המשבר האוקראיני-רוסי (2021–2022)
המשבר האוקראיני-רוסי היה עימות צבאי מתמשך בין רוסיה לאוקראינה שהחל במרץ ואפריל 2021 ומהווה המשך של המלחמה בדונבאס והסלמה בסכסוך האוקראיני-רוסי. המשבר גרם למתיחות בינלאומית, שמעורבים בה גם ארצות הברית, ברית נאט"ו והאיחוד האירופי.
.jpg) | ||||||||||
| הערכת קהילת המודיעין האמריקאית על תנועת החיילים הרוסים ליד גבול אוקראינה–רוסיה (3 בדצמבר 2021); ההערכה הייתה שבאותה העת שרוסיה פרסה כ-70,000 חיילים, רובם במרחק של 100 עד 200 ק"מ מגדר הגבול אוקראינה–רוסיה | ||||||||||
| מלחמה: הסכסוך האוקראיני-רוסי | ||||||||||
| תאריך | סבב ראשוני: 3 במרץ 2021 – 30 באפריל 2021 סבב שני: 26 באוקטובר 2021 – 24 בפברואר 2022 | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | 2014 Russian invasion of Ukraine  | |||||||||
| קרב אחרי | מלחמת אוקראינה–רוסיה | |||||||||
| מקום | חצי האי קרים, דונבאס, מחוז חרסון באוקראינה, מחוז רוסטוב ברוסיה, ים אזוב | |||||||||
| עילה | הסלמה במלחמת האזרחים באוקראינה ובמלחמה בדונבאס | |||||||||
| תוצאה | רוסיה מתחילה בפלישה לאוקראינה בפברואר 2022 | |||||||||
| ||||||||||
  | ||||||||||
במהלך 2021, במהלך חריג קירבה רוסיה כוחות צבא גדולים לגבול אוקראינה הקרוב לאזורי הסכסוך במזרח אוקראינה, הצעד גרם למתיחות בינלאומית ועורר דאגות לגבי פלישה אפשרית, רוסיה הכחישה כוונה זו. בפברואר 2022, הודיעה רוסיה על הכרה בעצמאותן של הרפובליקה העממית של דונצק והרפובליקה העממית של לוהנסק, שהתבדלו מאוקראינה בחסות רוסיה. הכרה זו הובילה לעיצומים על רוסיה מצד מדינות המערב. ב-24 בפברואר 2022 החלה פלישת רוסיה לאוקראינה.
רקע
לרוסיה יש אינטרסים גאופוליטיים וכלכליים חשובים באזור אוקראינה. המשבר הרוסי-אוקראיני הוא המשך למאמץ של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, להקים את הגוש האירו-אסיאתי.[3] העימות הצבאי החל בסוף פברואר 2014, על רקע הלחץ הרוסי על קייב שלא להיכנס להסכם סחר עם האיחוד האירופי, לאחר שהודח נשיא אוקראינה הפרו-רוסי ויקטור ינוקוביץ' בתום סדרה של הפגנות, שנמשכו כשלושה חודשים, נגד החלטתו שלא לחתום על ההסכם.[3][4] במקומו עלו לשלטון חוגים אוקראיניים פרו-מערביים ולאומניים.
השלב הראשון בעימות היה פלישתה של רוסיה לחצי האי קרים, לאחר פלישה והשתלטות מהירה הכריזה רוסיה במרץ על סיפוח חצי האי קרים שבאוקראינה לשטחה. הסיפוח החד-צדדי של שטח ממדינה ריבונית ללא הסכמת ממשלתה הביא בתגובה להטלת סנקציות כלכליות של רוב מדינות המערב כלפי רוסיה. אוקראינה טענה שמעשי רוסיה הם הפרת מזכר בודפשט, היות שזו פגיעה בריבונות ובשליטה הטריטוריאלית של אוקראינה.
