| ענף | מרוץ מכוניות |
|---|---|
| תאריך ייסוד | 1950 |
| ארגון מפעיל | FIA |
| מספר מתמודדים | 10 קבוצות 20 נהגים |
| זוכה | נהגים -  מקס ורסטאפןיצרנים -  רד בול |
| מפעל נמוך יותר | פורמולה 2 |
| www.formula1.com | |
  | |
תקציבן השנתי של הקבוצות מוגבל ל-135 מיליון דולר לשנה (החל משנת 2023) ומפוקח על ידי ה-FIA. התקציב מבוסס על 21 מרוצים לעונה וגדל ב- 1.8 מיליון דולר לכל מירוץ נוסף מעבר[1].
היסטוריה
.jpg)
מרוץ הפורמולה 1 הראשון התקיים ב-1948, אך אליפות העולם החלה להתקיים בשנת 1950 עם 18 קבוצות בשבעה מרוצים. קבוצת פרארי היא היחידה מביניהן שעדיין מתחרה. תואר האליפות לקבוצות נוסף בשנת 1958.
נהגים וקבוצות
בעונת 2023 השתתפו בכל מרוץ 20 נהגים המייצגים 10 קבוצות (שני נהגים בכל קבוצה). כמה מהקבוצות הן יצרניות רכב מוכרות כגון מקלארן, מרצדס או פרארי ואחרות הן קבוצות מרוץ מקצועניות כגון: ויליאמס, אסטון מרטין ורד בול רייסינג. שלוש מהקבוצות הן בריטיות, שתיים איטלקיות, אחת גרמנית, אחת צרפתית, אחת אוסטרית, אחת שווייצרית ואחת מאמריקה הצפונית. נהגים רבים באים ממדינות שונות מאלה של הקבוצה שעבורה הם נוהגים ולפיכך בטקס הענקת הגביע בסיומו של כל מרוץ מנוגנים שני המנונים: המנון מדינת האם של הקבוצה והמנון מדינת האם של הנהג. כאמור, מלבד זכיות במרוצים אינדיבידואליים הנושאות עמן יוקרה רבה הן בעבור הנהג והן בעבור קבוצתו, מתמודדים הנהגים והקבוצות על שני תארים שנתיים: תואר אליפות הנהגים, שהוא התואר הנחשב והנחשק מכולם וזוכה בו הנהג שהשיג את הניקוד המצטבר הגבוה ביותר בסיכום כל המרוצים, ותואר אליפות הקבוצות, שבו זוכה הקבוצה ששני נהגיה השיגו את הדירוג המצטבר הגבוה ביותר.
נהיגה במכונית פורמולה 1 היא משימה מורכבת. הנהגים צריכים לקבל החלטות רבות ולתפעל את הרכב ומערכות רבות בזמן קצר ובמהירות נסיעה גבוהה.[2] הנהיגה, שבמהלכה נמצאים הנהגים במצב הקרוב לשכיבה, היא גם מעמסה פיזית קשה: על הנהג מופעל עומס של 20–25 ק"ג, בעיקר על שרירי הצוואר, בעת ביצוע פנייה.[3] במהלך מרוץ מגיע הדופק הממוצע של הנהג למעל 170 פעימות בדקה והוא מאבד כ-5 ק"ג ממשקלו כתוצאה מהזעה בשל החום השורר במכונית ובתוך סרבל הנהיגה חסין האש.[3] נהגי פורמולה 1 נבחרים בקפידה על ידי הקבוצות מבין טובי הנהגים הבולטים בכול מיני מרוצי פורמולה פחות חשובים, כיום צעירים בני שמונה עשר ועם הזמן הם זוכים לחוזים שנתים גבוהים במיוחד. בעונת 2019 הרוויחו הנהגים סכומים שבין 170 אלף דולר (אלקסנדר אלבון - טורו רוסו) לבין 57 מיליון דולר לעונה (לואיס המילטון - מרצדס).
