אפלטוקסין

האפלטוקסינים מיוצרים על ידי עובשים השייכים לסוג אספרגילוס (Aspergillus) בשל יכולתם ליצר אפלטוקסינים וקרויים בשל כך עובשים אפלטוקסינוגניים.^[2] שלושה מינים של עובשי אספרגילוס מסוגלים ליצר אפלטוקסינים: Aspergillus novius,Aspergillus flavus ו - Aspergillus parasiticus. בחצי כדור הארץ הדרומי נפוץ המין Aspergillus australis. מינים אלה מצויים בקרקע ועל צמחים מסוגים שונים, ומפתחים את הרעלנים בתנאי עקה של יובש וטמפרטורות גבוהות יחסית, שהייה של גרעינים בסביבת 50^oC. לחות יחסית של מעל 90% ותכולת מים של הגרעיניםבין 13-20% מעודדת יצירת אפלטוקסינים על ידי העובשים^[3], כמו גם, תנאי אחסון של תוצרת חקלאית בתנאים בלתי מפוקחים של ראוורור ולחות יחסית בבתי האחסון ושל שימוש בכלי אחסון לא מתאימים. גם קטיף בעונות הגשם מאפשר תנאי לחות יחסית ולחות גרעינים המתאימה להתפתחות אפלטוקסינים.^[4]

הרעלנים עלולים להימצא במוצרי יסוד כגון: חיטה, שעורה, תירס, זרעי כותנה, דוחן, בוטנים, אגוזים, אורז, קפה, קקאו ותה ובמגוון תבלינים. כאשר חומרי הגלם עוברים עיבוד תעשייתי, האפלטוקסינים חודרים לשרשרת המזון של בני אדם ובעלי חיים. הזנת בעלי חיים במזון (animal feed) המזוהם באפלטוקסינים עלולה להיות מקור למעבר האפלטוקסינים לביצים, מוצרי חלב ובשר.

עמידות לטמפרטורות גבוהות. טיפולים תרמיים אינם יכולים לפתור את בעיית הזיהום בגורמים אלו.

רעילות גבוהה, ילדים פגיעים במיוחד לאפלטוקסין עקב גרימת מומים, עיכוב בהתפתחות, נזק לכבד וסרטן הכבד.^[5]

למבוגרים עמידות גבוהה יותר לחשיפה מילדים אך גם אוכלוסייה זו נמצאת בסיכון. לא התגלה מין של בעלי חיים שהוא חסין לרעלנים. אפלטוקסינים הם בין החומרים המסרטנים ביותר הידועים למדע. לאחר חדירה לגוף, הם יכולים לעבור שינויים מטבולים על ידי הכבד לחומר ביניים כגון אפוקסיד (אנ') או להידרוקסילציה (אנ') כדי להפוך את האפטלטוקסין למזיק פחות. רמת הרעילות של האפלטוקסינים השונים היא: 2G < 2M < 1G < 1M< 1B.^[6]

בתקנות בריאות העם שפורסמו על ידי משרד הבריאות^[7] בשנת 1996 נקבע שהרמות המרביות המותרות של סך כל האפלטוקסינים: B2, B1, G1, G2 יכול להגיע עד 15 מיקרוגרם לק"ג (ppb) במוצרי מזון שונים, מתוכם אפלטוקסין B1 אינו יכול להוות יותר מ-5 מיקרוגרם לק"ג. כמו כן, נקבעו הרמות המרביות של אפלטוקסין M1 בחלב ואבקת חלב של עד 0.05 מיקרוגרם לק"ג, בהתחשב בטוקסיות הגבוהה של אפלטוקסין זה ובהתחשב בעובדה שהצרכנים הגדולים בחלב ואבקת חלב המשמש להכנת תחליפי חלב, הם תינוקות וילדים. תקנות אלה אף מחמירות יותר מתקנות ה-FDA^[8] המתירה רמות מרביות של סך כל האפלטוקסינים B2, B1, G1, G2 עד 20 מיקרוגרם לק"ג מוצר. קיימת חקיקה בין לאומית נרחבת של Codex Alimentarius, השוק האירופי EU -European Union Commission Regulation (EC) No 1881/2006 ורשות המזון של ארה"ב The Food and Drug Administration (FDA) United States

• אימוץ שיטות חקלאות נכונות במטרה להפחית התפתחות של עובשים אפלטוקסינוגניים בשטחים חקלאיים ובתי אחסון של תוצרת החקלאית.^[9]
• פיקוח על ייצור ויבוא מזון לבעלי חיים^[10], על מנת למנוע הזנת בעלי חיים במזון נגוע
• ניטור תקופתי אחר המצאות אפלטוקסין במוצרי מזון מבוצע מדי תקופה על-ידי משרד הבריאות ומועצת החלב.^[11]

מדיה וקבצים בנושא אפלטוקסין בוויקישיתוף

• אפלטוקסין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אפלאטוקסינים, באתר מועצת החלב