בהמשך לתסיסה שלאחר אירועי יברומאידאן ובעקבות ההשתלטות הרוסית על חצי האי קרים, החלו תושבים רוסים במחוזות דונייצק ולוהנסק באוקראינה בהפרות סדר. רוסיה ניצלה את המצב, ועודדה אותם להתנתק מאוקראינה וחבירה לרוסיה או להקים מדינה עצמאית בשם נובורוסיה. הבדלנים זכו לתמיכה של רוסיה, לסיוע בנשק ואף בהשתתפות של "מתנדבים" רוסים בלחימה.[4]
באפריל 2014, החלה לחימה בחבל דונבאס בין הצבא האוקראיני לבין מורדים שנתמכו בסיוע רוסי. באוגוסט, הצבא האוקראיני התקרב להחזרת השליטה בגבול רוסיה–אוקראינה וכיתור המורדים. בתגובה להידרדרות מצב כוחות הבדלנים, רוסיה נטשה את גישתה ההיברידית והחלה בפלישה קונבנציונלית של כוחותיה לאזור והדפה את האוקראינים. בפברואר 2015, למרות הסכמי מינסק, המשיכו קרבות ספורדיים בין הצבא האוקראיני לבין מורדים שנתמכו בסיוע רוסי. עד לספטמבר 2015 ארגון האומות המאוחדות הודיע על מספר משוער של כ-8,000 הרוגים כתוצאה מהמלחמה, ועימותים בין המורדים לממשל האוקראיני המשיכו בעצימות נמוכה עד 2021, כשהמורדים מסתייעים בתמיכה רוסית, בעוד אוקראינה מקבלת תמיכה גוברת מהאיחוד האירופי ומארצות הברית.
עם כישלון הסכמי מינסק, שני הצדדים ניסו לקבוע עובדות בשטח. בין השנים 2019–2021, רוסיה הנפיקה למעלה מ-650,000 דרכונים רוסיים לאוכלוסיית דונבאס, ממשלת אוקראינה ראתה בכך צעד לקראת סיפוח האזור. בספטמבר 2020, אישר זלנסקי את אסטרטגיית הביטחון הלאומית החדשה, המגדירה את החברות בנאט"ו כאחד היעדים מרכזיים של מדיניות ההגנה והחוץ של אוקראינה. המדינה קידמה את יוזמת פלטפורמת (אנ') להפעלת לחץ בינלאומי על רוסיה לבטול הכיבוש ולשילוב מחדש של חצי האי קרים. מצד שני – במאי 2021, רוסיה עידכנה את אסטרטגיית הביטחון הלאומית, בה נאמר כי עשויה להשתמש ב"שיטות כוחניות" כדי לסכל או למנוע פעולות לא ידידותיות המאיימות על ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית של הפדרציה הרוסית. במקביל, רוסיה החלה להפיץ בקביעות טענות בדבר "אופיו הנאצי" של משטר קייב והפשעים שם כביכול מבצעים בדונבס, דיברה על שיתוף פעולה במהלך כיבוש אוקראינה הסובייטית על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה, וטענה כי אוקראינה היא שטחם ההיסטורי והידוק השת"פ של המערב אתה את יציבות העולם. אנליסטים תיארו את הרטוריקה כמוגזמת מאוד.[5][6] נטען כי היא חלק ממאמץ עיצוב תודה להצדקת המלחמה והרעלת הבערות בשביל לבודד ולקעקע את אוקראינה, על מנת להקל על משימת התפקיד של רוסיה לשלוט בה. דומה למה שנעשה במהלך הכיבוש המוצלח של חצי האי קרים בשנת 2014.[7]
ההסלמה בשנת 2021
הגדלת הכוחות בסמוך לגבול
בחודשים מרץ ואפריל 2021 העבירה רוסיה כ-100 אלף חיילים וציוד צבאי לקרבת הגבול בינה ובין אוקראינה – גיוס הכוח הגדול ביותר מאז סיפוח חצי האי קרים לרוסיה בשנת 2014. הצעד גרם למשבר בינלאומי ועורר דאגות לגבי פלישה אפשרית. צילומי לוויין הראו תנועות של שריון, טילים וכלי נשק כבדים אחרים. הכוחות הוסרו חלקית עד יוני[8] אבל התשתיות הושארו במקום. ההסלמה ביחסי אוקראינה–רוסיה חודשה באוקטובר ובנובמבר 2021, הפעם בניין הכוח היה עם מספר רב יותר של חיילים ועם פריסות בחזיתות חדשות, כולל בלארוס בצפון וקרים בדרום.באוקטובר, גורמים רשמיים בארצות הברית ובאירופה החלו לשים לב לתנועות מחודשות של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית באזור הגבול בין רוסיה ואוקראינה.[9]
באפריל 2021, ביצעה אוקראינה הפעלה מבצעית ראשונה של מל"ט צבאי Bayraktar TB2. באוקטובר אישרה אוקראינה שנעשה שימוש במל"ט באזור דונבאס במהלך משימת אש נגד-סוללות באזור שבשליטת הבדלנים.[10] כמעט במקביל לתקרית, הופיע דיווחים בכלי תקשורת רוסים על כיבוש הכפר סטרומארייבקה שבו חיים 37 אזרחים רוסים שקיבלו דרכונים ביוזמה רוסית,[11][12][13] אוקראינה הכחישה את הדיווחים. בנאום בישיבת מועצת משרד ההגנה הרוסי ב-2 בנובמבר, ולדימיר פוטין אמר כי רוסיה עוקבת מקרוב אחר השימוש במל"טים "ליד גבולות רוסיה" ועליה לנתח היטב את המצב בהקשר זה.