על אף שפורמולה 1 עשוי להיראות כספורט אישי, שכן עיקר העבודה בזמן המרוץ מוטלת על הנהג, זהו למעשה ספורט קבוצתי:[4] מיומנות המכונאים בעת עצירת המכוניות ברחבת הטיפולים משפיעה על משך זמן העצירה, עבודת המהנדסים קובעת את ביצועי הרכב ולהחלטות מנהלי הקבוצות, כמו תזמון הכניסה לרחבת הטיפולים ואסטרטגיית המרוץ, ישנה חשיבות מכרעת גם כן. בנוסף, לעיתים נותנים מנהלי הקבוצה הוראות קבוצתיות לנהגיהם. למשל, קבוצה עשויה להורות לנהג השני שלה לאפשר לנהג הבכיר בקבוצה לעוקפו. לאחר עונת 2002 נאסרו הוראות קבוצתיות, אך בעונת 2011 האיסור בוטל. להתנגד להוראות הקבוצתיות מהסוג הזה לפעמים עלה לנהג שקיבל אותן ביוקר עד כדי כך שהיו מקרים בהם הנהג איבד את תמיכתה של הקבוצה להמשך העונה.
המרוצים
מרוצי פורמולה 1 מתקיימים במהלך סופי שבוע לאורך השנה, על פי רוב בהפרש של שבועיים זה מזה כאשר בשנים האחרונות המרוץ הראשון מתקיים בחודש מרץ והאחרון בחודש נובמבר. ביום שישי הפותח את סוף השבוע של המרוץ נערכים שני מקצי אימון המהווים עבור הנהגים והקבוצות הכנה לקראת המרוץ. מקצה אימון נוסף מתקיים ביום שבת בבוקר. לתוצאות של מקצי האימון אין השפעה על המירוץ עצמו או על המאבק על אליפויות הנהגים והיצרנים. ביום שבת נערך מקצה הדירוג שעל פיו נקבע סדר הזינוק במרוץ עצמו, שנערך ביום ראשון.
אירוח מרוץ פורמולה 1 נחשב ליוקרתי ביותר וערים בעולם משקיעות כסף רב בהקמת מסלול מרוצים ופיתוח תשתיות על מנת לזכות באפשרות לארח את אחד ממעט המרוצים המתקיימים בכל עונה.[5] בנוסף, על הערים המארחות לשלם לפורמולה 1 דמי אירוח שנתיים, כאשר הסכום השנתי הממוצע שמשלמות הערים המארחות עומד על 29 מיליון דולר.[5]
מספר שיא של מרוצים יתקיים בעונת 2024, בה ייערכו 24 מרוצים. המרוצים מתקיימים במדינות שונות על פני ארבע יבשות (כך למשל בעונת 2011 התקיימו תשעה מרוצים באירופה, שישה במזרח אסיה לרבות מרוץ שהתקיים בפעם הראשונה בהודו, אחד באוסטרליה, אחד בקנדה, אחד בברזיל ושניים במזרח התיכון – בבחריין ובאבו דאבי). בשנת 2012 צורף מרוץ חדש בארצות הברית באוסטין, בירת טקסס, ובשנת 2014 התקיים לראשונה מרוץ ברוסיה.
בכמה מן המסלולים המרוץ מתקיים שנים רבות ברציפות ולעומתם כמה מן המסלולים הם חדשים וצורפו למפת התחרויות רק בשנים האחרונות. רוב המסלולים נבנו במיוחד למרוצי מכוניות אולם ישנם כמה מסלולי רחובות שבהם המרוץ מתקיים ברחובות ערים (גרנד פרי מונקו הוא המפורסם שבהם).
החל משנת 1999 הונהג באופן קבוע בסבב מרוצי הפורמולה 1 מרוץ הגרנד פרי האירופי, אשר לרוב התקיים במסלול נורבורגרינג בגרמניה (12 פעמים), ומדי פעם גם בערים אירופיות אחרות כגון ולנסיה. בשנת 2012 הוצא מרוץ זה מן הסבב והוחזר שוב בעונת 2016 כאשר העיר באקו נבחרה לארח את המרוץ.
מרוצי ספרינט
החל משנת 2021 נערכים במספר סופי שבוע לאורך השנה מרוצי ספרינט במסגרת אירוע סוף השבוע של המירוץ (בשנים 2021 ו- 2022 נערכו שלושה מרוצי ספרינט, וב- 2023 נערכו שישה). מירוץ ספרינט נמשך 30 דקות בלבד ומזכה את שמונת הזוכים ממנצח המירוץ ועד לנהג שהגיע למקום השמיני במספר קטן יותר של נקודות לעומת הניקוד המוענק במירוץ המרכזי.
