יום ירושלים

בראש חודש סיון תשכ"ז, יומיים לאחר סיום הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים, החליטה מועצת הרבנות הראשית לקיים בשבת הסמוכה תפילת הודיה חגיגית ולדון בקרוב על ”קביעת יום חג לדורות”. בי"א בכסלו ה'תשכ"ח (13 בדצמבר 1967), בכינוס של חבר הרבנים של הפועל המזרחי, קראו הרבנים לרבנות הראשית לקבוע את כ"ח באייר כחג הודיה על שחרור ירושלים^[1]. בח' בטבת ה'תשכ"ח החליטה המועצה ”לקבוע את יום כ"ח אייר כיום הודיה להקב"ה על הנסים שקרו ושבאותו היום גם שוחררה ירושלים”^[2][3]. בתחילת מרץ 1968 כינסה הרבנות הראשית כנס רבנים לדון בצורה של יום ההודיה והתפילה שהוחלט עליו. הרב שלמה יוסף זוין הציע לומר הלל בלי ברכה, הרב טכורש והרב שאול ישראלי ביקשו שייאמר הלל בברכה. בכינוס דנו הרבנים גם בתאריך החגיגות. מספר רבנים ציינו ששני ימי חג בחודש אייר הם עומס גדול מדי. הרב משה לוין הציע להעביר את יום העצמאות לכ"ח באייר^[4]. ב-12 במאי 1968 קבעה גם הממשלה את כ"ח באייר כיום חגה של ירושלים^[5]. בשנת תשנ"ח (1998) אושר בכנסת חוק יום ירושלים.

השם "יום ירושלים" שאול ממזמור תהילים קל"ז ("על נהרות בבל"), אך בהקשר הפוך, ליום שבו חרבה ירושלים: ”זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָ‍ִִם, הָאֹמְרִים: "עָרוּ, עָרוּ, עַד הַיְסוֹד בָּהּ".” (ספר תהילים, פרק קל"ז, פסוק ז').

יום ירושלים הראשון

ערך מורחב – יום ירושלים הראשון

בשנת 1968 בקשו צעירי המפד"ל לערוך עצרת גדולה לכבוד יום ירושלים ברחבת הכותל המערבי, אך נתקלו בהתנגדות של הממשלה^[3]. בסופו של דבר העצרת התקיימה בסמוך לעיר העתיקה, בהשתתפות הרב הראשי לישראל, איסר יהודה אונטרמן, ומשתתפים רבים.

חוק יום ירושלים

בשנת 1998 העניקה הכנסת למועד זה מעמד בחקיקה, באמצעות חוק יום ירושלים, התשנ"ח-1998,^[6] שנחקק על פי הצעת החוק של חבר הכנסת חנן פורת (מפד"ל). בדברי ההסבר להצעה נאמר:

עם מלאת 30 שנה לשחרורה ואיחודה מחדש של ירושלים בירת ישראל, יש מקום לציין זאת באופן ממלכתי כיום חג לאומי. את מהות ירושלים, רום התקוות ופסגת השאיפות, שאותה אנו מעלים על ראש שמחתנו, יש לציין ולייחד ביום המסמל את מרכזיותה בחיי עם ישראל אשר שב לארצו, הקים את מדינתו והכריז על ירושלים כבירתו הנצחית. יום מיוחד זה, יחזור וידגיש את אחדות כל העם והמדינה סביב ירושלים

— הצעת חוק יום ירושלים, התשנ"ז-1997, ה"ח 2625 מ-17 ביוני 1997

רעיון דומה של קביעת היום בחוק העלה כבר בשנת 1979 עו"ד שמואל להיס, מנכ"ל הסוכנות היהודית, בפני ההנהלה הציונית^[7].

