פרס נובל לכלכלה

**פרס נובל לכלכלה**
**Sveriges Riksbanks pris i ekonomisk vetenskap till Alfred Nobels minne**
מיקום הטקס	סטוקהולם
מדינה	שוודיה
הגוף המעניק	האקדמיה המלכותית השוודית למדעים
נקרא על שם	אלפרד נובל
	האתר הרשמי

פרס נובל לכלכלה, או בשמו הרשמי פרס בנק שוודיה למדעי הכלכלה לזכרו של אלפרד נובל (בשוודית: Sveriges Riksbanks pris i ekonomisk vetenskap till Alfred Nobels minne), הוא פרס המוענק מדי שנה לכלכלנים בולטים על ידי האקדמיה המלכותית השוודית למדעים. אף שהפרס מוכר יותר כ"פרס נובל לכלכלה", הוא אינו חלק ממורשתו של אלפרד נובל ומוענק מאז שנת 1969 ביוזמת הבנק המלכותי השוודי, הבנק מרכזי במדינה, לציון 300 שנה להיווסדו.

תהליך הענקת הפרס

ההחלטה על הענקת הפרס, כמו בשאר פרסי נובל, נתונה בידיה של האקדמיה השוודית המלכותית למדעים, והפרס מוענק יחד עם שאר הפרסים במדעים. שמותיהם של כמאה מועמדים נשלחים בכל שנה על ידי ממליצים מוסמכים לוועדת הפרס, המונה חמישה עד שמונה חברים. זו בתורה שולחת רשימה מצומצמת לאספת נובל, שמצביעה על המועמדים (עד שלושה). הפרס ניתן בטקס הנערך בסטוקהולם, והוא מלווה במענק כספי בסך 10 מיליון קרונות (בערך מיליון אירו נכון לסוף 2004). כל המידע על תהליך בחירת הזוכים נשמר בסוד במשך 50 שנה, בדומה לפרסי נובל האחרים.

חתני פרס נובל לכלכלה

עד 2022 (ועד בכלל) הפרס חולק ל-92 זוכים אשר 55 מתוכם הם תושבי ארצות הברית, ורק שתי נשים. שלושה ישראלים זכו בפרס: ישראל אומן, דניאל כהנמן וג'ושוע אנגריסט ו-37 יהודים (40% מהסך הכל). הגיל הממוצע של זוכי הפרס לכלכלה (67) הוא גבוה יחסית לפרסי נובל האחרים (הגיל הממוצע של זוכי כל הפרסים הוא 59)^[1].