סוף שבוע שבו מתקיים אירוע ספרינט מתנהל באופן שונה מסוף שבוע רגיל כאשר ביום שישי נערך מקצה אימון אחד, ולאחריו נערך באותו היום מקצה הדירוג למירוץ המרכזי של יום ראשון. למחרת, בשבת, נערך מקצה דירוג למירוץ הספרינט במקום מקצה האימון השני, ומאוחר יותר באותו היום נערך מירוץ הספרינט. ביום ראשון, נערך המירוץ המרכזי כרגיל.
מקצה הדירוג
.jpg)
בשל רוחבם המוגבל של מסלולי המרוצים, לא ניתן להזניק את כל המכוניות בקו אחד. לפיכך הזינוק במרוץ נעשה כאשר המכוניות עומדות בשני טורים כאשר כל אחת מהמכוניות בטור הראשון (מכוניות מספר 1, 3, 5 וכו') מקדימה מעט את המכונית שבטור השני (מכוניות מספר 2, 4, 6 וכו'). סדר המכוניות בעת הזינוק נקבע על פי תוצאות מקצה הדירוג שנערך ביום שבת. מקצה הדירוג הוא למעשה מרוץ נגד השעון ובמהלכו מנסה כל נהג להשלים הקפה של המסלול בזמן המהיר ביותר.
חוקי מקצה הדירוג השתנו במהלך השנים. בעונת 2006 הופעלה לראשונה שיטת הנוקאאוט. על פי שיטה זו מקצה הדירוג מחולק לשלושה חלקים ובסיומו של כל אחד מהם מודחים מהשתתפות בחלק הבא הנהגים שביצעו את ההקפות האיטיות ביותר. מאז אומצה שיטה זו הוכנסו בה שינויים מעטים, בעיקר במשך הזמן של כל אחד מהחלקים ובמספר המנופים בכל חלק, והיא עודנה בשימוש עד היום.
נכון לעונת 2014 החלק הראשון של מקצה הדירוג נמשך 18 דקות ובסופו ממשיכות 16 המכוניות שקבעו את זמני ההקפה המהירים ביותר. יתר המכוניות מנופות מהמשך מקצה הדירוג ומקומן בזינוק נקבע למקום ה-17 ואילך, על פי תוצאותיהן. לאחר הפסקה של חמש דקות מתחיל החלק השני שנמשך חמש עשרה דקות ואחריו מנופות שש מכוניות נוספות שקבעו את הזמן האיטי ביותר והן מזנקות מהמקומות 11 עד 16. לאחר עוד חמש דקות הפסקה מתחיל החלק האחרון שנמשך 12 דקות ובסופו נקבע מיהו הנהג שיזנק מהעמדה הראשונה ("פול פוזישן"), ומה יהיה סדר תשעת הנהגים שידורגו אחריו.
בכל אחד משלושת החלקים של מקצה הדירוג כל נהג רשאי לבצע כמה הקפות שירצה במסגרת הזמן המוקצב. ניתן לסיים הקפה לאחר תום הזמן, אך זאת בתנאי שההקפה החלה לפני שהזמן תם. החל מעונת 1996 הונהג "חוק 107%" שעל פיו נהג שהזמן שקבע במקצה הדירוג איטי מ-107% מהזמן של הנהג המהיר ביותר, לא יוכל להשתתף במרוץ למעט סיבות מיוחדות.
למיקום בתחילת המרוץ יש חשיבות רבה בכל המרוצים ובפרט במסלולים שבהם קשה לבצע עקיפות במהלך המרוץ.
מקצה הדירוג למירוץ הספרינט (Sprint Shootout)
מקצה הדירוג למירוץ הספרינט נערך באותה שיטת נוקאאוט בה נערך מקצה הדירוג של המירוץ המרכזי, בהבדל העיקרי של זמן קצר יותר המוקצה לכל חלק משלושת חלקי המקצה. (12, 10 ו- 8 דקות בהתאמה לחלקים הראשון, השני והשלישי - במקום 18, 15 ו- 12 דקות בהתאמה).