בעבר, יום או יומיים לפני החג התקיימה מדי שנה צעדה גדולה תחת הכותרת "ההתיישבות מצדיעה לירושלים" ובה השתתפו אלפי צועדים, רובם אנשי ההתיישבות העובדת והחינוך ההתיישבותי.^[8]

במוצאי יום ירושלים מתקיימת מדי שנה עצרת הודיה גדולה בישיבת מרכז הרב, בהשתתפות רבנים רבים מחוגי הציבור הדתי לאומי ואישי ציבור. פעמים רבות מגיעים הרבנים הראשיים לישראל, נשיא המדינה, ראש הממשלה, שרים, ראש עיריית ירושלים, חברי כנסת והרמטכ"ל לעצרת זו. בעבר התקיימה עצרת זו בליל יום ירושלים ולאחר חצות הלילה התקיימה צעדה מהישיבה אל הכותל המערבי.

החל משנת 2011 מתקיימת תפילת שחרית בכותל המערבי בהשתתפות אלפים רבים מבחורי הישיבות הגבוהות, ישיבות ההסדר, ישיבות קטנות וישיבות תיכוניות מהציונות הדתית. את התפילה יזם וארגן הרב אלישע אבינר. בדרך כלל משתתפים גם רבים מרבני הציונות הדתית והרבנים הראשיים לישראל.^[9]

האירוע המרכזי של היום הוא ריקוד דגלים, שמתקיים בשעות אחר הצהריים. במהלך אירוע זה, מגיעים לירושלים עשרות אלפי אנשים, רובם בני נוער מן הציונות הדתית. החוגגים מקיימים תהלוכה גדולה מלווה בשירים, ריקודים ודגלים. התהלוכה יוצאת ממרכז העיר (גן סאקר וגן העצמאות), נכנסת אל העיר העתיקה משעריה ומסתיימת בכותל המערבי לתפילה המונית.

אירועי היום כוללים טקס ממלכתי בגבעת התחמושת, שהייתה מאתרי הלחימה הקשים בקרבות בירושלים. עיריית ירושלים עורכת ביום זה את טקס חלוקת אותות יקיר ירושלים. עוד מתקיימים בבירה סיורים, הופעות ותערוכות^[10].

האגודה החרדית "קדושת ציון" מקיימת ביום זה או בסמוך לו את הוועידה השנתית שלה, שבו היא עוסקת בחזונה ובתכנון פעילותה. באירוע משתתפים מאות חרדים, בהם רבנים ואישי ציבור.

בבתי הכנסת הדתיים לאומיים נחגג היום באמירת הלל. בקרב היהדות החרדית היו דעות שונות בעניין^[11]. כיום היום אינו מצוין ברוב הקהילות החרדיות^[12].

בישיבות מועצת הרבנות הראשית מי"ז באדר תשכ"ח (17 במרץ 1968) הוחלט לקבל את הצעתו של הרב איסר יהודה אונטרמן שבה נאמר:

”נקבע יום כ"ח באייר כיום הודיה ושמחה... בפסוקי דזמרא יאמר הצבור את שירת הים (מן ויושע ה' – עד ה' ימלוך לעולם ועד) פסוק בפסוק בהטעמה, אחרי תפילת שמונה עשרה כרגיל יאמרו הלל שלם בברכה... אחרי תפלת עלינו אומרים פרק ק"ז בתהילים המדבר מקבוץ גלויות ומסדרים בבית סעודת משתה ושמחה”, וכן: ”אין לנהוג באותו יום הגבלות של ספירה, אחרי שבכמה קהילות בישראל לא נוהגים בהגבלות אחרי ל"ג בעומר, וכל שכן שזה נדחה עתה מפני חשיבות הנס שעשה הקב"ה לעמו ישראל בנצחונם על אויביהם ושחרורה של ירושלים עיר הקודש.”^[13]

כאשר חל כ"ח באייר ביום שישי, מוקדמים הטקסים ליום חמישי, כ"ז באייר, כדי להימנע מחילול שבת, אבל החלק הדתי של היום (אמירת ההלל ומזמורי התודה) ממשיך להיערך ביום שישי, כ"ח באייר^[14]. כמו כן, לפי החלטת הרבנות הראשית משנת 2012 (ה'תשע"ב), כאשר כ"ח באייר חל ביום ראשון נדחים האירועים ממוצאי שבת למחרת היום^[15][16].

