פורטל:המורשת העולמית

אתר מורשת עולמית הוא אתר שהוכרז על ידי ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כאתר הראוי לשימור בזכות חשיבותו המיוחדת למורשת המשותפת לאנושות. האספה הכללית של אונסק"ו החלה בתוכנית להגנה על אתרי מורשת עולמית עם ניסוח "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" ביום 16 בנובמבר 1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה.

על מנת להיכלל ברשימת האתרים על המועמד להיות בעל ערך עולמי יוצא מהכלל ולעמוד לפחות באחד מעשרה הקריטריונים. אלו נחלקים לשתי קבוצות: שישה לאתרי תרבות וארבעה לאתרי טבע. אתר עשוי לשלב קריטריונים משתי הקבוצות ואז הוא מכונה "אתר מעורב". הניהול, ההגנה, האמינות והמצב התקין של האתרים נלקחים גם הם בחשבון, ומשנת 1992 נשקלים גם יחסי הגומלין בין האדם לבין הטבע באתרים.

עד כה אשררו 190 מדינות את האמנה. האתרים שברשימה יכולים, בכפוף לתנאים מסוימים, לזכות במימון ובסיוע כספי מקרן המורשת העולמית, ולהכללתו של אתר ברשימה נודעת גם חשיבות כלכלית ותדמיתית. בשנת 2023 כללה רשימה אתרי המורשת העולמית 1,157 אתרים ב-167 מדינות ורשויות (כולל קוסובו והרשות הפלסטינית). 900 מהאתרים מוגדרים כאתרי תרבות, 218 כאתרי טבע ויתר 39 האתרים משלבים את שני התחומים.

אתר המאובנים בצ'נגג'יאנג הוא אזור עשיר במאובנים מתחילת תור הקמבריון בנפת צ'נגג'יאנג שבמחוז יונאן בדרום-מערב סין. האתר נחשף ב-1984, כאשר נתגלו בו מאובנים בשכבת פצלים שתוארכו ל-530 למ"ש. הממצאים מדגימים היטב את תופעת הפיצוץ הקמבריוני, המתארת שינוי דרמטי בקצב היווצרות המינים של אורגניזמים על פני כדור הארץ.

באתר נתגלו מאובנים של כמעט כל המערכות המוכרות של בעלי חיים, ובסך הכול נתגלו בו בעלי חיים השייכים לכ-200 מינים. מעבר לעושר במינים מתבטאת ייחודיות האתר בכך שהמאובנים השתמרו בו בצורה יוצאת דופן. השתמרו רקמות רכות ואף בעלי חיים שגופם עשוי כולו רקמות רכות (בניגוד למאובנים נפוצים שמשמרים איברים קשים בלבד, דוגמת עצמות, קונכיות, צבתות וכו'), עובדה המאפשרת הצגה שלמה ומלאה של התפתחות החיים בתחילת הקמבריון. משום כך נחשב האתר לאחת מהתגליות הפלאונטולוגיות החשובות ביותר במאה ה-20.

אתרי מורשת עולמית בישראל

 

עכו

מצדה

העיר הלבנה

תל באר שבע

תל מגידו

תל חצור

עבדת

ממשית

חלוצה

שבטה

המרכז הבהאי העולמי

נחל מערות

בית גוברין - מרשה

בית שערים

העיר העתיקה בירושלים

בישראל עשרה אתרי מורשת עולמית, שהוכרזו כולם בשל ערכם התרבותי. ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו בישראל היא שמחליטה כל שנה אילו אתרים ישראלים יוגשו למועמדות להכרזה מתוך רשימת האתרים הטנטטיבית. אתרי המורשת העולמית בישראל נכון לשנת 2014:

• 1981 - העיר העתיקה בירושלים וחומותיה - צירופה של ירושלים לרשימת המורשת העולמית נעשה בהמלצת ירדן, וברשימת האתרים לא מצוינת המדינה שבתחומה או בשליטתה נמצאת העיר. העיר הוכרה כאתר מורשת עולמית בשל חשיבותה ליהדות, לנצרות ולאסלאם, ובזכות 220 אתרים מונומנטאליים השוכנים בה. ירושלים מוגדרת מאז שנת 1982 כאתר מורשת עולמית בסיכון.
• 2001 - העיר העתיקה בעכו נבחרה כאתר מורשת עולמית בזכות היותה נושבת מאז התקופה הפיניקית, בשל המבנים הצלבניים שבה ובזכות המתאר העות'מאני השמור של העיר העתיקה.
• 2001 - מצדה הוכרה כאתר מורשת עולמית בשל יופייה הטבעי ובשל חשיבותה ההיסטורית בתולדות עם ישראל.
• 2003 - העיר הלבנה של תל אביב הוקמה לפי תוכנית גדס בין שנות ה-30 לשנות ה-50. חשיבותה בריכוז של מאות מבנים בסגנון האדריכלות הבינלאומית השוכנים במרכזה של העיר.
• 2005 - התלים המקראיים משמשים דוגמה להתיישבות בארץ ישראל מתקופת הברונזה ומתקופת הברזל. התילים הם תל באר שבע, תל חצור ותל מגידו.
• 2005 - דרך הבשמים הכוללת את הערים הנבטיות עבדת, ממשית, חלוצה ושבטה וכן מספר מצודות וחאנים בנגב. אתרים אלה הם עדות לסחר הבשמים בין חצי האי ערב לים התיכון בין המאה ה-3 לפנה"ס למאה ה-2.
• 2008 - המקומות הבהאים הקדושים בחיפה והגליל המערבי הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשל חשיבותם העמוקה לדת הבהאית ולמסורת העלייה לרגל הנהוגה בה.
• 2012 - אתרי נחל מערות, ובהם מערת תנור, מערת גמל, מערת הנחל ומערת הגדי, הוכרזו כאתר מורשת עולמית, בשל כך שהם מייצגים חצי מיליון שנות התפתחות אנושית, ובכלל זה נמצאו בהם ממצאים בתחום הקבורה, אדריכלות האבן המוקדמת וממצאים הנוגעים למעבר מחברת ציידים-לקטים לחברה הנסמכת על חקלאות.
• 2014 - הגן הלאומי בית גוברין - מרשה הכולל את האתרים מרשה ובית גוברין, הוכרזו כאתר מורשת עולמית בזכות עולם המערות התת-קרקעיות השוכן בהם, ואשר מייצגות אלפיים שנות שימוש. מערות אלה מהוות דוגמה יוצאת דופן להתיישבות אנושית ולשימושי קרקע מסורתיים.
• 2015 - בית שערים הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשל מעמדה כאתר הקבורה היהודי החשוב ביותר, לאחר ירושלים, לאחר מרד בר כוכבא.

נכון לשנת 2016 אין בישראל אתרי מורשת עולמית שהוכרו בזכות ערכם הטבעי. שלוש הערים הגדולות כלולות ברשימת המורשת העולמית, והעיר עכו היא האתר היחיד בישראל המופיע בשתי הכרזות שונות ברשימה.

ברשימת האתרים הטנטטיבית בישראל נכללו בשנת 2014 האתרים: הר ארבל - כולל קרני חיטין ומתחם נבי שועייב, בית שאן, קיסריה, דגניה א ונהלל, בתי כנסת מוקדמים בגליל, חורבת מנים, ארץ המכתשים בנגב, הכנרת ואתריה, כולל כורזים, כפר נחום ועין שבע (טבחה), המבצרים הצלבניים: מונפורט, כוכב הירדן, מבצר עתלית ואפולוניה, וכן בעכו ובקיסריה, הר כרכום, הרחבת ההכרזה על העיר העתיקה בירושלים כך שתקיף גם את הר ציון, מסעות ישו והשליחים בגליל, נתיבי נדידת הציפורים לאורך בקעת הירדן ועמק החולה, תמנע, המסגד הלבן ברמלה, תל דן ומקורות הירדן.

