דינמו מוסקבה (כדורגל)

רקע

שורשיה של דינמו מוסקבה הם בקבוצה "חוג כדורגלני סוקולניקי" (KFS), שנוסדה כקבוצת בית חרושת ב־21 במאי 1907^[3][4]. המועדון היה אחד משלושת המועדונים המייסדים של ליגת הכדורגל המוסקבאית. המייסדים הרשמיים היו אנדריי איוואנוביץ' ואשקה, שחקן הקבוצה והחלוץ המרכזי, הסטודנט אלכסנדר פיליפוב. רוב שחקני המועדון היו עובדי מפעל מקומי. מדי המועדון כללו חולצות לבנות עם צווארון שחור ומכנסיים שחורים.

ביוני 1923, קבוצת הכדורגל של אגודת הספורט דינמו נוצרה מכדורגלני קבוצה זו. המועדון כלל את איוואן ארטמייב, מיכאיל דניסוב, וסילי ז'יטארב, ניקולאי איגנאטוב, איוואן לנצ'יקוב, סרגיי נברוב, איוואן אובצ'קין, פיוטר אובצ'קין, אלכסנדר פטרוב, בוריס טיטוב, ניקולאי טרויצקי, פיודור צ'ולקוב וסרגיי שומל. דינמו שיחקה גם זמן מה במדי הקבוצה הישנה. סוקולניקי זכתה באליפות מוסקבה בשנים 1919, 1921.

מדי סוקולניקי ומדי דינמו הראשונים עד 1923

בתקופה הסובייטית

לאחר המהפכה הרוסית של 1917 המועדון בסופו של דבר היה נתון למרותו של משרד הפנים וראשו פליקס דזרז'ינסקי, מנהיג הכוח המשטרתי הסמוי הראשון של ברית המועצות הידוע לשמצה, צ'קה. שמו של המועדון שונה ל"דינמו מוסקבה" באפריל 1923 ונהוג להתייחס לתאריך הקמת אגודת דינמו, 18 באפריל 1923, כיום הולדתו של המועדון.

דינמו מוסקבה זכתה בשתי אליפויות ברית המועצות הראשונות בשנים 1936 ו־1937, בגביע הסובייטי ב-1937, ושני תארים לאומיים נוספים בשנים 1940 ו-1945. היא הייתה גם לקבוצה הסובייטית הראשונה שנסעה למערב אירופה, והציגה יכולת טובה מאוד במהלך ביקור בממלכה המאוחדת ב-1945. היא השיגה תוצאות מפתיעות רבות: תיקו 3-3 מול צ'לסי, ניצחון בתוצאה הגבוהה 1–10 על קארדיף סיטי, ניצחון 3–4 על ארסנל החזקה ושוויון 2-2 עם גלאזגו ריינג'רס.

הקבוצה המשיכה להתחזק לאחר מלחמת העולם השנייה ונחלה הצלחות רבות בשנות ה-50. דינמו זכתה בחמש אליפויות נוספות בין 1949 ל-1959, בנוסף לגביע הסובייטי השני שלה ב-1953. עם זאת, לאחר מכן הקבוצה התקשתה להגיע להישגים. היא רשמה מספר הצלחות נוספות בגביע הסובייטי, אך לא זכתה עוד באליפות ברית המועצות מאז 1976. אף על פי כן, 11 האליפויות של דינמו הפכו אותה לקבוצה השלישית הכי מעוטרת בברית המועצות, אחרי דינמו קייב (13 אליפויות) וספרטק מוסקבה (12 אליפויות).

ההישג הגדול ביותר של דינמו באירופה היה בגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1972. היא העפילה למשחק הגמר בקאמפ נואו שבברצלונה והפסידה לקבוצה הסקוטית, ריינג'רס, 3-2, בהמשך העפילה לשלבי חצי גמר הטורניר בעונות 1978 ו-1985 ולא הצליחה לשחזר הישג זה שוב, אך היה זה ההישג הגדול ביותר של קבוצה רוסית בטורנירים האירופיים, עד שצסק"א מוסקבה זכתה בגביע אופ"א בשנת 2005.

לאחר התפרקות ברית המועצות

בעונת 1993 ובעונת 1992 סיימה במקום השלישי בטבלת האליפות. בעונת 1994 בליגת העל הרוסית בכדורגל סיימה כסגנית האלופה ושנה אחר כך, בעונת 1995 זכתה בגביע הרוסי בכדורגל והיה זה התואר הלאומי הראשון שלה מאז פירוק ברית המועצות. בעונת 1997 סיימה במקום השלישי בליגה ובעונת 1998 העפילה עד לשלב חצי גמר גביע אינטרטוטו.

דינמו העפילה לגמר הגביע הרוסי בכדורגל בעונות 1996/1997, 1998/1999.

תחילת המאה ה־21

בסוף שנות ה־90 שוב הפכה דינמו לקבוצת מרכז טבלה - כשההישגים הגבוהים ביותר היו מקום 5 בשנים 1999 ו־2000 (בהנהגתו של ואלרי גזבייב). הסיבה לכך הייתה המימון הלא יציב של המועדון וחילוף המאמנים המתמיד (10 מאמנים הוחלפו תוך 7 שנים, כולל מאמנים רוסים מפורסמים כמו אולג רומנצב ויורי סיומין), שהסתיים לאחר שבנק VTB השתלט על הקבוצה וניהול המועדון עבר לידי איש העסקים אלכסיי פיודורצ'וב. בחורף 2005 נחתה במוסקבה קבוצת שחקנים פורטוגזים כמו דרלי, דני, ננו פרצ'ו, ז'ורז'ה לואיס, לואיס לוריירו, סיקרו וטיאגו סילבה. בקיץ 2005 דינמו החתימה הרכב פורטוגזי שני: מאניצ'ה, קושטיניה, יורקאס סייטרידיס, ז'וזף אנקארקייר ונאנו. ב-24 באוגוסט 2008 נרכש שחקן דינמו, דני, על ידי זניט סנקט פטרבורג תמורת 30 מיליון אירו, במה, שהייתה להעברה היקרה ביותר בתולדות הכדורגל הרוסי.

