אספניול

המועדון נוסד ב-28 באוקטובר 1900 על ידי מספר סטודנטים באוניברסיטת ברצלונה, בראשם עמד אנחל רודריגס רואיס, שיזם את הרעיון והיה נשיאו הראשון של המועדון. שמו הראשון של המועדון היה "סוסיאדד אספניולה דה פוטבול". תחילה היו מדי הקבוצה בצבע צהוב. שנה לאחר הקמת המועדון שונה שם המועדון לשם "קלוב אספניול דה פוטבול", והמדים הוחלפו בחולצות לבנות ומכנסיים כחולים או שחורים. כעבור שמונה שנים שונה שם המועדון פעם נוספת, ושמו החדש היה "דפורטיבו דה אספניול", וכמו כן הוחלט על שינוי צבע החולצות, לפסים אנכיים בצבעי כחול ולבן. מאז לא שונו צבעי התלבושת של השחקנים. ב-1912 העניק מלך ספרד אלפונסו ה-13 למועדון את הזכות לשאת את התואר המלכותי בשמו, וכך שונה שם המועדון ל"ריאל קלוב דפורטיבו אספניול". האצטדיון הראשון של אספניול היה אצטדיון סאריה.

בשנותיה הראשונות השתתפה הקבוצה בגביע המלך ובאליפות קטלוניה. בעשור הראשון של המאה ה-20 זכתה הקבוצה ארבע פעמים באליפות קטלוניה, ובעשור השני, שלוש פעמים. ב-1929 הייתה אחת מהקבוצות שהקימו את לה ליגה, ליגת העל הספרדית. באותה שנה חגגה הקבוצה זכייה ראשונה בגביע המלך, הודות לניצחון 1–2 על ריאל מדריד במשחק הגמר שנערך במסטאייה. לאחר פטירתו של אלפונסו ה-13, הוסרה המילה "ריאל" משם המועדון, אך ב-1939, לאחר מלחמת האזרחים הספרדית, הוחזרה המילה והשם נותר כפי שהוא עד היום. ב-1940 זכתה הקבוצה בפעם השנייה בהיסטוריה שלה בגביע המלך, אחרי ניצחון נוסף בגמר על ריאל מדריד.

אחרי מספר עשורים, בהם הייתה הקבוצה בעיקר במרכז טבלת הליגה הספרדית, סיימה הקבוצה את עונת 1961/62 במקום ה-13, ממנו ירדה לליגה השנייה בפעם הראשונה בתולדותיה. הקבוצה שבה לליגה הראשונה כבר בעונה שלאחר מכן. ארבע שנים לאחר מכן, בעונת 1966/67, הגיעה למקום השלישי בליגה, הישג השיא של המועדון במסגרת הליגה. כעבור שנתיים סיימה אספניול במקום ה-15, ירדה לליגה השנייה פעם נוספת, אך הצליחה לשוב לליגה הראשונה כעבור עונה אחת בלבד. בעונת 1972/73 שחזרה הקבוצה את הישג השיא שלה בליגה והגיעה למקום ה-3, ממנו העפילה בפעם הראשונה בתולדותיה לגביע אופ"א. אספניול הודחה כבר בסיבוב הראשון שהשתתפה בו במפעל, על ידי מולנבק הבלגית. בסוף עונת 1975/1976 סיימה את ליגת העל הספרדית במקום הרביעי והעפילה בפעם השנייה לגביע אופ"א. ב-1986 התמנה חאבייר קלמנטה להיות מאמן הקבוצה ובעונתו הראשונה עמה הוא הוביל את אספניול פעם נוספת למקום ה-3 בליגה, מקום שהקנה לה את הכרטיס לגביע אופ"א. בעונת 1987/88 היא הגיעה לגמר המפעל אחרי שהדיחה את בורוסיה מנשנגלדבך הגרמנית, את מילאן ואינטר מילאנו האיטלקיות, את ויטקוביץ' הצ'כית ואת קלאב ברוז' הבלגית. בגמר נגד באייר לברקוזן, שהתפרס על שני משחקים, ניצחה אספניול 0–3 במשחק הראשון, אך הפסידה 0–3 במשחק השני. המשחק הגיע להארכה ולדו-קרב בעיטות עונשין, בו הפסידה אספניול 2–3. חרף הצלחתה באירופה סיימה הקבוצה במקום ה-15 בלבד בליגה. הדעיכה המשיכה גם בעונה הבאה, קלמנטה פוטר באמצע העונה, והקבוצה ירדה לליגה השנייה פעם נוספת אחרי שסיימה את העונה במקום ה-17.

