וילהלם וין
וילהלם קרל ורנר אוטו פריץ פרנץ וין (בגרמנית: Wilhelm Carl Werner Otto Fritz Franz Wien; 13 בינואר 1864 - 30 באוגוסט 1928) היה פיזיקאי גרמני, חתן פרס נובל לפיזיקה בשנת 1911 על גילוייו בנוגע לחוקים השולטים בקרינת חום. ידוע בעיקר בזכות חוק וין העוסק בקרינת גוף שחור.
 | |
| לידה | 13 בינואר 1864 Parusnoje, ממלכת פרוסיה, הקונפדרציה הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה | 30 באוגוסט 1928 (בגיל 64) מינכן, רפובליקת ויימאר |
| שם לידה | Wilhelm Carl Werner Otto Fritz Franz Wien |
| ענף מדעי | פיזיקה |
| מקום מגורים | גרמניה |
| מקום קבורה | ולדפרידהוף מינכן |
| מקום לימודים | |
| מנחה לדוקטורט | הרמן פון הלמהולץ |
| מוסדות |
|
| תלמידי דוקטורט | רוברט דופל, האנס ראו, אדוארד רוכארדט, קרל הארטמן |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג | Luise Mehler |
| צאצאים | קרל וין |
| תרומות עיקריות | |
| גילויים בנוגע לחוקים השולטים בקרינת חום, חוק וין | |
  | |
קורות חיים
וין נולד בעיר פישהאוזן שבפרוסיה (כיום פרימורסק שבצפון-מערב רוסיה). ב-1882 החל ללמוד באוניברסיטת גטינגן ובאוניברסיטת ברלין. בשנים 1883–1885 עבד תחת הרמן פון הלמהולץ עד להשלמת תואר שלישי ב-1886. תיזת הדוקטורט שלו עסקה בשבירה של אור במתכות ובהשפעת חומרים שונים על צבע האור הנשבר. בשנים 1896–1899 הרצה באוניברסיטה הטכנולוגית שבאאכן, וב-1900 עבר לאוניברסיטת וירצבורג, שם החליף את וילהלם רנטגן בתפקידו. במהלך מלחמת העולם הראשונה כיוון וין את משאבי המחלקה לפיזיקה של האוניברסיטה לפיתוח אמצעי תקשורת עבור הצבא הגרמני ובמיוחד לעבודה על שפופרות ריק[1].
בימים לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, חתם על מנשר התשעים ושלושה, שהכחיש את הטענות שגרמניה פתחה המלחמה, הפרה את הנייטרליות וביצעה פשעי מלחמה. בתחילת 1915 הוציא מנשר שקרא להחרמת כתבי עת בריטיים וטען שהבריטים גנבו גילויים של מדענים גרמניים וערבבו אמת ושקר[2].
בשנת 1920 הוביל קבוצה של פיזיקאים שפעלו נגד ההגמוניה של הפיזיקאים מאוניברסיטת ברלין על הפיזיקה בגרמניה. מקס פלאנק אמר על כך שווין פעל ממניעים אנטישמיים ולאומניים ולא מטובת המחקר המדעי[3].
בשנת 1920 החליף וין שוב את וילהלם רנטגן, הפעם בראשות המכון לפיזיקה ניסויית באוניברסיטת מינכן. הוא לימד קורס בסיסי בפיזיקה ניסויית מלווה בניסויים רבים לתלמידי האוניברסיטה בפיזיקה, כימיה, ביולוגיה, מתמטיקה ורפואה. בגלל מגוון התלמידים הקורסים היו כלליים וורנר הייזנברג תיאר אותם כסוג של הצגה[4].
עבודתו המדעית
ב-1896 הסיק את חוק ההתפלגות של הקרינה הנקרא על שמו, חוק וין, שהיה ביסודו חוק אמפירי. מקס פלאנק, עמיתו של וין בזמן הגילוי, הרחיב את החוק ואת התאוריה שמאחוריו; מאוחר יותר התבסס על חוק זה כשפיתח את מכניקת הקוונטים.
ב-1898, בעת שחקר זרמי פלזמה (גז מיונן), זיהה חלקיק חיובי שמסתו זהה למסת אטום המימן. בעבודתו זו הניח את הבסיס להמצאת ספקטרומטר המסה. ג'יי ג'יי תומסון ליטש את עבודתו של וין וערך ניסויים נוספים, ובתוספת עבודתו של ארנסט רתרפורד התגלה הפרוטון רשמית ב-1913. בנוסף לגילויים אלו חקר וין גם קרני רנטגן וקרניים קתודיות.
קישורים חיצוניים
- וילהלם וין, באתר פרס נובל (באנגלית)
- וילהלם וין, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- וילהלם וין, באתר MacTutor (באנגלית)
- ביוגרפיה באתר זוכי פרס נובל
- ביוגרפיה באתר MacTutor
- וילהלם וין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- וילהלם וין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)