בשנת 2006, מונה אנדריי קובלב למאמן למשך 4 שנים (בשנת 2005, הוא שימש כמאמן הקבוצה ב-10 משחקים). באותה שנה, הקבוצה סיימה במקום הנמוך ביותר בהיסטוריה הרוסית שלה, אך נמנעה מירידת ליגה (מקום 14). דינמו פתחה את עונת 2007 במשחק מול ספרטק. אך הפסידה ליריבתה המושבעת בתוצאה 1:0. הם סיימו בתיקו עם צסק"א. ואז עוד תיקו. הפעם עם אמקר. אחר כך הגיעו שני ניצחונות רצופים על לוקומוטיב — בגביע 1:0 ובאליפות 2:1. אבל אז הם ספגו שלושה שערים במשחק מול זניט. ואז לוקומוטיב נקמה במשחק הגומלין בגביע — 4:0. דינמו שיחקה טוב מאוד בקיץ. התבוסות של קובאן ורוסטוב, ניצחון על צסק"א וזניט, תיקו מול לוקומוטיב וסיימה את העונה עם 41 נקודות. לוקומוטיב ואמקר היו עם מספר נקודות זהה. אבל בגלל הפרש השערים טוב יותר, דינמו תפסה את המקום השישי.

את עונת 2008 דינמו פתחה בתיקו ללא שערים עם טום. לאחר מכן ארבעה ניצחונות. אחד מהם היה על ספרטק. אלא שאז הגיע רצף הפסדים של ארבעה משחקים. אז המשחק השתפר, ודינמו הייתה בשלושת המקומות ראשונים. בסיום העונה דינמו סיימה שלישית לראשונה מאז 1997, מה שהבטיח לה את ההשתתפות בסיבוב השלישי של מוקדמות ליגת האלופות לעונת 2009/2010. זו הייתה הפעם הראשונה שהקבוצה לקחה חלק בתחרות, לראשונה מאז שינוי מתכונתה מ"גביע אירופה" ב־1992.

בשנה שלאחר מכן, אצטדיון דינמו נסגר לקראת הריסה ובניית ארנה חדשה ואצטדיון חימקי הפך למגרש הביתי החדש. את אליפות רוסיה דינמו החלה בניצחונות על פ.צ. מוסקבה וחימקי. אחר כך ניצחה את ספרטק בגביע הרוסי - 3:0. הצלחה זו באה בעקבות שני הפסדים לרובין בקאזאן 0:3 ובבית 0:1 ולקריליה 0:1. אחר כך הגיעו שני ניצחונות - על ספרטק וזניט. לפני פגרת החורף באליפות שמרה דינמו על סיכוי לאחד משלושת המקומות הראשונים.

2009—2016: הגעת VTB עד לירידה לליגה הלאומית

בשנה שבה בנק VTB הפך למעורב יותר בניהול ומימון הקבוצה, בשנת 2009, שיחקה דינמו בסיבוב המוקדמות של ליגת האלופות 2009/10. הקבוצה ניצחה 1-0 מול סלטיק על הכביש, אך הפסידה 0-2 בבית. לאחר שהודחה בדרך זו מליגת האלופות, קיבלה הקבוצה את הזכות לשחק בליגה האירופית בסיבוב המוקדמות הרביעי, שם הפסידה לצסק"א סופיה, לאחר ששיחקה איתה בתיקו (0:0) בחוץ והפסידה בית (1:2); בליגה, הקבוצה סיימה במקום השמיני.

את העונה הבאה "דינמו" החלה במשחק מול "ספרטק", דינמו ניצחה במפגש ההוא. את השער היחיד הבקיע איגור סמשוב. לאחר מכן באו סדרה של משחקים לא מוצלחים: תבוסות מול זניט ולוקומוטיב, תיקו מול טום טומסק, וניצחון אחד בלבד על סאטורן. אנדריי קובלב הודח. מחליפו היה מיאודרג בוז'וביץ' המונטנגרי. הוא ניצח בניצחונו הראשון במשחק הרביעי עם אלניה ולדיקווקז. בשנת 2010 עבר חלוץ שאלקה 04 קווין קוראני לדינמו, הוא הוכתר על ידי אוהדי דינמו כשחקן הטוב ביותר בקבוצה בסוף העונה (לאחר ששיחק 16 משחקים בלבד וכבש בהם 9 שערים). בסיום העונה דינמו סיימה במקום 7. לאחר שעבד בקבוצה במשך שנה אחת, בוז'וביץ' לא מילא את המטרות שהציבו הנהלת המועדון (מקום בשלוש הראשונות) ופוטר. סרגיי סילקין הגיע למלא את תפקידו. בהתחלה הוא מונה לממלא מקום (כך היה גם בשנת 2003, כששימש ממלא מקום ב-2 משחקי האליפות האחרונים), אך עד מהרה נכנס לתפקיד המאמן הראשי במינוי קבוע. תחת המאמן החדש, דינמו החלה לנצח סדרת משחקים בעונת 2011/12. באביב 2012, אך סיימה לבסוף במקום לרביעי. בעונה הבאה המשחק של דינמו לא השתפר והמועדון פתח את העונה עם שלוש תבוסות רצופות באליפות ותפס את המקום האחרון בטבלה. סילקין פוטר ולמאמן הראשי מונה דמיטרי חוחלוב עד שהוחלף תוך זמן קצר על ידי דן פטרסקו הרומני.

עם פטרסקו, לקבוצה היה רצף של 14 משחקים ללא הפסד, אך הצליחה לתפוס רק את המקום השביעי. בעונת 2011/2012 שוב העפילה לגמר הגביע הרוסי בכדורגל, אך לא הצליחה לשוב ולזכות בו.