לטענת משקיפי OSCE, מספר ההפרות של משטר הפסקת האש הוכפל ביחס לשנת 2020 (בתקופה שבין ערב 29 באוקטובר עד ערב 31 באוקטובר, משטר הפסקת האש במחוז דונצק הופר 988 פעמים ובלוהנסק – 471 פעמים). משקיפים של OSCE SMM דיווחו על תנועה מוגברת של ציוד צבאי של הכוחות המזוינים של אוקראינה, כמו גם ניסיונות חוזרים ונשנים לעמעם את האות של המל"טים שלה, המשמשים לניטור השטח. במקביל, הופיעו בתקשורת המערבית פרסומים לפיהם רוסיה שוב מושכת כוחות לגבול אוקראינה. תמונות לוויין של כלי רכב משוריינים רוסיים הובאו כראיה לכך.[14]
מהלכים דיפלומטיים כתגובה להסלמה
ב-2–3 בנובמבר, מנהל סוכנות הביון המרכזית האמריקאית, ויליאם ברנס, הגיע למוסקבה ונפגש שם עם בכירי המודיעין הרוסי. לפי CNN, מטרת הנסיעה הייתה להעביר לקרמלין את דאגתו של נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, מהמצב בגבול עם אוקראינה. מקורות של ערוץ הטלוויזיה דיווחו כי לאחר הנסיעה, ברנס שוחח בטלפון עם נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, כדי להקל על המתיחות בין מוסקבה לקייב. לאותה מטרה, פקיד בכיר במחלקת המדינה האמריקאית נשלח לאוקראינה ב-4 בנובמבר.[15]
המתיחות הצבאית לוותה בעלייה במתיחות בשדה הפוליטי האוקראיני. ב-2 בנובמבר דמיטרו יארוש, מנהיג ארגון הסקטור הימני לשעבר, מונה ליועץ של המפקד העליון של הכוחות המזוינים של אוקראינה ולרי זלוז'ני. ב-4 בנובמבר אושר שר הגנה חדש – סגן ראש הממשלה לשעבר – השר לשילוב מחדש של השטחים הכבושים זמנית אולקסי רזניקוב, שהשתתף בפגישות של קבוצת הקשר המשולשת מטעם אוקראינה.[16][17]
בנובמבר 2021 תיאר משרד ההגנה הרוסי את פריסת ספינות המלחמה האמריקניות בים השחור כ"איום על הביטחון האזורי והיציבות האסטרטגית". המשרד אמר בהצהרה, "המטרה האמיתית מאחורי הפעילות האמריקאית באזור הים השחור היא לחקור את מרחב המבצעים למקרה שקייב תנסה ליישב את הסכסוך בדרום מזרח בכוח".[18]
ב-13 בנובמבר הודיע הנשיא זלנסקי כי רוסיה קירבה שוב 100,000 חיילים לאזור הגבול.[19][20] בתחילת נובמבר, דיווחים על קירוב כוחות צבאיים רוסיים הניעו גורמים רשמיים בארצות הברית להזהיר את האיחוד האירופי שרוסיה עשויה לתכנן פלישה אפשרית לאוקראינה.[21][22] דובר הקרמלין דמיטרי פסקוב הכחיש את ההאשמות לפיהן רוסיה נערכת לפלישה אפשרית לאוקראינה.[23] הוא האשים את אוקראינה ב"תכנון פעולות אגרסיביות נגד דונבאס".[24] פסקוב דחק בנאט"ו להפסיק "לרכז אגרוף צבאי" ליד גבולות רוסיה ולהפסיק לחמש את אוקראינה בנשק מודרני.[25]