מהלך המרוץ
בכל מרוץ נקבע מספר אחר של הקפות מסלול שהמתחרים חייבים להשלים והוא נקבע בין השאר על פי אורך המסלול. מיקומו הסופי של כל נהג נקבע על פי המשתנים האלה: מיקומו בזינוק ויכולת הזינוק שלו; מהירותו במהלך המרוץ ויכולתו לעקוף מכוניות איטיות יותר או למנוע ממכוניות מהירות יותר מלעקוף אותו (ישנם כללים המסדירים את המותר והאסור בתמרוני עקיפה ובתמרוני מניעת עקיפה); הצלחתו של הנהג להימנע מתקלה טכנית, ממעורבות בתאונה או מהפרת כללי התחרות שעלולה לעלות לו בסנקציות במהלך המרוץ או אחריו; מהירות החלפת הצמיגים ברחבת הטיפולים (Pit stop) ובחירת אסטרטגיה נכונה בכל הקשור לבחירת צמיגים והחלפתם.
במקרה שמתרחשת תאונה או תקלה טכנית שגורמת למכונית או לחלקי מכונית להישאר על המסלול באופן שעלול לסכן את שאר הנהגים - מוזנקת מכונית הבטיחות. מכונית הבטיחות נוסעת במהירות איטית יותר מהמהירות התחרותית של המכוניות על מנת לאפשר למרשלים לסלק את המפגע. ברגע שהדבר קורה, מכונית הבטיחות יוצאת מן המסלול והמכוניות חוזרות להתחרות במהירות תחרותית. בזמן הנסיעה מאחורי מכונית הבטיחות אסור לנהגים לעקוף זה את זה. בעוד שבמהלך התחרות עשויים להיווצר פערים גדולים מאוד בין המכונית הראשונה לאחרונה, ולעיתים רבות המכוניות שבראש הטור "מדביקות" את אלו שבסופו (כלומר משיגות אותן בהקפה שלמה - במקרה כזה המכוניות האיטיות יותר מחויבות לתת למכוניות המהירות יותר לעקוף אותן), הרי שהזנקה של מכונית הבטיחות מצמצמת את הפערים בין המכוניות ובמידת מה אף עשויה לפתוח את המרוץ מחדש שכן מיד לאחר עזיבתה את המסלול נוצר מצב הדומה לזינוק מבחינת הפער הקטן בין המכוניות.
בסיום המרוץ נערך טקס הענקת גביעים בעל מאפיינים קבועים. הנהגים שסיימו בשלושת המקומות הראשונים עולים על פודיום ואז מושמע ההמנון הלאומי של המדינה שממנה הגיע הנהג המנצח ולאחריו ההמנון של המדינה של הקבוצה של הנהג המנצח. לאחר ההמנונים מקבלים שלושת הנהגים וכן נציג של הקבוצה המנצחת גביעים המוענקים בדרך כלל על ידי אישיות נכבדה מהמדינה המארחת את המרוץ. לאחר הענקת הגביעים, חוגגים הנהגים בהתזת בקבוקי שמפניה (או משקה אחר במדינות שבהן חל איסור על שתיית משקאות חריפים) לצלילי מנגינה מהאופרה כרמן של המלחין ז'ורז' ביזה.
צמיגים ואסטרטגיות
אחד המשתנים הקובעים את מיקומו הסופי של כל נהג הוא אסטרטגיית החלפת הצמיגים של קבוצתו (בעבר התייחסה האסטרטגיה גם לתדלוק במהלך המרוץ, אולם מאז 2010 המכוניות אינן מתדלקות במהלך המרוץ). בכל מרוץ רגיל, כלומר כזה שבמהלכו לא יורד גשם, יצרנית הצמיגים פירלי מספקת לכל המכוניות צמיגים בשלוש דרגות רכּוּת מתוך 6 (C0 - C5 כאשר C0 הם הכי קשים ו-C5 הכי רכים).[6] כל נהג מחויב להשתמש בלפחות שני צמיגים בעלי דרגות רכות שונות, כלומר חייב לבצע לפחות עצירה אחת להחלפת צמיגים. הנהגים והאחראים על האסטרטגיה בכל קבוצה צריכים להחליט באילו צמיגים להתחיל את המרוץ ובאיזה שלב במרוץ להחליף את הצמיגים. בדרך כלל הצמיגים הרכים יותר הם מהירים יותר אולם גם נשחקים בקלות רבה יותר מהצמיגים הקשים. עם זאת, ביצועי הצמיגים משתנים ממסלול למסלול, ממכונית למכונית, ממזג אוויר אחד למשנהו וכן במהלך המרוץ עצמו ולא תמיד ניתן לחזות כיצד ישפיע צמיג רך או קשה יותר על ביצועי המכונית.