לפני ההתחלה ובמהלך האליפות הבאה של עונת 2012/2013, דינמו התחזקה משמעותית עם שחקנים חדשים (בעיקר מאנז'י, משם הגיעו ולדימיר גבולוב, כריסטופר סמבה, אלכסיי איאונוב, איגור דניסוב, יורי ז'ירקוב ואלכסנדר קוקורין). ברם, פטרסקו לא הצדיק את הציפיות ממנו והוחלף על ידי סטניסלב צ'רצ'סוב, אולם גם הוא לא יכול היה לעזור לקבוצה להיצמד לשלוש הראשונות. בסיום האליפות פרצה שערורייה כאשר במשחק עם זניט במשחק חוץ, זניט הובילה 4:2 ובדקה ה-86, אוהדי זניט רצו לתוך הדשא והמשחק הופסק. מאוחר יותר, ועדת משמעת של התאחדות הכדורגל הרוסית העניק לזניט תבוסה טכנית (0:3), מה שאפשר לדינמו בסוף העונה להיות אחת משלוש הקבוצות הטובות ביותר שהשתתפו בליגה האירופית בעונה הבאה.

ב-17 ביולי 2013, הודיע וסילי טיטוב, סגן נשיא דינמו ויו"ר דירקטוריון VTB, כי בוריס רוטנברג, הבעלים והשותף בחבר הדירקטוריון של בנק SMP, מונה לנשיא דינמו מוסקבה. רוטנברג הזמין את גוראם אדג'וב, למשרת המנהל הספורטיבי. הקבוצה החתימה שחקנים איכותיים עם דרכונים אירופיים (אלכסנדר בוטנר, סטניסלב מנולב, תומאס גובוצ'אן, ויליאם וואנקר ומת'יו ולבואנה). המועדון נפרד ממספר שחקנים ותיקים של המועדון, כמו לאנדרו פרננדז, מרקו לומיץ', אנדריי וורונין, ולדימיר ריקוב ורבים אחרים. הקבוצה פתחה את העונה החדשה בביטחון עם ניצחון על רוסטוב במחזור הראשון (7:3) עם שלושער של קוקורין, ואחרי 17 מחזורים הקבוצה הייתה בין שלושת הראשונות. בעונת 2014/2015 בליגה האירופית, הקבוצה העפילה לשמינית גמר הטורניר, אך במרץ 2015 הפסידה לנאפולי במצטבר (3:1; 0:0). בליגה, ובשאר 14 משחקי העונה שנותרו, דינמו ניצחה ב 4 בלבד, ושוב סיימה במקום הרביעי וקיבלה מקום בליגה האירופית. עם זאת, עקב הפרות של כללי הפייר פליי הפיננסיי, אופ"א השעתה את דינמו לעונה אחת מתחרויות אירופאיות - המועדון החתים באופן פעיל שחקנים יקרים חדשים עם משכורות גבוהות, מבלי להרוויח כסף ממכירת שחקנים (מאז 2013 עזבו 23 שחקנים את המועדון בתום החוזים וללא פיצוי) ומכירת כרטיסים ומוצרים תחת המותג שלהם. הגירעון התקציבי הכולל של דינמו לשנים 2012-2014 הסתכם ב-257 מיליון יורו ויותר מ-70% מתקציב דינמו הופנה לשכר השחקנים. עד מהרה, הודיע בוריס רוטנברג כי הוא עוזב את תפקידו כנשיא המועדון על מנת להתמקד בפעילויות אחרות, כולל אלה הקשורות לספורט. ב־13 ביולי 2015 מונה אנדריי קובלב לתפקיד המאמן הראשי במקום צ'רצ'סוב שפוטר.

לאחר שעזב רוטנברג את המועדון, ולדימיר פרוניצ'ב מונה לנהל את המועדון, ו-VTB הודיעה על כוונתה להשיב לאגודת דינמו 74% ממניות המועדון. המשימה לעונת 2015/16 הייתה להיכנס לשלושת הראשונים באליפות ולזכות בגביע הרוסי. על פי פורטל Sports.ru, בעונת 2015/16 התקציב של דינמו היה 55 מיליון דולר. שנה קודם לכן, תחת רוטנברג, הוא הגיע ל-160 מיליון דולר. בקיץ עזבו שחקני כדורגל רבים את הקבוצה, בעיקר זרים (דאגלס, ויליאם וואנקר, בלאז' ג'ודז'אק, מתיו ולבואנה, קווין קוראני) וחלק מהכדורגלנים הרוסים שחוזיהם לא הוארך (ארתור יוסופוב, ולדימיר גרנט, פיודור סמולוב). הם הוחלפו על ידי שחקנים רוסיים אחרים כמו ויטאלי דיאקוב, אנטון סוסנין, פאבל פוגרבניאק ושחקני קבוצת הנוער, שזכו פעמיים באליפות המדינה בקטגוריית הגיל שלהם תחת דמיטרי חוחלוב. השחקנים העיקריים היו הקשרים רומן זובנין ואלכסנדר טשאייב, אנטולי קטריץ', דמיטרי ז'יווגליאדוב, גריגורי מורוזוב שקיבלו מקום קבוע בהרכב. שחקנים בעלי שכר גבוה (כמו יורי ז'ירקוב, אלכסנדר קוקורין, אלכסנדר בוטנר) המשיכו לעזוב את הקבוצה בחלון ההעברות בחורף, או שחקנים מנוסים מקבוצות רוסיות אחרות (אנדריי ישצ'נקו, סטניסלב דראגון) וזרים לא מוכרים (פאטוס בחיראי, סבסטיאן הולמן) באו במקומם. אליפות 2015/16 התבררה כאסון עבור דינמו - היא עפה מהגביע הרוסי אחרי תבוסה לאמקר וצברה 8 תבוסות במחצית השנייה של העונה. קובלב הודח בתחילת מאי 2016 לאחר התבוסה לספרטק מוסקבה (0:3) בדרבי. סרגיי צ'יקישב, שעמד בראש קבוצת הנוער, מונה למאמן הראשי בפועל. ב־21 במאי 2016, במחזור ה-30, דינמו במשחק המכריע הפסידה לזניט (0:3) ולראשונה בתולדותיה ירדה לליגת המשנה הרוסית, כשסיימה במקום 15 בטבלת האליפות בעונה העגומה ביותר בתולדותיה, עם 5 ניצחונות בלבד מתוך 30 משחקי העונה.

