קולט אביטל

אביטל נולדה בשם קולט אברמוביץ^[1][2], ב-1 במאי 1939 בבוקרשט, רומניה. ברומניה נחשבה משפחתה לאמידה, והיו בבעלותה בנק ובית-חרושת לעורות. בתקופת מלחמת העולם השנייה אולצה משפחתה לענוד טלאי צהוב, ואביה נלקח כבן ערובה לבניין העירייה בעיר בקאו, שם עונה קשות^[3]. בית משפחתה הופקע והיא נמלטה עם אמה לבוקרשט. חלק מבני משפחתה נהרגו בהפצצות בעלות הברית. עקב הגדרתה כ"בורגנית קפיטליסטית", נרדפה המשפחה על ידי המשטר הקומוניסטי^[4]. בשנת 1950 עלתה ארצה עם הוריה ואלה השתכנו בלב תל אביב. קשיי ההסתגלות לשפה ולמציאות הארץ-ישראלית הביאו לכך שעד כתה ט', למדה אביטל בבית הספר "סנט ג'וזף" ביפו. המוסד התנהל ברוח צרפת ולאביטל, שהייתה בקיאה בשפה הצרפתית עוד מרומניה^[5], היה הדבר נוח למדי^[6]. את שלוש שנות הלימודים האחרונות בתיכון עשתה בעירוני ה'^[6].

למדה באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר ראשון במדע המדינה וספרות אנגלית ותואר שני במינהל ציבורי באוניברסיטת הרווארד^[7].

במשרד החוץ

במהלך לימודיה בירושלים החלה לעבוד במשרד החוץ כמזכירה. לאחר סיום לימודיה הגישה בקשה להתקבל לתפקיד דיפלומטי בשירות החוץ הישראלי, והיא הייתה בין הנשים הראשונות שעברו את הבחינות לצוערי משרד החוץ^[7]. למרות זאת שובצה תחילה כמזכירה בקונסוליה הישראלית בקנדה, שם שהתה שלוש שנים במהלכם קודמה לתפקיד קצין עיתונות^[7]. רק לאחר שנתיים נוספות צורפה לסגל הדיפלומטי. בספטמבר 1973 יצאה לבריסל בשליחות רשמית ראשונה כדיפלומטית, בתפקיד נספח עיתונות. אחר כך עברה לקונסוליה בבוסטון, בתפקיד קונסול הסברה ועיתונות^[8].

בהמשך שימשה כמנהלת מדור תכנים במחלקת הסברה, בשנים 1981–1984 שימשה ציר הסברה בפריז^[9], בשנים 1984–1986 שימשה מנהלת מחלקת ההדרכה ואחר כך מנהלת מחלקת ההסברה^[7]. בשנים 1988–1992 הייתה שגרירת ישראל בפורטוגל^[10], ובשנת 1992 מונתה לקונסול כללי בניו יורק^[11]. בשובה לישראל, בשנת 1996, מונתה לתפקיד השלישי בחשיבותו במשרד החוץ כסמנכ"לית האחראית על מערב אירופה. בסך הכל, שירתה במשרד החוץ במשך 38 שנים.

בשנת 1998 פרשה משירות החוץ ופנתה להתמודד בבחירות הפנימיות של מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה.

חברת הכנסת

בבחירות 1999 נבחרה לכנסת מטעם מפלגת העבודה, והמשיכה לכהן בה גם בשתי הכנסות שלאחר מכן.

בפברואר 2000, יזמה את הקמת ועדת החקירה לבדיקת נושא איתור והשבת נכסים של נספי השואה בישראל^[12]. הוועדה איתרה נכסי קורבנות השואה, בשווי של כמיליארד שקל, שהופקדו בחמישה בנקים בישראל ונכסי נדל"ן, בעיקר קרקעות, שנרכשו לפני השואה^[13][14]. בעקבות פרסום מסקנות הוועדה החלה במאבק להשיב את הנכסים ליורשי הנספים וניצולי שואה^[15]. במיוחד התנהל מאבק נגד בנק לאומי שסירב לשתף פעולה עם הוועדה^[16]. אחר כך יזמה גם את הקמתה של החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה^[17]. החברה איתרה בישראל נכסים בשווי של 2.1 מיליארד שהושבו לניצולים וליורשים^[18].

בכנסת ה-16 כיהנה כיו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ובכנסת ה-15 כיהנה תקופה קצרה בראשות ועדת האתיקה.

בכנסת ה-17 כיהנה אביטל כסגנית יושבת ראש הכנסת, מ"מ יו"ר וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, חברה בוועדת הכנסת, חברה בוועדה למאבק בנגע הסמים, חברה בוועדת חוקה חוק ומשפט ומ"מ בוועדת החוץ והביטחון.

אביטל הייתה המועמדת הרשמית של מפלגת העבודה למשרת נשיא המדינה בבחירות לנשיאות שנערכו בכנסת ב-13 ביוני 2007^[19]. מולה התמודדו אז שמעון פרס וראובן ריבלין. לאחר שקיבלה 21 קולות בסיבוב הבחירה הראשון, לא עברה לסיבוב השני^[20].

