גביע המלך הספרדי
גביע המלך (בספרדית: Copa del Rey, ידוע גם בתור La Copa, "הגביע". בעבר נקרא גביע נשיא הרפובליקה וגביע החנרליסימו[1]) הוא המפעל השני בחשיבותו בכדורגל הספרדי, אחרי ליגת העל הספרדית. בטורניר משתתפות 83 קבוצות ספרדיות.
 סמל גביע המלך הספרדי משנת 2012 | |
.svg) | |
| ענף | כדורגל |
|---|---|
| תאריך ייסוד | 1902 (לא רשמי) 1903 (רשמי) |
| ארגון מפעיל | התאחדות הכדורגל הספרדית |
| מספר מתמודדים | 83 |
| מדינות משתתפות |  ספרד |
| שמות קודמים | גביע מועצת העיר מדריד (1904-1903) גביע המלך אלפונסו ה-13 (1932-1905) גביע נשיא הרפובליקה (בזמן הרפובליקה הספרדית השנייה) גביע החנרליסימו (בזמן שלטונו של החנרליסימו פרנקו) |
| זוכה | אתלטיק בילבאו (24 זכיות) |
| הכי הרבה זכיות | ברצלונה (31 זכיות) |
| מפעל מקביל | הליגה הספרדית |
| אתר האינטרנט הרשמי | |
  | |
התחרות נוסדה באופן רשמי בשנת 1903, מה שהופך אותה לתחרות הכדורגל הספרדית הוותיקה ביותר. בדרך כלל, זוכת גביע המלך תשתתף בליגה האירופית, אלא אם כן היא העפילה לליגת האלופות.
אתלטיק בילבאו היא מחזיקת הגביע הנוכחית, לאחר שניצחה בגמר את מיורקה בפנדלים.המשחק התקיים באצטדיון האולימפי שבסביליה.
שיטת המשחק
החל מהעונה הקרובה שיטת הגביע שונתה, בשלב המוקדמות מתמודדות קבוצות מהליגות הנמוכות (ליגה רביעית וליגות אזוריות) שהעפילו לגביע, כאשר בשלבים הבאים (החל מהשלב הראשון) מצטרפות כל קבוצות הליגה הראשונה, הליגה השנייה ומנצחות הבתים בליגה השלישית (ללא קבוצות מילואים), ארבע הקבוצות שהעפילו לסופר קאפ הספרדי שמצטרפות החל מהשלב השלישי. החל מהשלב השלישי ההגרלה היא בשיטת המזל כך שכל קבוצה יכולה לקבל קבוצה מאותה הליגה, אם שתי הקבוצות מליגות שונות המשחק יתקיים בביתה של הקבוצה מהליגה הנמוכה יותר ללא קשר להגרלה עצמה.
היסטוריה
בשנת 1902, תחרות תחת השם Copa de la Coronación, שוחקה לאחר שקרלוס פדרוס, לימים נשיא ריאל מדריד, הציע להקים טורניר כדורגל כדי לחגוג את הכתרתו של המלך אלפונסו השלושה עשר. ארבע קבוצות נוספות הצטרפו עם מדריד לתחרות: ברצלונה, אספניול, ניו פוטבול דה מדריד וביסקאיה (קבוצה שהורכבה משחקנים מהמועדונים אתלטיק קלוב ומועדון הכדורגל בילבאו) שניצחה בסופו של דבר את ברצלונה בגמר. גביע זה מוצג במוזיאון של אתלטיק בילבאו, והמועדון כולל את הניצחון ברשימת הכבוד שלו. עם זאת, זה לא נחשב ממש לחלק מגביע המלך, ופדרציית הכדורגל הספרדית המלכותית לא מכירה בתחרות הזו כרשמית.[2]
גביע המלך היה האליפות הלאומית בכדורגל של ספרד מ-1903 עד הקמתה של הלה ליגה בשנת 1929. הגביע בתחילה היה ידוע בשם Copa del Ayuntamiento de Madrid (גביע מועצת העיר מדריד). בין 1905 ו-1932, הוא היה נקרא בשם Copa de Su Majestad El Rey Alfonso XIII (גביע הוד מלכותו, המלך אלפונסו השלושה עשר). בזמן הרפובליקה הספרדית השנייה, הגביע היה ידוע בשם Copa del Presidente de la República (גביע נשיא הרפובליקה) או Copa de España (הגביע הספרדי), ובמהלך