סנט לוסיה

אינדיאנים משבט אראווק היו הראשונים שיישבו את האי במאה ה-3 לספירה, ואחריהם הגיעו בני שבט הקאריב והשתלטו על האי. אין מידע ברור בנוגע לגילוי האי בידי מגלים אירופיים, אבל מעריכים שהאי התגלה בסביבות שנת 1500 על ידי המגלה הספרדי חואן דה לה קוסה. לאחר מספר ניסיונות מוקדמים לא מוצלחים ליישבו, נלחמו על השליטה באי הצרפתים והבריטים בשל הנמל הטבעי הגדול הממוקם באזור קסטריז. במהלך המאות ה-17 וה-18 עברה השליטה באי מצד לצד 14 פעמים. בריטניה כבשה סופית את האי ב-1814, והוא הפך לחלק מהאימפריה הבריטית. בשנת 1967 זכה האי לממשל-עצמי, ובעצמאות מלאה ב-22 בפברואר 1979.

ראש המדינה הסמלי של סנט לוסיה, כמו 15 חברות נוספות בחבר העמים הבריטי, הוא מלך בריטניה צ'ארלס השלישי, המיוצג על ידי מושל כללי. הסמכויות הממשיות נתונות בידיהם של ראש הממשלה ושריו. ראש הממשלה הוא בדרך כלל ראש המפלגה הזוכה במרב הקולות בבחירות דמוקרטיות לבית המחוקקים, שבו 17 מושבים. גוף מחוקק נוסף של הפרלמנט הוא הסנאט, שבו 11 חברים.

ערך מורחב – מחוזות סנט לוסיה

האי הקטן של סנט לוסיה מחולק ל-11 מחוזות:

• אנס-לה-ראיי (Anse-la-Raye)
• קסטריז (Castries)
• שיסאול (Choiseul)
• דאופין (Dauphin)
• דנרי (Dennery)
• גרוס איילי (Gros Islet)
• לאבורי (Laborie)
• מיקוד (Micoud)
• פראליי (Praslin)
• סופרייר (Soufrière)
• ויו פורט (Vieux Fort)

השינויים האחרונים בנוהלי עדיפות הייבוא של האיחוד האירופי, והתחרות הגוברת מצד שוק הבננות של אמריקה הלטינית, הפכו את הגיוון הכלכלי לחשוב יותר ויותר בסנט לוסיה.

מדינת האי הצליחה למשוך עסקים והשקעות זרות, במיוחד בתעשיות הבנקאות ובתיירות. ענף הייצור הוא המגוון ביותר באזור המזרח קאריבי, והממשלה מנסה להחיות מחדש את גידול הבננות.

ערך מורחב – תיירות בסנט לוסיה

התיירות במדינה חיונית לכלכלתה של סנט לוסיה. חשיבותה הכלכלית צפויה להמשיך ולהגדיל ככל שהשוק לבננות הופך להיות תחרותי יותר. כמות התיירים נוטה להיות משמעותית יותר במהלך "העונה היבשה"(ינואר עד אפריל). סנט לוסיה נוטה להיות פופולרית בשל מזג האוויר הטרופי השורר באזור, החופים הרבים ואתרי הנופש.

אטרקציות תיירותיות אחרות כוללות הרי הגעש, הגנים הבוטניים, יערות הגשם, מספר אפשרויות של טיולי סירות והפארק הלאומי.

רוב התיירים המבקרים בסנט לוסיה, באים למדינה כחלק שייט תענוגות.

האי הגעשי של סנט לוסיה הוא הררי יותר מאשר רבים מאיי הודו המערבית, והנקודה הגבוהה ביותר בו היא הר גימי, בגובה של 950 מטר מעל פני הים. שני הרים אחרים, הפיטונס, יוצרים את ציון הדרך הידוע ביותר של האי. הם נמצאים ליד סופרייר, בצדו המערבי של האי.

עיר הבירה של סנט-לוסיה היא קסטריז, שבה גרה שליש מאוכלוסיית האי. ערים גדולות נוספות הן גרוס איסלט, סופרייר וויו פורט.

האקלים המקומי הוא טרופי בעיקר, עם רוחות טרופיות צפון-מערביות. תקופת ינואר-אפריל נחשבת לעונה היבשה ותקופת מאי-אוגוסט נחשבת לתקופה הגשומה.

האוכלוסייה הקטנה של סנט לוסיה היא בעיקרה (90%) ממוצא אפריקאי. כ-5% הם מולאטים, צאצאים לאירופים ואפריקאים, ורק אחוז אחד מהאוכלוסייה מקורו מאירופה. כמו כן קיים מיעוט קטן של 3 אחוזים ממוצא הודי, וכן קהילות קטנות של צאצאי מהגרים מסוריה ומלבנון.

השפה הרשמית במדינה היא אנגלית, אך השפה המדוברת בפי 90 אחוז מן התושבים היא שפה קריאולית המבוססת בעיקר על צרפתית.

מרבית האוכלוסייה היא קתולית (70 עד 90 אחוז, על פי הערכות שונות). השאר הם פרוטסטנטים מכנסיות שונות, מלבד מיעוט קטן של ראסטפארים.

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: סנט לוסיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סנט לוסיה

• אתר האינטרנט הרשמי של סנט לוסיה (באנגלית)
• האתר הרשמי של הממשל בסנט לוסיה
• המנון לאומי
• סנט לוסיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)