סרבו-קרואטית

הלשון היא בעלת ארבעה ניבים עיקריים: צ'קאווי, שטוקאווי, קאיקאווי וטורלאקי. תת-הניב המזרח-הרצגוביני של הניב השטוקאווי הוא העיקרי והנחשב ביותר, ועליו מבוססות כל הצורות הסטנדרטיות של השפה: סרבית, קרואטית ובוסנית. ההבדלים בין הצורות האלה זניחים. השם "סרבית" מתייחס כיום בעיקר לסרבו-קרואטית הכתובה באלפבית הקרילי (אך גם באלפבית לטיני) בשטחי סרביה, מונטנגרו, בוסניה, סלבוניה וקראינה, בעוד "קרואטית" מתייחס כיום בעיקר לזו הכתובה באלפבית הלטיני בקרואטיה, בוסניה והרצגובינה.

המצב הפוליטי הסבוך ביוגוסלביה השפיע על השפה. לאחר פרישת קרואטיה מיוגוסלביה ב-1991, כחלק מהרצון לבדל את קרואטיה משאר מדינות יוגוסלביה לשעבר, מגמה שהתעצמה עקב הקרבות שהתחוללו במקום בשנות ה-90 בין שני עמים הדוברים אותה שפה. הכניסו מנהיגי קרואטיה באופן יזום מילים חדשות לשימוש בשפה, על מנת להבדילה מהסרבית. חלק מהמילים החדשות נלקחו מהשפה הדלמטית, חלקן ממקור איטלקי וחלקן תחדיש.

מסיבות פוליטיות, לאומיות ופטריוטיות נקראת השפה בשמות שונים במדינות השונות. בקרואטיה נקראת השפה כיום "קרואטית", בסרביה, הדבקה בשפה המקורית, נקראת השפה כיום "סרבית", בחלקים מבוסניה והרצגובינה "בוסנית". מספר קבוצות במונטנגרו תומכות בשינוי שם השפה למונטנגרית. הדקדוק נשאר בינתיים זהה בכל גרסאות השפה, הן מבחינה מורפולוגית והן מבחינה תחבירית והשוני הוא באוצר מילים ובאיות.

עדות למצב השפה מצויה גם בוויקיפדיה, שבה מתנהלים מיזמים שונים בבוסנית, סרבית, קרואטית וסרבו-קרואטית.

עיצורים

תנועות

• לוח בשקה

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיפדיה בשפה זו: סרבו-קרואטית
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סרבו-קרואטית

• שפה סרבו-קרואטית, דף שער בספרייה הלאומית