אסתר הרליץ

אסתר הרליץ
	אסתר הרליץ, אוקטובר 2009
לידה	9 באוקטובר 1921; ז' בתשרי ה'תרפ"ב; ברלין, גרמניה
פטירה	24 במרץ 2016 (בגיל 94); י"ד באדר ב' ה'תשע"ו; תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1933
מקום קבורה	בית הקברות קריית שאול, תל אביב-יפו
מפלגה	המערך
	21 בינואר 1974 – 13 ביוני 1977; (3 שנים ו־20 שבועות)
	21 בינואר 1974 – 13 ביוני 1977; (3 שנים ו־20 שבועות)
	14 באוגוסט 1979 – 20 ביולי 1981; (שנתיים)
כנסות	8, 9
	1966–1971; (כ־5 שנים)
	→ יהודה לוין יצחק בן ארי ←
	קונסולית ישראל בניו יורק;
	קונסולית ישראל בניו יורק;
פרסים והוקרה
	פרס ישראל (2015); צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ;

אסתר הֶרליץ (9 באוקטובר 1921 בברלין, גרמניה - 24 במרץ 2016, ישראל^[1]) הייתה פוליטיקאית, חברת כנסת ודיפלומטית ישראלית. כלת פרס ישראל למפעל חיים לשנת ה'תשע"ה. כיהנה בין שלל תפקידיה כחברת מועצת העיר תל אביב-יפו, כקונסול בניו יורק (1954–1958), כשגרירת ישראל בדנמרק (1966–1971; האישה הראשונה בישראל ששימשה שגרירה) וכחברת הכנסת מטעם סיעת המערך (1974–1977, 1979–1981).

ביוגרפיה

אסתר הרליץ נולדה בברלין בירת גרמניה, בתם של אירמה וגאורג הרליץ, מייסד הארכיון הציוני המרכזי. בילדותה פעלה בתנועת הנוער הציונית "הבונים – קדימה". בשנת 1933 עלתה לארץ ישראל עם הוריה ואחותה הצעירה מרים. בארץ למדה בתיכון "בית הכרם" (לימים "התיכון ליד האוניברסיטה") ובמקביל ללימודיה התיכוניים, הצטרפה לארגון "ההגנה".

הרליץ סיימה את לימודיה בבית המדרש למורים העברי בבית הכרם (היום המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים) והייתה מורה בכרכור בשנים 1941–1942. בשנים 1942–1946 שירתה בחיל העזר לנשים של הצבא הבריטי (A.T.S). שימשה בשנים 1942–1943 כמדריכת טירוניות בבסיס צריפין (סרפנד). ב-1943 הועברה למצרים ליחידה 525, שחיילות היחידה הזו עבדו בין היתר בבית החולים הסקוטי מס' 15 בקהיר. במסגרת זו שימשה גם מפקדת "יחידת הניקוב", בה פעלו חיילות ארצישראליות כמנקבות הכרטיסים של אחד מאמצעי עיבוד הנתונים הראשונים במזרח התיכון ,^[2] וכקצינה בבסיס נהגות. לימים נשלחה לקורס קצינות וחזרה לשמש כסגנית מפקדת פלוגה 531 בטורה שליד קהיר, יחידה על טהרת הארצישראליות. השתחררה מה-ATS בדרגת סגן (lieutenant) במרץ 1946, ושימשה שנה כאחראית מטעם ממשלת בריטניה על תוכנית המשך לימודים לחיילים משוחררים.

ב-1946 התקבלה למוסד להשתלמות - בית הספר לדיפלומטים של הסוכנות היהודית - בו הכינו 25 חניכים לשירות החוץ במדינה כאשר תקום. במרץ 1948 הוצאה מהקורס וגויסה לצה"ל על מנת להקים יחידת ח"ן בירושלים הנצורה.

בסתיו 1948 שחרר ראש הממשלה דוד בן-גוריון את הרליץ מצה"ל על מנת להתחיל לעבוד במשרד החוץ הישראלי המוקם בתל אביב כמנהלת מחלקת ארצות הברית. ב-1949 הייתה חברת המשלחת הישראלית לאו"ם, וב-1950 התמנתה למזכיר ראשון בשגרירות ישראל בוושינגטון. בשנים 1954–1958 שימשה כקונסול בניו יורק. הייתה שותפה לראשית מפעל הבונדס.

עם שובה ארצה הקימה את המחלקה לקשרים בינלאומיים במפא"י. במקביל, נבחרה בשנת 1959 למועצת עיריית תל אביב-יפו ועמדה בראש ועדת התרבות העירונית.

בשנת 1962 חזרה לעבוד במשרד החוץ, שימשה ראש מחלקת האורחים ולאחר מכן כראש מחלקת ההסברה במשרד ובשנים 1966–1971 כיהנה כשגרירת ישראל בדנמרק - האישה הראשונה ששימשה שגרירה ישראלית.

בשנים 1972–1974 שימשה כיועצת להתנדבות של ראש הממשלה גולדה מאיר הקימה וניהלה את המרכז להתנדבות בישראל (לימים המועצה להתנדבות).

בשנת 1974 נבחרה מטעם רשימת "המערך" לכנסת השמינית וכיהנה כחברה בוועדת החוץ והביטחון, ועדת הפנים ובועדת חוקה, חוק ומשפט, עד המהפך ב-1977. לאחר מכן כיהנה כחברת הכנסת התשיעית בשנים 1979–1981, בעקבות פטירתו של יהושע רבינוביץ', והייתה חברה בוועדת הכלכלה, בוועדת הפנים ואיכות הסביבה ובוועדת העלייה והקליטה, שהוקמה ביוזמתה.

משנת 1978 כיהנה כמזכירת נעמת בתל אביב.^[3] הייתה המנהלת והיו"ר של תחרות הנבל הבינלאומית בישראל ויו"ר "הזמריה", אותם ניהלה בהתנדבות בשנים 1983–2010, שנה בה התמנתה לנשיאת כבוד של שני המפעלים הללו. הייתה חברה בחבר הנאמנים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ושל ה"היברו יוניון קולג'" בירושלים, שגם העניק לה תואר דוקטור לשם כבוד. ממשלת דנמרק העניקה לה את "מדליית הדגל" על טיפוח קשרי ידידות ותרבות בין ישראל לדנמרק, ומנשיא גרמניה קיבלה אות כבוד על קשירת קשרים בין נשים ישראליות לגרמניות.

הרליץ הייתה כלת פרס רוזנבלום של עיריית תל אביב וכן, יקירת העיר תל אביב (תשנ"ו-1996). בערב יום העצמאות 2001 הייתה בין מדליקי המשואות בטקס בהר הרצל. בשנת 2015 זכתה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה למדינה.

הרליץ הייתה חברה במועצת הכבוד הבינלאומית של ארגון הנבל העולמי.

ב-24 במרץ 2016 הלכה לעולמה, בגיל 94.

באותה השנה, הוקדש ״יום הרליץ״ של האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע, שנקרא על שם אביה, לעשייתה רבת השנים במגוון תחומי חיים^[4]. מאז מוקדש היום לזכר אביה ד״ר גאורג הרליץ ולזכרה.