אתרי המורשת העולמית בטורקיה עוסקים בנושאים מגוונים. חתושש בירת החתים הייתה קיימת כבר בתקופת החאטים, לפני המאה ה־20 לפנה"ס. במאה ה-18 לפנה"ס, בחר מלך חתי באתר והקים בו את בירתו. חתוש החאתית הפכה לחתושה החִתית, והמלך לקח את השם חתושיליש הראשון, "האחד אשר הוא מחתושה". בשיאה כיסתה העיר שטח של 1.8 קמ"ר והורכבה מחלקים פנימיים וחיצוניים, שניהם מוקפים בחומות חזקות אשר הוקמו בימי המלך שופילוליומש הראשון.

עיר עתיקה ידועה אחרת היא טרויה ההלנית. טרויה הייתה עיר קדומה בצפון מערב טורקיה, שנזכרה בכתביו של הומרוס, ובמיוחד באיליאדה העוסקת במלחמת טרויה. טרויה זוהתה כתל היסרליק למרגלות הר אידה, סמוך למוצאו הדרומי של מצר הדרדנלים. ב-1870 ערך הארכאולוג הגרמני היינריך שלימן חפירות באתר, וכתוצאה מהן מזוהה בדרך כלל השכבה של טרויה VII כעיר ההומרית, אך דבר זה עדיין נתון במחלוקת. שכבת טרויה VII מקבילה לתקופת האימפריה החתית והממלכות החתיות החדשות (1300 עד 950 לפנה"ס). בתקופה זו הייתה העיר מוקפת חומה ובה מגדלים המגיעים לגובה של תשעה מטרים. ארכאולוגים העריכו כי שטחה של העיר עמד על כ-20 הקטאר ואוכלוסייתה נעה בין 5,000 ל-10,000 תושבים, עובדה שבמושגי תקופתה העניקה לה מעמד של עיר גדולה וחשובה.

אתרים נוספים ברחבי טורקיה מהעת העתיקה כוללים את הייראפוליס, עיר מרחצאות שהוקמה בראשו של תל המעיינות החמים פמוקלה, גם הוא אתר מורשת עולמית, את מקדש לטואון ואת העיר קסנתוס. עוד ראוי לצין את הר נמרוט שהתפרסם בעקבות מקדש וקבר מלכותי הנמצאים על פסגתו ואשר הוקמו על ידי מלך קומגנה במאה ה-1 לפנה"ס.

העות'מאנים הותירו ברחבי טורקיה מספר אתרי תרבות, והחשוב שבהם הוא האזור ההיסטורי של איסטנבול, המשלב את עברה הביזנטי העשיר של העיר. העיר שהייתה בירתן של שתי אימפריות משך יותר מ-1500 שנים מצטיינת בערכה ההיסטורי, התרבותי והאדריכלי, ונמצאים בה מספר מבנים ידועים, ובראשם איה סופיה, מסגד סולטאן אהמט, ארמון טופקאפי והבזאר הגדול.

בספרנבולו שוכן ריכוז מרשים של 1,008 מבנים היסטוריים הבנויים בסגנון עות'מאני מסורתי, והעשויים עץ ואבן. שמה של העיירה בא מהמילה "ספרן" שפירושה זעפרן בטורקית, עדות להיותה מרכז לגידול ולמסחר בתבלין בעבר. אתר חשוב נוסף הוא המסגד הגדול ובית החולים בדיבריאי שהוקם במאה ה-13 על ידי שליט הנסיכות הביילקית מנגיצ'לי.