העונה הראשונה בהיסטוריה של דינמו בליגת הכדורגל הלאומית של רוסיה החלה תחילה בשינוי בהנהגת הקבוצה, רומן אורשצ'וק הצטרף לקבוצה כמנהל ספורטיבי ויורי קליטבינצב מונה למאמן ראשי. ליו"ר החדש של אגודת דינמו מונה עמיתו לשעבר של ולדימיר פוטין בק.ג.ב., מנכ"ל לשעבר בנורילסק ניקל, ולדימיר סטרצ'אלקובסקי. המנכ"ל לשעבר של מועדון הכדורגל קובאן יבגני מוראביוב מונה למנכ"ל המועדון. ההנהגה החדשה נאלצה להציל לא רק את מועדון הכדורגל, אלא גם את החברה המנהלת של דינמו, שהוצאותיה חרגו מההכנסות. את הקבוצה עזבו שאר השחקנים עם שכר גבוה (גבולוב, גובוצ'אן, איאונוב, סמבה, זובנין, דניסוב) ובמקומם הגיעו רוסים מנוסים (בלורוקוב, טמניקוב, לוצנקו, פנצ'נקו) ושחקנים ששיחקו בעבר בדינמו (ריקוב, סאפטה, וילקשייר).

2016—2019: תחת אגודת דינמו

ב-29 בדצמבר 2016, הוכרז על מכירת נתח השליטה לאגודת דינמו תמורת רובל סמלי, בעוד שבנק VTB נשאר נותן חסות^[5]. ב־13 בינואר 2017 הודיע הבנק על מתן תרומת חסות לחברה בסך 10.62 מיליארד רובל לתקופה שבין 1 בינואר 2017 ל-31 בדצמבר 2019. ב-12 באפריל הבטיחה לעצמה דינמו חזרה לליגת העל בסוף עונת 2016/17. במשך שבעה מחזורים לפני הסיום, הפער בין דינמו מוסקבה למקום השלישי היה 22 נקודות.

ב-7 באוקטובר 2017, דמיטרי חוחלוב, שהוביל בעבר את קבוצת הנוער של דינמו, החליף את יורי קליטבינצב והפך למאמן הראשי. לפני חופשת החורף שיחקה הקבוצה בצורה לא אחידה, אך באביב היו לה 2 הפסדים בלבד ב-10 משחקי אליפות והיא תפסה את המקום השמיני. הקבוצה לא הייתה פעילה בשוק ההעברות והחתימה רק את ז'ואזיניו ומיגל קארדוסו. העונה החדשה של דינמו התחילה בצורה חלקה למדי, אך בתחילת הסתיו הקבוצה הפסידה בשלושה מחזורי הליגה ברציפות ולא כבשה ולו שער אחד וירדה לאזור הפלייאוף התחתון. בחורף ובאביב המצב לא השתפר. כתוצאה מכך סיימה במקום 12 בלבד באליפות. ב-14 במרץ 2018 הודיעה אגודת דינמו על עזיבתו של יבגני מוראביוב מתפקיד מנכ"ל המועדון. רואי החשבון ראו כי העברת קונסטנטין ראוש לקבוצה לוותה בתשלום עמלה מול חברות שהיו קשורות אליו.

2019—ואילך

ב־30 באפריל 2019 רכשה קבוצת VTB‏ 99.9961% ממניות מועדון הכדורגל תמורת רובל אחד ונטלה על עצמה התחייבויות לבנות מחדש את חובות המועדון בסך 5.3 מיליארד רובל. כצפוי התרחשו שינויים בכוח האדם במועדון: לראש הדירקטוריון של המועדון מונה יורי סולוביוב, סגן הנשיא הראשון ויו"ר דירקטוריון הבנק ויורי בלקין, ששימש כחבר בדירקטוריון ויועץ למנכ"ל המועדון מונה לנשיא המועדון. הוא ישמש בתפקיד עד 28 במאי 2021.

ב-26 במאי שיחק המועדון את משחק הבכורה שלו באצטדיון הביתי החדש VTB ארנה — אצטדיון דינמו המרכזי על שם לב יאשין בפארק פטרובסקי. המפגש מול ארסנל טולה התקיים במסגרת המחזור האחרון באליפות רוסיה והסתיים בתוצאה 3:3. ב־9 באוגוסט 2019 הודיעה דינמו על החתמתו של חלוץ בורוסיה דורטמונד מקסימיליאן פיליפ. סכום העסקה עמד על כ־20 מיליון יורו. שיא ההעברות הקודם חולק על ידי העברות של בלאז ג'ודז'אק בעונת 2011/12 ואלכסנדר קוקורין בעונת 2013/14 (שניהם מאנז'י) תמורת 19 מיליון יורו. מוקדם יותר הצטרפו לקבוצה שארל קאבורה וסבסטיאן שימנסקי, החלוצים ראמיל שיידאייב וקלינטון נ'ז'י, המגנים רומן נוידשטטר, סרגיי פרשיווליוק, איוואן אורדץ, איגור קלינין וזאורבק פלייב. ב-5 באוקטובר פוטר חוחלוב ממשרת האימון.

ב-8 באוקטובר 2019 מונה קיריל נוביקוב לתפקיד המאמן הראשי של דינמו. מאז מינויו, הקבוצה יצרה רצף של 7 משחקים ללא הפסד והפסידה רק לזניט לפני פגרת החורף. לאחר מינויו של נוביקוב הצליחה הקבוצה לעלות מאזור הפלייאוף התחתון בטבלה לאזור המאפשר השתתפות בליגה האירופית. ב-1 בפברואר 2020, עוזרו לשעבר של יורגן קלופ, ז'לקו בובאץ' מונה למנהל ספורטיבי בדינמו. בחלון ההעברות בקיץ הצטרפו לסגל של דינמו ניקולה מורו, ניקולאי קומליצ'נקו, דניל לסובוי ודניל פומין. בנוסף להם, שחקני קבוצת הנוער היו מעורבים לא פעם באימונים עם הקבוצה הבוגרת. ב־19 ביולי, הקבוצה של נוביקוב ניצחה את קרסנודאר (2:0) במשחק שנדחה בשל מגפת הקורונה ברוסיה והבטיחה לעצמה את המקום הששי ובכך זכתה למקום בליגה האירופית. ב-29 בספטמבר פיטרה דינמו את קיריל נוביקוב מתפקידו כמאמן הקבוצה. המאמן עזב לאחר ההפסד במחזור התשיעי לחימקי (0:1). באותו זמן, דינמו חלקה את המקום החמישי עם קרסנודאר, רוסטוב ורובין קאזאן.