כל הנהגים רשאים לבחור באילו צמיגים הם יתחילו את המרוץ. הצלחת האסטרטגיה תלויה בכמה גורמים. בראש ובראשונה - שאלת ביצועי הצמיגים החדשים בהשוואה לצמיגים של יתר המכוניות. צמיגים חדשים שמתבררים כמהירים יותר יסייעו למי שהחליף צמיגים מוקדם ואילו צמיגים חדשים שמתבררים כאיטיים יותר יסייעו למי שיחליף צמיגים מאוחר יותר במהלך המרוץ.
עם זאת, יש גם משתנים אחרים. כך למשל נהג שיצא להחליף צמיגים בשלב מוקדם של המרוץ עלול להיתקע מאחורי מכוניות איטיות יותר שעקפו אותו בזמן החלפת הצמיגים. מצד שני, יש סיכונים גם בהחלפת צמיגים בשלב מאוחר יותר של המרוץ, למשל במקרה שמתרחשת תאונה ומכונית הבטיחות מוזנקת, הפער בין המכוניות (לרבות הפער שנוצר בין נהג שעדיין לא החליף צמיגים לנהגים מאחוריו שכבר החליפו צמיגים) יימחק וכאשר מכונית הבטיחות תחזור והנהג ייצא להחליף צמיגים - הנהגים שאחריו יוכלו לעקוף אותו (כדי להימנע ממצב זה על נהג שלא החליף צמיגים להיכנס להחליפם מיד כשמודיעים על הזנקת מכונית הבטיחות, לפני שהפער מתחיל להצטמצם). במקרה של מרוץ גשום, רשאים הנהגים להשתמש בעוד שני סוגי צמיגים מיוחדים לגשם שמפחיתים את סכנת ההחלקה אך גם מאטים את מהירות המכונית. כל אחד מן הצמיגים האלה מתאים לכמות מים שונה על המסלול וגם במקרה זה קשה מאוד לחזות אילו צמיגים יתאימו למסלול בכל רגע. עובדה זו, נוסף על תאונות שהן תוצאה של מסלול חלק, הופכת מרוצים שנערכים בגשם לבלתי צפויים במיוחד.
טכנולוגיה ומערכות
KERS
בעונת 2009[7] הותר לראשונה השימוש במערכת KERS (באנגלית: Kinetic Energy Recovery System), מערכת המאפשרת שימור של אנרגיה קינטית הנוצרת בעת בלימה. אנרגיה זו מאוחסנתבתוך סוללות חשמליות המאפשרות שימוש בה מאוחר יותר תחת האצות. שיטה נוספת לאחסון אנרגיה היא שיטה מכנית דרך גלגל תנופה, אולם מערכת בשיטה זו אינה בשימוש בפורמולה 1. הקבוצה היחידה אשר פיתחה מערכת כזאת הייתה קבוצת ויליאמס F1, אולם גם היא זנחה זאת בסופו של דבר. יתרונות מערכת KERS הם תוספת כוח למנוע ושיפור בביצועי המכונית, וחיסכון בדלק על ידי ניצול מרבי של אנרגיה. אולם לצד כל זאת ישנו גם חיסרון הנובע מן התוספת למשקל לרכב אשר נגרם כתוצאה מהתקנתה של המערכת. תקנות ה-FIA לעונת 2009 הגבילו את הקבוצות וחייבו אותן להשתמש במערכת האוצרת בתוכה אנרגיה שאינה עולה על 80 כ"ס (60 קילוואט). בעונת 2010 הותר עדיין השימוש במערכת KERS אך הקבוצות המתחרות הסכימו בינן שלא להשתמש בה. לעונת 2011 הוסכם כי השימוש במערכת יתאפשר שוב, אולם שלוש קבוצות בחרו שלא להשתמש במערכת.[8] בעונת 2014 הותר השימוש באנרגיה השווה ל-160 כ"ס (120 קילוואט) בכל הקפה אחת, זאת כדי לאזן את הירידה הצפויה בביצועי מכוניות הפורמולה 1 עקב המעבר ממנועי 8 ל-6 צילינדרים.[9]