אתר מורשת עולמית חשוב נוסף הוא הפארק הלאומי גרמה ואתרי הסלע בקפדוקיה, המשלבים בין תצורות הסלע הייחודיות של קפדוקיה במרכז אסיה הקטנה וההתיישבות הנוצרית בגרמה באמצע ימי הביניים. לכל אתרי המורשת העולמית בטורקיה.

קבורה
מאז הפרהיסטוריה, נאלצו חברות אנושיות שונות להעניק תשומת לב לאופן הטיפול בגופתו של אדם שמת. אופן הקבורה והמבנים שהוצבו מעל לקברים השתנו ממקום למקום ובהתאם למעמדו של הנפטר. מספר גדול של מערכות קברים, נקרופוליסים ומבני מאוזוליאום נכללו ברשימת אתרי המורשת העולמית.

צבא הטרקוטה בסין הוא כינויו של המאוזוליאום של קיסר צ'ין הראשון, ובו יותר מ-7,000 דמויות חיילים בגודל טבעי, ערוכים לקרב עם שריוניהם, סוסיהם וכלי נשקם. הם עשויים טרקוטה ונקברו יחד עם הקיסר הראשון בשושלת צ'ין בשנת 210 לפנה"ס כדי שהוא יוכל להשתמש בהם גם בעולם הבא. הקברים הקיסריים של שושלות מינג וצ'ינג, גם הם בסין, הם קבוצה של 14 אתרים ומכלולי קבורה השייכים לתקופות שושלות מינג וצ'ינג. אתרים אלה הוכללו ברשימת המורשת העולמית במסגרת אתר בודד במספר שלבים בשנים 2000, 2003 ו-2004.

מערך הקברים של גוגוריו מונה 30 קברים מעוטרים ברחבי קוריאה הצפונית, אשר זכו למעמד של אתר מורשת עולמית בשנת 2004. גוגוריו הייתה ממלכה חזקה בצפון מזרח סין ובחצי האי קוריאה, בין המאה ה-5 והמאה ה-7, והייתה אחת משלוש הממלכות של קוריאה. עד כה התגלו וזוהו למעלה מ-10,000 קברים מתקופת גוגוריו ברחבי סין וקוריאה הצפונית. 90 מהם מקושטים בציורי קיר ו-70 מאלה שוכנים בקוריאה הצפונית. ההשערה היא שהקברים המקושטים הוכנו עבור מלכים, בני משפחתם ועבור המעמד האריסטוקרטי.

בטרקוויניה שבמרכז איטליה שוכן נקרופוליס אטרוסקי שבו כ-200 קברים מעוטרים בציורי קיר עשירים. הקברים חצובים בסלע והגישה אליהם היא באמצעות מסדרונות משופעים או מדורגים. רובם נחצבו עבור בני זוג בודד ומכילים אולם קבורה אחד. הקברים המוקדמים ביותר הם מהמאה ה-7 לפנה"ס אך הם התפתחו והחלו לכלול את ציורי הקיר רק במאה ה-6 לפנה"ס. הקברים מספקים מידע רב אודות חיי היום-יום של האצולה האטרוסקית ועל היכולות האומנותיות של האטרוסקים.

הקבר התראקי בקאזאנלק הוא מבנה קבר בצורת כוורת עשוי לבנים ומכוסה בכיפה במרכז בולגריה. הוא עשוי משלושה חדרים בהתאם למסורת התראקית - מבואה מלבנית שנועדה למרכבה ולסוסים או לעבדים שילוו את המנוח אל העולם הבא, מסדרון בצורת מלבן שנועד לרכושו האישי, וחדר הקבורה העגול. עיקר פרסומו של המבנה בציורי הקיר שבו, והם נחשבים ליצירת האמנות ההלניסטית היחידה שנמצאה במצב בו הייתה עת נוצרה.