נכתבו גרסאות מיוחדות לתפילת על הנסים עבור יום זה^[17].

ביום ירושלים ה'תשנ"ב (1992) נחתמה אמנת ירושלים, הצהרת אמונים של מדינת ישראל לעיר, במשכן הנשיא.

ביום ירושלים ה'תשנ"ה (1995) בטקס בגבעת התחמושת, ראש הממשלה יצחק רבין, הרמטכ"ל במלחמת ששת הימים, הביע אמונים לירושלים מאוחדת, בהצהרה שבאה כתגובה לטענות הימין על כך שתוכנית אוסלו תביא לחלוקת ירושלים ושסלילת כביש 1 בחלקו הטבעתי לאורך קו התפר ובין מזרח העיר למערבה, היא למעשה הצהרת כוונות של הממשלה לקבוע שם את הגבול.

חלק מהשמאל ומהציבור הערבי במדינת ישראל רואים ביום ירושלים יום המציין את כיבושם של יהודה והשומרון וחבל עזה, על הכוחנות הכרוכה בכך לדעתם^[18]. בשנת 2014 הגישה סיעת מרצ הצעת חוק לביטול חוק יום ירושלים^[19]. כמו כן ישנה התנגדות לריקוד הדגלים עקב גילויי אלימות וגזענות במצעד, וקיימת מחלוקת על עצם קיומו ועל נתיב מסלולו.

ביום ירושלים ה'תשפ"א (10 במאי 2021) במהלך ריקוד הדגלים, שיגר ארגון הטרור חמאס כעשר רקטות לאזור ירושלים מרצועת עזה. הדבר הוביל לפתיחת מבצע שומר החומות.

הציבור העיקרי החוגג את יום ירושלים הוא בני הציונות הדתית. רבים מהם אומרים הלל ביום זה, בדומה ליום העצמאות^[20].

לכבוד יום ירושלים ה-50 (ה'תשע"ז, 2017) הכיר הפרלמנט הצ'כי בירושלים כבירתה של מדינת ישראל^[21][22][23].

לקראת יום ירושלים ה-51 (ה'תשע"ח, 2018) נשיא פרגוואי הוראסיו קארטס הודיע שבכוונתו להעביר את שגרירות פרגוואי לירושלים עד סוף כהונת ממשלתו. הנשיא ופמלייתו הגיעו לישראל לטקס חנוכת השגרירות בירושלים ואז התקיים הטקס הרשמי לקביעת השגרירות בעיר^[24]. ב-25 במאי 2018 כ"ח באייר ה'תשע"ח אישרה הכנסת, ביוזמת שר התיירות יריב לוין את פרויקט הרכבל בירושלים, שמתעתד להיות הרכבל לכותל ועתיד לעבור בחלקיה התיירותים של ירושלים^[25][26].

יש הטוענים שחובה לחגוג, לספר את סיפורי הנצחונות ולהודות לה' בכל ששת ימי המלחמה^[27]. חגי בן ארצי, מהוגי הרעיון, ייחד את ספרו "מגילת מלחמת ששת הימים" לקריאה בששת ימי החג. הוא מחלק את סיפור המלחמה, כך שבכל יום מימי החג קוראים על קרבות באזור אחר (האזור שכיבושו הושלם באותו היום):

• ביום הראשון (כ"ו באייר) - חבל עזה (באותו יום קוראים גם את סיפור מבצע מוקד).
• ביום השני (כ"ז באייר) - השומרון.
• ביום השלישי (כ"ח באייר) - ירושלים.
• ביום הרביעי (כ"ט באייר) - הרי חברון.
• ביום החמישי (א' בסיון) - סיני.
• ביום השישי (ב' בסיון) - הגולן^[28].