שנה	מקבלי הפרס	מוסד^[2]	נימוק
1969	רגנר פריש	אוניברסיטת אוסלו	על פיתוח ויישום מודלים דינמיים לניתוח תהליכים כלכליים
1969	יאן טינברגן	אוניברסיטת ארסמוס	על פיתוח ויישום מודלים דינמיים לניתוח תהליכים כלכליים
1970	פול סמואלסון	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס	על העבודה המדעית בה פיתח תאוריות כלכליות סטטיות ודינמיות, פעולה שתרמה להעלאת רמת הניתוח במדע הכלכלי
1971	סיימון קוזנץ	אוניברסיטת הרווארד	על הפרשנות המבוססת אמפירית של צמיחה כלכלית שהובילה לתובנות מעמיקות לגבי המבנה והתהליך הכלכליים והחברתיים של פיתוח
1972	ג'ון היקס	אוניברסיטת אוקספורד	על התרומות החלוציות לתאוריית שיווי המשקל הכלכלי הכללי ולתיאורית הרווחה
1972	קנת' ארו	אוניברסיטת הרווארד
1973	וסילי לאונטיף	אוניברסיטת הרווארד	על פיתוח שיטת תשומה-תפוקה ועל יישומה בבעיות כלכליות חשובות
1974	גונאר מירדאל	אוניברסיטת סטוקהולם	על עבודתם החלוצית בתחום התאוריה של הכסף והתנודות הכלכליות, ועל הניתוח החודר של קשרי הגומלין בין תופעות כלכליות, חברתיות וממסדיות
1974	פרידריך אאוּגוסט פון האייק	אוניברסיטת וינה
1975	לאוניד קנטורוביץ'	האקדמיה למדעים של ברית המועצות	על תרומותיהם לתאוריה של אופטימיזציה של הקצאת משאבים
1975	צ'אלינג קופמאנס	אוניברסיטת ייל	על תרומותיהם לתאוריה של אופטימיזציה של הקצאת משאבים
1976	מילטון פרידמן	אוניברסיטת שיקגו	על הישגיו בתחומים של ניתוח צריכה, היסטוריה ותאוריה מוניטרית ועל שהדגים את הסיבוכיות של מדיניות ייצוב
1977	ברטיל אולין	בית הספר לכלכלה של סטוקהולם	על תרומותיהם פורצות הדרך לתאוריה של סחר בינלאומי ותזוזות הון בינלאומיות
1977	ג'יימס מיד	אוניברסיטת קיימברידג'
1978	הרברט סיימון	אוניברסיטת קרנגי מלון	על מחקרו החלוצי על תהליך קבלת ההחלטות בארגונים כלכליים
1979	תיאודור שולץ	אוניברסיטת שיקגו	על מחקרם החלוצי על פיתוח כלכלי ובמיוחד בקשר לבעיות של מדינות מתפתחות
1979	ארתור לואיס	אוניברסיטת פרינסטון
1980	לורנס קליין	אוניברסיטת פנסילבניה	על יצירה של מודלים אקונומטריים ויישומם לניתוח של תנודות כלכליות ומדיניויות כלכליות
1981	ג'יימס טובין	אוניברסיטת ייל	על הניתוח של שווקים פיננסיים וקשריהם להחלטות הוצאה, תעסוקה, ייצור ומחירים
1982	ג'ורג' שטיגלר	אוניברסיטת שיקגו	על מחקריו רבי ההשפעה של מבנים תעשייתיים, תפקוד שווקים והסיבות והתוצאות של רגולציה ציבורית
1983	ז'ראר דברה	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי	על הכנסת שיטות אנליטיות חדשות לתאוריה הכלכלית, ועל הניסוח הריגורוזי של התאוריה של שיווי משקל כללי
1984	ריצ'רד סטון	אוניברסיטת קיימברידג'	על תרומות בסיסיות לפיתוח מערכת חשבונאות לאומית ששיפרה את הבסיס לניתוח כלכלי אמפירי
1985	פרנקו מודיליאני	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס	על הניתוח החלוצי של חיסכון ושל שווקים פיננסיים
1986	ג'יימס מ. ביוקנן	המרכז לחקר בחירה ציבורית	על הבסיס החוזי והחוקתי לתאוריה של קבלת החלטות כלכלית ופוליטית
1987	רוברט סולו	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס	על תרומותיו לתאוריה של צמיחה כלכלית
1988	מוריס אלה	בית הספר הלאומי הגבוה למכרות בפריז	על תרומותיו החלוציות לתיאורית השוק ולניצול יעיל של משאבים
1989	טריגבה הבלמו	אוניברסיטת אוסלו	על הבהרת היסודות ההסתברותיים של האקונומטריקה ועל הניתוח של מבנים כלכליים בו-זמניים
1990	הארי מרקוביץ'	אוניברסיטת העיר ניו יורק	על עבודתם החלוצית בתאוריה של כלכלה פיננסית
	מרטון מילר	אוניברסיטת שיקגו