ב־14 באוקטובר 2020 הכריזה דינמו מוסקבה על מינויו של המאמן הגרמני סנדרו שוורץ. צוות המאמנים שלו כלל את השחקן לשעבר אנדריי וורונין ואת וולקן בולוט הגרמני. תחת סנדרו, ארסן זחריאן בן ה-17 והחלוץ בן ה-18 קונסטנטין טוקאווין ערכו את הופעת הבכורה שלהם באליפות ובהמשך אף זומנו לסגל נבחרת רוסיה בכדורגל. דינמו בהדרכתו הציגה כדורגל התקפי וסוחף.

בתום עונת 2019/2020 סיימה דינמו במקום הששי בליגה ובעקבות זכייתה של זניט סנקט פטרבורג בגביע קיבלה את הזכות להתמודד במפעלים האירופיים (לראשונה מזה 4 שנים) והיא פתחה את עונת 2020/2021 במוקדמות הליגה האירופית לאחר 5 שנות היעדרות מהמפעלים האירופיים, בהפסד 2:1 מול לוקומוטיב טביליסי. בעקבות מגפת הקורונה, לא נערך משחק גומלין ודינמו לא עלתה לשלב הבא ובהמשך הודחה גם משלב רבע גמר הגביע הרוסי בכדורגל אחרי הפסד מפתיע לקריליה סובייטוב סמרה.

את עונת 2021/2022 לראשונה מאז 2003, דינמו פתחה עם שלושה ניצחונות ברציפות וספגה תבוסה אחת בלבד בשישה מחזורים — מאחמט גרוזני הצ'צ'נית במחזור הרביעי (1:2). דינמו גם הוליכה את הטבלה לאחר הניצחון על אורל במחזור החמישי (1:0), אך בסופו של דבר ירדה למקום שני. עם זאת, דינמו נצמדה לצמרת הטבלה בפער של נקודות בודדות מהמוליכה בחלקה הראשון של העונה והמאמן סנדרו שוורץ אף הוכתר למאמן החודש של יולי-אוגוסט 2021. במחצית הראשונה של עונת 2021/2022, דינמו הייתה לקבוצה הפופולרית ביותר במוסקבה עם 72,051 צופים בסך הכל (וממוצע של 7,205 במשחקי הבית) ולקבוצה הטובה ביותר בליגה, כאשר סיימה במקום השני לפני פגרת החורף. באותה עונה, סנדרו שוורץ הוכתר שלוש פעמים למאמן החודש בליגה, כולם בעונת 2021/2022. בפעם הקודמת שדינמו יצאה לפגרת חורף באחד משלושת המקומות הראשונים הייתה בעונת 2014/15, אבל אז סיימה לבסוף במקום הרביעי, בפער של 10 נקודות מהמקום השלישי. בתום עונת 2021/2022 סיימה במקום השלישי.

בפברואר 2022 הבנק השיב את מניות השליטה במועדון חזרה לאגודת דינמו בשל הסנקציות המערביות שהוטלו עליו על רקע הפלישה הרוסית לאוקראינה. במאי 2022 העפילה לגמר הגביע הרוסי בכדורגל 2021/2022, אך הפסידה 2:1 ליריבתה המושבעת ספרטק.

ברית המועצות

רוסיה

עונה	ליגה	#	מ	נצ	ש	ה	יחס	נק'	מלך השערים	גביע
1992	ליגת העל	3	14	6	4	4	26-21	16	2. ולי קאסומוב — 16(4)	חצי גמר
	השלב הראשון בליגה	1	18	10	4	4	35-16	24
1993	ליגת העל	3	34	16	10	8	65-38	42	4. איגור סימוטנקוב — 16(4)
1994	ליגת העל	‏ 2	30	13	13	4	55-35	39	1. סימוטנקוב — 21(3)
1995	ליגת העל	4	30	16	8	6	45-29	56	7. אולג טריוחין — 11(2)	זכייה
1996	ליגת העל	4	34	20	7	7	60-35	67	6-7. טריוחין — 13	חצי גמר
1997	ליגת העל	‏ 3	34	19	11	4	50-20	68	2. טריוחין — 17(4)	גמר
1998	ליגת העל	9	30	8	15	7	31-30	39	5. טריוחין — 12(3)	חצי גמר
1999	ליגת העל	5	30	12	8	10	44-41	44	4. טריוחין — 14	גמר
2000	ליגת העל	5	30	14	8	8	45-35	50	4. רולאן גוסב — 12	רבע גמר
2001	ליגת העל	9	30	10	8	12	43-51	38	אנטון חאזוב — 10	שמינית גמר
2002	פרמייר-ליג	8	30	12	6	12	38-33	42	אוגנן קורומאן — 6	רבע גמר
2003	פרמייר-ליג	6	30	12	10	8	42-29	46	דמיטרי בוליקין — 9	‏16 אחרונות
2004	פרמייר-ליג	13	30	6	11	13	27-38	29	אריק קורצ'אגין — 4	שמינית גמר
2005	פרמייר-ליג	8	30	12	2	16	36-46	38	2. דרליי — 13
2006	פרמייר-ליג	14	30	8	10	12	31-40	34	דרליי — 7	רבע גמר
2007	פרמייר-ליג	6	30	11	8	11	37-35	41	דניס קולודין — 9(8)
2008	פרמייר-ליג	‏3	‏30	15	9	6	41-29	54	אלכסנדר קרז'אקוב — 7(1)	שמינית גמר
2009	פרמייר-ליג	8	30	12	6	12	31-37	42	4. קרז'אקוב — 12(3)	חצי גמר
2010	פרמייר-ליג	7	30	9	13	8	38-31	40	קווין קוראני — 9(1)	‏16 אחרונות
2011/12	פרמייר-ליג	4	44	20	12	12	66-50	72	6. קוראני — 13	גמר
2012/13	פרמייר-ליג	7	30	14	6	10	41-34	48	5. קוראני — 10 6. אלכסנדר קוקורין — 10	רבע גמר
2013/14	פרמייר-ליג	4	30	15	7	8	54-37	52	קוקורין — 10	‏16 אחרונות
2014/15	פרמייר-ליג	4	30	14	8	8	53-36	50	קוראני — 10(3)
2015/16	פרמייר-ליג	15	30	5	10	15	25-47	25	אלכסיי קוזלוב — 4	רבע גמר
2016/17	הליגה הלאומית	1	38	26	9	3	64-25	87	קיריל פנצ'נקו — 24(1)	שמינית גמר
2017/18	פרמייר-ליג	8	30	10	10	10	30-29	42	יבגני מרקוב — 9	‏16 אחרונות
2018/19	פרמייר-ליג	‏12	‏30	6	15	9	28-28	33	קיריל פנצ'נקו — 5	שמינית גמר
2019/20	פרמייר-ליג	‏6	‏30	11	8	10	29-27	41	פיליפ מקסימיליאן — 8(5)	‏16 אחרונות
2020/21	פרמייר-ליג	‏7	‏30	15	5	10	33–44	50	דניל לסובוי — 7 (1)	רבע גמר
2021/22	פרמייר-ליג	‏3	‏30	11	4	2	19–32	35	דניל פומין — 6 (4)	‏גמר

