שפות אלטאיות

שפות אלטאיות הן משפחת שפות מוצעת.^[1] מעריכים שהמשפחה כוללת 66 שפות ומדוברת על ידי כ-348 מיליון בני-אדם, בעיקר באזור מרכז וצפון-מזרח אסיה.

מקור השם הוא ברכס הרי אלטאי שבסיביר.

לפי המיון המקובל ביותר של השפות האלטאיות, נכללות בין השאר השפות הטורקיות, השפות המונגוליות והשפות הטונגוסיות. אולם, בעקבות מחקרים שנעשו בנושא, מאז שנות ה-50 של המאה ה-20 רוב האלטאיסטים (דהיינו, התומכים בתאוריה שקיימת משפחה כזו) מכלילים גם את השפה הקוריאנית בין השפות האלטאיות. מאז שנות ה-70, גם היפנית נחשבה כזו. המכלילים כוללים בסך הכל 74 שפות, בהן משתמשים כ-558 מיליון איש.

בלשנים אחדים החלו להחשיב אפילו את שפת האיינו^[2] כשפה אלטאית, אבל רק כחלק מקשר הכולל גם את הקוריאנית והיפנית, השונה מהקשר מונגוליות-טורקיות-טונגוסיות.

הגרסה המקורית והעיקרית של השפות האלטאיות, כלומר הטונגוסיות, מונגוליות וטורקיות, נקראות לפעמים "מיקרו-אלטאיות", ואילו הגרסה היותר מורחבת, הכוללת גם את היפנית והקוריאנית, נקראת "מאקרו-אלטאית".

בלשנים שתומכים בהשערה שקיימת משפחה של שפות אלטאיות, מצביעים על מאפיינים פונולוגיים ומורפולוגים דומים, כגון תואם תנועות ולשון מדבק, וכן על הטענה שקיימים קוגנטים רבים בין השפות השונות. בלשנים שדוחים את ההשערה טוענים שהדמיון בין המאפיינים הלשוניים והלקסיקון ניתן להסבר על ידי תהליכים היסטוריים של התכנסות לשונית ושאילת מילים. חלק מהחוקרים הציעו שהדמיון מראה על קיומו של שפראכבונד – אזור גאוגרפי שבו התקיים תהליך של התקרבות לשונית בין שפות שונות במקורן.