ב-16 בנובמבר קרא מזכ"ל נאט"ו, ינס סטולטנברג, למדינות המערב לשלוח לרוסיה "אות ברור הקורא להפחתת המתיחות, הימנעות מכל הסלמה באוקראינה ובסביבתה". סטולטנברג הוסיף כי הברית מתעדת "ריכוז יוצא דופן" של כוחות רוסים ליד הגבול האוקראיני. ב-15 בנובמבר, ממלא מקום שר החוץ הגרמני הייקו מאס ושר החוץ הצרפתי ז'אן-איב לה דריאן הביעו דאגה בהודעה משותפת לגבי "תנועות הכוחות הרוסיים והציוד הצבאי ליד אוקראינה" וקראו לשני הצדדים "להפגין איפוק". במקביל, דובר הפנטגון, ג'ון קירבי, אישר כי ארצות הברית ממשיכה לצפות ב"פעילות צבאית יוצאת דופן" של הפדרציה הרוסית ליד גבולות אוקראינה, ומזכיר המדינה אנתוני בלינקן דן בדיווחים על "פעילות צבאית רוסית" באזור עם ז'אן איב לה דריאן. דווח כי ארצות הברית דנה בסנקציות עם בעלות ברית אירופיות במקרה של פלישה רוסית נוספת.[26]
עוד בתחילת נובמבר הצהיר שירות ביון החוץ של אוקראינה כי מידע על העברת חיילים רוסים נוספים לגבולות אוקראינה הוא לא יותר מ"מרכיב של לחץ פסיכולוגי". עם זאת, שבוע לאחר מכן, לשכת נשיא אוקראינה הכירה בכך שהפדרציה הרוסית מתחזקת "קבוצות ספציפיות של חיילים" ליד הגבול. שר החוץ האוקראיני דמיטרו קולבה דחק בפריז ובברלין להתכונן לתרחיש צבאי אפשרי של פעולות רוסיה בכיוון האוקראיני.[27]
על רקע זה, אוקראינה העצימה בחדות את המאמצים הדיפלומטיים. ב-15 בנובמבר דנו וולודימיר זלנסקי וראש המועצה האירופית שארל מישל "במצב הביטחוני לאורך גבולות אוקראינה". באותו יום קיים דמיטרו קולבה שיחות על אותם נושאים בבריסל. שר ההגנה החדש, אולכסיי רזיקוב, נסע לוושינגטון, שם נפגש ב-18 בנובמבר עם מזכיר ההגנה האמריקני לויד אוסטין. ב-16 בנובמבר ביקר שר ההגנה הבריטי בן וולאס בקייב. לפי הצהובון דיילי מירור, הוקמה בבריטניה יחידת תגובה מהירה מאוחדת של כ-600 לוחמים לצורך העברה לאוקראינה.[27]
ב-21 בנובמבר טען בכיר בצבא אוקראינה כי רוסיה קיבצה כמעט מאה אלף חיילים על גבולה המזרחי של אוקראינה והיא התכוננה למבצע צבאי בשטחה של המדינה בינואר 2022. באותו השבוע, אוקראינה ערכה תרגיל שריון בגבול.[28]
באותו היום, ראש מינהל המודיעין הכללי של משרד ההגנה של אוקראינה, קירילו בודאנוב, דיווח כי רוסיה ריכזה יותר מ-92,000 חיילים ומערכות טילים בליסטיים קצרי טווח מדגם "איסקנדר" ליד גבולות אוקראינה. בודאנוב אמר כי רוסיה עומדת מאחורי ההפגנות נגד החיסון נגד קורונה בקייב ועצרות מחאה אחרות באוקראינה – כהכנה לפלישה צבאית רחבת היקף. לדברי בודאנוב, רוסיה זקוקה להפגנות כדי שהאוכלוסייה האוקראינית לא תתנגד לה במהלך המבצע הצבאי, מתוך אמונה שהשלטונות האוקראינים בגדו בה: "הם רוצים לארגן עצרות והפגנות כדי להראות שאנשים נגד הממשלה", הוא אמר בראיון ל-Military Times. "הם מנסים להוכיח שהממשלה שלנו בוגדת בעם". לדברי ראש המודיעין הצבאי האוקראיני, רוסיה מנסה לגרום לאוקראינים להחליף כוח בעצמם, ואם זה לא יצליח "הצבא יתערב".[29] לפי בודאנוב, יש לצפות לפעולות אקטיביות בסוף ינואר – תחילת פברואר 2022.[30][31]