ערך מורחב – דינמו מוסקבה במפעלים האירופיים

סגל השחקנים

נכון ל-16 ביולי 2022

מס' עמדה שם 1 רוסיה שוער אנטון שונין 2 ישראל מגן אלי דסה 3 פרגוואי מגן פביאן בלבואנה (קפטן) 4 רוסיה מגן סרגיי פארשיבליוק 5 סרביה מגן מילאן מיסטרוביץ' 6 פרגוואי מגן רוברטו פרננדס 7 רוסיה מגן דמיטרי סקופינצב 8 קולומביה קשר חורחה קרסקל 10 רוסיה חלוץ פיודור סמולוב 11 רוסיה חלוץ דניל לסובוי 13 קמרון חלוץ מומי אנגמלאו 16 רוסיה שוער איוון בודשיוב 18 אורוגוואי מגן ניקולס מריצ'אל 20 רוסיה קשר ויאצ'סלב גרוליוב

מס' עמדה שם 23 רוסיה קשר ולאדיסלב קאראפיוזוב 24 מקסיקו קשר לואיס צ'אווס 25 רוסיה קשר דניס מקארוב 29 רוסיה הגנה רוסלן שאגייאקמטוב 31 רוסיה שוער איגור לשצ'וק 34 גאורגיה קשר לוקה גאגנידזה 43 רוסיה קשר דניס אוסוקין 50 רוסיה הגנה אלכסנדר קוטיצקי 70 רוסיה חלוץ קונסטנטין טיוקאבין 74 רוסיה קשר דניל פומין 78 רוסיה קשר ג׳ורג׳י סולכוולידזה 89 ברזיל קשר ביטלו 91 רוסיה חלוץ ירוסלב גלדישב 93 אורוגוואי מגן דייגו לאקסאלט