במהלך כהונתה, יזמה אביטל תיקון לחוק חינוך ממלכתי, לפיו בין מטרות החינוך הממלכתי בישראל יהיו גם הרחבת אופקיהם התרבותיים של התלמידים וחשיפתם לאמנות. בנוסף, יזמה תיקון לחוק עבודת נשים המאריך את התקופה בה נאסר על מעסיק לפטר עובדת שנעדרה מעבודתה עקב שהייתה במקלט לנשים מוכות מ-60 ימים ל-90 ימים לאחר תום ההיעדרות. כן הייתה שותפה לתיקון חוק הבחירות (דרכי תעמולה), שאסר על פרסום סקרי בחירות בארבעת הימים שלפני הבחירות^[21].

בפריימריז של מפלגת העבודה, אשר נערכו בדצמבר 2008, מוקמה אביטל במקום ה-19 ברשימת המפלגה לבחירות לכנסת השמונה עשרה. בעקבות ירידת כוחה של מפלגת העבודה ל-13 מנדטים, לא זכתה לכהן בכנסת ה-18^[22].

לאחר חברותה בכנסת

מאז עזיבתה את הכנסת, שימשה אביטל כיושבת ראש המרכז הרעיוני-חינוכי של קרן ברל כצנלסון^[23] ויושבת ראש לשכת המסחר ישראל-רומניה^[1]. ביוני 2012 החלה לשמש יושבת ראש "מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל"^[1], לאחר שנבחרה לתפקיד על ידי נציגי 56 העמותות הפועלות למען ניצולי השואה^[24][25]. מלבד זה, היא מכהנת כיושבת ראש "אגודת הנבל והזמיר"^[1], המארגנת את תחרות הנבל הבינלאומית ואת הזמריה^[1], ומשמשת חברת הוועד המנהל של תיאטרון גשר^[1].

ביוני 2009 מונתה ל"יועצת בכירה" בארגון "J Street"‏^[26].

בשנת 2013 מונתה לסגן נשיא של האינטרנציונל הסוציאליסטי, ארגון בינלאומי של מפלגות סוציאל-דמוקרטיות^[27].

בנובמבר 2014, טענה שאפרים שטנצלר, יו"ר הקרן הקיימת, הטריד אותה והציעה לה הצעה מגונה^[28].

בבחירות לכנסת העשרים ב-2015 שובצה במקום ה-109 הסמלי ברשימת מרצ^[29], ונבחרה כחברת ועידת מרצ^[30]. בבחירות לכנסת העשרים ואחת הוצבה במקום ה-110 ברשימת מרצ.בבחירות לכנסת העשרים ושתיים הוצבה במקום ה-110 ברשימת המחנה הדמוקרטי.בבחירות לכנסת העשרים ושלוש הוצבה במקום ה-75 ברשימת העבודה-גשר-מרצ. בבחירות לכנסת העשרים וארבע הוצבה במקום ה-106 ברשימת מפלגת מרצ. בבחירות לכנסת העשרים וחמש הוצבה במקום ה-109 ברשימת מרצ.

במאי 2017 הוטל עליה קנס של 5,000 ש"ח על ידי הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע, משום שמסרה רשימות של ניצולי השואה למפלגת "יש עתיד", בניגוד לחוק הגנת הפרטיות^[31].

בינואר 2020 מונתה כדירקטור חיצוני בחברת "נקסט ג'ן"^[32].

ב-2021 פרסמה את ספרה האוטוביוגרפי "הילדה עם העניבה האדומה" (בהוצאת ספרי חמד)^[33].
אביטל רווקה. היא דוברת שבע שפות^[1].

באוקטובר 2021 טענה בריאיון לעיתון הארץ כי שמעון פרס, בהיותו ראש ממשלת ישראל, הטריד אותה מינית בשתי הזדמנויות^[34].

בספטמבר 2023 פרסמה מאמר נגד יחסי ישראל עם הימין הקיצוני ברומניה^[35].

ב-2001 עוטרה באות לגיון הכבוד שהוענק לה על ידי שגריר צרפת בישראל^[36] וב-2010 עוטרה שוב באות הלגיון - בפעם זו בדרגת קצין^[37].

היא בעלת תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת רוצ'סטר ומאוניברסיטת וולסלי בארצות הברית^[23].

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: קולט אביטל
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קולט אביטל

• קולט אביטל, באתר הכנסת
• קולט אביטל, באתר כנסת פתוחה
• אתר האינטרנט של אביטל
• מאמרי קולט אביטל, באתר "הארץ"
• קולט אביטל, מי באמת פוחד מאירופה?, באתר "אופקים חדשים", גיליון 3, 30 באפריל 2003
• קולט אביטל, החמאס – כיצד יוצאים מהסבך?, באתר "אופקים חדשים", גיליון 31, 28 ביוני 2006
• מתי טוכפלד, קולט אביטל רצה לנשיאות: "לא לכוחנות ולחתרנות", באתר News1 מחלקה ראשונה, 13 במרץ 2007
• ליטל לוין, 10 ביולי 1997 / מכתב התנצלות של שרה נתניהו לקולט אביטל, באתר הארץ, 10 ביולי 2011
• אהרון ברנע מראיין את קולט אביטל בתוכנית "מחוץ לזמן" של ערוץ הכנסת, באתר יוטיוב, 24 בינואר 2016
• דודי פטימר, ‏"כל חיי היו מלחמת עצמאות": קולט אביטל חוזרת לתחנות המשמעותיות בחייה, באתר מעריב אונליין, 24 ביולי 2021