מתקני הכליאה בשינג'יאנג
מתקני הכליאה בשינג'יאנג, הנקראים רשמית מרכזי חינוך והכשרה (בסינית: 职业技能教育培训中心)[1] על ידי ממשלת סין,[2][3][4][5] הם מחנות מעצר המופעלים על ידי ממשלת מחוז שינג'יאנג והוועדה המחוזית של המפלגה הקומוניסטית של סין. ארגון Human Rights Watch טוען שהם משמשים למטרות אינדוקטרינציה של אויגורים ומוסלמים אחרים מאז 2017 כחלק מ"מלחמת העם בטרור", מדיניות שהוכרזה ב-2014.[6][7][8]
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מחנות אינדוקטרינציה (חינוך מחדש), מחנות עבודה |
| מדינה | הרפובליקה העממית של סין |
| מחוז | שינג'יאנג |
| שמות אחרים |
|
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | 2017 |
| אוכלוסייה | |
| מספר אסירים בשיא | עד 1.8 מיליון (ע"פ אומדן אדריאן זנץ) 1 מיליון–3 מיליון על פני תקופה של מספר שנים (הערכה של רנדל שריבר 2019) בנוסף ~497,000 קטינים בפנימיות מיוחדות (אומדן ע"פ מסמך ממשלתי 2017) |
| נתונים | |
  | |
  | |
המחנות ספגו ביקורת על ידי ממשלות של מדינות רבות וארגוני זכויות האדם על הפרות לכאורה של זכויות האדם, כולל התעללות, אונס ועינויים, כאשר חלק מהביקורות טוענות לדיכוי העם האויגורי ורצח עם.[9] כ-40 מדינות ברחבי העולם קראו לסין לכבד את זכויות האדם של הקהילה האויגורית,[10] כולל מדינות כמו קנדה, גרמניה, טורקיה, הונדורס ויפן. ממשלות של יותר מ-35 מדינות הביעו תמיכה בממשלת סין.[11][12][13]
המחנות הוקמו בשנת 2017 על ידי הממשל של המזכיר הכללי של המק"ס שי ג'ינפינג.[8] בין השנים 2017 ל-2021 הובילו את המבצעים צ'ן קונגו, חבר הלשכה המדינית של המק"ס ומזכיר הוועדה שהוביל את ועדת המפלגה והממשלה של האזור.[14][15] על פי הדיווחים, המחנות מופעלים מחוץ למערכת המשפט הסינית; לפי הדיווחים, אויגורים רבים נכלאו ללא משפט ולא הוגשו נגדם כתבי אישום (כלומר הוחזקו מעצר מנהלי).[16][17][18] על פי הדיווחים, הרשויות המקומיות מחזיקות מאות אלפי אויגורים במחנות אלה וכן בני קבוצות מיעוט אתניות אחרות בסין, במטרה מוצהרת של התמודדות עם קיצוניות וטרור[19][20] וקידום אינטגרציה חברתית.[21][22][23]
כליאת האויגורים ומוסלמים טורקים אחרים במחנות מהווה את תופעת המעצר השרירותי של מיעוטים אתניים ודתיים בקנה מידה הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה.[24][25][26][27] נכון ל-2020, ההערכה היא כי הרשויות הסיניות עצרו עד 1.8 מיליון בני אדם, רובם אויגורים, אך בהם גם קזחים, קירגיזים ומוסלמים טורקים אחרים, נוצרים, וכן כמה אזרחים זרים, כולל קזחסטנים, במחנות המעצר החשאיים הללו הממוקמים ברחבי האזור.[28]
במאי 2018, רנדל שריבר, עוזר שר ההגנה האמריקני לענייני ביטחון אינדו-פסיפיק, אמר כי "לפחות מיליון, אך ככל הנראה קרוב יותר לשלושה מיליון אזרחים" נכלאו במחנות מעצר, אותם תיאר כ"מחנות ריכוז". באוגוסט 2018, גיי מקדוגל, נציג ארצות הברית בוועדת האומות המאוחדות למיגור אפליה גזעית, אמר כי הוועדה קיבלה דיווחים אמינים רבים לפיהם מיליון אויגורים הוחזקו ב"מחנות חינוך מחדש" בסין.[29][30] היו השוואות בין מחנות שינג'יאנג למהפכת התרבות בסין.[31][32][33][34][35]
בשנת 2019 באו"ם, 54 מדינות, כולל סין עצמה,[36] דחו את ההאשמות ותמכו במדיניות ממשלת סין בשינג'יאנג. במכתב אחר, 23 מדינות שיתפו את החששות בדוחות הוועדה וקראו לסין לשמור על זכויות האדם.[37][38] בספטמבר 2020, המכון האוסטרלי למדיניות אסטרטגית (ASPI) דיווח בפרויקט בשם Xinjiang Data Project (אנ') כי בניית המחנות נמשכה למרות הטענות הממשלתיות כי פעילותם בירידה.[39] באוקטובר 2020 דווח כי המספר הכולל של המדינות שהוקיעו את סין גדל ל-39, בעוד שמספר המדינות שהגנו על סין ירד ל-45. 16 מדינות שהגנו על סין ב-2019 לא עשו זאת ב-2020.[40]
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
 | פורטל סין | ||