שנות הדיקטטורה של פרנסיסקו פרנקו, הוא היה ידוע בשם Copa de Su Excelencia El Generalísimo או Copa del Generalísimo (גביע הוד מעלתו, הגנרל או גביע הגנרל). אתלטיק בילבאו הוכרזו כזוכה בשנת 1904, לאחר שהיריבה שלה אספניול דה מדריד לא הופיעה למשחק. ב-1910 ו-1913, היה פיצול בין המועדונים והיו שתי התאחדויות יריבות, "אוניון אספניולה דה קלאב דה פוטבול" (UECF), ואת "פדרסיון אספניולה דה פוטבול" (FEF, ההתאחדות הספרדית), שארגנו שתי תחרויות יריבות, גביע ה-UECF ואת גביע ה-FEF. בשנת 1937, במהלך מלחמת האזרחים בספרד, מועדונים באזור הרפובליקני של ספרד ארגנו טורניר שנקרא "קופה דה לה אספניה ליברה", לבאנטה ניצחה יריבתה העירונית ולנסיה 1-0 בגמר. (אם כי בשנת 2007 הפרלמנט הספרדי דחק בהתאחדות הכדורגל הספרדית להכיר בגביע הזה כרשמי, ואז זה יחשב כזכייה בגביע המלך עבור לבאנטה,[3] ההתאחדות עדיין לא החליטה).
בשל המחלוקת על התחרות ב-1902, הנתונים על כמות הזכיות והסגנויות של כמה קבוצות הם גם במחלוקת. ברצלונה זכו בגביע 31 פעמים; אתלטיק בילבאו אחר כך, עם 24 או 23 זכיות, תלוי את מי שואלים. לאורך ההיסטוריה של התחרות, היו 12 גביעים בפועל. הגביעים הוענקו לצמיתות למועדונים שזכו בגביע שלוש פעמים ברציפות, או חמש בסך הכל, או מסיבות מיוחדות אחרות, כך שמתחילים בהכנתו של גביע חדש. לכן, חמישה גביעים הוענקו לברצלונה, שלושה לאתלטיק בילבאו ואחד לריאל מדריד. אתלטיק בילבאו שומרת את הגביע הראשון של התחרות שבו היא זכתה בשנת 1903, סביליה שומרת את גביע הגנרל הראשון משנת 1939 ואתלטיקו מדריד, שומרת את גביע הגנרל האחרון משנת 1976 לאחר מותו של פרנסיסקו פרנקו. בחודש דצמבר 2010, הגביע ניתן לסביליה, זוכת הגביע ב-2010, למזכרת לרגל זכייתה של נבחרת ספרד בגביע העולם בכדורגל באותה שנה.[4]
לפני הקמת הלה ליגה בשנת 1929, הגביע היה למעשה אליפות לאומית. קבוצות נכנסו לתחרות דרך הליגות האזוריות שלהם. במהלך השנים נעשה שימוש בפורמטים שונים כולל בשלב בתים. בניגוד לגביע האנגלי, כמות הקבוצות המשתתפות בגביע המלך מוגבלת. רק קבוצות מהלה ליגה, סגונדה דיויסן, כ-23 קבוצות מהסגונדה ב' ואלופות הבתים מהטרסה דיויסן (אם אלופת אחד הבתים היא קבוצת מילואים, אז הסגנית מאותו בית תשתתף) מורשים להתחרות בגביע. הסיבובים המוקדמים הם משחק אחד, ולקבוצות מהליגות הנמוכות ניתן יתרון ביתיות. שלב 32, שלב 16, רבע הגמר, וחצי הגמר משוחקים בשני משחקים בשיטת בית-חוץ. הגמר הוא משחק אחד המשוחק במקום נייטרלי. מחזיקת הגביע מעפילה לליגה האירופית ומשתתפת בסופר קאפ הספרדי בעונה הבאה.
הגביע
ב-22 בדצמבר 2010, באספה כללית יוצאת דופן של התאחדות הכדורגל הספרדית, סביליה ביקשה רשות מההתאחדות לשמור את הגביע בו הם זכו בגמר 2010, להנצחת זכייתה של נבחרת ספרד בגביע העולם בכדורגל באותה שנה בדרום אפריקה. היה לכך תקדים; ריאל מדריד הורשותה לשמור את גביע הרפובליקה האחרון (1936), סביליה, את גביע הגנרל הראשון (1939), ואתלטיקו מדריד, את גביע הגנרל האחרון (1976).