	ויליאם שארפ	אוניברסיטת סטנפורד
1991	רונלד קואס	אוניברסיטת שיקגו	על הגילוי וההבהרה של חשיבות עלויות עסקה וזכויות הקניין למבנה המוסדי ולפעולה של הכלכלה
1992	גארי בקר	אוניברסיטת שיקגו	על הרחבת התחום של ניתוח מיקרו-כלכלי למגוון רחב של התנהגות ואינטראקציה אנושית
1993	רוברט פוגל	אוניברסיטת שיקגו	על חידוש המחקר בהיסטוריה כלכלית על ידי יישום של תאוריה כלכלית ושיטות כמותיות בשביל להסביר שנויים כלכללים ומוסדיים
1993	דאגלס נורת'	אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס
1994	ג'ון הרסני	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי	על הניתוח החלוצי של שיווי משקל בתאוריה של משחקים לא-שיתופיים
	ג'ון נאש	אוניברסיטת פרינסטון
	ריינהרד זלטן	אוניברסיטת בון
1995	רוברט לוקאס	אוניברסיטת שיקגו	על שפיתח את ההנחה של ציפיות רציונליות ויישם אותה, ובכך שינה את הניתוח המקרו כלכלי והעמיק את הבנתנו במדיניות כלכלית
1996	ג'יימס מירליס	אוניברסיטת קיימברידג'	על תרומתם הבסיסית לתאוריה הכלכלית של תמריצים תחת מידע א-סימטרי
1996	ויליאם ויקרי	אוניברסיטת קולומביה
1997	רוברט קרהרט מרטון	אוניברסיטת הרווארד	על שיטתם החדשה לקביעת הערך של נגזרים
1997	מיירון שולס	Long-Term Capital Management	על שיטתם החדשה לקביעת הערך של נגזרים
1998	אמרטיה סן	אוניברסיטת קיימברידג'	על תרומותיו לכלכלת הרווחה
1999	רוברט מנדל	אוניברסיטת קולומביה	על הניתוח של מדיניות מוניטרית ופיסקלית תחת משטרים שונים של שער חליפין ועל הניתוח של אזורי מטבע אופטימליים
2000	ג'יימס הקמן	אוניברסיטת שיקגו	על הפיתוח של תאוריה ושיטות לניתוח מדגמים סלקטיביים
2000	דניאל מקפאדן	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי	על הפיתוח של תאוריה ושיטות לניתוח בחירה בדידה
2001	ג'ורג' אקרלוף	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי	על הניתוח של שווקים עם מידע א-סימטרי
מייקל ספנס	אוניברסיטת סטנפורד
ג'וזף שטיגליץ	אוניברסיטת קולומביה
2002	דניאל כהנמן	אוניברסיטת פרינסטון	על הכנסת תובנות מהמחקר הפסיכולוגי למדע הכלכלי, בייחוד בקשר לשיפוט אנושי וקבלת החלטות תחת אי-ודאות
ורנון סמית'	אוניברסיטת ג'ורג' מייסון	על מיסוד ניסויי מעבדה ככלי לניתוח כלכלי אמפירי, בייחוד במחקר של מנגנוני שוק אלטרנטיביים
2003	רוברט אנגל	אוניברסיטת ניו יורק	על שיטות לניתוח סדרות עתיות כלכליות עם תנודתיות משתנה בזמן (ARCH)
2003	קלייב גריינג'ר	אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו	על שיטות לניתוח סדרות עתיות כלכליות עם מגמות משותפות (קואינטגרציה)
2004	פין קידלנד	אוניברסיטת קרנגי מלון ואוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה	על תרומותיהם בדינמיקה מקרו-כלכלית: הקונסיסטנטיות בזמן של מדיניות כלכלית והכוחות המניעים מאחורי מחזורי עסקים
2004	אדוארד פרסקוט	אוניברסיטת המדינה של אריזונה והפדרל ריזרב של מיניאפוליס
2005	ישראל אומן	האוניברסיטה העברית בירושלים	על חיזוק הבנתנו של עימות ושיתוף פעולה דרך ניתוח של תורת המשחקים
2005	תומאס שלינג	אוניברסיטת מרילנד
2006	אדמונד פלפס	אוניברסיטת קולומביה	על הניתוח של שקלול תמורות בין-זמניות במדיניות מקרו-כלכלית
2007	ליאוניד הורביץ	אוניברסיטת מינסוטה	על הנחת היסודות לתאוריית תכנון המכניזמנים
	אריק מסקין	המכון למחקר מתקדם בפרינסטון
	רוג'ר מאירסון	אוניברסיטת שיקגו
2008	פול קרוגמן	אוניברסיטת פרינסטון	על ניתוח דפוסי מסחר ומיקום של פעילות כלכלית