אספניול הצליחה לחזור לליגה הראשונה כעבור שנה, אך כעבור שלוש עונות בהן הייתה לרוב בתחתית הטבלה, ירדה חזרה לליגה השנייה לעונת 1993/94. היא סיימה במקום הראשון בליגה השנייה ושבה לשחק בליגה הראשונה. אצטדיון סאריה נסגר ב-1997, ולכן העבירה הקבוצה את משחקיה הביתיים לאסטדי אולימפיק דה מונז'ואיק המכיל 56,000 מקומות, וממוקם על הר "מונז'ואיק" (בתרגום לעברית: "הר היהודים").

אספניול זכתה בגביע המלך בפעם השלישית בתולדותיה בעונת 1999/2000, הודות לניצחון 1–2 בגמר, שנערך במסטאייה, על אתלטיקו מדריד. בזכות זכייה זו העפילה לגביע אופ"א בעונת 2000/2001. היא הגיעה עד לסיבוב השלישי, בו הפסידה לפורטו והודחה מהטורניר. בסוף עונת 2004/2005 סיימה במקום החמישי בליגה והעפילה לגביע אופ"א בעונת 2005/2006. היא הגיעה בגביע אופ"א לשלב 32 האחרונות, בו הודחה על ידי שאלקה 04. אספניול זכתה בעונה זו בפעם הרביעית בגביע המלך, אחרי שניצחה בגמר את ריאל סרגוסה בתוצאה 1–4. בזכות כך השתתפה עונה שנייה ברציפות בגביע אופ"א. בעונת 2006/07 הגיעה פעם שנייה בתולדותיה לגמר גביע אופ"א, לאחר שבדרך ניצחה את הקבוצות בנפיקה ליסבון, ליבורנו, מכבי חיפה וורדר ברמן. במשחק הגמר הפסידה אספניול לסביליה בדו-קרב בעיטות עונשין, אחרי שהמשחק הסתיים בתיקו 2-2.

ב-2009 חנכה אספניול את אצטדיונה החדש, אסטדי קורנליה-לה פראט, אשר מכיל 40,000 מקומות ישיבה. ב-8 באוגוסט של אותה שנה מת דניאל חארקה, הקפטן ובלם הקבוצה, במהלך מחנה אימונים.

בסיום עונת 2019/2020 ירדה הקבוצה לליגה השנייה, לאחר 27 שנים בהן שיחקה בלה ליגה, אולם שבה לליגה הבכירה כעבור עונה. בעונה הראשונה לאחר חזרתה לליגה, עונת 2021/2022 סיימה במקום ה-14 והצליחה להישאר בליגה. בעונה שלאחר מכן, עונת 2022/2023, ירדה לליגה השנייה.

נכון ל-13 בספטמבר 2022

מס' עמדה שם 1 ספרד שוער חואן גרסיה 2 ספרד מגן אוסקר גיל 3 ספרד מגן אדריה פדרוסה 4 אורוגוואי בלם לאנדרו קבררה (קפטן) 5 ספרד בלם פרננדו קאלרו 6 ספרד קשר פול לוזאנו 7 ספרד חלוץ חאבי פואדו 8 אלבניה קשר קיידי בארה 9 ספרד חלוץ חוסלו מאטו 10 ספרד קשר סרג'י דארדר 12 ברזיל קשר ויניסיוס סוזה (בהשאלה מלומל)

מס' עמדה שם 13 צרפת שוער בנז'מן לקונט (בהשאלה ממונקו) 14 ספרד מגן בריאן אוליוואן 16 ספרד קשר חוסה לאסו 17 דנמרק חלוץ מרטין ברייטווייט 19 ספרד חלוץ דניאל גומס (בהשאלה מלבאנטה) 20 ספרד קשר אדו אקספוסיטו 21 ספרד קשר ניקו מלמד 22 ספרד קשר אלש וידאל 24 ספרד בלם סרג'י גומס 25 ספרד שוער אלברו פרננדס

• גביע ספרדי:
  • זכייה (4): 1928/1929, 1939/1940, 1999/2000, 2005/2006
  • סגנות (5): 1910/1911, 1914/1915, 1940/1941, 1946/1947, 1956/1957
• הליגה הספרדית השנייה:
  • זכייה (2): 1993/1994, 2020/2021
• גביע אופ"א:
  • סגנות (2): 1987/1988, 2006/2007

מדיה וקבצים בנושא אספניול בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אספניול

• אספניול, ברשת החברתית פייסבוק
• אספניול, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• אספניול, ברשת החברתית אינסטגרם
• אספניול, ברשת החברתית טיקטוק
• אספניול, סרטונים בערוץ היוטיוב
• פרופיל, באתר אופ"א
• פרופיל, באתר Transfermarkt
• פרופיל, באתר Soccerway
• פרופיל, באתר WorldFootball.net
• פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
• פרופיל הקבוצה באתר BDFutbol