גביע חדש נעשה על ידי התכשיטן ממדריד פדריקו אלגרה. הגביע, עשוי מכסף, שוקל 15 ק"ג, והוא בגובה של 75 ס"מ. ב-21 באפריל 2011, ריאל מדריד הפכה לראשונה שזוכה בגביע החדש. במהלך החגיגות שלאחר המשחק, בכיכר פלאסה דה סיבלס, שחקן ריאל מדריד סרחיו ראמוס, הפיל בטעות את הגביע מראש אוטובוס דו-קומתי, והאוטובוס דרס אותו. עשר חתיכות נאספו על ידי אנשי כוחות החירום, לאחר שהרימו אותו מהקרקע. המועדון קיבל עותק שמוצג באצטדיון סנטיאגו ברנבאו.[5][6]
זכיות לפי שנים
‡ התאחד עם "אירון ספורטינג קלוב" בשנת 1915, למועדון הכדורגל ריאל אוניון.
‡‡ קבוצת המילואים של ריאל מדריד. השתתפותן של קבוצות מילואים בגביע המלך נאסרה בפעם הראשונה בעונת 1990/91.
זכיות לפי קבוצות
| קבוצה | זכיות | סגנויות | שנות זכייה | שנות סגנות |
|---|---|---|---|---|
| ברצלונה | 1910, 1912, 1913, 1920, 1922, 1925, 1926, 1926, 1928, 1951, 1952, 1953, 1957, 1959, 1963, 1968, 1971, 1978, 1981, 1983, 1988, 1990, 1997, 1998, 2009, 2012, 2015, 2016, 2017, 2018, 2021 | 1902,[7] 1919, 1932, 1936, 1954, 1974, 1984, 1986, 1996, 2011, 2014, 2019 | ||
| אתלטיק בילבאו | 1903, 1904, 1910, 1911, 1914, 1915, 1916, 1921, 1923, 1930, 1931, 1932, 1933, 1943, 1944, 1945, 1950, 1955, 1956, 1958, 1969, 1973, 1984, 2024 | 1905, 1906, 1913, 1920, 1942, 1949, 1953, 1966, 1967, 1977, 1985, 2009, 2012, 2015, 2020, 2021, | ||
| ריאל מדריד | 1905, 1906, 1907, 1908, 1917, 1934, 1936, 1946, 1947, 1962, 1970, 1974, 1975, 1980, 1982, 1989, 1993, 2011, 2014, 2023 | 1903, 1916, 1918, 1924, 1929, 1930, 1933, 1940, 1943, 1958, 1960, 1961, 1968, 1979, 1983, 1990, 1992, 2002, 2004, 2013 | ||
| אתלטיקו מדריד | 1960, 1961, 1965, 1972, 1976, 1985, 1991, 1992, 1996, 2013 | 1921, 1926, 1956, 1964, 1975, 1987, 1999, 2000, 2010 | ||
| ולנסיה | 1941, 1949, 1954, 1967, 1979, 1999, 2008, 2019 | 1934, 1937,[7] 1944, 1945, 1946, 1952, 1970, 1971, 1972, 1995, 2022 | ||
| ריאל סרגוסה | 1964, 1966, 1986, 1994, 2001, 2004 | 1963, 1965, 1976, 1993, 2006 | ||
| סביליה | 1935, 1939, 1948, 2007, 2010 | 1955, 1962, 2016, 2018 | ||
| אספניול | 1929, 1940, 2000, 2006 | 1911, 1915, 1941, 1947, 1957 | ||
| ריאל אוניון | 1918, 1924, 1927 | 1922 | ||
| ריאל סוסיאדד | 1909, 1987, 2020 | 1905, 1910, 1913, 1928, 1951, 1988 | ||
| ריאל בטיס | 1977, 2005, 2022 | 1931, 1997 | ||
| דפורטיבו לה קורוניה | 1995, 2002 | – | ||
| ארנאס קלוב | 1919 | 1917, 1925, 1927 | ||
| מיורקה | 2003 | 1991, 1998 | ||
| ביסקאיה | 1902[7] | 1907 | ||
| לבאנטה | 1937[7] | – | ||
| סלטה ויגו | – | 1948, 1994, 2001 | ||
| חטאפה | – | 2006, 2007 | ||
| ריאל ואיאדוליד | – | 1950, 1989 | ||
| ספורטינג חיחון | – | 1981, 1982 | ||
| אספניול דה מדריד | – | 1909, 1910 | ||
| דפורטיבו אלאבס | – | 2017 | ||
| אוססונה | – | 2005,2022 | ||
| רקראטיבו ולבה | – | 2003 | ||
| ריאל מדריד קסטיליה‡‡ | – | 1980 | ||
| לאס פאלמס | – | 1978 | ||
| דפורטיבו קאסטיון | – | 1973 | ||
| אלצ'ה | – | 1969 | ||
| גרנדה | – | 1959 | ||
| ראסינג פרול | – | 1939 | ||
| סבאדל | – | 1935 | ||
| קלוב אירופה | – | 1923 | ||
| אספניה דה ברצלונה | – | 1914 | ||
| ראסינג אירון‡ | – | 1913 | ||
| ריאל חימנסטיקה | – | 1912 | ||
| ריאל ויגו ספורטינג | – | 1908 |
‡ התאחד עם "אירון ספורטינג קלוב" בשנת 1915, למועדון הכדורגל ריאל אוניון.