DRS
בעונת 2011 הותר בפורמולה 1 השימוש במערכת להפחתת כוח גרר או בקיצור DRS (באנגלית: Drag Reduction System). מערכת זו משמשת ככלי עזר אווירודינמי לנהג ומאפשרת לו להשיג מהירות שיא בניסיונו לעקוף את הנהג שלפניו. מערכת ה-DRS מופעלת על ידי פתיחת הכנף האחורית, דבר אשר גורם למעבר חלק של זרם האוויר דרכה, מפחית את כוח הגרר המופעל על המכונית ומאפשר לה לנוע מהר יותר. כאשר הנהג לוחץ על דוושת הבלם הכנף האחורית נסגרת שוב. על פי הערכות ה-FIA מערכת ה-DRS מאפשרת תוספת של 10–12 קמ"ש למהירות המכונית.[10] במהלך ימי האימונים ובמקצי הדירוג, יש באפשרות הנהגים להשתמש במערכת ה-DRS ללא הגבלה, אולם במהלך מרוץ ישנן הגבלות כגון[11]: החובה על הנהג העוקף להיות במרחק של לא יותר משנייה אחת מהנהג הנעקף בנקודת מדידה מוגדרת (לעזרת הנהגים קיימת נורה בלוח המחוונים אשר נדלקת לאישור), החובה להשתמש ב-DRS רק באזורי ההפעלה המותרים (activation zone) לכך (בדרך כלל בישורות המסלולים), הפעלת המערכת אסורה בשתי ההקפות הראשונות של המרוץ ובשתיים שלאחר ירידת מכונית הבטיחות מן המסלול, ההפעלה אסורה תחת הנפת דגל צהוב כאשר באפשרות מנהל המרוץ לאסור את השימוש במערכת עקב תנאי מרוץ מסוכנים כגון מזג אוויר סוער או פסולת על המסלול.
שיטת הניקוד
ערך מורחב – שיטת הניקוד בפורמולה 1
שיטת הניקוד באליפות השתנתה מספר פעמים במהלך השנים. השינוי האחרון בוצע בעונת 2010. שיטת חלוקת הנקודות זהה לאליפות הנהגים ולאליפות היצרנים. עשרת הנהגים המדורגים ראשונים בכל מרוץ זוכים בנקודות, כאשר הנהג המנצח זוכה ב-25 נקודות. נהגים נכללים בדירוג בתנאי שהשלימו לפחות 90% מהמרחק במרוץ, כך שנהג יכול לזכות בנקודות גם אם פרש לפני סיום המרוץ.[12] החל מעונת 2019 מוענקת נקודת בונוס לנהג שקובע את זמן ההקפה המהירה בכל מרוץ, בתנאי שהוא נכלל בין עשרת המסיימים הראשונים.[13]
אם המרוץ מופסק לפני שהנהגים הצליחו להשלים 75% מהמרחק הכולל, כל נהג זוכה לחצי מכמות הנקודות. במהלך השנים חולקו חצי מכמות הנקודות בשישה מרוצים שונים. הפעם האחרונה שבה התרחש הדבר הייתה בגרנד פרי בלגיה בעונת 2021, אז הופסק המרוץ לאחר 3 הקפות (במקום 44) בשל גשם כבד.[14] בעקבות האירוע שונו הכללים במקרה שהמרוץ מופסק לפני תום הזמן שנקבע מראש.
טבלת הניקוד
| מיקום | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | הקפה מהירה |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נקודות | 25 | 18 | 15 | 12 | 10 | 8 | 6 | 4 | 2 | 1 | 1 |
שיטת הניקוד במירוץ הספרינט
הנהג המנצח במירוץ הספרינט זוכה ב- 8 נקודות, ואחריו זוכים הנהגים מהמקום השני עד השמיני בנקודה אחת פחות כל אחד בהתאמה.