מוסקבה האשימה את אוקראינה בפעולות אגרסיביות. דוברת משרד החוץ הרוסי, מריה זכארובה, אמרה ב-25 בנובמבר כי השלטונות האוקראיניים מסלימים את המתיחות בדונבאס ומבצעים שם פעולות התקפיות. לטענתה המשטר בקייב דוגל ב"פתרון כוחני למשבר האוקראיני הפנימי. המצב באזור הסכסוך הולך ומסלים. ממשיך להתקבל מידע על השימוש בנשק אסור... המסופק לאוקראינה על ידי מדינות נאט"ו". היא האמינה שבכך, ההנהגה האוקראינית מנסה "להסיט את תשומת הלב מההידרדרות של המצב הכלכלי-חברתי והפוליטי במדינה.... ולהעביר את תשומת הלב הזו לאיומים זמניים מבחוץ."[30] הצהרות קשות של קייב ומוסקבה נשמעו על רקע מבוי סתום בכל פלטפורמות המשא ומתן הקיימות. אין מגעים בפורמט נורמנדי ואינם צפויים בשום רמה: לא תהיה פסגה, שרי החוץ עדיין לא הצליחו לתאם פגישה ויועצים פוליטיים לא התקשרו מאז ספטמבר. בקבוצת הקשר המשולש שנועדה לקדם משא ומתן, בפועל המשא ומתן הצטמצם לדיון בשאלה האם רוסיה היא צד לסכסוך.[30] ב-15 בנובמבר, ולדימיר פוטין חתם על צו למתן תמיכה הומניטרית לאוכלוסיית אזורים מסוימים בדונייצק ולוהנסק באוקראינה.[32]
ב-27 בנובמבר הנשיא זלנסקי האשים כי גורמים מרוסיה זוממים להדיחו מהשלטון, וטען כי הגיעו לידיו הקלטות שלהם משוחחים עם גורמים מאוקראינה על הכללתו של האוליגרך העשיר במדינה, רינאט אחמטוב, בקשר – כדי לממן את ההפיכה. הקרמלין הכחיש. ברקע הייתה המתיחות עקב ריכוז הכוחות הרוסיים סמוך לגבול.[33]
ב-1 בדצמבר האשימה רוסיה את אוקראינה בהצבת מחצית מצבאה – כ-125,000 חיילים – בדונבאס כדי להתעמת עם בדלנים פרו-רוסים.[34] ב-3 בדצמבר, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מתח ביקורת על אוקראינה על השימוש ברחפן Bayraktar TB2 מתוצרת טורקיה נגד בדלנים פרו-רוסים בדונבאס, ואמר שהצעד מפר את פרוטוקול מינסק.[35] ב-3 בדצמבר אמר שר ההגנה של אוקראינה, אולכסיי רזניקוב, בפני חברי המועצה העליונה: "יש אפשרות להסלמה בקנה מידה גדול מצד רוסיה. הזמן הסביר ביותר להשגת מוכנות להסלמה יהיה סוף ינואר".[36] בדצמבר, ניתוח ג'יינס הגיע למסקנה שיחידות עיקריות של הארמייה ה-41 הרוסית (שמפקדתה בנובוסיבירסק במרכז רוסיה) ושל ארמיית משמר הטנקים הראשונה (שנפרסת בדרך כלל בפרברי מוסקבה) הוצבו מחדש מערבה, תוך חיזוק של ארמיות המשמר ה-20 וארמיית המשמר השמינית שכבר מוקמו קרוב יותר לגבול אוקראינה. דווח על כוחות רוסיים נוספים שעברו לחצי האי קרים תוך חיזוק יחידות ימיות ויבשתיות רוסיות שכבר פרוסות שם.