על מבני קבורה אחרים המנויים ברשימת המורשת העולמית נמנים הפירמידה הגדולה של גיזה במצרים, המאוזוליאום של קוז'ה אחמט יסאווי בקזחסטן, הגבעה המלכותית באמבוהימאנגה שבמדגסקר בה נקברו בניה של שושלת מלכים מקומית, הקבר התראקי בסוושטארי בבולגריה, הנקרופוליס הנוצרי המוקדם בפץ' שבהונגריה, קברי מלכי בוגנדה בקסובי באוגנדה ורבים נוספים.

רשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון היא רשימה דינמית שמנוהלת על ידי ועדת המורשת העולמית הן בישיבותיה השנתיות והן כעניין שבשגרה. אתרים אלה זוכים לתשומת לב רבה, וועדת המורשת העולמית נעזרת בגופים מקצועיים ובמדינות בהן שוכנים האתרים כדי להעריך את מידת הסיכון הנשקפת להם, לנסח כללים ודרכי פעולה לשינוי המצב ולאכוף אותם. כאשר מצב הסיכון חולף, מתבטלת גם הכרזתו של המקום כאתר בסיכון.

הסיבות להכללתו של אתר מסוים בסיכון הן מגוונות. לעיתים מדובר במלחמה או בפעילות אנושית אחרת הפוגעת בערכו התרבותי או הטבעי של אתר, כמו בעניינם של מנזר ויסוקי דצ'אני ושלושת אתרי ימי הביניים האחרים בקוסובו, ולעיתים מדובר בהזנחה גרידא כמו בעניינה של העיר ההיסטורית קילווה קיסיוואני בטנזניה (שהוצאה מרשימת הסיכון ב-2014), או העיר זביד בתימן. פגעי טבע כמו סופות, הצפות ורעידות אדמה, כמו זו שארעה בעיר בם באיראן בשנת 2003, עשויים לגרום גם הם להתדרדרות מצבו של אתר מורשת עולמית ולהביא להוספתו אל רשימת האתרים בסיכון.

מדינות שאשררו את "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" עשויות לפנות אל ועדת המורשת העולמית ולבקש את הכללתו של אתר השוכן בתחומן ברשימת האתרים בסיכון, וזאת כדי לזכות בסיוע כספי ומקצועי לשיפור מצבו. כך לדוגמה פנתה סנגל אל ועדת המורשת העולמית וביקשה להכריז על הפארק הלאומי ניוקולו-קובה כעל אתר בסיכון. לעיתים המדינה עצמה בה שוכן האתר גורמת לנזק לאתר, וייתכן שהמקרה הידוע ביותר הוא הפיצוץ היזום של פסלי בודהה בבמיאן באפגניסטן בידי שלטון הטליבאן בשנת 2001. עניינה של העיר העתיקה בירושלים חריג גם הוא. העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1981 לבקשת ירדן, ושנה לאחר מכן הוכללה ברשימת האתרים בסיכון.

הן בם והן פסלי בודהה בבמיאן הם דוגמאות למצב בו ההכרזה על המקום כאתר מורשת עולמית ארעה לאחר שהנזק כבר נגרם, ועל כן הם הוספו לרשימת האתרים בסיכון מייד עם ההכרזה. לפי הכללים, במקרים קיצוניים ביותר ניתן לבטל את ההכרזה, אך פעולה זו בוצעה שלוש פעמים בלבד. בפעם הראשונה בוטלה ההכרזה של מקלט הראם הלבן בעומאן בשנת 2007, לאחר שהמדינה החליטה באופן חד-צדדי לצמצם את שטח השמורה ב-90% ואוכלוסיית הראמים התדלדלה מ-450 ל-65 פרטים בלבד. הפעם השנייה הייתה בשנת 2009 כאשר הוסרה ההכרזה של עמק האלבה בדרזדן בגלל הקמת גשר על נהר אלבה ממזרח למרכזה של דרזדן. המקרה השלישי היה ביטול ההכרזה של קתדרלת בגרטי בגאורגיה בשנת 2017, וזאת בשל עבודות שיפוץ מקיפות שנעשו במבנה, ואשר פגעו במקוריותו ובשלמותו האדריכלית.