שחקנים בולטים בעבר ובהווה

שיאי שחקנים

מאמנים

שם	לאום	תחילת כהונה	סוף כהונה	תארים
וסילי ז'יטארב[9]	ברית המועצות ברית המועצות	1923	1924	—
איוואן ארטמייב		1924	1927	—
קונסטנטין בלינקוב		1927	1928	—
פיודור סלין		1928	1932	—
אלכסיי סוקולוב		1933	1934	—
קונסטנטין קוואשנין		1935	1936	‏אליפות ברית המועצות (1): אביב 1936
ויקטור דובינין		1937	1938	‏אליפות ברית המועצות (1): 1937, גביע ברית המועצות (1): 1937
מיכאיל טובארובסקי		1938	1939	—
ויקטור דובינין		1938	1 ביולי 1939	—
ויקטור טטרין		2 ביולי 1938	17 באוגוסט 1939	—
לב קורצ'בוקוב		18 באוגוסט 1939	24 בספטמבר 1939	—
ויקטור טטרין		25 בספטמבר 1939	1939	—
בוריס ארקדייב		1940‏	20 במאי 1944	‏אליפות ברית המועצות (1): 1940
לב קורצ'בוקוב		21 במאי 1944	24 בספטמבר 1944	—
מיכאיל יאקושין		25 בספטמבר 1944	30 במאי 1950	‏אליפות ברית המועצות (2): 1945, 1949
ויקטור דובינין		31 במאי 1950	27 בספטמבר 1951	‏—
מיכאיל סמיצ'אסטני		28 בספטמבר 1951	7 באוגוסט 1953	—
מיכאיל יאקושין		8 באוגוסט 1953	1960	‏אליפות ברית המועצות (4): 1954, 1955, 1957, 1959, גביע ברית המועצות (1): 1953
וסבולוד בלינקוב		1961	1961	‏—
אלכסנדר פונומאריוב		1962	10 במאי 1965	‏אליפות ברית המועצות (1): 1963
ויאצ'סלב סולוביוב		11 במאי 1965	1966	—
קונסטנטין בסקוב		1967	1972	‏גביע ברית המועצות (2): 1966/1967 1970
גבריל קצ'אלין		1973	1974	—
אלכסנדר סבידוב		1975	23 בפברואר 1979	‏אליפות ברית המועצות (1): 1976 (ס), גביע ברית המועצות (1): 1977, גביע העונה (1): 1977
איוואן מוזר		24 בפברואר 1979	9 במאי 1979	—
ויקטור צאריוב		10 במאי 1979	22 באוגוסט 1979	—
איוואן מוזר		23 באוגוסט 1979	1979	—
יבגני גוריאנסקי		1980	24 בספטמבר 1980	—
אדמס גולודץ		25 בספטמבר 1980	21 בנובמבר 1980	—
ויאצ'סלב סולוביוב		22 בנובמבר 1980	13 במאי 1983	—
ואדים איוואנוב		14 במאי 1983	28 באוקטובר 1983	—
אלכסנדר סבידוב		29 באוקטובר 1983	27 במאי 1985	‏גביע ברית המועצות (1): 1984
אדוארד מאלופייב		28 במאי 1985	31 באוקטובר 1987	—
אנטולי בישובץ		1 בנובמבר 1987	11 ביולי 1990	—
סמיון אלטמן		12 ביולי 1990	31 במרץ 1991	—
ואלרי גזאייב	רוסיה (1991-1993) רוסיה	10 באפריל 1991	18 בספטמבר 1993	—
אדמס גולודץ	רוסיה רוסיה	9 בספטמבר 1993	31 בדצמבר 1993	—
קונסטנטין בסקוב		1 בינואר 1994	8 בספטמבר 1995	‏גביע רוסיה (1): 1994/95
אדמס גולודץ		9 בספטמבר 1995	12 ביוני 1998	—
גאורגי יארצב		13 ביוני 1998	18 ביוני 1999	—
אלכסיי פטרושין		19 ביוני 1999	10 בדצמבר 1999	—
ואלרי גזאייב		1 בינואר 2000	15 באפריל 2001	—
אלכסנדר נוביקוב		16 באפריל 2001	6 באפריל 2002	—
ויקטור פרוקופנקו		7 באפריל 2002	2 בנובמבר 2003	—
סרגיי סילקין		3 בנובמבר 2003	13 בנובמבר 2003	—
יארוסלב הרז'ביק	צ'כיה צ'כיה	14 בנובמבר 2003	11 ביולי 2004	—
ויקטור בונדארנקו	רוסיה רוסיה	12 ביולי 2004	25 באוקטובר 2004	—
אולג רומנצב		26 באוקטובר 2004	16 במאי 2005	—
אנדריי קובלב		17 במאי 2005	17 ביולי 2005	—
איבו וורטמן	ברזיל ברזיל	18 ביולי 2005	7 בנובמבר 2005	—
אנדריי קובלב	רוסיה רוסיה	8 בנובמבר 2005	21 בנובמבר 2005	—
יורי סיומין		22 בנובמבר 2005	4 באוגוסט 2006	—
אנדריי קובלב		5 באוגוסט 2006	26 באפריל 2010	—
מיאודראג בוז'וביץ'	מונטנגרו מונטנגרו	27 באפריל 2010	21 באפריל 2011	—
סרגיי סילקין	רוסיה רוסיה	22 באפריל 2011	7 באוגוסט 2012	—
דמיטרי חוחלוב		8 באוגוסט 2012	16 באוגוסט 2012	—
דן פטרסקו	רומניה רומניה	17 באוגוסט 2012	7 באפריל 2014	—
סטניסלב צ'רצ'סוב	רוסיה רוסיה	10 באפריל 2014	12 ביולי 2015	—
אנדריי קובלב		13 ביולי 2015	9 במאי 2016	—
סרגיי צ'יקישב		10 במאי 2016	5 ביוני 2016	—
יורי קליטבינצב	אוקראינה אוקראינה	6 ביוני 2016	7 באוקטובר 2017	‏אליפות ליגת הכדורגל הלאומית (1): 2016/17
דמיטרי חוחלוב	רוסיה רוסיה	7 באוקטובר 2017	5 באוקטובר 2019‏	—
קיריל נוביקוב		5 באוקטובר 2019‏	29 בספטמבר 2020	—
אלכסנדר קולצ'י	בלארוס בלארוס	20 בספטמבר 2010	14 באוקטובר 2020	—
סנדרו שוורץ[10]	גרמניה גרמניה	14 באוקטובר 2020	25 במאי 2022	‏—
סלבישה יוקאנוביץ'	סרביה סרביה	17 ביוני 2022	14 במאי 2023	—
מרקו ניקוליץ'		14 במאי 2023		—

נשיאי הקבוצה

יושב ראש הקבוצה
1989–1990	ברית המועצות ולדימיר פילגואי
נשיא
1991–1992	רוסיה ואלרי סיסוייב
1993–1997	רוסיה ניקולאי טולסטיך
מנכ"ל
1998	רוסיה ניקולאי טולסטיך
נשיא
1999	רוסיה ניקולאי טולסטיך
מנכ"ל
2000–2001	רוסיה ניקולאי טולסטיך
2002	רוסיה ולדימיר אוליאנוב
2002–2006	רוסיה יורי זווארזין
2006–2009	רוסיה דמיטרי איוואנוב
נשיא
2009–2012	רוסיה יורי איסאייב
2012–2013	רוסיה גנאדי סולוביוב
2013–2015	פינלנד בוריס רוטנברג
יושב ראש הקבוצה
2015–2016	רוסיה ואסילי טיטוב
2016	רוסיה ולדימיר פרוניצ'ב
מנכ"ל
2016–2018	רוסיה יבגני מוראביוב
2018–2019	רוסיה סרגיי פיודורוב
2019–2020	רוסיה אנדריי מילקין
נשיא
2021–	רוסיה יורי בלקין

אצטדיונים

ערכים מורחבים – ארנה חימקי, אצטדיון דינמו, VTB ארנה

האצטדיון הביתי של דינמו מוסקבה הוא VTB ארנה שנבנה במקומו של אצטדיון דינמו ההיסטורי בפארק פטרובסקי, שהכיל 36,540 מקומות ישיבה. האצטדיון החדש נחנך בדצמבר 2018^[11] ומכיל 25,716 מושבים. אף על פי שלא זכה באליפות הליגה במשך שלושים שנה, למועדון עדיין יש קהל אוהדים נרחב המגיע למשחקיו.