‡‡ קבוצת המילואים של ריאל מדריד. השתתפותן של קבוצות מילואים בגביע המלך נאסרה בפעם הראשונה בעונת 1990/91.
הכובשים המצטיינים בכל הזמנים
- נכון ל-17 באפריל 2021[8]
- שחקנים שעדיין פעילים - מודגש.
| דירוג | מדינה | שחקן | שנים | קבוצות (שערים) | סך הכול |
|---|---|---|---|---|---|
| 1 | | תלמו סארה | 1939–1957 | אתלטיק בילבאו (81) | 81 |
| 2 | | ז'וזפ סמיטייר | 1919–1934 | ברצלונה (65), ריאל מדריד (4) | 69 |
| 3 | | גיירמו גורוסטיסה | 1929–1946 | ראסינג דה פרול (3), אתלטיק בילבאו (37), ולנסיה (24), לוגרונייס (1) | 65 |
| 4 |  | ליונל מסי | 2004–2021 | ברצלונה (56) | 56 |
| 5 | | אדמונדו סוארס | 1939–1950 | ולנסיה (54) | 54 |
| | רמון פולו | 1920–1935 | סלטה ויגו (54) | ||
| 7 | | קיני | 1968–1987 | ספורטינג חיחון (36), ברצלונה (14) | 50 |
| 8 |  | פרנץ פושקש | 1958–1966 | ריאל מדריד (49) | 49 |
 | לאסלו קובאלה | 1951–1964 | ברצלונה (49), אספניול (0) | ||
| | סנטיאנה | 1970–1988 | ראסינג סנטנדר (0), ריאל מדריד (48) | ||
| 11 | | ססאר רודריגס אלברס | 1939–1960 | גרנדה (3), ברצלונה (36), אלצ'ה (8) | 47 |
| 12 | | קמפנאל | 1928–1946 | ספורטינג חיחון (2), סביליה (43) | 45 |
| | רוחליו טאפיה | 1925–1932 | סלטה ויגו (45) | ||
| 14 | | פרודן | 1935–1950 | סלאמנקה (5), אתלטיקו אוויאסיון (7), ריאל מדריד (29), פלוס אולטרה (3) | 44 |
| 15 | | אלפרדו די סטפנו | 1956–1966 | ריאל מדריד (40), אספניול (3) | 43 |
שיאים אישיים
- מירב השערים: 81 – תלמו זארה
- מירב ההופעות: 108 – אנדוני זוביזרטה
- מירב השערים בגמרים: 9 – ליונל מסי
- הכי הרבה גמרים בהם הבקיע: 7 – ליונל מסי
- הכי הרבה בישולים בגמרים: 6 – ליונל מסי
- הכי הרבה פרסי איש המשחק בגמרים: 3 – ליונל מסי
- הכי הרבה הופעות בגמרים: 10 – ליונל מסי, סרחיו בוסקטס
- הכי הרבה זכיות: 7 – חוסה מריה בלאוסט, אגוסטין גאינצה, ליונל מסי, סרחיו בוסקטס, ג'רארד פיקה
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של גביע המלך הספרדי