ארגון אונסק"ו הוא ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות. זוהי סוכנות מקצועית שנוסדה ב-16 בנובמבר 1945, ומטרתה המוצהרת היא, לתרום לשלום ולביטחון על ידי קידום שיתוף פעולה בינלאומי בתחומי החינוך, המדע והתרבות. כאשר הוסכם על נוסחה של האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית, היא אומצה על ידי האספה הכללית של אונסק"ו ב-1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה. ועדת המורשת העולמית מורכבת מנציגי 21 מדינות הנבחרות למשך תקופה של עד שש שנים, והיא נעזרת לשם פעולתה בשלושה גופים מייעצים עיקריים ובמספר גופים נוספים:

• הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים (International Council on Monuments and Sites או ICOMOS) הוא ארגון מקצועי הפועל לשימור ולהגנת אתרי המורשת העולמית ברחבי העולם. הארגון נוסד בשנת 1965, הוא שוכן בפריז והוא מספק ייעוץ לוועדת המורשת העולמית בענייני תרבות. בארגון חברים כ-7,500 חברים שכולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, הם אנשי מקצוע בתחום האדריכלות, הארכאולוגיה, אדריכלות נוף, תכנון ערים, הנדסה, אמנות היסטורית וכדומה.
• האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (International Union for the Conservation of Nature and Nature Resources או IUCN) הוא ארגון בינלאומי המוקדש לשימור משאבי הטבע, והוא מוכר בעיקר בזכות הכנת רשימת המינים בסכנת הכחדה וסיווג אזורים מוגנים. האיגוד נוסד ב-1948 והמטה שלו שוכן בשווייץ. בארגון חברות 82 מדינות, 111 סוכנויות ממשלתיות, מעל ל-800 ארגונים שאינם ממשלתיים ומומחים ומדענים ממדינות שונות העולם. האיגוד מייעץ לוועדת המורשת העולמית בנושאי טבע.
• הגוף השלישי הוא המרכז הבינלאומי לחקר שימור ושיחזור אתרי תרבות (International Centre for the Study of the Preservation and Restoration of Cultural Property או ICCROM). זהו גוף בין-ממשלתי המעניק לוועדת המורשת העולמית הדרכה ואימון מקצועיים בתחומי השימור והשחזור.
• גופים מיעצים נוספים כוללים את "ארגון ערי המורשת העולמית" (OWHC), "המועצה הבינלאומית למוזיאונים" (ICOM) ו"המרכז העולמי לניטור השימור" (WCMC). "האגודה הנורדית למורשת העולמית" (NWHS) נוסדה כתוצאה משיתוף פעולה בין אונסק"ו לבין המדינות הנורדיות ומושבו ברייקיאוויק, איסלנד. מטרתו העיקרית של המוסד שנוסד בשנת 2016 היא לסייע ולתמוך ביישום אמנת המורשת העולמית של אונסק"ו במדינות הנורדיות.

ב-1992 הוקם מרכז המורשת העולמית של אונסק"ו המופקד על ארגון הישיבות השנתיות ועל מתן ייעוץ שוטף למדינות החברות בהכנת מועמדותם של אתרים. עוד מארגן המרכז סיוע טכני לפי בקשה ועוסק בתיאום הפעולות והדיווחים בענינם של אתרים הנמצאים בסיכון. בנוסף מארגן המוסד סמינרים וסדנאות, ומפתח חומר הדרכה, והוא מופקד גם על ניהולה של קרן המורשת העולמית.

בעצרת הכללית משתתפות כל המדינות החברות באמנה, והיא מתכנסת אחת לשנתיים ובוחרת את ועדת המורשת העולמית, בוחנת את מאזני קרן מורשת העולם ומכריעה וקובעת בענייני מדיניות.