ב-6 בדצמבר, שני המנהיגים הבדלנים המובילים – דניס פושילין מהרפובליקה העממית של דונצק ולאוניד פסצ'ניק מהרפובליקה העממית של לוהנסק – נסעו למוסקבה לקונגרס השנתי של מפלגת רוסיה המאוחדת של פוטין והצטרפו רשמית כחברים. ראש ממשלת רוסיה לשעבר דמיטרי מדבדב העניק להם באופן אישי את כרטיסי החבר שלהם.[37]
ב-7 בדצמבר אוקראינה האשימה שרוסיה שלחה כוחות כבדים לאזור המלחמה במזרח אוקראינה כדי "לעורר אש חוזרת".[38]
ב-9 בדצמבר האשימה רוסיה את אוקראינה בהנעת ארטילריה כבדה לעבר קו החזית שבו נלחמים בדלנים עם כוחות אוקראינים.[39] ראש המטה הכללי הרוסי, ולרי גרסימוב, הצהיר כי [נאט"ו] "שולחת מסוקים, כלי טיס בלתי מאוישים ומטוסים לאוקראינה [מה ש]דוחף את הרשויות האוקראיניות לנקוט בצעדים חדים ומסוכנים. כל פרובוקציה של שלטונות אוקראינה בדרך של הסדר כפוי של בעיות דונבאס תדוכא".[40]
ב-28 בדצמבר הודיעו ארצות הברית ורוסיה על קיום שיחות דו-צדדיות שיתקיימו בז'נבה ב-10 בינואר 2022, כדי לדון בחששות לגבי הפעילות הצבאית ולהתמודד עם המתיחות הגוברת סביב אוקראינה.[41] את השיחות יובילו סגן שר החוץ הרוסי, סרגיי ריאבקוב וסגנית מזכיר המדינה האמריקאי, ונדי שרמן.[42]
ב-31 בדצמבר 2021, לאחר שיחת טלפון בין נשיא ארצות הברית ביידן לנשיא רוסיה פוטין, הכריז פוטין שאם ארצות הברית תטיל עליהם סנקציות זו תהיה "טעות גורלית".[43]
בנוסף לשיחות ז'נבה, הוכרז כי רוסיה תקיים שיחות עם נאט"ו בבריסל ב-12 בינואר 2022. ב-13 בינואר 2022 התקיימה בווינה פגישה רחבה יותר הכוללת את נציגי הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה (OSCE).
המתח וההכנות למלחמה: ינואר–פברואר 2022
.png)
בינואר 2022 הזהיר נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן מפני פלישה רוסית לאוקראינה, שתהיה "הרסנית" עבור רוסיה, וקרא להמשך המגעים הדיפלומטיים.[46][47]
בתחילת ינואר, בשל הפגנות בקזחסטן, ארגון האמנה לביטחון משותף, ברית צבאית אזורית בהובלת רוסיה, שלח כוחות צבא למדינה לבקשת הנשיא הקזחי הסמכותני. ההתערבות הגיעה בזמן שבמערב חששו מפני מעורבות רוסית באוקראינה, גם היא רפובליקה סובייטית לשעבר.[48][49]
.jpg)
ב-14 בינואר, מתקפת סייבר הורידה יותר מתריסר אתרי אינטרנט ממשלתיים של אוקראינה. לפי גורמים אוקראינים, הותקפו כ-70 אתרי אינטרנט ממשלתיים, כולל משרד החוץ, קבינט השרים ומועצת הביטחון וההגנה.[50][51] רוב האתרים שוחזרו תוך שעות. אוקראינה האשימה את רוסיה, שהכחישה את ההאשמות.[52][53] דווח על מתקפה נוספת כעבור חודש. אוקראינה רמזה שרוסיה הייתה מעורבת.[54][55]
מדינות כמו ארצות הברית, בריטניה ושְלוש המדינות הבלטיות העבירו נשק לאוקראינה, כדי לעזור לה להתגונן מפלישה רוסית אפשרית.[56][57] בתחילת חודש פברואר נחתו לראשונה כ-300 חיילי צבא ארצות הברית באזור פולין, רומניה וגרמניה, יחד עם ציוד צבאי רב ומתקדם.[58] כמו כן, הודיעה ארצות הברית כי תשלח 3,000 חיילים נוספים לפולין, בנוסף ל-1,700 לוחמים שכבר נשלחו לשם ימים קודם לכן. נשלחו גם מטוסי קרב שטסו בשמי פולין. המאמצים הדיפלומטיים נמשכו.[59][60] באמצע החודש הוכרז בקייב הסכם בין פולין, אוקראינה ובריטניה שמטרתו שיתוף פעולה בנושאי אבטחת מידע, אבטחת אנרגיה ומאבק בדיסאינפורמציה.[61][62] האיחוד האירופי סיפק גם סיוע כלכלי.[63]
ב-10 בפברואר, עשרות אלפי חיילים רוסים פתחו בתרגיל משותף עם צבא בלארוס. אוקראינה, שפתחה גם היא בתרגיל צבאי, טענה שרוסיה מנעה את השיט בים אזוב ובים השחור בשל תרגיל ימי נפרד שבו פתחה.[64] רוסיה הצהירה שהכוחות הרוסיים בבלארוס ישובו לבסיסי הקבע שלהם אחרי שהתמרונים המשותפים יסתיימו ב-20 בפברואר.[65] בפועל הם לא הושבו.
