חוקי ג'ים קרואו

חוקי ג'ים קרואו (באנגלית: Jim Crow laws) היו חוקי מדינה פדרליים, וכן חוקים מקומיים, בעיקר במדינות דרום ארצות הברית. הם נחקקו לאחר תקופת השיקום שלאחר מלחמת האזרחים האמריקנית^[1] ואיפשרו - ואף דרשו - הפרדה גזעית בכל המרחב הציבורי, לכאורה תוך הענקת סטטוס נפרד אבל שווה לאמריקאים שחורים. בפועל, חוקים אלה הובילו למתן שירותים נחותים ויחס מפלה לעומת אלה שקיבלו אמריקאים לבנים, ויצרו נחיתות כלכלית, חינוכית וחברתית שיטתית. במרבית מדינות הדרום התירו חוקים אלה שלילת זכות הבחירה משחורים, דבר שאיפשר לפוליטיקאים, בדרך כלל מהמפלגה הדמוקרטית, להיבחר בזכות קולות הלבנים. חלק מהפוליטיקאים מן המפלגה הדמוקרטית נקטו הפחדה ודיכוי של פעילים שחורים שעודדו אמריקאים שחורים אחרים להצביע. עקב כך רבים מהשחורים בארצות הברית לא הצביעו כלל, מה שהקשה על ביטול חוקי ג'ים קרואו. החוקים נאכפו עד שנות ה-60 של המאה ה-20.

החוקים נקראו על שם "ג'ים קרואו", שהיה כינוי לעגני לאדם שחור בארצות הברית. כינוי זה מבוסס על שיר-ריקוד קריקטוריסטי משנות ה-30 של המאה ה-19 בשם "ג'ים קרואו מקפץ" (אנ'). ג'ים קרואו (אנ') היה שם סטריאוטיפי לדמות עבד שחור עליז, הרוקד ושר במופע מינסטרל.

דוגמאות לחוקי ג'ים קרואו: הפרדה בין שחורים ללבנים בלימודים בבתי הספר הציבוריים, בשהייה במרחב הציבורי, בשימוש בתחבורה ציבורית, בגישה לשירותים ציבוריים, בכניסה ובילוי במסעדות ובשימוש בברזיות ציבוריות. נישואים בין-גזעיים היו אסורים ולעיתים אף התרועעות חברתית בין-גזעית הייתה אסורה^[2]. רשויות מקומיות רבות שיתפו פעולה עם ארגונים שדגלו בהפרדה גזעית והיו כופות, לעיתים באמצעות איומים ואלימות, על בעלי עסק לבנים להימנע מלשרת שחורים. כתוצאה מכך, בסיטואציות רבות אמריקאים שחורים היו נוסעים במושב האחורי של האוטובוס אל מחוץ לעיר כדי לרכוש עודפי מזון במחיר כפול. היו מקרים בהם אמריקאים שחורים נכנסו בטעות לשכונה לבנה או לעסק שבעליו לבנים, ואז הם הותקפו על ידי המקומיים. באותן שנים היה נפוץ ליישם 'רדליינינג' (אנ') - מדיניות שסללה את דרכם של שחורים לחיים בגטאות. גם צבא ארצות הברית היה מופרד גזעית עד פרסומו של צו נשיאותי 9981 על ידי הנשיא הארי טרומן ב-1948.