טבלת הניקוד במירוץ הספרינט
| מיקום | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נקודות | 8 | 7 | 6 | 5 | 4 | 3 | 2 | 1 |
שיאים
רשימת השיאים, נכון לנובמבר 2023.
- תארים לנהג: מיכאל שומאכר - 7, לואיס המילטון - 7, חואן מנואל פנג'יו - 5, אלן פרוסט - 4, סבסטיאן פטל - 4, ג'ק ברבהאם - 3, ג'קי סטיוארט - 3, ניקי לאודה - 3, נלסון פיקה - 3, איירטון סנה - 3, מקס ורסטאפן -3
- תארים לקבוצה: פרארי - 16, ויליאמס - 9, מקלארן - 8, מרצדס - 8, לוטוס - 7, רד בול רייסינג - 6
- תארים רצופים לנהג: מיכאל שומאכר - חמישה (2000–2004)
- תארים רצופים לקבוצה: מרצדס – 8 (2014–2021)
- ניצחונות לנהג: לואיס המילטון - 103, מיכאל שומאכר - 91, מקס ורסטאפן - 54, סבסטיאן פטל - 53, אלן פרוסט - 51, איירטון סנה - 41, נייג'ל מנסל - 31, פרננדו אלונסו - 32
- פודיומים (שלושה מקומות ראשונים) לנהג: לואיס המילטון - 193, מיכאל שומאכר - 155, סבסטיאן פטל - 110, אלן פרוסט - 106, פרננדו אלונסו - 105 קימי רייקונן - 102, מקס ורסטאפן - 98, איירטון סנה - 80, רובנס באריקלו - 68, דייוויד קולתארד - 62, נלסון פיקה - 60
- הנהג האלוף הצעיר ביותר: סבסטיאן פטל - בן 23 שנים ו-134 ימים בעונת 2010
- הנהג האלוף המבוגר ביותר: חואן מנואל פנג'יו - בן 46 שנים ו-41 ימים בעונת 1957
- הנהג הצעיר ביותר שניצח במרוץ: מקס ורסטאפן - בן 18 שנים ו-228 ימים ב-15 במאי 2016
- הנהג שזכה הכי הרבה מרוצים בעונה: מקס ורסטאפן - 19 בעונת 2023
הזוכים באליפויות הנהגים והיצרנים
בפורמולה 1 נערכת אליפות נהגים ואליפות יצרנים. באליפות הנהגים זוכה הנהג הצובר את מירב הנקודות במרוצי העונה. באליפות היצרנים צוברת קבוצה בכל מרוץ את הנקודות של כל נהגיה, אך עד 1979 היו נצברות נקודות רק לנהג הראשון בקבוצה. כל צירוף של יצרן שילדה ויצרן מנוע נחשב כ-"יצרן", כלומר, גם אם יצרן מנוע מספק מנועים לשתי קבוצות, נקודותיהן אינן מסוכמות ביחד.
מאז נוסדה אליפות היצרנים של פורמולה 1 ב-1958 זכתה בדרך כלל קבוצת הנהג האלוף בעונה מסוימת, באליפות היצרנים של אותה עונה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של פורמולה 1 (באנגלית)
פורמולה 1, ברשת החברתית פייסבוק
פורמולה 1, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
פורמולה 1, ברשת החברתית אינסטגרם
פורמולה 1, ברשת החברתית טיקטוק
פורמולה 1, סרטונים בערוץ היוטיוב- nrg מעריב, פרויקט מיוחד: קיצור תולדות הפורמולה 1, באתר nrg, 28 במרץ 2009
- עמית לוינטל, מהיר ועצבני 1, באתר ישראל היום, 22 באוקטובר 2010
- שחר סמוחה, הדו-קרב האחרון, באתר מאקו, 12 בדצמבר 2021
אוסטין קאר, בלומברג ביזנסוויק, לחמם את מנועי ההכנסות, פורמולה 1 מגלה את אמריקה, באתר TheMarker, 21 ביוני 2022
.svg){kind=icon}