עד 12 בפברואר הוצבו 150,000 לוחמים רוסים במערב רוסיה, בבלארוס ובחצי האי קרים (שרוסיה סיפחה מאוקראינה ב-2014).[66] במקביל לעלייה במתיחות, מדינות צימצמו את פעילות השגרירויות, והדיפלומטים הרוסים באוקראינה התחילו לעזוב את אוקראינה.[67] מדינות שונות, ובהן ארצות הברית, פרסמו אזהרות מסע לאוקראינה – וקראו לאזרחיהן לעזוב את שטח המדינה.[68][69]
ב-14 בפברואר דובר הקרמלין אמר שהיחסים בין רוסיה לארצות הברית הגיעו לנקודת שפל. מדינות ה-G7 תמכו באוקראינה והצהירו שהן ערוכות להטיל עיצומים במקרה של פלישה.[70][71] באותו יום, רשת CBS דיווחה שתמונות לוויין הראו שכוחות רוסיים עזבו את נקודות הכינוס, והתקדמו ל"עמדות תקיפה" בגבול אוקראינה.[72]
למחרת, רוסיה טענה שחלק מהכוחות שהתאמנו ליד הגבול עם אוקראינה שבו לבסיסיהם. נאט"ו אמרו מנגד שהם לא ראו סימנים בשטח לצמצום הנוכחות הצבאית הרוסית בגבולות אוקראינה.[70] באותו יום, הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית אישרה ברוב בקשה מנשיא רוסיה ולדימיר פוטין להכיר בישויות הבאות כמדינות עצמאיות: הרפובליקה העממית של דונצק והרפובליקה העממית של לוהנסק.[73]
ב-15 בפברואר דווח כי כוחות רוסיים החלו לנוע לעבר גבול אוקראינה.[74]
יום הפלישה האפשרית, 16 בפברואר, הוכרז באוקראינה כ"יום האחדות", יום מפגן פטריוטי, ובו הונפו דגלי הלאום.[75] באותו היום, באיחוד האירופי הזהירו שרוסיה נערכה לסיפוח אזורים במזרח אוקראינה.[76]
למחרת, נציגי הרפובליקה העממית של חבל לוהנסק טענו לירי מצד אוקראינה. ברקע נאמר במערב שוב ושוב כי מוסקבה והמורדים מתכוונים לביים התקפה של צבא אוקראינה על הבדלנים בחבל המריבה דונבאס, וכך לספק לרוסיה תירוץ לפלישה לאוקראינה.[77][55][78] אוקראינה הכחישה וטענה שבוצע ירי עליה.[79][80] באותו היום, גירשה רוסיה את סגן השגריר האמריקאי. במערב טענו כי רוסיה לא נסוגה ואף הגדילה את הנוכחות הצבאית בגבול בכ-7,000 חיילים.[81]
אף שהפסקות האש הופרו פעמים רבות בשנים הקודמות, מקור דיפלומטי אמר לרויטרס כי העימותים ב-16 בפברואר היה הגדולים ביותר מאז 2015 – השנה שבה נחתמו הסכמי מינסק. למחרת, ראשי הרפובליקות העממיות של דונצק ולוהנסק הודיעו על פינוי נרחב של אזרחים לדרום רוסיה וקראו לכל הגברים לשאת נשק. במערב חשדו שרוסיה יצרה הידרדרות מכוונת – כחלק ממבצע דגל כוזב – והפיצה מידע כוזב.[82][83][84] בארצות הברית, העריכו שרוסיה ריכזה בין 169 אלף ל-190 אלף חיילים ליד אוקראינה, לעומת 100 אלף ב-30 בינואר.[85]
ב-18 בפברואר, ראשי הרפובליקות העממיות הכריזו על גיוס כללי.[86] למחרת, הבדלנים החלו להפגיז את החיילים האוקראינים, וכתוצאה מכך נהרגו שני חיילים וארבעה נפצעו. אוקראינה טענה ששכירי חרב רוסים הגיעו למזרח אוקראינה במטרה לעורר פרובוקציות, תוך שיתוף פעולה עם הכוחות המיוחדים של רוסיה.[87] בעבר, שכירי החרב של קבוצת וגנר פעלו למען רוסיה באזור.[88]