בזמן מלחמת ששת הימים נכנס היישוב שעלבים לכוננות עליונה בשל סמיכותו לגבול עם ירדן. עם פרוץ המלחמה החלו הירדנים להפגיז את הקיבוץ באש תותחים. מגיני הקיבוץ השיבו באש מקלעים ומרגמות לעבר הירדנים במשך מספר שעות. בהמשך, לטרון נכבשה בזמן קצר על ידי כוחות צה"ל, והאיום הירדני הוסר. בתום המלחמה מסר דובר צה"ל כי במפקדת החטיבה ההאשמית הירדנית ליד רמאללה נמצאו תוכניות מבצעיות לפשיטות על יישובים ישראליים ובהם שעלבים. באחת הפקודות, מאפריל 1967, נכתב: "מטרת מפקדת החזית המערבית לבצע התקפה על היישוב שעלבים במגמה להרוס, להרוג כל מי שישנו בו ולחסל את היחידה הנמצאת בו".^[29]. בעקבות פרסום הידיעה, הייתה תחושה של נס גדול בקיבוץ ובישיבה הסמוכה לו. אנשי היישוב נוהגים לציין את יום ירושלים, כ"ח באייר, גם כ"יום שעלבים", בו מודים לאלוהי ישראל כל שנה על נס ההצלה^[30].

ערך מורחב – יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל

עדת ביתא ישראל מעולי אתיופיה נוהגים לקיים ביום ירושלים טקס לזכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לארץ ישראל וזאת בשל הסיסמה שלוותה את עלייתם ל"ירושלים". בשנת 2004 החליטה ממשלת ישראל להפוך טקס זה לטקס ממלכתי^[31] המתקיים באתר ההנצחה לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל בהר הרצל.

מאז הפיכת הטקס לממלכתי, שותפו אף יהודי הפלשמורה, שעלו אחרי מבצע שלמה והתגיירו, אף על פי שכקבוצה אינם משתתפים בחג הסיגד הנחוג בערב ראש חודש כסלו בטיילת ארמון הנציב מול הר הבית^[32].

• פרופ' נחום רקובר, הלכות יום העצמאות ויום ירושלים, ירושלים תשמ"ה.
• הרב אורי בצלאל פישר, הלכות יום העצמאות ויום ירושלים: מעבדות לחירות, ממוות לחיים, מחושך לאור גדול, ראשון לציון תשס"ח.
• ד"ר חגי בן ארצי, מגילת ששת הימים: ליום ירושלים ולששת ימי הישועה, ירושלים תשע"ד.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: יוֹם יְרוּשָׁלַיִם
ערך מילוני בוויקימילון: יום ירושלים
טקסט בוויקיטקסט: חוק יום ירושלים
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יום ירושלים

• חוק יום ירושלים באתר הכנסת.
• הסרט המרכזי - יובל לשחרור יום ירושלים.
• יום ירושלים, באתר "ישיבה"
• ירושלים באתר הספרייה הלאומית
• הרב שי הירש (עורך), המחזיר שכינתו לציון א-ג: מבט תורני על מלחמת ששת הימים ויום ירושלים, ירושלים תשע"ז
• ירושלים: פריטי מקור ומשאבי הוראה, באתר החינוך של הספרייה הלאומית
• שמואל כ"ץ, חג שחרור ירושלים: עיצובו של יום, מקור ראשון, מוסף "שבת", 26 במאי 2011, גיליון 720
• פיוטים ליום ירושלים מתוך הזמנה לפיוט.
• מאגר שירי יום ירושלים
• יוני קמפינסקי, ירושלים, "כל אחד מאיתנו הוא היורש של דוד המלך", באתר ערוץ 7, 17 במאי 2015
• צפו: טקס איחוד ירושלים, באתר ערוץ 20, 21 במאי 2017
• חזי עמיאור, ההתנגדות הגורפת ל"יום איחוד ירושלים", בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מאי 2017
• יום ירושלים, דף שער בספרייה הלאומית
• הרב אליעזר מלמד, הלכות יום ירושלים, באתר פניני הלכה