2009	אלינור אוסטרום	אוניברסיטת אינדיאנה ואוניברסיטת המדינה של אריזונה	על הניתוח של ממשל כלכלי, בייחוד ביחס למשאבי הכלל
2009	אוליבר ויליאמסון	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי	על הניתוח של ממשל כלכלי, בייחוד ביחס לגבולות של העסק
2010	פיטר דיאמונד	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס	על ניתוח שווקים עם חיכוכי חיפוש
דייל מורטנסן	אוניברסיטת נורת'ווסטרן ואוניברסיטת אורהוס
כריסטופר פיסרידס	בית הספר לכלכלה של לונדון
2011	תומאס סרג'נט	אוניברסיטת ניו יורק	על מחקרם האמפירי על סיבתיות במקרו-כלכלה
2011	כריסטופר סימס	אוניברסיטת פרינסטון	על מחקרם האמפירי על סיבתיות במקרו-כלכלה
2012	אלווין רות	אוניברסיטת הרווארד	על התאוריה של הקצאה יציבה והפרקטיקה של תכנון שוק
2012	לויד שפלי	אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס	על התאוריה של הקצאה יציבה והפרקטיקה של תכנון שוק
2013	יוג'ין פאמה	אוניברסיטת שיקגו	על הניתוח האמפירי של מחירי נכסים
לארס פיטר הנסן	אוניברסיטת שיקגו
רוברט שילר	אוניברסיטת ייל
2014	ז'אן טירול	אוניברסיטת טולוז	על הניתוח של כוח שוק ורגולציה
2015	אנגוס דיטון	אוניברסיטת פרינסטון	על הניתוח של צריכה, עוני ורווחה
2016	אוליבר הארט	אוניברסיטת הרווארד	על תרומתם לתורת החוזים
בנגט הולמסטרום	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס		על תרומתם לתורת החוזים
2017	ריצ'רד ת'יילר	אוניברסיטת שיקגו	על תרומתו לכלכלה התנהגותית
2018	ויליאם נורדהאוס	אוניברסיטת ייל	על הכללת שינויי אקלים באנליזה מאקרו-כלכלית ארוכת טווח
פול רומר	בית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת ניו יורק	על הכללת חדשנות טכנולוגית באנליזה מאקרו-כלכלית ארוכת טווח
2019	אבהיג'יט בנרג'י	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס	על גישתם הניסויית להפחתת העוני העולמי
אסתר דופלו	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
מייקל קרמר	אוניברסיטת הרווארד
2020	פול מילגרום	אוניברסיטת סטנפורד	על שיפורים בתורת המכרזים ובהמצאות של פורמטים חדשים של מכירות פומביות
רוברט וילסון (כלכלן)	אוניברסיטת סטנפורד
2021	דייוויד קארד	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי	על תרומותיו האמפיריות לכלכלת העבודה
ג'ושוע אנגריסט	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס	על תרומותיהם המתודולוגיות לניתוח יחסי סיבתיות
חידו אימבנס	אוניברסיטת סטנפורד	על תרומותיהם המתודולוגיות לניתוח יחסי סיבתיות
2022	בן ברננקי	המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס	למחקר על בנקים ומשברים פיננסיים
דאגלס דיימונד	בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת שיקגו
פיליפ דיבוויג	בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת ייל
2023	קלודיה גולדין	אוניברסיטת הרווארד	על קידום המחקר בנוגע לנשים בשוק העבודה

המחלוקת

מספר מבני משפחת נובל הביעו תרעומת על השימוש בשם "פרס נובל לכלכלה". פטר נובל טוען שבנק שוודיה "הפר את הסמל המסחרי של השם נובל. שני שלישים מהפרסים של הבנק בכלכלה הוענקו לכלכלנים אמריקאים מאסכולת שיקגו, שיוצרת מודלים מתמטיים כדי לתת ספקולציות בשוק המניות והאופציות - ההפך הגמור ממטרותיו של אלפרד נובל, להיטיב עם בני האדם"^[3].

מתנגדי הפרס ומדיניות הבחירה בזוכים בו העלו את הטענות הבאות:

הקישור לשם נובל על אף שהפרס לא נתרם על ידי אלפרד נובל.
הכלכלנים החשובים ביותר כבר זכו בפרס בשנות השבעים ותחילת שנות השמונים ועל כן המועמדים שנותרו בתחום הם חלשים יותר ולכן יותר מעוררי מחלוקת.