מגעים דיפלומטיים נמשכו. אוקראינה ניסתה ליזום התייעצויות במסגרת מזכר בודפשט.[89] נשיא אוקראינה זלנסקי רצה שהמערב יחיל עיצומים קשים על רוסיה עוד לפני שפוטין ייזום פלישה.[90]
נשיא צרפת הודיע כי הוא מארגן פגישה בין נשיא ארצות הברית לנשיא רוסיה, בכדי להביא לסיום המשבר בדרכי שלום. שני הנשיאים הודיעו ב-21 בפברואר שהם מסכימים עקרונית להשתתף בפגישה.[91] אוקראינה תמכה.[92] בפועל, רוסיה הודיעה על הכרה בעצמאות של שתי הרפובליקות העממיות. ארצות הברית ומדינות נוספות טענו שפוטין כבר קיבל החלטה לפלוש.[93] הצעד גרר גינויים[94] והטלת עיצומים.[95] האיחוד האירופי החליט להטיל עיצומים על בכירים מעורבים. נאסרו השקעות אמריקאיות ברפובליקות הבדלניות. באותה העת, 70% מצבא רוסיה שהה ליד הגבול עם אוקראינה. פוטין הורה להכניס חיילים לרפובליקות.[96][97]
ביידן תיאר זאת כהתחלה של פלישה רוסית לאוקראינה ואמר שיוטלו עיצומים על בכירים ומוסדות ברוסיה.[98][99] אוקראינה החליטה להכריז על מצב חירום.[100] באותו יום, רוסיה פינתה את שגרירות רוסיה בקייב ובוצעה מתקפת סייבר על אוקראינה. יום קודם, דווח באוקראינה שתועדו 72 הפרות נוספות של הפסקות האש מצד כוחות הנתמכים על-ידי רוסיה, מתוכן ב-53 השתמשו בנשק האסור לפי הסכמי מינסק.[101]
פלישת רוסיה לאוקראינה
ערך מורחב – מלחמת אוקראינה–רוסיה
ב-24 בפברואר ב-6:00 (שעון מוסקבה) פוטין הורה לפתוח ב"מבצע צבאי מיוחד" של צבאו על אוקראינה. צבא רוסיה פלש לאוקראינה מכיוונים אחדים, בהם סמוך לחראקוב ומחצי האי קרים, וגם מאזור בלארוס.[102][103][104] נורו טילים על תשתיות צבאיות ושדות תעופה, כולל באזור קייב ולבוב, והמרחב האווירי במדינה נסגר.[105] נשיא אוקראינה זלנסקי הכריז על ממשל צבאי[106] והורה לאזרחיו להישאר בבתיהם.[107][104] בנוסף, הודיע שיחולק נשק לכל אזרח שירצה בכך.[108]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- סוכנויות הידיעות, דיווח: רוסיה דורשת הסדר ביטחוני חדש במזרח אירופה עם המערב, באתר מעריב אונליין, 17 בדצמבר 2021
- סוכנויות הידיעות, פוטין: אוקראינה נערכת לפעולה, הכדור במגרש של המערב, באתר ynet, 23 בדצמבר 2021
- נטע בר, המתיחות באוקראינה: מזרח אירופה נערכת לפיצוץ, באתר ישראל היום, 2 בינואר 2022
- סוכנויות הידיעות, ביידן לנשיא אוקראינה: "נגיב בתקיפות אם רוסיה תפלוש", באתר וואלה!, 3 בינואר 2021
אלון פנקס, עבור פוטין, המשבר באוקראינה הוא אמצעי לשינוי הסדר העולמי, באתר הארץ, 25 בינואר 2022- נדב איל, בין ערפל לקרב, באתר "ידיעות אחרונות", 12 בפברואר 2022
- מה רוצה פוטין?, באתר מאקו
- מנהיגי העולם מתכנסים ברקע המתיחות בין רוסיה לאוקראינה: "שוב יש איום של מלחמה באירופה", באתר כלכליסט, 19 בפברואר 2022
- חיים איסרוביץ, תקריות מבוימות ושחזורים: מאחורי הקלעים של מלחמת הפייק ניוז בין רוסיה לאוקראינה, באתר מעריב אונליין, 21 בפברואר 2022
- צבי מגן, שרה פיינברג, ורה מיכלין-שפיר, רוסיה בעימות — בין הזירה הפנימית לזירה הבינלאומית, המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוקטובר 2016