במשך כעשור משנת 2009 עד 2019 הקבוצה אירחה את משחקי הבית שלה בארנה חימקי המכיל 18,636 ושימש את הקבוצה עד לחניכת VTB ארנה.

ממוצע צופים

מתקן האימונים

בסיס האימונים של הקבוצה הוא "נובוגורסק-דינמו" שבמחוז מוסקבה, שנבנה על ידי VTB בשנים 2003–2008 ונחנך ב-14 במאי 2008. שטחו מגיע ל-6 הקטר וכולל 3 מגרשי כדורגל, שניים מהם בעלי חיפוי טבעי ואחד עם דשא מלאכותי. בצמוד לו ישנו מתחם אירוח בן 24 אלף מ"ר ובו 70 חדרי שינה, 2 מסעדות, מרכז רפואי ומרכז שיקום, סאונות, מרחצאות ובריכות שחייה. במקום גם מגרש חנייה עבור 50 כלי רכב^[13].

דינמו-2 ודינמו-D

דינמו הפעילה בעבר קבוצת בת בשם דינמו-2 מוסקבה שהתקיימה בשנים 1986–1998 ובשנים 2016–2017. היא התמודדה בליגה הסובייטית השנייה, בליגת הכדורגל המקצוענית של רוסיה ובליגה הרוסית השלישית, כשהישג השיא הוא מקום רביעי בליגה השנייה, בעונת 2016/2017. בעונת 2020 הוקמה מחדש ומתמודדת בליגה המקצוענית.

בשנים 1992–2001 התקיימה קבוצה בשם דינמו-D (ברוסית: Футбольный клуб «Динамо»-д Москва) שהתמודדה אף היא בליגה השנייה והשלישית. הישג השיא שלה היה בעונת 1998 כשסיימה במקום השלישי בליגה השנייה.

מחלקת הנוער

קבוצת הנוער של דינמו נחשבת לאחת הטובות ברוסיה לאחר שזכתה באליפות ברית המועצות ובאליפות רוסיה 12 פעמים במצטבר, בשנים 1952, 1957, 1970, 1971, 1973, 1988, 2002, 2003, 2011/12, 2013/14, 2014/15, 2019/20.

בתקופה הסובייטית דינמו נתמכה על ידי המשטרה ומשרד הפנים. לאחר התפרקות ברית המועצות, אגודת דינמו אימצה את המועדון והפכה לבעלים שלו אך מרבית ההכנסות הגיעו מספונסרים זרים כמו חברת Parmalat, ששימשה כספונסר הקבוצה. בשנת 2004 האגודה העבירה 70% ממניות המועדון לידיו של אלכסיי פידוריצ'ב, בשל פשיטת רגל של האגודה. פידוריצ'ב השקיע 200 מיליון אירו במועדון שסייעו לנהל מסע רכש של שחקנים פורטוגזים רבים.

בקיץ 2006 אגודת דינמו חתמה על הסכם עם VTB למכירת 60.9% ממניות הקבוצה לידיהם. הבנק, שנמצא בבעלות המדינה, החליט להשקיע בשיפוץ אצטדיון דינמו הישן ותכנן להשקיע מיליארד דולר בפרויקט בניית VTB ארנה. בתחילת 2008 נחתם חוזה השקעות לפיתוח המתחם הסובב את האצטדיון לצורך הקמת מרכז מסחרי. באותה שנה תקציב המועדון עמד על 41 מיליון דולר. ב-2009 הבנק כבר החזיק ב-75% ממניות המועדון ולאחר שבוריס רוטנברג חדל מלהשקיע כספים במועדון ב-2015, VTB הודיע על כוונתם לרכוש את שאר מניות המועדון המוחזקות בידי אגודת דינמו. בסוף 2016 אגודת דינמו הסכימה למכור את כל החזקותיה בקבוצה ל-VTB תמורת מחיר סמלי של רובל אחד. בפברואר 2022 הבנק השיב את מניות השליטה במועדון חזרה לאגודת דינמו בשל הסנקציות המערביות שהוטלו עליו על רקע הפלישה הרוסית לאוקראינה.

נכון לשנת 2020 תקציבה השנתי עומד על 60 מיליון אירו.

יצרניות תלבושות

שנים	יצרנית	ספונסר
?–1992	גרמניה אדידס	רוסיה אגודת דינמו
1992–1997	בריטניה יומברו	Parmalat‏ (1994–1996)
1997–2001	גרמניה אדידס	חברת כלכלה וחיים (1998–1999) Fedcom‏ (2000–2001)
2002	ארצות הברית נייקי
2003–2006	איטליה Diadora	יוקוס (2003)‏ Fedcom (2004) ‏Xerox (2005–2007)
2006–2011	בריטניה יומברו‏	‏Metalloinvest‏ (2008) VTB (2009–2016‏, 2019—2022) אגודת דינמו (2016–2019, 2022—)
2011–2014	גרמניה אדידס
2014 ואילך	ארצות הברית נייקי

• הדרבי של מוסקבה
  • הדרבי הוותיק של מוסקבה
• מועדון הכדורגל אם.וה.דה

מדיה וקבצים בנושא דינמו מוסקבה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של דינמו מוסקבה (ברוסית)

• דינמו מוסקבה, ברשת החברתית פייסבוק
• דינמו מוסקבה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• דינמו מוסקבה, ביישום טלגרם
• דינמו מוסקבה, ברשת החברתית אינסטגרם
• דינמו מוסקבה, ברשת החברתית טיקטוק
• דינמו מוסקבה, ברשת החברתית VK
• דינמו מוסקבה, סרטונים בערוץ היוטיוב
• פרופיל, באתר אופ"א
• פרופיל, באתר Transfermarkt
• פרופיל, באתר Soccerway
• פרופיל, באתר WorldFootball.net
• פרופיל, באתר FootballDatabase.eu